עפתי לתרמילאים

מקסיקו ב- 11 יום

האמת? מקסיקו עניינה אותי בערך כמו קולקציית המרצפות החדשה של נובו, אבל החלטתי לתת לה צ`אנס וחזרתי ממנה מוקסמת (או: מוקסיקמת), עכשיו אני לא פוסלת החלפת מרצפות. על קורותיהן של שתי דיילות בחופים הקריביים ובג`ונגלים תקראו בכתבה זו.
יפעת
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: מקסיקו ב- 11 יום
Thinkstock Imagebank ©

הקדמה

בחודש ספטמבר 2003 ביקשנו וקיבלנו, הדס, דיילת אף היא, ואני, חופשה של שבועיים. לא היינו סגורות לאן לטוס, אני רציתי דרום אפריקה, יפן או שבוע בברלין+ שבוע בנורווגיה, הדס רצתה מקסיקו. האמת? ממש לא התחשק לי מקסיקו, בכל הסרטים היא נראתה לי כמו החצר האחורית של ארצות הברית, מדינה של קקטוסים, אבק, וערים עם שמות מייגעים כמו טיחואנה וגוודאלחרה, איך אפשר להשוות בכלל לפריחת הדובדבן באוסקה, לכף התקווה הטובה מדרום לקייפטאון או למורטן הארקט מלהקת אהא הנורווגית.

הדס עדיין רצתה מקסיקו, אבל הייתה מוכנה להתפשר על מקום אחר. אהא, עכשיו אני אצא הרעה? שעוד פעם יגידו עליי שעושים תמיד מה שאני רוצה? No way, הדס רוצה מקסיקו? טוב, נראה. התיישבתי מול המחשב באתר של למטייל (חנופה למקום העבודה מעולם לא הרגה אף אחד) והתחלתי לקרוא על מקסיקו. אז גיליתי שיש בה גם ג`ונגל, חופים קריביים, אתרי מאיה וכן מזג אויר סביר בספטמבר. ככל שקראתי יותר גיליתי שאני עשויה אפילו להנות במדינה הזו. בסדר, Mexico it is, בישרתי להדס.

את הכרטיסים, בנתיב ת"א -ניו יורק- קנקון וחזור קנינו יום לפני הטיסה. מכיוון שאלו כרטיסי סטנד ביי, אין עליהם תאריך ואנחנו יכולות להשתמש בהם מתי שנרצה, בתנאי שיש מקום על הטיסה. אנחנו בחרנו להשתמש בהם ביום ראשון בלילה, אבל שתי הטיסות לניו יורק בחרו לא להשתמש בנו וכן להמריא בלעדינו, מפאת חוסר מקום.

האופציה הבאה הייתה לבלות את הלילה בנתב"ג בהמתנה לטיסת הבוקר לניו יורק, המלאה אף היא. אני כבר התחלתי לצייץ הברות כמו "דרום אפריקה" "בטיסה ליוהנסבורג יש מלא מקום" "ספארי" וכאלה. סיכמנו שאם לא נצליח לעלות על טיסת הבוקר, נטוס ליוהנסבורג במקום. את הלילה העברנו ברחמים עצמיים ובשיטוט בין מסעדות נתב"ג השונות וחנויות הדיוטי פרי. מכיוון שהכתבה היא על מקסיקו ולא על דרום אפריקה, אתם יכולים לתאר לעצמכם שעל טיסת הבוקר הצלחנו לעלות.

 טיסת ההמשך לקנקון Cancun הייתה משימה קלה הרבה יותר: שנת הלימודים האקדמאית החלה בארה"ב כבר בספטמבר, לכן הייתה טיסתנו כמעט ריקה. כך הרווחנו השתרעות על פני שלושה מושבים כל אחת וכן הימנעות מגדודי אמריקאים בני 19 שתוקעים גרעפצים ומקיאים על חולצות ההוואי שלהם.

