ברזיל - מסע מחוף לחוף

קרנבל באולינדה

 ביליתי חודש שלם במנדוזה המדהימה, עיר הולדתי, התרגשות רבה חוויתי כאשר פגשתי סוף סוף את אחי גבריאל. חמש שנים עברו מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו. המפגש עם כל חברי הילדות, חלקם לא ראיתי מזה חמש עשרה שנה, היה כמובן מרגש גם כן. כמה יפה מצאתי את מנדוזה! חרשתי את כולה, מדרום לצפון, והכרתי מקומות חדשים שאפילו לא ידעתי על קיומם. לבסוף, החלטתי לעזוב לברזיל כדי להספיק להגיע בזמן לקרנבל, אבל הבטחתי לעצמי לחזור אליה בסוף הטיול, על מנת להיפרד כמו שצריך מכל יקריי ומהמקום הכל כך מיוחד הזה. את הכתבה האחרונה, ארצה להקדיש כל כולה למנדוזה, ואז תראו שגם אתם לא תרצו להחמיץ את הפנינה היפיפיה ששוכנת לה מתחת לאנדים, במרכז-מערב ארגנטינה.

ברזיל - ההגעה לסאו פאולו, וההחלטה איפה אני הולך לחוות את הקרנבל: עוד במנדוזה, מצאתי לי כרטיס טיסה מוזל מאוד לסאו פאולו, דילגתי באופן זמני בלבד על צפון ארגנטינה, ובתחילת פברואר, נחתתי בפעם הראשונה בחיי על אדמה ברזילאית, ארץ הסמבה, הכדורגל היפה, החופים הקסומים. בטיסה, ואפילו במהלך השעות הראשונות בסאו פאולו, עדיין התלבטתי היכן כדאי לי יותר לחוות את הקרנבל. האופציות היו רבות: פלוריאנאפוליס, ריו דה ז`אנרו, סלבדור דה בהיה, פורטו סגורו (Porto Seguro), או אולינדה ורסיפה (Olinda & Recife). אני מניח שהתלבטות זו לא זרה לכם אם כבר טיילתם כאן, ובודאי תהיה לכם רלוונטית אם אתם עתידים לעשות כך. אני חיפשתי מקום בו לא אצטרך לדאוג לביטחון האישי שלי, שאוכל בו לשמוח יחד עם המקומים, שבו אוכל לחדור אל תוך טירוף החושים הזה בעצמי ולהרגיש שגם אני חלק ממנו. ולכן, ורק ברגע האחרון, בחרתי באולינדה.

הקרנבל באולינדה ורסיפה: חוויה יחידה במינה: אולינדה הינה עיר קטנה שבמחוז Pernambuco, בצפון-מזרח ברזיל. ממש צמודה אליה נמצאת רסיפה, העיר הרביעית בגודלה במדינה. אולינדה העתיקה, האזור בו מתרחשים רוב ארועי הקרנבל העירוניים, מאופיינת בבנייה קולוניאלית, כנסיות רבות ומבנים עתיקים, כולם שרידים מהתקופה בה שלטו הפורטוגזים על ברזיל. כל ה-Nordeste (צפון-מזרח), ובייחוד אולינדה ורסיפה, החשובות מבין ערי האזור, קלטו בעבר אלפי עבדים שהועברו על ידי המשטר הפורטוגזי מאפריקה, במטרה להעבידם בגידולים של קני סוכר. בגלל זה, בדיוק כמו במחוז Bahia, התושבים האפרו-ברזילאים מהווים אחוז ניכר מהאוכלוסיה. פרנמבוקו הינו מחוז שידע להוליד מתוכו מוזיקאים ואמנים רבים, ואף שני סגנונות מוזיקלים מזוהים עמו והם מקור לגאווה של ילידי המחוז: ה-forro וה-frevo. השנה חוגגים בכל המחוז מאה שנים להמצאת ה-frevo, וזו רק עוד סיבה למסיבה. בשדה התעופה ברסיפה קיבלה את פניי תזמורת מוזיקאים ורקדנים שדאגה שאתחיל לספוג כבר מהרגע הראשון את אווירת החג והשמחה.

