עפתי לתרמילאים

הי דרומה - אגם טיטיקקה ופארק לאוקה

שוב עלה יצר הנדודים ומשפחת שפירא ממשיכה הלאה. חוויות מאגם טיטיקה, ביקור בבתי הקש, ולאחר מכן, עוד דרומה- בדרך עצמאית לפארק לאוקה המופלא שבצ`ילה.
משפחת שפירא
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: הי דרומה - אגם טיטיקקה ופארק לאוקה
© דניאל ריקרדו

אגם טיטיקקה

ביקשנו לעשות עוד דברים רבים בקוסקו אבל שוב עולה יצר הנדודים ואנו ממשיכים הלאה. בנסיעת יום הגענו אל פונו. מצאנו בעיר הקטנה הזו שוק אוכל מקסים המכתר בלוק של שוק מקורה. במפלס הרחוב פזורים דוכני אוכל ביתי, ספסלי עץ, רחשי טיגון וריחות טובים. גם עגלת משקה הבקבוקים, שמרפאה כאבי בטן ראש ולב, חכתה לנו וכמובן ההמבורגזה בסול. מחר בבוקר נצא ליומיים על אגם טיטיקקה. ערש תרבות האינקה, טבורו של העולם, ראשית הבריאה. אגם ענק.

 ברציף הסירות בפונו היה הים ירוק. אצות הפכו את מראה האגם למגרש ירוק ששטחו תלוי רוח וזרמים. הלאה משם מתחיל הכחול העמוק וסירתנו מותירה באגם השקט שובלים ארוכים בדרכנו אל האיים הצפים. לבסוף, דרך שדות סוף רחבים הגענו למקום הזוי. איי קני סוף צהובים, עליהם בקתות קני סוף צהובות, וסירות קני סוף צהובות מעוטרות בראשי מפלצות צהובות עוגנות במים הכחולים. בני המקום ניזונים מדגים קטנים אותם הם פורסים ומיבשים בשמש ומאנפות מבוייתות או מוכתמות תחליף לתרנגולת, אך עיקר קיומם הוא מהתיירים הרבים הפוקדים את האיים.

המשכנו הלאה אל האי אמנטני. על הרציף המתינו נשות הכפר. זוגות, שלשות ורביעיות, נאספנו, מובלים בידי נשים, כל קבוצה לבית משפחה אחר על מדרון ההר. מה שאמור להיות ערב במחיצתה של משפחה מקומית. למעשה היה המגע מועט. האוכל לעומת זאת עשוי היה מתוצרת מקומית. שורשי יוקה, תפוחי אדמה שחורים ומרק קינואה. מוצלח לטעמי, מוצלח פחות לטעמה של מאי שהעדיפה להשאר רעבה. שקיעה ממרום הכנסיה העתיקה ולמחרת בבוקר אנו בדרכנו לעברו של האי טקילה. ממנו בחזרה לפונו, אוטובוס לילה לטקנה שם נחצה את הגבול לצ`ילה. קחו אתכם ספר קריאה לשייט. יש הרבה זמן פנוי בחומה של שמש ורוח ים.

 מפונו רצינו להמשיך לבוליביה. זה חודש שאנו עוקבים אחר המתרחש שם. הגבול סגור והמהומות גוברות. בלילה בו עשינו דרכנו אל הגבול עם צ`ילה, יצאה טיסת החילוץ מלפז לאריקה. חצינו את הגבול באוטובוס, השארנו את עלי הקוקה ותפוחי העץ בצד הפרואני, צ`ילה אוסרת העברת פירות וירקות, והגענו לאריקה. נהג המונית שלקח אותנו אל מרכז העיר, עצר ונתן זכות קדימה להולכי רגל. הגענו לארץ חדשה.

לתחילת הכתבה

אריקה ופארק לאוקה


אריקה היא העיר הצפונית ביותר בצ`ילה. לא היינו מגיעים אליה אלמלא נסגרה בוליביה אך אנו שמחים להיות בה. הכל כאן יקר יותר, במדרחוב מתנשא מעל ה-BIG MAC שם אנו פוגשים את פליטי בוליביה וחברים מפרו. ריח הים והאויר החם מזכיר במשהו את אילת ביום חורף, או ששוב בוגדים הגעגועים בחושינו. מכאן מזרחה, על גבול בוליביה, משתרע פארק לאוקה ואנו מחליטים שאם אנו כבר כאן, זה הזמן לבדוק אותו. סוכנויות רבות מציעות תור יומי אל הפארק. המחירים גבוהים ולנו קצת נמאס ממשהו מאורגן. אין אוטובוסים אל הפארק, כך אומרים לנו אך אנו לא נכנעים ויוצאים בבוקר אל הכפר פורטה הסמוך לפארק. שם מסתבר לנו שוב שזו לא פרו ואנו לא מצליחים להשיג רכב שיקח אותנו אל הפארק. כמונופול של כפר קטן מציעים לנו גם כאן tour במחיר מוגזם. עם ספי מגימזו ועם ניו זילנדי מאוקלנד, אנו יוצאים אל הכביש הראשי. טרמפים עדיין לא נסינו בטיול הזה.