לתחילת הכתבה

פלאייה דל כרמן

בכל טיול יש את הצד המעופף והצד עם הרגליים על הקרקע, כשאני טסה עם יעל למשל, היא העוגן ואני המרחפת, עם הדס זה הפוך, הפעם אני הייתי הקמב"צית. כבר מתחילת הטיול ידעתי, פחות או יותר, לאן ניסע, איפה נישן, איפה נאכל ואיפה השירותים. רק שני דברים לא יכולתי לנבא: את מזג האוויר ואת כמה שמקסיקו יפה.
 לקנקון הגענו בלילה אבל בהתאם לאזהרות הנוגעות למסחריות היתר שלה לא נשארנו בה אפילו לרגע, ולקחנו מונית במחיר קנקוני מופקע (180 פזוס לאדם, בנסיעה שאורכת שעה) לעיר פלאייה דל כרמן Playa del Carmen. כמובן שידעתי היכן נלון, "קח אותנו למלון לבנה" (labnah) שחתי לנהג בנון שלנטיות, כשהגענו למקום, בערך בחצות, התקלנו את פקיד הלילה, זה שלא מדבר מילה אנגלית, ודרשנו חדר. לאחר שיח חרשים ארוך ומתיש קיבלנו חדר. (המחיר: 320 פזוס ללילה לזוג כולל ארוחת בוקר). המלון נמצא במרחק דקה הליכה מהחוף, הוא נקי ויפה ופקידות הקבלה מקסימות. כמעט ולא תמצאו בו מטיילים ישראליים משום שהוא יחסית יקר. כתובתו: Calle 6 פינת 5a avenida, דהיינו: רחוב 6 פינת השדרה החמישית. ובאינטרנט: www.labnah.com.

למחרת קמנו לבוקר מקסים בעיירה מקסימה, ויצאנו להסתובב ברחוב הראשי שלה, הלא היא השדרה החמישית. זו שדרה שלכל ארכה מסעדות, פאבים, דוכנים וחנויות והיא תוססת וססגונית. במקום אמריקאים היו שם תיירים אירופאים, רובם צעירים, רובם איטלקים, וכמובן גם הרבה ישראלים. מכל עבר ניבטו אלינו חפצי נוי צבעוניים ומוכרים חצופים שקראו ללא הרף Mexican boyfriend? מיד נכנסתי לאקסטזת שופינג, תבינו, אני מתה על פיצ`פקעס צבעוניים וזו הפעם הראשונה שלי באמריקה הלטינית. ריסנתי את עצמי רק בגלל שידעתי שתרמיל מלא בדגים מעיסת נייר, מאפרות קרמיקה ופסלוני חרס עלול להכביד עלי מעט לאורך הטיול, עם זאת סימנתי בדיוק מה אני רוצה לרכוש ונדרתי נדר לשוב לשדרה החמישית בפלאייה דל כרמן בתום השהייה.

 הבוקר המקסים הפך ללא התראה לצהרים מהגיהינום, זקני פלאייה לא זכרו יום כל-כך גשום כמו זה. לעיירה רצועת חוף קריבי מהמם, ובגשם כזה, עם כל הכבוד לשופינג ולמסעדות, אין בה יותר מדי מה לעשות. לכן, פחות מיממה לאחר שהגענו לפלאייה, עלינו על אוטובוס לילה היישר לג`ונגלים של מקסיקו.

לתחילת הכתבה

הג'ונגלים של מקסיקו

12 שעות הנסיעה לא הרתיעו אותנו, מה זה לעומת לילה לבן בנתב"ג? כאן המקום לציין כי מקסיקו מחולקת ל 31 מדינות קטנות, רצועת החוף הקריבי נמצאת במדינת יוקטן Yucatan, הג`ונגלים נמצאים במדינת צ`יאפס Chiapas, כך עברנו למדינה שונה בעלת אקלים שונה. כמו כן המחייה בצ`יאפס זולה בהרבה מזו ביוקטן.