השעה הייתה כבר מאוד מאוחרת, ורק בהוסטל אחד ענו לטלפון ושמרו לי מיטה לאותו לילה. לקחתי מונית ישירות לאולינדה וכשהגעתי לפוסדה (הוסטל) היה כבר לפנות בוקר. לאחר זינוק בבריכה, הלכתי לישון, כשאני משתדל להיכנס לחדר בשקט ומבלי להדליק את האור על מנת לא להפריע לאנשים שישנו כבר מזמן. למחרת, התעוררתי רק כאשר הבחור שישן במיטת הקומותיים שמעליי קפץ ממנה. פתחתי את עייני, ופתאום זיהיתי את פניו המחייכות אליי בחושך. זה היה ניר, חבר טוב מהארץ, שטייל גם הוא בדרום אמריקה. לא היה לי מושג שהוא בברזיל, בודאי לא באולינדה, ועל פי כמה וכמה לא בפוסדה הזו. ואני עוד חשבתי שהארץ שלנו קטנה...

שכרנו ביחד דירה במרחק כמה דקות הליכה מהמרכז ושילמנו על 11 יום כ-500 ריאל כל אחד, בהחלט לא זול, אבל עדיין פחות ממה שהיינו צריכים לשלם בכל פוסדה בעיר במהלך תקופת הקרנבל. מומלץ מאוד להגיע לאולינדה (והדבר נכון גם לגבי שאר המקומות) לפחות שבוע לפני תחילת הקרנבל, וזה כדי שתוכלו למצוא מקום טוב לגור בו ובעיקר כדי תספיקו לחוות גם את ה-"pre-carnaval". בסך הכל החגיגה נמשכת כשבועיים, כולל ה-resaca (התאוששות). השבוע הזה שלפני הקרנבל הוא לא פחות שמח מאשר החג עצמו ולעיתים אף יותר. באותו שבוע זכינו להיות נוכחים בערב maracatu (תופים) אדיר, במצעד הבתולות (400 גברים לבושים כנשים רוקדים ברחובות בליווי תזמורות שמעל משאיות) ובשתי הופעות מצוינות שהתקיימו ברסיפה בשעות הלילה בהשתתפות מיטב האמנים הברזילאים, רגע לפני שהם נוסעים לקרנבלים הגדולים של ריו וסלבדור.

רוב ארועי הקרנבל באולינדה מתרחשים ב-Praca do Carmo, Praca Joao Alfredo ו-Rua do Sol. יש תצפית יפיפיה ב-Alto da Se, במיוחד בלילה כאשר אז אפשר לשבת באחד הבארים ולצפות מלמעלה ברסיפה המוארת. ברסיפה, האזורים החמים ביותר במהלך הקרנבל הינם Marco Zero, ו-Rua Bom Jesus בעיר העתיקה. האירוע החשוב והמפורסם ביותר הוא ה-Galo da Madrugada, אותו לא כדאי לפספס. אם אתם אוהבים ים, תדעו שזה לא הצד החזק של אולינדה, וגם רסיפה לא חזקה בתחום - הייתי אומר שיש חוף ראוי אחד, Boa Viagem, בדרום רסיפה ולא מעבר לזה. ובכל זאת, אם רוצים לבקר בחופים יותר יפים באזור, עליכם לנסוע דרומית לרסיפה או צפונית לאולינדה, ואני ממליץ על Porto de Galinhas כשעה וחצי דרומית לרסיפה ועל Maria Farinha, כשעה צפונית לאולינדה. בסוף הקרנבל נפרדתי מניר שהמשיך דרומה, אבל התחברתי לשני חברים ישראלים,יוני ואורי, מהטובים שהכרתי בטיול, וביחד התחלנו לטפס צפונה.

