אגם טיטיקקה וקוסקו

רועי מבקר בקופקבנה שעל אגם טיטיקקה, וממשיך לארץ חדשה - פרו. שיט לאיים הצפים, ראפטינג על נהר סוער בקוסקו, המאצ`ו פיצ`ו האגדי, וגם כמה תובנות על תיירים באמצע הקיץ.
רועי רוטנברג
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: אגם טיטיקקה וקוסקו
© דניאל ריקרדו

אגם טיטיקקה

איסלה דל סול - קופקבנה (copacabana): חזרנו מרורה ללה פז, מהחום המחניק לקור המקפיא, נראה שאין בבוליביה מקום עם טמפרטורה נורמלית...נדב, ניר ואני לא התמהמנו וכבר למחרת תפסנו את אוטובוס הבוקר לקופקבנה (שלוש וחצי שעות, 15 בוליביאן), שיצא מתחנה סמוך לבית הקברות בלה פז. אחרי נסיעה צפופה במיני ואן עם צפצופי תוכי שליווה בחור מוזר, קופקבנה נגלתה לעינינו. עיירת חוף, משקיפה על אגם טיטיקאקה (Lago titicaca). האגם הגבוה בעולם (3820 מטר). מסביב לעיירה כל השדות כוסו שלג חורפי, בעוד בוליביה משתדלת לשמור על מוניטין אי הנוחות. בזריזות המשכנו אל הרציף שעל החוף, שם תפסנו בשניה האחרונה את המעבורת לאי איסלה דל סול (Isla del Sol), (שעתיים, 15 בוליביאן).

האגם המוזכר כשקט וצלול כבדולח, געש וסער באותו יום. הוא הרגיש בנוכחותנו וסירב לקבל אותנו בברכה לחיקו. לאחר שעתיים של טלטולים ונדנדות שנגעו לרגישי הקיבה (כלומר, מי שמשלשל, ולהזכירכם בדיוק הגענו מלה פז אז, כן...), הגענו אל האי. איסלה דל סול רצוף באתרים ארכיאולוגיים מימי אימפריית האינקה המפורסמת, אשר החשוב שבהם נקרא "סלע הפומה". האמונה העתיקה של המקומיים מתארת את המקום כמקום הולדתה של השמש ושל קיסר האינקה הראשון. מה השמש קשורה לכל הסיפור? עגנו באי, ושמי טיטיקקה שפכו מטר כבד על ראשי מטיילים. לא הספקנו לדרוך על הרציף, וכבר סיכמנו שפה לא נשארים. שעה אחת ומספר תמונות חפוזות מאוחר יותר, וכבר היינו בדרכנו בחזרה לקופקבנה. שוב פעם הפלגה של שעתיים באגם סוער, ימינה, שמאלה, מעלה, מטה, ובמקרה שלנו גם קצת פנימה והחוצה. כמחוות תודה להסתלקותנו, ובהתאמה לחוקי מרפי שלא מרפים לעולם, בזמן העגינה בקופקבנה השמיים התבהרו, השמש יצאה לה מהעננים, ביישנית שכמותה, וכל העננים ברחו אל מעבר להרים. כמה כיף, לפחות פה לא נסבול ממזג אויר מגעיל. באם אתם מגיעים לאזור קופקבנה, וכיפת השמים לא זועמת עליכם, שלושה ימים הם זמן אידיאלי לבלות באזור.

 מאחר והיינו בימינו האחרונים לתקופת השהות החוקית בבוליביה, על פי הזמן שהקציבו לנו קציני ההגירה (30 ימים, כמובן עם אופציה להארכה לאחר תשלום סמלי במשרד הפנים הבוליביאני), והחלטתנו הכתיבה שעל סמך עקרון לא נשאר בבוליביה מעבר לזמן זה. שוב החלטנו לקפל את המוצ`ילות ולהתקדם הלאה. סגרנו על אוטובוס למחרת היום, כבר לפני ההפלגה, לפונו (Puno), פרו.