 בשעה 5 לפנות בוקר הגענו לעיר פלנקה Palenque. בהתאם לאזהרות, לא נשארנו לרגע באחות התאומה של דרום תל-אביב ונסענו היישר לאכסניה של מרגריטה ואד בכפר אל-פנצ`ן El Panchan הנמצא בתוך הג`ונגל. אולי במקרה הזה היה כדאי בכל זאת לחכות קצת בעיר. המונית זרקה אותנו היישר לג`ונגל בחושך מוחלט. גיששנו באפילה את דרכנו לאכסניה רק כדי לגלות שהיא נפתחת ב-09:00. מה עושים 4 שעות בעלטה שכזו? חיכינו, יש לנו ברירה? כעבור חצי שעה נפתחה דלת יצאו וממנה יצאו שני מלאכים, זוג ישראלי שצריך לצאת מוקדם בבוקר לכיוון גוואטמלה. השניים הכניסו אותנו לחדרם, שם חיכינו עד הפתיחה, שניהם השביעו אותנו שנכבה את כל האורות כשנצא ונסגור טוב את הדלת ושלא נעשה רעש כי מרגריטה תכעס. אז הבנו שיש מה לחשוש ממרגריטה, כי לשני הישראלים שמעולם לא יראו אותה שוב היה אכפת קצת יותר מדי שלא להכעיס אותה. מרגריטה התגלתה במלוא הדרה בשעה 9:00 , מרגע שראתה אותנו לא הפסיקה להתאמן עלינו באנגלית שלה. צ`ק אין עושים בצהרים, ואין לה חדר מוכן בשבילינו, ונצטרך לחכות עד שינקו לנו חדר, והכל נאמר בחביבות דידקטית. בינתיים קפצנו, שתי הסמרטוטות, בחזרה לפלנקה, הסתובבנו קצת בעיר חסרת החן הזו וחזרנו למרגריטה, כמובן שהחדר לא היה מוכן, מי בא בבוקר כשעושים צ`ק אין בצהרים? שתי העובדות שלה עמלו כמו נמלים חרוצות (בערב עוד ראינו אותן מנקות חדרים) אבל כשסוף סוף נכנסנו לחדר, הכל היה שווה. החדר היה נקי כמו בית מרקחת, יפה ומטופח. הדבר היחיד שפגם בטוהרו היה אנחנו, שתי ג`יפות מאוטובוס הלילה. התקלחנו והלכנו לישון.

בעוד אנחנו ישנות, הנה קצת אינפורמציה ואוריינטציה: המרחק מפלנקה לכפר אל-פנצ`ן הוא כ5 דקות נסיעה. התחבורה הטובה הזמינה והזולה ביותר היא הקולקטיבו colectivo, רכב מסחרי שיוצא מפלנקה בתדירות גבוהה, עוצר באל פנצ`ן וממשיך לאתר המאיה וחזור. השתמשנו בקולקטיבו אינספור פעמים, גם כשסתם התחשק לנו לקנות ענבים בעיר, מחירו 7 פזוס. אל פנצ`ן הוא כפר קטנטן, יש בו מספר אכסניות, מרגריטה ואד היא היקרה (250 פזוס לחדר זוגי) אך הטובה ביותר. כתובתה באינטרנט: edcabanas@yahoo.com.

 בכפר מסעדה אחת. בערבים מתקיים בה מופע ג`אגלינג אש בליווי מוסיקה חיה. מכיוון שזו כאמור המסעדה היחידה, כו-לם מגיעים אליה והאווירה היא שאנחנו במרכז העולם ולא באיזה חור בלב הג`ונגל. מה עושים שם? יש טיולי רכיבה על סוסים, יש את agua azul- בריכות טבעיות ומפלים ויש כמובן את אתר המאיה Mayan של פלנקה, אליו הגענו עם הקולקטיבו יום למחרת. כדאי להגיע בשעות הבוקר כי בצהרים כבר נהיה חם ולח מאוד, כמו כן כדאי לקחת מדריך לסיור בין הפירמידות, הקברים והמבנים השונים, זה עולה רק עוד 50 פזוס בנוסף למחיר הכניסה והמדריך מסביר על התרבות והארכיטקטורה. זה עדיף על פני בהייה חסרת פשר בפירמידות.