לתחילת הכתבה

מסע חופים

תחילת מסע החופים: במהלך הקרנבל הקפדתי לשמור לי את הבקרים על מנת לבקר בכל חופי האזור, אבל מסע החופים האמיתי החל לאחר ההתאוששות מהקרנבל. הכיוון הכללי היה צפונה והתחנה הראשונה הייתה Natal. נטאל הינה עיר יחסית גדולה וחופיה היפים יותר נמצאים כמה קילומטרים דרומית לעיר, בשכונה שנקראת Ponta Negra. מדובר באזור מאוד תיירותי, עם אופציות רבות מבחינת לינה, אוכל ובילוי. אם מעוניינים ללמוד גלישת גלים, אז כאן תמצאו את המקום הטוב ביותר לעשות זאת בחלק הצפוני של ברזיל. האטרקציה האזורית הינה טיול באגי. הטיול באמת שווה, ומומלץ להזמין את המסלול הצפוני, כך תוכלו לחצות את הדיונות ולהגיע לחופים מדהימים שרגל האדם בקושי דרך עליהם. ועם זאת, אם אתם לא בענייני גלישה, לדעתי אפשר לוותר על נאטל כיוון שמדובר בחוף עירוני נחמד אבל לא יותר מזה, ובעייני מי שמגיע לחופי ברזיל מצפה לראות משהו אחר: את האיים הקטנים, את הכפרים השקטים והיפים...ובברזיל תמצאו המון כאלה.

 לאחר נסיעה של כשעתיים דרומית לנטאל, מגיעים ל-Praia do Pipa, וכאן כבר הסיפור הוא אחר: כפר מקסים, שאמנם במהלך עונת הקיץ מתמלא בתיירים, אבל לא מאבד מהקסם שלו. אם הולכים על החוף לכיוון צפון מגיעים ל-Praia dos Golfinhos, לדעתי החוף הכי יפה באזור ועם תוספת משמעותית של כמה עשרות דולפינים ששוחים להנאתם ומתקרבים מאוד לחוף. בשעות הערב, אפשר לשבת במסעדות שברחוב הראשי ולסיים את הערב באחד הבארים בהם אפשר לשתות ולרקוד עד מאוחר בלילה.

 היעד הבא שלי היה Jericoacoara. על מנת להגיע ל-"ג`רי", צריך לקחת אוטובוס מנטאל ל-Fortaleza, אשר נסיעתו תימשך כעשר שעות, ושם להחליף אוטובוס שאחרי שש שעות נוספות של נסיעה קשה (באמצע יורדים מהאוטובוס ועולים על טיולית) ייעצר על החולות של הרחוב הראשי בג`ריקואקוארה. נכון, זה נשמע קשה, אבל המאמץ יותר משווה. ג`רי הוא כפר אומנים קטנטן וציורי, והאווירה כאן היא כה נעימה שאני בטוח שגם אתם תתאהבו בו מייד: בג`רי הולכים יחפים, ארבעת רחובותיו עשויים מחול ים, הכל כאן שקט ושליו, והחיים "מתגלגלים" באיטיות ממכרת. חופיו לא כל כך מרשימים, ובזמן השפל צריך להתקדם כמה מאות מטרים בשביל להגיע עד המים. לעומת זאת, הטיפוס על "הדיונה הגדולה" לפני השקיעה, ההתבוננות מעליה אל הים הכחול, והצפייה במעגל קפואירה על החוף כמה רגעים לפני כניסת החשיכה, מהווים פיצוי אדיר וחוויה בלתי נשכחת. אני ממליץ גם על טיול סוסים על החוף, לרקוד רגאי ב"מאמה אפריקה", ללמוד קפואירה, ופשוט לנוח ולהינות מהאווירת הכפר. לא אעזוב את ג`רי מבלי לומר כמה מילים אודות האסאי: מדובר בפרי שגדל באמזונס, מגישים אותו קפוא בדרך כלל עם גרנולה ובננה. אפשר לאכול אסאי בכל ברזיל אבל ככל שמתקדמים צפונה, העסק רק הולך ומשתפר. אל תחמיצו אותם, לא את ג`רי ולא את האסאי!