קופקבנה מרוחקת 10 דקות נסיעה מהגבול הבוליביאני-פרואני, ואחרי ותק של חודש בבוליביה (מה שכולל מקלחות קרות, ארוחות לא נעימות, יציאות הנגררות מכך וריח רע באויר) לא יכולנו לחכות לצאת. החלטנו להעביר את הזמן בכיכר העיר, מול הכנסיה היפה ביותר שראיתי בדרום אמריקה בינתיים. כל יום בשעות הצהריים המקומיים נוהגים לברך את כלי התחבורה שלהם. מכוניות, ואנים ואוטובוסים חונים מול הכנסיה ומקושטים כאילו עומדים לדחוף לתוכם חתן וכלה. שמפניה תוססת מותזת על המכוניות וחזיזים מודלקים מתחת לגלגלים. קצת חמוד וקיטש, אבל גם קצת אדיוטי, תלוי בזוית הראייה. מה דעתי? יותר לכיוון האדיוטי. מצטער, אבל אני לא מצליח להתחבר לבוליביאנים האלה. צריך להיות שם בשביל להבין... או לנסות להבין...

 השמיים קדרו בבוקר שלמחרת, חייכתי אליהם חיוך חצוף, וחשבתי לי "נו, נראה אתכם, שעתיים אחרונות בבוליביה, תנו מה שיש לכם". איזו פתיחת פה מיותרת. גשם כבד החל לרדת כשהאוטובוס התגלגל לו ברחובות קופקבנה. לאחר עשר דקות הגענו לתחנת מעבר הגבול, עם חיוך רחב על הפרצוף. הצד הפרואני בירך אותנו בכל דרך אפשרית. תשעים יום אשרת שהיה, החלפת כסף ללא עמלה, מקומיים דוברי אנגלית וכמובן אותם עננים מאיימים מהצד הבוליביאני נשארו מאחורי הגבול והרטיבו אדמת טרשים. בוכים מעצב שעזבנו או כועסים/רותחים על הסתלקותנו. לא היה אכפת לי. אני בפרו עכשיו וכבר מרגישים יותר טוב (והבטן כבר לא כל כך כואבת).

הנסיעה לפונו אורכת שלוש שעות (15 בוליביאן), ועוברת דרך נופים מדהימים. השמש עלתה לשמיים, מאירה על האגם שעכשיו הוכיח את הסיפורים עליו. שמיים בהירים ואגם מיסטי צלול כבדולח, כחול עם נצנוצי שמש כשהעננים מתחבאים בקו הרקיע, מעל הרים שמשקיפים מכל עבר. שדות מרעה עם פרות, שדות חיטה צהובה, הרים ירוקים והאגם תמיד מהצד. הגענו לפונו, והתמקמנו בהוסטל כלשהו, ליד כיכר גדולה עם כנסייה. השם ממש לא ידוע לי, הרי בטרמינל צדים המקומיים את טרפם היומי, שנופל תמורת פתיון של עשר סול ללילה (סול- המטבע הפרואני). קבענו גם פה לא להתמהמה, שכן אין יותר מדי מה לעשות בפונו.

יצאנו לטור של האיים הצפים (35 סול), יום אחד יספיק למצות את הסביבה. קמנו מוקדם בבוקר ויצאנו להפלגה של שלוש שעות. הפעם אל אזור בו החליטו המקומיים על שיגעון חדש. להתיישב על חבורת איים, שהם מעשה ידי אדם, עשויים מהעשב המקומי. על כל אי גרות בערך עשר משפחות ובסך הכל חיים כך כאלפיים אנשים. הסבר קצר באנגלית קלוקלת (איזה כיף, אנגלית), וכמה תמונות והמשכנו לנו לאי הבא, אי טבעי בשם איסלה דה טקילה (Isla de tequila). שם, עלינו בטיפוס בערך מאה מטר בגובה, עד ל-4000 מטרים, מה שהוציא את נשמתנו. נשמתנו נעתקה שוב מהנוף המדהים. רק מים כחולים מסביב והרים סוגרים מכל עבר בקו הרקיע. נזכרתי באיסלה דה פסקדוס בסלאר, רק שהפעם האגם מסביב לא התייבש. הגענו לפונו אחר הצהריים, כשסימנו וי על אגם טיטיקאקה. נסיעת לילה קצרה תביא אותנו לקוסקו, בירת התיירות בדרום אמריקה, מחירים יקרים, אתרים ארכיאולוגיים והרבה הרבה מעבר לזה. שוב פעם, באופן לא מפתיע, אני לא יכול לחכות....