קצת היסטוריה על המאיה: זוהי קבוצת שבטים אינדיאנים שישבו לפני 2000 שנה בגווטמאלה, אל סלוודור, הונדורס ומקסיקו. תרבותם היא אחת הגבוהות והמפותחות בתרבויות האבן בעולם, תקופת הפריחה שלהם חלה עד המאה ה-8 לספירה. הם עסקו בחלאות ונעזרו בהשקיה. אדריכלות אופיינית: טורי מדרגות במספר רב. המקדשים הוקמו לרוב על פירמידות של מדרגות. דתם סיווגה את האלים לשתי קבוצות: אלוהי השמש - החיים ואלוהי החושך-המוות, אלה בהתאמה היו אחראים על ימי המזל וימי האסון. הכוהנים של המאיה ידעו לנבא ימים אלה, משום שהשכילו להבין את מחזוריות השנה ואת מצב גרמי השמיים. הם היו למעשה חזאי מזג אוויר והמונופול על החזאות העניק להם עוצמה רבה, לדוגמא: כאשר ידעו שמתקרבת סערה, ניבאו יום אסון. מכיוון שהיו אחראים על העלאת קורבנות לאלים, אותם קיבלו מבני השבט, סביר להניח שעניים בעצמם הם לא היו. פן אכזרי: היו גם קורבנות אדם. תפקידם החשוב של הכוהנים היה קביעת לוח השנה, שהיה בעל רמת דיוק גבוהה, השנה התחלקה ל 18 חודשים בני 20 יום. החישובים שלהם הצריכו ידיעה טובה במתמטיקה והכוהנים ידעו לחשב מספרים גדולים ואף הכירו את סימן האפס (כאלף שנה לפני עמי העולם הישן) שיטת המספרים שלהם הייתה עשרימונית: כל יחידה גדולה פי 20 מהנמוכה ממנה.

הכוהנים פיתחו גם כתב עם תמונות שהיה המפותח ביותר באמריקה הקדומה, עד היום, הכתב פוענח רק בחלקו. יש לציין כי מעל הכוהנים עמדו שליטי השבטים השונים. במאה ה-13 השתלטו מקסיקנים על אזור מחייתם של בני המאיה, והחדירו לשם את דתם ותרבותם. במאה ה-15 פרץ מרד ובמלחמה שבעקבותיו נהרסו וניטשו חלק מערי המאיה. מה שאני זוכרת עוד, זה שכפות הידיים שלהם היו קטנות (טביעת כף על הקיר של אדם מבוגר הייתה קטנה משלי, כף היד הכי קטנה בקבוצה עם המדריך) ומלכה אחת שלהם הייתה נורא גבוהה יחסית, משהו כמו 1.60, לפי מידות העצמות והקבר שלה.

 מכיוון שזהו האתר המאיה הראשון והאחרון בו ביקרנו, אין לי מדד להשוואה, עם זאת ידוע לי שהוא גדול ומשמעותי יחסית לשאר.

לתחילת הכתבה

סן קריסטובל

למחרת בבוקר נפרדנו בעצב מהישראלי האוסטרלי והשוויצרי שהכרנו באל פנצ`ן והמשכנו אל העיר סן קריסטובל San Cristobal. הדרך, כך סיפרו לנו, עוברת בתוך הג`ונגל והיא יפהפייה אבל מה, מסוכנת, מדי פעם מתנפלים על האוטובוס שודדי דרכים וגוזלים את כספי הנוסעים. הדס ואני החבאנו את כל ממוננו בחגורת הבטן, הפריט הכי לא מחמיא שהומצא אי פעם ויצאנו לדרך, שהייתה יפה אבל מפותלת מאוד. במקום שודדים חשבתי כל הזמן איך לא להקיא על רצפת האוטובוס וכנראה שזה עזר כי הם אכן לא עלו על האוטובוס שלנו, ולעיר הגענו בשלום.

ולשם הדגשה: בנסיעה מפלנקה לסן קריסטובל וחזור קחו אוטובוס יום, גם לא תפספסו את הדרך היפה, וגם תרגישו בטוחים יותר. עם הגעתנו חיפשנו מקום לישון. בעיר אכסניות רבות, הרמה והמחירים דומים. בלילה הראשון נפלנו על אכסניה יפהפייה מבחוץ אך איומה מבפנים, את שמה הדחקתי. בלילה השני החלטנו לחזור לסטנדרטים של "באנו רק לשבועיים אז מותר לנו לבזבז תקציב של שלושה חודשים" וישנו במלון נפלא Hotel Real del Valle, במרחק דקה הליכה מה"סוקלו", הכיכר המרכזית של העיר.

 בסן קריסטובל החלטנו להשתקע לשלושה לילות. העיר יפהפייה, בתיה נמוכים וצבועים בשלל צבעי הקשת, יש בה מדרחובים וככרות מרוצפות והיא מוקפת בהרים ירוקים. ביומנו הראשון יצאנו לשיט בקניון סומידרו Sumidero (ניתן להזמין דרך כל חברת נסיעות בעיר). הנסיעה והשיט אורכים מהבוקר עד אחה"צ.

