איסלה מוחרס
לאחר קובה האותנטית והאנטי-אמריקאית נחתתי לי בקנקון, מכסיקו. אמריקה בשיאה, קנקון היא למעשה מושבת תיירות אמריקאית עם מלונות פאר ופנטזיה מטורפת. אנחנו המוצ`ילרים הקטנים והעניים חותכים את קנקון ומגיעים לאי הקטן שלידו איסלה מוחרס ("אי הנשים"). אך אפשר לקרוא לאי גם ישרא מוחרס, כי הוא פשוט מפוצץ ישראלים. אני ידעתי את זה, וזו היתה אחת הסיבות שהלכתי אליו קודם ובלי דאגה, משום שלאחר הטיול יחסית לבד בקובה, רציתי להסתובב קצת עם אנשים.
אל איסלה מגיעים עם מעבורת מפורטו ויאחו. יש אומרים שאיסלה איבד קצת מקסמו, ואכן זה הוא אי חמוד רגוע עם החוף הצפוני המומלץ עם הבר, כדורעף וערסלים. רחוב ראשי עם בתי קפה ופאבים חצי ריקים, וחדרים או דירות להשכרה במחירים שנעים ביו 150 ל 400 פזו (10 פזו כרגע זה בערך דולר). ולמרות שאין לו את האנרגיות, נגיד של קופאנגן שלא לדבר על גואה, אנשים נתקעים שם בכיף ומעבירים את הזמן. לילה אחד קופצים בקבוצה לדיסקוטק הענק עם ההופעות בקנקון "קונגו בונגו" או משהו דומה. לפעמים מארגנים מסיבות באי... וככה מוצף בבחורות ישראליות יפיפיות, וטקילה במקום רום, רבצתי לי שמח בחוף. בהתחלה ישנתי במלון Caribe Maya שעלה 150 פזו עם מאוורר וחוץ מהעלייה למדרכה היה נגיש מאוד לכסא גלגלים. ואח"כ השכרתי עם חברים דירה.
צ`יצן איצ`ה ומרידה
אחרי שבוע באי, עזבנו אני ועוד 3 בחורות ישראליות והתחלנו את הסיבוב הרגיל במכסיקו. השארתי ערסל ותיק מלא במזכרות מקובה במלון. את הדרך עשינו באוטובוס, כאשר תמיד היו מכסיקנים או תיירים שהסכימו לעזור לי לעלות לשורה הראשונה. תחנה ראשונה שלנו היתה צ`יצ`ן איצ`ה, אתר המאיה בו ישנה פירמידת מדרגות ענקית ומספר מקדשים שבאחד מהם מגרש כדורסל (כן האינדיאנים המציאו). הייתי כאן בילדותי ונזכרתי די מהר. האתר עצמו די שטוח אך רוב הדרך היא עפר ודשא לא קטלני. החלטתי עוד בישראל שאני עולה את הפירמידה לא חשוב מה. המדרגות של הפירמידה הם צרות וגבוהות ואנשים עולים ויורדים אותם לאט לאט. אני ירדתי מהכסא ועליתי על התחת, מדרגה מדרגה עד שבשלב די התחלתי נגמר לי הכח. אבל 2 איטלקים סוסונים באו ועזרו לי וכך הגעתי לפסגת הפירמידה ממנה נשקף נוף יפיפה של האתר. התכוונתי לרדת את הפירמידה עם הכיסא בווילי (גלגלים קדמיים באוויר) אבל ויתרתי :-).
מהאתר המשכנו לעיר מרידה. כשהגענו למרידה היה מבול, המים הגיעו לגובה מטר כי הניקוז שם נורא. הצלחנו בסוף לעצור מונית והגענו למלון חמוד עם בריכה קטנה. החדר היה מאוד מותאם, רק לקחנו בשבילי כסא פלסטיק מהסנדלר ליד בשביל המקלחת. מרידה עצמה לא כ"כ מרתקת לדעתי, בניה קולוניאלית עם כיכר בדומה לסן קריסטובל. יש אבל שוק זול יותר בשביל כל המזכרות המקסיכניות אך השוק הטוב ביותר הוא בסן קריסטובל. 2 בנות ובת אחת לא הסתדרו כל כך, ואני נבלה שכמוני, קפצתי בין 2 המחנות.