לתחילת הכתבה

קוסקו והמאצ'ו פיצ'ו

קוסקו: כאמור, שוב פעם נסיעת לילה, והפעם מפונו לקוסקו. שבע שעות בדרכים (והחידוש הפרואני, אספלט!) שמביאות אותנו ליעדנו בארבע בבוקר. אז מה ההבדל בין פרו לבוליביה מבחינת האוטובוסים? מספר דברים. אחרי הכל, אנחנו בפרו... (שמים לב כמה אני מתרגש ממנה?) אז אולי הגענו בארבע בבוקר לקוסקו, אבל הוזמנו להישאר באוטובוס עד שש, ולהמשיך לישון עוד שעתיים. אה, עוד דבר, הדליקו חימום באוטובוס. איך ששכחתי מהפינוקים הקטנים האלה. קמנו בשש בבוקר באוטובוס קצת יותר מרווח מהרגיל, ותפסנו מונית לכיכר הראשית של העיר, העונה לשם Plaza de armas, שם חיכה לנו בנאמנות חבר רביעי בשם אורי, שלקח אותנו להוספדחה קרובה וזולה - waynawasi. נמנום קל, מקלחת חמה וארוחת בוקר שלא עושים פרצוף אחריה (הרגל מגונה מבוליביה).

קוסקו מקבלת צורה, כשאנחנו מתהלכים בה ומשתדלים להתרגל. איזו צורה? תיירותית. משמע יקרה. המון אטרקציות, המון תיירים ועכשיו יולי, קיץ באירופה וארה"ב, וכל החבר`ה החליטו לקפוץ. העברנו שלושה ימים ראשונים באפס מעש. פשוט מתרגלים לסגנון חיים חדש אחרי חודש בוליביאני. אז אם קוסקו תיירותית, הבה ונתחפש לתיירים ונלך לטור עם כל התיירים המלוקקים. "70 סול בבקשה לכרטיס מעבר מיוחד ושירותי הסבר" (יקרה, אמרתי?). הטלטלנו משך יום עם חבורת אירופאים ואמריקאים למספר אתרים ארכיאולוגיים, כשכמובן הוקצב בכל מקום זמן מיוחד לשופינג של תרבות המערב. נחמד, אתרים מדהימים. אותו כרטיס שרכשתי ב- 35 סול (10 דולר) נותן גישה למספר אתרים ארכיאולוגיים שנקראים "העמק הקדוש" - The Sacred Valley.

באותו טור היינו במקומות שנקראים Pisaq, Ollantaytambo and Chinchero. באמת אמת יפה. הרגשנו מבסוטים מהאתרים, אך הרגשנו צורך להדגיש את הצד התרמילאי שבנו. לכן התגלגלנו למחרת לרחוב סאפי (Saphi) עטור סוכנויות הנסיעות, לסוכנות חמודה בשם Eric adventure, וסגרנו על ראפטינג ליום אחד ליד אוינטייטמבו. ראפטינג בנהרות מקבל דרגות קושי בין 1 ל-6, כש-1 זה מים שקטים ו-6 זה משהו כמו מכונת כביסה עם סלעים. באותו יום הגענו לאשדים ברמות 2 ו-3. האדרנלין החבוי בדמנו נפרץ, תוך שאנו מוטלים לכל הכיוונים, משתדלים לשמור על הוראות הכיוון של המדריך. סיימנו יום מרתק עם טעם של עוד, עוד נפגוש שוב את אותו נהר. אך לעת עתה, הבה ונתמקד בליבת העשייה התיירותית של קוסקו, המאצ`ו פיצ`ו.