זהו שיט בסירה מהירה, בקניון יש צוקים שמתנשאים לגובה 1000 מטר והוא מקנה תחושה של קטנות מול איתני הטבע, חוץ מזה תזכו בבונוס: צפייה בקרוקודילים שמסתובבים חופשי על גדות הנהר. שימו לב: המדריך שלנו דיבר רק ספרדית, יתכן מאוד שזה כך בכל המקרים. אחה"צ הלכנו לאכול במסעדת "החתול השמן" el gato gordo. למעשה אכלנו שם כל יום. המסעדה מגישה אוכל טעים בכמויות גדולות ובמחירים זולים, אני ממליצה על השניצל, הדס על השעועית. בערב התיישבנו על ספסל במדרחוב היפה ובהינו בעוברים ושבים.

 למחרת בבוקר עשינו את הבלתי נמנע: הסיור עם מרסדס. כל שצריך הוא להגיע ל"סוקלו" (הכיכר, זוכרים?) בתשע בבוקר ומייד רואים אינדיאנית שמנמונת עם צמות ומטריה ענקית, זוהי מרסדס, והיא לוקחת מאיתנו 100 פזוס ואותנו (ברכב) לסיור בשני כפרים אינדיאניים (אחד מהם נקרא צ`מולה Chamula).

הסיור עצמו מעניין מבחינה אנתרופולוגית בעיקר. הכפריים נוצרים דתיים, הם עניים מאוד אבל חוסכים מזון מפיהם כדי לרצות את הקדושים במנחות ובחגיגות לכבודם. מראה כנסייה מבפנים: רצפה מכוסה עשבים, פסלים של הקדושים מכל עבר, וכפריים מדליקים נרות ביד אחת וביד השנייה מחזיקים תרנגולת לשחיטה כקורבן, איך לומר, לא בדיוק הנוטר דאם.

בין הסיור בכנסיות לסיבוב בשוק מרסדס מושיבה אותנו לכמה שעות טובות ומרביצה בנו את תורתה: כולנו משפחה אחת, תאהבו אחד את השני וכו` וכו`, לא הפנמנו. למרות שמרסדס מייגעת רוב הזמן, יש לה גם כמה דברים מעניינים לספר, היא למשל מסבה את תשומת ליבנו לכך שבכל כפר מתלבשים אחרת, כך ניתן לזהות מאיפה אדם מגיע לפי לבושו. מעבר לכך, תביאו איתכם לסיור חבילת סוכריות בשביל כל הילדים הדלפונים שמסתובבים ביניכם ומתחננים לנדבה, החיוך שלהם שווה הכל. ואם אתם חרדים לבריאות השיניים שלהם, תביאו מהארץ סוכריות "מותר".

 בקבוצה של מרסדס התחברנו עם קרן ושרון ויצאנו להסתובב איתן אחר כך במדרחוב, הן סיפרו לנו על כנסייה שבה נקודת תצפית יפה על העיר וההרים מסביבה, מתרחקים ממרכז העיר ומגיעים לגרם מדרגות, העלייה לא קלה אבל התצפית מלמעלה יפה. לצערי, שמה של הכנסייה והתצפית אינו ידוע לי. מה עוד עשינו שם? הסתובבנו בשוק שלהם וקנינו המון פירות בזול, קנינו תכשיטים מאבן אמבר (שרף) באחת מחנויות התכשיטים הרבות, שוטטנו סתם ברחובות היפים של העיר וישבנו בבתי קפה. אגב, בסן קריסטובל נתקלנו בהרבה מקסיקנים ממוצא ספרדי, בעוד שבשאר המקומות בהם טיילנו כמעט כולם היו ממוצא אינדיאני. ביום הרביעי חגרנו את חגורת הבטן המשמינה ועלינו על אוטובוס בחזרה לחופים הקריביים של מקסיקו. הנסיעה ארכה 16 שעות ובאופן לא ברור הן עברו מהר.

תנו לי להשחיל משפט על האוטובוסים במקסיקו: זהו אמצעי התחבורה הכי טוב שיש. כאן לא תסעו בחברת עזים ותרנגולות, אלו אוטובוסים ממוזגים, המטען שלכם מסומן בתג וניתן להרכין את משענת הגב. יש שני סוגי אוטובוסים: מחלקה ראשונה ושנייה, בראשונה אפילו מקרינים סרטים.