 זהו הכביש המוביל ישירות ללפז. בימים טובים יותר מעבר הגבול פתוח וניתן לרדת בפארק בכל נקודה שנחפוץ לאורך הכביש החוצה אותו. גם המידע הזה מוסתר על ידי הסוכנויות באריקה. לכפר פרינקוטה הנמצא בלב הפארק, מגיע אוטובוס פעמיים בשבוע ומעמיק גם לכפרים רחוקים יותר. בכל יום חולף כאמור אוטובוס ללפז וממנה במרחק ארבעה קילומטר מהכפר. בקיצור, קל כדאי וזול לעשות את הפארק בדרך זו. כשעתיים חלפו בשולי הכביש וזוג פורטוגלים מקסימים בירח דבש העמיסו אותנו על טנדר פתוח לטיול משותף בפארק הנפלא הזה. בלגונה צ`ונגרה שליד הגבול משתקף הר הגעש פרינקוטה מכוסה שלג עד. הרפוחיו שלחוף הלגונה היה סגור ולא ניתן היה ללון שם ללא אוהל. זה עשרים יום שהפקחים בספירת הויקוניות השנתית וממה שראינו יש להם הרבה עבודה. אם אתם מגיעים ללגונה אל תתפתו להקיף אותה. מעברה השני נמצאת בוליביה ומעבר הגבול לכן לא ניתן להקיפה.נפרדנו מהפורטוגלים הנפלאים שלנו בכפר פרינקוטה בלב הפארק ומצאנו חדר מצויין עם אח שחממה לנו את הלילה הקר ומוסיקה ישראלית מוכרת ואהובה עלתה מהרמקולים הקטנים שספי נושא תמיד בתרמילו. בבוקר מצאנו את פלגי המים באחו שלרגלי הכפר קפואים. מתחת לשכבה דקה רחשו המים ועם אור הבוקר החל הכל מפשיר, האלפקות יצאו אל המרעה, הויקוניות העדינות הופיעו על הגבעות ושפני הסלע הרבים התחממו בשמש מפשירים עם בהונות רגלינו. קרם שיזוף חובה במקום הגבוה הזה, 4500 מטר מעל פני הים.

מהכפר ניתן לצאת לטיול יומי בעשרות לגונות סמוכות ולצפות בברוזים ועופות רבים. חלקם מקומיים ואופינים לאזור זה בלבד. ניתן היה ללכת לאיבוד בין הלגונות הרבות הנחבאות בתוך הגבעות הסלעיות, האחו הגבוה המוצף מים, הכל נראה דומה אבל שונה. ניתן היה ללכת לאיבוד אלמלא הר הגעש פרינקוטה ולצידו, נמוך ממנו הר הגעש פומרפה. שניהם מושלגים ומתנשאים גבוה מעל סביבתם המדברית עד לגובה 6500 מטר. ההר קל לטיפוס אך נדרשים עוקצים לטיפוס בשלג. אישור ניתן להשיג באריקה במשרדי הפארק. הגבול בין בוליביה לצ`ילה עובר על פסגות ההרים אך הצ`יליאנים מתעקשים שהפיסגה בצד שלהם וסביר להניח שגם הבוליביאנים מתעקשים על כך. התמונות שצילמנו משקפות את ההר בלגונה קוטקוטני ועשרות לגונות קטנות לצידה. טיול יום מרהיב. פגשנו בפורטוגלי בודד שעשה שם עשרה ימים עם אוהלו הקטן, מצלמה וחצובה.

 בכפר פרינקוטה ניתן לאכול אצל זקנה חביבה שהכינה לנו שתי ארוחות ערב טעימות, מרק קינואה ובשר אלפקה רך. ישבנו איתה במעונה הקטן, חדר אחד, גג פח וקרקע חשופה. מעבר לוילון שהפריד בין מיטה למטבח, בקעה מוסיקת בלוז שקטה. מוזר, לא שייך ועם זאת כל כך התאים לנו. ביום השלישי יצאנו אל הצומת, פחות משעת הליכה, והמתנו לאוטובוס היוצא מלפז חזרה לאריקה. כן, הגבול נפתח, נשיא בוליביה התפטר ואנו שוב מתלבטים אם להכנס לבוליביה או להמשיך דרומה. פארק לאוקה. לא להחמיץ. ניתן לצאת בטיול מאורגן. המלצתנו, סעו לשם באוטובוס מקומי והתחילו ללכת.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על דרום אמריקה