בשלב הזה, הייתי צריך לבחור בין שתי חלופות, או להמשיך צפונה ולטייל קצת באמזונס, או להתחיל להדרים ולטוס לאי Fernando de Noronha, המקום שנחשב בברזיל לגן עדן עלי האדמות. למה דווקא לבחור באחת מהן ולא לטייל בשתיהן, תשאלו אולי, והתשובה שלי היא שלפעמים צריך לוותר על מקום מסוים. פשוט בלתי אפשרי להיות בכל מקום שרוצים במהלך הטיול. שיקולים רבים משפיעים על ההחלטות האלה, במקרה שלי זה היה הזמן והכסף. בחרתי בפרננדו נורוניה. שמעתי על המקום הזה כל כך הרבה דברים טובים מצד המקומים, שממש השתוקקתי לבקר בו.

 נורוניה הוא אי שנמצא כ-500 ק"מ מזרחית לרסיפה ועמוק בתוך האוקיאנוס. הגישה אליו היא באמצעות טיסה בלבד. אני מזהיר אתכם מראש, מטיילים יקרים, מדובר במקום אולי הכי יקר בברזיל. הטיסות יוצאות רק מנטל או רסיפה והן יקרות למדי. בנוסף, האי מוכר על ידי השלטונות כשמורת טבע ולכן על עצם שהותכם בו תיאלצו לשלם כ-30 ריאל ליום. מעבר לזה, על לינה, תחבורה, אוכל, בילוי וכל דבר אחר שתעלו על דעתכם, תצטרכו לשלם כמעט פי שניים מאשר בכל חוף אחר ביבשת. לדעתי המקום מתאים יותר לטיול זוגי, לא תמצאו שם מועדונים או יותר מדי מקומות בילוי לשעות הלילה ורוב המבקרים באי הם זוגות.

ואחרי ששיכנעתי אתכם לא לבקר בשום פנים ואופן באי, אנסה להשלים את התמונה ולשנות את דעתכם עם כמה סיבות מאוד טובות למה כן כדאי להגיע לנורוניה:

• גלישת גלים: בחוף בשם Cacinha do Padre, מתקיימת כל שנה אליפות העולם בגלישת גלים. הגלים שמתנשאים לגובה של עד 8 מטר הופכים את האזור למקום המועדף בברזיל לספורט הימי.
• חופים: במהדורה האחרונה של הספר "עשרת החופים הכי יפים בברזיל" (פורסם רק בפורטוגזית למיטב ידיעתי), שלושה מבין חופי נורוניה תפסו את המקום הראשון, השני והרביעי בהתאמה.
• ים: מתאים לכם לשחות עם להקות של צבי ים, דולפינים ומאות סוגים שונים של דגים צבעונים?
• טבע: יערות, חיות בר, צמחייה ייחודית למקום, נופים מדהימים...
• היסטוריה: מבצרים ומבנים שונים בני 300 עד 400 שנה, שרידים מהתקופה בה פורטוגזים וההולנדים שלטו באזור.
• אנשים: המקומים הם מקסימים, התיירים הם בעיקר ברזילאים (עשירים מאוד והם באים בזוגות, כפי שאמרתי קודם). אלא אם כן גולשי למטייל שקוראים כתבה זו יציפו את האי בעונות הקרובות, לא תראו כאן ישראלים, כיוון שהמוצ`ילר הישראלי הממוצע לא שמע מעולם על המקום הזה, וגם אם כן, יעדיף לבלות עשרה ימים בכל חוף אחר בברזיל או חודש שלם בבוליביה עם הכסף שיספיק לו לארבעה ימים בגן עדן הזה.

החוויה שלי: אני כן העדפתי לבלות ארבעה ימים בגן עדן. באתי לכאן לבד (ולא מצאתי אפילו בחורה אחת להתחיל איתה), הבילוי הלילי הסתכם בלגימת בירה אחת בלבד פר לילה בבאר הקרוב ביחד עם כמה זוגות. התחברתי מאוד למשפחה שאירחה אותי בביתה (במקום הכי זול שמצאתי, 50 ריאל ללילה בחדר זוגי), ניהלתי שיחות נפש עם תושבי המקום (הפורטוגזית שלי השתפרה המון מאז שנחתתי בברזיל), הלכתי המון ברגל, הייתי בכל חופי האי, נסעתי בטרמפים, והפכתי לכושי, (רק מבחינת הצבע, לצערי (-: ), כיוון שביליתי ימים שלמים בים. התאהבתי בצבי הים ובדולפינים. אני כותב שורות אלה כשאני כבר בחזרה בצפון ארגנטינה ואחרי כשלושה חודשים בחופי המדינה המדהימה הזו, ויכול להגיד בבטחה - מדובר במקום הכי טוב לדעתי בכל רחבי ברזיל. האם שווה למרות העלויות הגבוהות? בהחלט, ושלא יהיו ספקות.