לתחילת הכתבה

טולום

ונחזור אלינו: בבוקר הגענו לטולום Tulum, העיר בעלת החופים הבתוליים המדהימים, בזמן שחיכינו לצ`ק אין בבונגלוס הזדרזו יתושי המקום ואכלו ארוחת בוקר: אותי. לא עבר זמן רב ומאחד הבונגלוס יצאו שתי ישראליות עקוצות והמליצו לנו בחום להסתלק מטולום, הן לא ישנו כל הלילה בגלל החום והיתושים, חמש דקות אחר כך כבר היינו על האוטובוס בדרך לפלאייה-שופינג-דל כרמן. הפעם, במקום גשם זלעפות, חיכתה לנו שמש מדהימה, לקחנו חדר במלון "לבנה" וירדנו לחוף היפה.

 בכלל, חוף קריבי= חול פודרה לבן, עצי קוקוס ומי טורקיז. אחרי כמה שעות טובות בים חזרנו לשדרה החמישית והתחלתי במלאכת הקניות. מחירי הפיצ`פקעס סבירים בהחלט, אבל לא זולים כפי שניתן היה לצפות, זאת משום שמקסיקו יקרה יחסית לשאר מדינות מרכז אמריקה.

לתחילת הכתבה

איסלה מוחרס

למחרת בבוקר אמרנו לעצמנו: "הדס ויפעת, כבר מזמן לא נסעתן", לכן עלינו מייד על אוטובוס לקנקון, משם לקחנו אוטובוס למעבורת וזו הפליגה ל"אי הנשים", הלא הוא איסלה מוחרס Isla Mujeres המפורסם. את היום העברנו בחוף הצפוני Playa Norte של האי, החוף הכי יפה שראינו בטיול. כל הבוקר היינו בים, בצהרים ישבנו בפאב הצמוד לחוף: פאב משגע ובו ערסלים, נדנדות במקום כיסאות ומרגריטות זולות וגרועות במיוחד. אחר כך בהינו בבנים ששיחקו כדורעף, הבטנו בשקיעה וחזרנו הביתה לפלאייה. באיסלה מוחרס כדאי לעשות "שנורקלינג", גם אנחנו היינו בדרך לעשות אבל נפלנו על בעל סירה שרלטן ללא ציוד מתאים ונאלצנו לוותר. ברגע שאתם מגיעים עם המעבורת לאי יתנפלו עליכם מקומיים ויציעו לכם שנורקלינג, אם הם עובדים בחברה מסודרת, קחו אותם.

 בלילנו האחרון בפלאייה יצאנו ל"טוטיקס", (tutix) הדיסקוטק של העיר, שם פגשנו גרמנים, איטלקים, מקסיקנים וטונה של ישראלים. הערב התחיל בהופעה חיה של להקה שמבצעת covers (כיסויים) לשירים והמשיך במסיבת ריקודים כשבין לבין יזמו תחרויות כמו "הרקדנית הסקסית" "הגבר ששותה הכי מהר" וכו`, במקרים כאלה אפשר לצאת לשבת על החוף, שצמוד לדיסקוטק. תזכרו, רוצים לבלות בפלאייה? לכו לטוטיקס, כמעט בכל ערב מתקיימת שם מסיבה.

לתחילת הכתבה

החזרה הביתה

למחרת בבוקר, בתאריך ה 11 לספטמבר, שמנו פעמינו בחזרה לשדה התעופה של קנקון, רבים בחרו שלא לטוס בתאריך זה, אבל אנחנו הרי ישראליות אמיצות וכך עלינו על מטוס כמעט ריק, גם בטיסה מניו יורק לארץ היו המון מקומות פנויים, כך שלא היה סיכוי שניתקע בניו יורק עם כרטיסי הסטנד ביי, לילה אחד בנתב"ג הספיק לנו בהחלט.

מה עוד, מה עוד? שער הפזו בעת נסיעתנו: 1 דולר = 10.7 פזוס. (כל מחיר שציינתי תוכלו לחלק ב 10 ולדעת בערך את ערכו בדולרים) תודה להדס שהביאה אותי למקסיקו היפה, ותודה למרגריטה, מרסדס ופרידה קאלו, נשים מקסיקניות עצמאיות וחזקות.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על מקסיקו