 אז איך אפשר לתאר אותו? Mahu picchu - מדהים. כן, כך אתאר את מאצ`ו פיצו`. פשוט מדהים. התהלכתי לי בין החורבות, מעל שש שעות, עם פה פעור ומצלמה בשלוף, פשוט מנסה לנחש איך היה המקום בעבר, לפני שהפך לאתר הארכיאולוגי מספר 1 בדרום אמריקה, שטוף אירופאים ואמריקאים, ולפני שהתגלה מתישהו בתחילת המאה על ידי איזה חוקר אנגלי שהלך לאיבוד באזור. מאחר ואין הסטוריה כתובה בנושא, וכל מה שאפשר לעשות זה בעצם לנחש, חושבים מומחים שהמאצ`ו פיצ`ו היה מקום מזבח, שאליו אמפריית האינקה המפורסמת שלחה את מיטב הבנות, לחיי קודש ודת. זאת גורסים מאחר ומעל שמונים אחוז מהשלדים במקום היו של נשים צעירות. לך תדע, אולי זה היה בית זונות. כל העסק של המאצ`ו פיצ`ו נורא מפורסם, ולכן מאוד יקר. בקיץ של אירופה וארה"ב (בין יולי לספטמבר), המון תיירים נוהרים לקוסקו, בעיקר בשביל אותו אתר. הגענו לנו לקוסקו בחודש יולי ובמחשבה לאחור, אם היה ניתן לתכנן אחרת, בטח היינו משנים תוכניות. רצינו לעשות את האינקה טרייל, כמו חבורת מורעלים שלא מוכנה לקבל לא לתשובה.

לתחילת הכתבה

טרק האינקה

Inca trail: האינקה טרייל נחשב לאחד הטרקים היפים ביבשת, בן ארבעה ימים, אשר הולך לאורך דרך אינקה עתיקה, בין נופים וחורבות ובבוקר היום הרביעי מגיעים למאצ`ו פיצ`ו. בשל עומס התיירים שנוהרים בתקופה זו של השנה, והעובדה שממשלת פרו החליטה להגביל את מספר המטיילים באינקה טרייל ל-500 בכל רגע נתון, נוצר בתקופה זו בשנה צוואר בקבוק, ויש יותר מדי מטיילים שמציפים את סוכנויות הנסיעות. בתחילת יולי נאמר לנו, שאולי אם יתמזל מזלנו, בסוף יולי, "אולי" יוכלו להכניס אותנו. מה שבטוח, זה שבתחילת אוגוסט לא אמורה להיות בעיה. אולי מצידם, אבל מצידנו יש בעיה לחכות חודש פלוס. אז כמו חבורת מורעלים אבל בעיקר מגובשים אמרנו לסוכן בפה אחד יפה "לא", כשהציע להכניס אותנו בתאריך מוקדם תמורת 250 דולר.

כסף הוא כמו חול בקוסקו. כולנו יושבים ותופסים קצת שמש על שפת הים, והחול מתחתינו, אם זה בשפע או לא, אך בהחלט בהישג יד. גורפים חופן חול ליד ומסתכלים עליו בהערצה. "כמה חול יש לי בשביל קוסקו. גרגיר זה ילך על המאצ`ו פיצ`ו, גרגיר זה על סנפלינג, אחר על ראפטינג ועוד כמה לבילויים ושאר סלטים שיקריצו עצמם לאורך הדרך". החול פשוט זורם בחופשיות בין האצבעות כאילו לא היה, וכל מה שנשאר זה כמה גרגירים אחרונים ופרצוף עצוב. אז עד כאן המטאפורה של כמה קוסקו יקרה. להלן כמה מחירים בפרצוף בשביל לתפוס אומדן על קוסקו באמצע יולי: אינקה טרייל- בערך 180 דולר לארבעה ימים, עם המתנה של חודש פלוס מינוס. מאצ`ו פיצ`ו בלי אינקה טרייל- יסתכם בערך ב-100 דולר לשלושה ימים. באנג`י- 58 דולר. זה בערך 10 דולר לשניה אם מחשיבים את זמן הקפיצה.
 ראפטינג של 3 ימים- 175 דולר. למה? כי רק מטורפים הולכים לזה והמחיר מותאם. סנפלינג- 35 דולר, קצת קפיצות על צוק מאוד יקרות מסתבר. טור יומי בעמק הקדוש- 20 דולר. אבל אני מקדים את המאוחר, בואו נחזור למאצ`ו פיצ`ו.

