קצת רקע

באוגוסט 2001 יצאנו אני (אור) עם עוד חברות (עינת וענת) לטיול במערב ארה``ב וקנדה - מי שמכיר אותי יודע שאני חיה את חיי במטרה למלא את המפה התלויה על הקיר בכמה שיותר נעצים (בינתיים היא מתמלאת לא רע, תודה). את הכרטיסים רכשתי באינטרנט ולאחר שנזכרתי שאחד מחלומות הילדות שלי הוא ביקור באיסלנד קניתי כרטיסים עם חברת אייסלנדאייר - וכך יכלנו לעצור ל- 4 ימים באיסלנד (בדרך גם היינו באמסטרדם).

 את אנדרס אנדרסון פגשתי אי שם לפני שנתיים באינטרנט - בחור צעיר מרייקיוויק (בירת איסלנד), מאוד מתעניין בישראל וכך התידדנו והוא אמר שכשנבוא הוא ייקח אותנו לטיולים, דבר שחוסך לנו זמן והמון כסף על שכירת רכב (בכל זאת רצינו להוציא את המקסימום מארבעת הימים שהותרו לנו לעצירת ביניים וגם לצאת מהעיר). בזמן התכנונים וחיפוש מלון (נורא יקר באיסלנד), אנדרס, שעבד בתור פקיד קבלה במלון, גם סידר לנו דיל מצויין לאותו המלון (כרבע מהמחיר).

 הגענו לשדה התעופה באמסטרדם, עלינו על המטוס המפואר של אייסלנדאייר ובהתחלה ישבנו לנו ממש על הכנף ולא יכולתי לצלם כמתלהבת קטנה איך נתקרב לאי, אך פתאום הדיילת ביקשה שנעבור למושב האחרון שם היו 2 מושבים יחד ואחד לחוד ליד ילדה קטנה איסלנדית שטסה לבד. כמובן שכיאה ליורדי ים הוגש דג בלי שום אופציה אחרת ואני לא אכלתי וענת אכלה כאילו אין מחר ונהנתה מכל רגע. לעת השעה 3 בצהריים ירדנו אל מתחת לעננים וראינו את האי מתקרב והכל היה נראה כל כך מוזר - אי שחור עם אגמים קטנים בכל מקום - ממש כמו מקום נטוש. לכשנחתנו וראינו את שדה התעופה, הבנו שגם בן גוריון יכול להיחשב בכמה מקומות כמקום ענקי. היו שם בערך 2 מסופי מטען ואני התאכזבתי מזה שאף אחד לא חתם לי בדרכון ואין לי זיכרון לכניסתי לאיסלנד - מה זה? כל אחד יכול לבוא ולהיכנס למדינה הזאת?

יצאנו לאיזור קבלת הפנים - בגודל המטבח בביתי בערך, וישר ראינו שלט עם השם Einat עליו וישר הבנו שאנדרס קיים את הבטחתו ושלח לנו מונית למלון. בחוץ היה מזג אויר כל כך כיפי - רוח קרירה ואוויר צלול כזה שכיף לנשום - אנחנו הגענו באוגוסט והיו בין 9-13 מעלות - גן עדן. כך נסענו לנו על הכביש היחיד בערך, בעל נתיב אחד לכל כיוון, ממש איילון צפון, לבסוף הגענו לרייקיוויק בירת איסלנד, וראינו שהיא נראית כמו עיר לגו קטנה- בית כחול ולידו בית ורוד וצהוב וכו`. הגענו למלון שאנדרס סידר לנו והוחלט פה אחד שהוא שיחק אותה, נכנסנו לחדר מפואר, כל אחת קיבלה חלוק רחצה מפנק, היו שם טלויזיה, וידאו ומערכת סטריאו (מזל שהבאתי את ``העיקר זה הרומנטיקה`` המצויין של יוני רכטר) וכמובן יש פה את ספת הדיונים עליה אנו מתכנסות ערב ערב לכתוב חוויותינו. כשאנדרס הגיע הרעפנו עליו את שלל מתנותינו ויצאנו להסתובב בעיר - הוצאנו כסף מקומי (7500 קרונות איסלנדיות = 75 דולר) ואח``כ הלכנו לטרוף משהו. ענת ועינת אכלו דג עליו פינטזו מתחילת הטיול ואני ואנדרס אכלנו צ`יזבורגר ענקי ושווה (מה עוד חדש).