לתחילת הכתבה
סן קריסטובל
הנסיעה לסן קריסטובל היתה מפוצצת, גם ארוכה וגם בהרים והפכה לסיוט. אבל סן קריסטובל שווה את הנסיעה. הגענו בלילה והיה קפוא. בכלל יש סדר יום די מאורגן של מזג האוויר: "בבוקר קר, אח"כ מתחמם ונהיה נעים, בצהרים מתחיל גשם מטורף ואח"כ מתקרר". הגענו לגסט האוס Magic. אני מאוד אהבתי אותו, הוא מאוד חברותי. ישנם חדרים משותפים עם מיטות כפולות מסביב לחצר בה מוקרנים סרטים בטלוויזיה. יותר לעומק יש כמה חדרים נפרדים יותר, מטבח ושירותים ציבוריים, אינטרנט. אבל לבנות היה קר והשמיכת סקאפיאס הגעילה אותן. כך שביום אחרי, אני ו-2 הבנות עזבנו כאשר הבת השלישית נשארה ונפרדה מאיתנו.
סן קריסטובל היא עיר כייפית וחמודה. במרכז הכיכר עם הכנסייה וממנה שלוחות של רחובות עם חנויות, מסעדות. כך שבסן קריסטובל כיף לשוטט ולצפות על הנוף ההררי, ובקלות נתקעים שם בדומה לאנטיגואה בגוואטמלה. ישנם טיולים היוצאים מסן קריסטובל. המומלץ הוא השייט, אבל לנו לא יצא בגלל מזג האוויר והתפרעויות של מורדים. הטיול לכפרים האינדיאנים מאכזב. הכפר נראה כמו כפר בדואי, כך שאין הרבה חדש. וחוץ מהכנסיה המשוגעת שבה מדליקים נרות ותוקעים גרפס מהקולה, רצינו רק לחזור.
המסעדה הפופולרית על התיירים היא החתול השמן בה יש את בעל הבית המלצר המשוגע עם הזקן, שעושה סיבוב 360 לפני שהוא מגיש או מחליף מאפרה בריקוד אינדיאני מוזר. המקום גדוש בציורים מדהימים, יש בו מוסיקה טובה ואוכל לא רע. פגשתי שם משורר מכסיקני שכותב טלנובלות לטלוויזיה. הוא קרא שיר שכתבתי באנגלית בקובה (בהשראת המשורר חוזה מרטי) ואפילו אהב. פגשתי גם בחור אנגלי שעושה כל יום שישי sweat lodge - אוהל ביער משמיכות ועצים שבו הוא זורק אבנים שחימם במדורה ומים. וככה נשארנו ביום כיפור, 3 שעות באוהל הסאוונה הזה, מזיעים כמויות זיעה נקייה שלא תיארתי מעולם, מהללים ומשחררים אנרגיות לעולם הצומח והחי. כשל אחד מוציא את הכל ממנו. לצ`ופר מקבלים דבש או ששופכים מים קרים על הראש. היתה חוויה מדהימה. לילה אחרי זה היה יום העצמאות המכסיקני. המלצה, לא לחגוג אותו בסן קריסטובל, עיר בירת המחוז של האינדיאנים המתוסכלים. ככה שהמסיבות היו די סתמיות. בזאר גדול של אוכל בכיכר בו יש את אותם דוכני נקניקיות ועוגיות מגעילים שוב ושוב. ובמת הופעות כמו בכיכר רבין, רק יותר גרוע. אף אחד לא רוקד, איפה המנדולינות? אם זה היה בקובה, בלאגן!
לתחילת הכתבה
טולום
הבנות המשיכו מערבה לפורטו אסקונדידו ואני חזרתי לחוף המזרחי כי הייתי קצר בזמן (כבר הזמנתי טיסה לקוסטה ריקה). היעד הבא היה טולום. האוטובוס איחר בכמה שעות טובות, והגענו לבסוף בבוקר. אני וזוג ישראלים נשואים טרי חמודים אורי ופזית לקחנו מונית מהכפר. אחרי שבדקנו כמה מקומות, כולל דוס ארמנדוס שהומלץ במטייל ומצאנו אותו יקר, עם בנגאלוס בלי רשת ומאוורר ושירות על הפנים. יש שם מעין חוף קטן צמוד. ברוב המקום היה חול קשה כך שלא היה לי בעיה להסתובב עם הכיסא. ליד המים עצמם יש סלעים שטוחים שהנסיעה עליהם אפשרית והמים הכחולים והחול הלבן זה נס עולם! זולה רצינית. לקחתי בנגאלו משלי עם רשת זבובים ולא יכולתי להרדם בלילה הראשון. אז בסוף ישנתי לי על החוף עם בגדים ארוכים וקמתי עם הזריחה המדהימה.