הנה היינו לנו, שלושה מורעלים על האינקה טרייל, יוצאים מסוכנות הנסיעות מבואסים, נאלצים לשאת בעובדות. כן, אפשר להזמין ולחזור עוד חודש אבל זה לא כל כך מסתדר לנו. החלטנו לעשות את המאצ`ו פיצ`ו בדרך התיירותית, השחוקה והיקרה- כמו כולם. מקוסקו צריך לצאת באוטובוס לעיירה בשם אוינטייטמבו, אשר בה ישנן חורבות אינקה גם כן, נחמד אבל לא מרשים כשבקטגוריה מכלילים את המאצ`ו פיצ`ו. מאותה עיירה תופסים רכבת לעיירה אחרת בשם Aguas Calientes, שממנה יוצאים לאתר. רכבת של שעה וחצי תעלה בין 30 ל-35 דולר. למה כל כך יקר? כי יש כל כך הרבה מבקרים, שזה יהיה יותר מוזר אם המחיר היה יותר זול. ישנה רכבת לתרמילאים ב-12 דולר, שיוצאת בלילה אך לה צריך לקנות כרטיסים כמה ימים מראש. באגווס קליינטס עצמה אין יותר מדי, רק מעיינות חמים שהכניסה אליהם עולה 5 סול, והרבה מסעדות. מאותה עיירה יוצאים אל האתר, מוקדם בבוקר אם רוצים להגיע בין הראשונים. האתר נפתח בשש בבוקר ואפשר לטפס אליו טיפוס מייגע שלוקח שעה ושלושת רבעי, או לשלם ארבע וחצי דולר לאוטובוס של עשרים דקות. שלמתי כמו מניאק, כי בשלב הזה של הטיול אני כבר יודע שלא בראש שלי להתחיל לפסטן כל כך מוקדם בבוקר.

 הגענו לשערי האתר קצת אחרי שש. כמובן שגם פה יש דמי כניסה, עשרים דולר לבנאדם, עשרה דולרים לסטודנט (או במקרה שלי - סטודנט עם כרטיס צעיר). נכנסנו לאתר, מוקדם מאוד, עוד לפני הזריחה. התחלנו לטפס מהר על כל המדרגות העתיקות והטראסות (ויש המון כאלה!) עד שהגענו לנקודת התצפית הקלאסית. שם העברנו שעה בצילום גלויות וסידור הנשימה, עד לזריחת השמש, מעל קו ההרים. השמש בקעה לה, כל העמק התמלא אור וכל האמריקאים, בשקית הצ`יטוס השנייה שלהם, הצטלמו עוד פעם (בפעם השביעית כבר עכשיו), כשהחורבות ברקע. הזדרזנו אל תוך החורבות, לפני שיגיעו אליהן כל קבוצות התיירים עם ההדרכה הצמודה. לטייל באתר לבד זו לפי דעתי הדרך הטובה ביותר. שקט מוחלט, רחש ציפורים מכל היערות מסביב, כשמתהלכים בתוך רחוב עתיק, עם מבנה מגורים מימין וחדר עבודה משותף משמאל. הזמן טס ולא שמים לב, כי כל הזמן יש עוד ועוד מה לראות. היינו בסך הכל מעל שש שעות, עד שיצא מכל החורים. ירדנו למטה לעיירה ומשם לקוסקו. אז שוב פעם אומר זאת - היה מדהים.

לתחילת הכתבה

רפטינג בנהר האפורימאק

האטרקציה הבאה- רפטינג. כן, עוד פעם. למה? כי זה כיף. כמה זה עולה? 175 דולר לשלושה ימים. זה לא קצת יקר? ועוד איך שזה יקר! אבל לא יעמוד שום דבר בפני מכורי אדרנלין עם חשבון בנק פתוח וויזה קורצת בכיס. הפעם נסענו מרחק 5 שעות לנקודת ההתחלה בנהר אפורימאק, Apurimac. הנהר מוגדר כאחד מעשרת הטובים בעולם ל - White water rafting. קבלנו הפעם הסבר בטיחותי מפורט הרבה יותר מבעבר, על הציוד וההתמודדות עם הנהר. שלושה ימים, חמישה מטיילים (שלושת האמיצים ועוד שני פסיכים שפגשנו בדרך) ושישים וארבעה ק"מ של נהר גועש וזורם כשרק אלוהים יודע מה מחכה לך מעבר לפינה. המים שקטים, הזרם איטי. המדריך צועק פקודה כמו "חתור קדימה", ומתחילים לנוע לעבר הרעש העמום. גלים קטנים מבצבצים, עם קצף לבן. סירת הגומי נעה מעלה ומטה, באטיות ושלווה. הגלים מתחזקים, הסירה מטלטלת יותר ויותר. שברי הגלים נשברים מקדימה, מים מוטחים עלינו מכל עבר. "ימינה! שמאלה! קדימה! אחורה!" המדריך צועק בתזמון עם הנהר. הגלים מתעצמים ומגיעים לגבהים של יותר משלושה מטרים, בולעים אותנו כמו חטיף קטן. הסירה משקשקת ומסתובבת עם הזרם, נופלת מאשד אחד לשני בין סלעים ומערבולות. קצת מפחיד. רק קצת. אבל הרבה יותר כיף.