לתחילת הכתבה

הטיול עצמו

יום שבת - יום ההולדת של העיר רייקיוויק: קמנו לנו השכם בבוקר וירדנו לארוחת הבוקר שהייתה מעולה- ביצים, ירקות - עינת פיצתה את עצמה טוב טוב על מחסור העגבניות באמסטרדם, טוסטים, לחמניות, אבטיחים, סריאל והכל בבופה כך שמילאנו את כרסותינו השמנמנות בכל מה שיכולנו (נורא יקר באיסלנד). לאחר מכן הקדשנו כמה דקות לשליחת גלויות לארץ. לבסוף יצאנו במכוניתו המפוארת של אנדרס לכיוון הסנייפלסנס - 3 שעות נסיעה צפונה, אזור מהמם, סלעי בזלת שחורים לצד חול אדום ומפלים הנופלים מהרים ענקיים - משהו ממש מדהים.

כמו כן ביקרנו בעיירה קטנה באזור בה נחגג באותו יום יום הדנים או משהו בסגנון והכל היה מלא דגלי דנמרק. אחר כך הסתובבנו בעיירה וחיפשנו ילדים לחטוף לישראל - כולם פה כל כך חמודים שזה לא יאמן. הלכנו לכזה מין יריד בעיירה שם טעמנו מעדן איסלנדי שרצינו להקיא ממנו - מין וופל בלגי ועליו ריבה ומלא קצפת - אווו גוד. וענת, אוכלת כל חי, החליטה לנסות מאכל לאומי של איסלנד - הקלר - כריש שנקבר באדמה ונרקב חצי שנה. נשמע מבטיח... כמצופה זה הגעיל אותה והיה בא לה להקיא. משם המשכנו להר כזה שאמורים לטפס ולמעלה לבקש משאלה ובעודנו עומדים למרגלות ההר ראינו אוטובוס ולידו קבוצה של איזה 15 צעירים מטורפים מחופשים לכל מיני דברים (שפן, ערבי וכו`) והם התחילו לקשקש איתנו וכיבדו אותנו בבירות כיאה לאיסלנדים (וזה אחרי שכבר כובדנו במנת אלכוהול אצל חברים של אנדרס) והתחילו לשיר ולרקוד כמטורפים. ואז החליטו לשחק משחק והזמינו אותנו להצטרף.

יום ראשון: התעוררנו, ירדנו לאכול ארוחת בוקר טעימה כהרגלינו בקודש (עד מחר בכל אופן) ושמנו פעמינו מזרחה לכיוון משולש הזהב הכולל בתוכו את: גייזר - פארק קטן עם כמה גייזרים ובריכות ריחניות. גולפוס - שני מפלים ענקיים ומדהימים שמתאחדים ונופלים מגובה 32 מטר או משהו כזה. ת`ינגבטליר - פארק ששימש כמקום הפרלמנט פעם או משהו כזה ויש שם קירות בזלת ענקיים ונחלים בהם פעם הטביעו שפחות שהרו לאדוניהן. בדרך עצרנו לטרמפיסט גרמני בעל אנגלית עילגת שסחב את ביתו על גבו. הוא הצטרף אלינו ל-3 שעות של טיול ואפילו פינקנו אותו בפיקניק משובח שהרמנו בחיק הטבע. ענת ניסתה גם פה חטיף מקומי מסריח ביותר - דג מיובש - יובש מהמאה ה-19 בערך והסריח בהתאם לציפיות.

יום שני: אנדרס ואחיו הגיעו לסעוד עימנו ארוחת בוקר עסיסית במלון. התפצלנו: אני הלכתי עם אנדרס לראות כנסייה בעיר ולקנות מזכרות איסלנדיות ואחיו לקח את ענת ועינת לרכב על סוסים איסלנדיים. בסופו של דבר קנינו כמה מזכרות ואכלנו במקדונלדס. בדרך לשדה התעופה עצרנו בבלו לגון, שם ראינו איסלנדים לבנבנים בביגוד מינימלי והיו שם בריכות חמות נורא שהעלו עשן (ולא היה מסריח) בסוף הגענו לשדה נפרדנו מאנדרס ועלינו למטוס (וסוף סוף חתמו לי בדרכון - יששששש).

לתחילת הכתבה