צפון לאוס

מלואנג פראבנג ממשיך הכביש צפונה אל Pak Mong ונאם באק, ואז חותך מערבה אל Muang Xai (מכונה גם Udomxai) המשמימה. הדרך אורכת יום שלם ולאורכה כפרי מיעוטים מעניינים ונוף יפה. מכאן אפשר להמשיך ל-Phongsali (נסיעה קשה ויקרה) או למואנג סינג שבצפון(עם עצירה ב-Luang Nam Tha), לגבול עם סין בכפר Boten, או דרומה ל-Pakbeng, ממנה ניתן לשוט אל מעבר הגבול אל צפון תאילנד (Huay Xai). מקןם נוסף שניתן להגיע אליו מעט מזרחית ל-Pak Mong הוא Nong Khiaw, כפר קטן וחביב שנותן הצצה (כמו בכל איזור הצפון) אל האיזור הכפרי של לאוס.

מואנג סינג (Muang Sing) נמצאת בסופו של כביש מפותל וסלול חלקית (58 ק"מ מ-Lang Nam Tha, בערך שעתיים וחצי-שלוש), כ-10 ק"מ מהגבול עם סין. זוהי עיירה מקסימה עם אווירת "חופש גדול", המשמשת כמרכז לשבטי האזור הרבים. כדאי לשכור אופניים ולטייל בכפרי האזור ואל שבטי ההרים. בידקו את האופניים לפני שתקחו אותם, לעיתים חלקם פגומות. בעיר פועל חשמל רק בין השעות 18:30-21:00. ב-Luang Nam Tha החשמל פועל בכל שעות היום. זוהי עיירה נחמדה ושלווה.

 התנאים לתייר מינימליים יחסית (והם במגמת שיפור) אולם מי שרוצה לפגוש בסביבה הכפרית האותנטית של לאוס ישמח לשכור אופניים או אופנוע ולצאת לסיור יומי בכפרים. יש במקום אפילו אינטרנט קפה עם חיבור אינטרנט יקר ואיטי אבל קפה לא רע... דרך אגב, בין Luang Nam Tha ל-Huay Xai נמצא כפר קטן בשם Vieng Phukha שניתן לעצור בו לשבירת הנסיעה הארוכה או לסיורים יומיים בסביבה הכפרית. בכפר יש מספר גסט האוסים (תנאים מינימליים) ואוכל מקומי בלבד. שימו לב, בעונת המונסונים הכביש למואנג סינג סגור.

לתחילת הכתבה

דרום לאוס

Pakse, הממוקמת על הזרימה המשותפת של נהרות המקונג וה-Se Don, היא מרכז הדרום הרחוק של המדינה. זוהי עיר מסחר שוקקת המשמשת בסיס ליציאה לנקודות העניין באזור: The Bolaven Plateau,איזור Si Phan Don (איזור 4000 האיים), ו-Wat Phu Champasak, וכן לכיוון הגבול עם תאילנד ב-Chong Mek. בעיר עצמה תמצאו את ה-Central Market המצוין, ואת ה-Champassak Museum, המציג שרידים מוואט פו ומרמת בולבן.

Bolaven Plateau היא רמה פוריה וגדולה, בה מגדלים פירות, תה, הל, ובעיקר קפה. הרמה משמשת בית לקבוצות מיעוטים אתנים ושבטים רבים. באזור מפלי Tadlo (או TadloFalls) תמצאו מגורים, כמו גם טרקים ורכיבה על פילים. אל איזור המפלים מגיעים ב-Pickup (כשעתיים נסיעה) מ-Pakse. מי שמעוניין יכול לקחת סיור יומי ולחזור באותו יום למרות שמאוד מומלץ להגיע לאיזור המפלים ולשהות שם לילה או שניים.

Wat Phu Champasak הינו מקדש עתיק, כנראה מהמאה ה-6, שנבנה על ידי אימפרית הח`מר העתיקה (אשר בנתה גם את מקדשי אנגקור בקמבודיה). פירוש שמו הוא "מקדש ההר", והוא אכן ממוקם על הר מבודד בסמוך למעיין, וממנו נשקפים נופים נפלאים של עמק המקונג. כדי להגיע למקדש המבודד יש לצאת לצאת באוטובוס + סירה אל הכפר Champassak (כשעתיים סה"כ) ומשם 8 ק"מ נסיעה בטוק-טוק. Champasak עצמו הוא כפר קטן מאוד ושקט עם מספר גסט האוסים סבירים בהחלט למי שרוצה להעביר את הלילה לפני ההמשך.

 באזור Si Phan Don, המכונה גם "4000 האיים", מתרחב אפיק נהר המקונג, המגיע בעונת המונסונים לרוחב של 14 ק"מ ויוצר מאות איים ואיונים. במקום נמצאים גם המפלים הגדולים בלאוס - Khone Falls. בעונת המונסונים מוצפים חלק מהכבישים באזור והדרכים בלתי עבירות. כדאי להגיע לאזור בין נובמבר לינואר, אז מזג האוויר קר ויבש, לפני התחממותו האיומה במרץ-מאי. הגעה נעשית באוטובוס מ-Pakse, שעוצר ב-Ban Nakasang ומשם ממשיכים בסירה ל-Don Khon או Don Det.

לתחילת הכתבה

מישור הכדים

בפרובינצית Xieng Khuang שוכן המקום המסתורי ביותר בלאוס - מישור הכדים. על שטח עצום מפוזרים מאות כדי ענק בני כאלפיים שנה, במשקל 600 קילו עד טונה, המגיעים עד לגובה 2.5 מטר. איש אינו יודע מניין הגיעו הכדים למיקומם הנוכחי, מי יצר אותם ומדוע. אחת הסברות טוענת כי הכדים שימשו לקבורה, אולם תושבי הפרובינציה טוענים כי הכדים שמשו להכנת יין אורז במסיבה המונית של צבא מדרום סין במאה ה-6. בירת המחוז, ממנה יוצאים אל המישור היא Phonsavan (מכונה לעיתים Muang Pek). רבים מהמטיילים המגיעים למקום טוענים כי המישור עצמו מאכזב למדי, אך הדרך אליו היא חוויה.

 שתי דרכים מובילות לפונסאוון (Phonsavan) מלואנג פראבאנג: ההגעה היבשתית נעשית באוטובוס מ-Luang Prabang שיוצא בתדירות יומיומית. האזור בטוח ולא נרשמו מקרים חריגים בשנים האחרונות. הנסיעה עצמה מפותלת ואורכת כ-8 שעות. כמו כן יוצאות טיסות אל פונסאוון מלואנג פראבנג במחיר של כ-35$. מלבד לוחמי הגרילה, יש להזהר מתחמושת חיה הפזורה באזורי השדות שליד פונסאוון ובפרובינציה בכלל, אל תשוטטו במקומות ריקים ובאזורים בוציים.

יוצאים לטיול תרמילאים בלאוס? כל המידע החשוב לטיול שלכם באתר "עפתי" >>

לתחילת הכתבה