פגשנו שם עוד 4 בנות חמודות שאורי ופזית הכירו קודם ויצרנו קומונה. במחנה ליד היתה מסעדה מעולה אך קצת יקרה וכל ערב אכלנו שם, בעיקר פיצות. אני ואורי שיחקנו אותה קול. בבוקר הלכתי לצלול במערות בסוכנות צלילה שבכפר. צללתי לבד עם המדריך והמדריך היה מדליק ואחראי עשינו 2 צלילות: הראשונה במערה carwash שהיא יותר פתוחה ובטוחה, ובה יש אפקט של אור ירוק שנכנס בגלל האצות, ועצים מתים בתחתית. השנייה בGrand Canote שהיא המערה השנייה בגדולה אחרי Dos Ojos המפורסמת יותר, אבל היא נחשבת לאפילו יותר יפה ועם פחות זרם נגדי. לצלול במערת הנטיפים התת מימית הזו ולראות את האור והשלוליות ההפוכות היה מדהים, פשוט עולם אחר! משום שצלילה ובעיקר במערות לא דורשת שחיה למרחקים, לא היתה לי בעיה לצלול בכוח ידיים בלבד ואפילו משכתי כל צלילה לכ-50 דקות.
פלייה דה כרמן
לאחר כמה ימים החל הוריקן מטורף באזור קנקון ולכן לא יכולנו לחזור לאיסלה מוחרס. כל האזור שלנו מדרום לכך היה גשום גם. ניסינו בכל זאת להגיע לאיסלה, אבל כשהגענו לנמל אמרו לנו שאף מעבורת לא יוצאת לעבר האי ולא ידוע עד מתי. חזרנו על עקבותינו חזרה לפלייה דה כרמן. פלייה היא יותר מתאימה לזוגות אמריקאים שאוהבים מקומות מסודרים ומסתדרים עם המחירים. ישנו רחוב ראשי בדומה לאיסלה אך יותר ברמה ויותר יקר עם חנויות שלאינספור מזכרות, האגן דז, מקדונלדס וכו`... החוף מאוד יפה, אבל אולי כי ירד גשם ואולי כי נמאס לי סתם לשוטט, אני לא נהניתי מפלייה עצמה, ורוב הזמן הפסדתי בשחמט לאורי (משהו כמו 12-1 וגם באחד הזה הוא נתן לי... :-)). כמה ימים אח"כ הייתי חייב לתפוס את הטיסה לקוסטה ריקה ולא היתה לי אפשרות לחזור לאיסלה לקחת את התיק שהשארתי שם. למזלי אורי ופזית הגיעו לאיסלה מאוחר יותר ולקחו משם את התיק שלי חזרה לישראל (עדיין לא תליתי את הערסל...).
קנקון
הטיסה שלי נדחתה ליום שאחרי (כמובן הודיעו על כך רק אחרי שישבנו כמה שעות בשדה התעופה). לידיעתכם, אם טיסה נדחית עקב בעיות מזג האוויר, חברת הטיסה אינה מחוייבת למצוא מלון לאותו לילה. אבל למזלי, לזוג מוזר של איטלקי והולנדית שהכרתי, היו חייבים חדר באינטר-קונטיננטל בקנקון עם 2 מיטות כפולות והם שמחו לתת לי אחת. ככה שבסופו של דבר ישנתי במלון מפואר בקנקון עם נגישות שאין לי בבית בארץ ואמבטיה מפנקת. ביום אחרי כבר טסנו בטיסה שעצרה פעמיים בגוואטמלה ופעם אחת בסן סלבדור... והגעתי לקוסטה.
לתחילת הכתבה
נכתב ע"י עידו גרינגרד
[email protected]