בשלב מסוים בנהר, אפשר לעשות דבר הנקרא Body rafting - פשוט קופצים לנהר באמצע האשד, והזרם עושה את השאר. הגענו לאשד ארוך, עם הרבה תמרונים. לאחר שעברנו את כל הסלעים, המדריך צועק לנו "עכשיו! כולם לקפוץ החוצה!". כולם נעמדים ואחרי שתי שניות של בהלה מהגלים, נעלמים פנימה לקצף הלבן. אני בעקבותיהם. המים הקפואים של הנהר, חודרים לכל מקום, אפילו מתחת לחליפת הקור. פתאום הירכיים מתרטבות, עמוד השדרה מקבל צמרמורת מהקור והחבר הקטן שלי, כולו נפחד, בורח פנימה, איפה שעדיין חם. ייקח לי כמה דקות אחר כך למצוא אותו. מאחר והמים מאוד קרים, כרפלקס בלתי נשלט, הריאות נחסמות ואי אפשר לנשום בכמה השניות הראשונות. אפשר להבין, איך אנשים טובעים, כשזורקים את כל זה לזרמים חזקים ששואבים את הגוף מתחת למים, בין סלעים שאפשר לחטוף מהם מכות רציניות. כמובן שבמקרה שלנו, הדבר נעשה במקום המיועד לו, מטעמי בטיחות, כשארבעה מדריכים צמודים אלינו בהיכון, וחמישי אפילו מצלם, למזכרת לאמא לכשתתעורר מהשוק שחטפה הרגע.
חזרנו מהראפטינג לקוסקו, שמחים אך מחוררים מעקיצות יתושים. היתושים בדרום אמריקה, הם לא אותו דבר כמו בישראל. הם קטנים יותר, רבים במספרם והעקיצות עצמן מגרדות הרבה יותר זמן. שבוע אחרי שחזרנו, ספרתי 56 עקיצות על לחי שמאל, 16 על גב יד ימין ו-134 על רגל שמאל, רק מתחת לברך.

מבט זריז בהוצאות הכספיות שעברנו בקוסקו הניב מסקנה מיידית וחדה- קוסקו יקרה (כאילו שזה לא היה ברור). צריך להמשיך הלאה, למקום קצת זול יותר ועדיף חם יותר. הסתכלנו על מפה שהייתה תלויה על קיר סוכנות נסיעות, ואז ראינו אותה כנקודה שחורה קטנה עם כיתוב ליד - Arequipa.

לתחילת הכתבה

טיפים

  • מסעדה טובה בקוסקו נקראת Jack`s café, והיא נמצאת קרוב לפלזה המרכזית. מאוד מומלץ לאכול שם, במיוחד את הפנקייקס.
  • אינקה טרייל. באם אתם מגיעים בסביבות הקיץ של הארץ, מומלץ להזמין מראש מקומות אצל סוכנות מקומית. לא כל כך משנה איפה, הרי כל הסוכנויות מספקות שירות כמעט זהה.
  • ראפטינג, כשזה נוגע לראפטינג, עדיף להיצמד לסוכנויות הטובות ולא להתקמצן במחיר, כי מדובר פה בבטיחות ומקצועיות.
     שלוש הסוכנויות המובילות בתחום הן:
    • Eric adventure
    • Mayuc
    • Swissraft

     המחיר זהה אצל שלושתן וגם כן השירותים שמוצעים.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על דרום אמריקה

דילים לחופשה המושלמת

הכתבות הכי נצפות השבוע

הפוסטים הכי נצפים השבוע

הטיפים הכי נצפים השבוע

עקבו אחרינו לכל העדכונים החמים בארץ ובעולם