לתחילת הכתבה

חופים בבאהיה

היעד הבא הוא Salvador do Bahia - ברזיל אחרת לגמרי, אולי ברזיל האמיתית. העוצמה שבמוזיקה, בדת, בהיסטוריה, באנשים, באלימות שברחובות (מה לעשות, זה גם חלק מהעניין), שלא לדבר בקרנבל שלה, הופכות בעיניי את סלבדור לסמל של ברזיל. סלבדור מסוכנת, חד משמעית, אבל אם תנהגו בחוכמה ותקפידו לא להתרחק מהמקומות המתוירים, לא תיתקלו בבעיות. אני ממליץ מאוד לטייל ב-Pelourinho (המרכז ההיסטורי), להפליג ל-Bahia do Todos Los Santos, לנסוע ל-Praia do Forte, והטיפ הכי טוב שיש לי לתת לכם, הוא לחוות טקס Candomble, טקס דתי שמקורו באפריקה, שכן יותר מ-80 אחוז מתושבי סלבדור הם אפרו-ברזילאים. לא פשוט למצוא מקום בו מתנהל טקס כזה, ובדרך כלל טקסים אלו אינם פתוחים לתיירים, מתקיימים במסגרת משפחתית בחצר של הבית. אבל, אם תשאלו בהוסטל, או אולי במרכזי המידע, יש סיכוי שתצליחו למצוא מדריך טיולים שיקח אתכם לצפות בטקס כזה. שוב אני מזכיר - אל תיכנסו לבד לפאבלות (השכונות) אלא רק בליווי מדריך או מורה דרך.

אם נורוניה הוא גן העדן למובחרים, אזי Moro do Sao Paulo הינו גן העדן להמונים. האי המקסים הזה נמצא כשעה הפלגה מסלבדור, פשוט תיגשו לנמל העיר ותעלו על הסירה המהירה. אחרי מקום כמו נורוניה לא ציפיתי להתלהב יותר מחוף כלשהו, אבל להפתעתי, זה קרה לי שוב! יורדים בנמל, מוצ`ילה על הגב, ועשרות "נהגי מוניות" ובעלי הוסטלים יקבלו את פניכם. במורו לא נעים רכבים, אבל "נהגי מוניות" מכונים הבחורים האדיבים שתמורת כמה ריאלים יסחבו את התרמיל הכבד שלכם בעזרת מריצות צבועות בשחור-צהוב, בדיוק כמו מונית. תרשו להם להתפרנס בכבוד והם יקחו אתכם לפוסדה טובה. כל הפוסדות נמצאות במרחק של עד 50 מטר מהים, ובכמעט כולם המחיר פחות או יותר דומה, ככה שזה לא כל כך משנה אם יש בהן שלט בעברית תלוי בכניסה או לא. אם לא הבנתם, הישראלים שולטים כאן מזה כמה שנים. למעשה החלפנו את הפורטוגזים - ואולי בצדק, אני חושב שמי שהמציא את הביטוי "בטן-גב" חשב על מורו.

שגרת יום במורו: ארוחת בוקר, ים, אכילת אסאי (בצפון יותר טעים), ים, כדורגל חופים, בירה, ים, עוד בירה, הליכה של 50 מטר עד הפוסדה, מקלחת, ארוחת ערב, בירות, ריקודים או הופעות מוזיקה, שינה או ארוחת בוקר (מה שמגיע קודם) וכך הלאה והלאה. במורו אפשר "להירקב" אבל בכיף. אם תצליחו לעזוב את האי לפני פחות משבועיים, סחתיין על כוח הרצון (-:

 הכל כאן מובן מאליו ואולי בכל זאת כמה טיפים על מורו: להגיע להופעה חיה בתיאטרון; לאכול מאכל באיהני טיפוסי כמו למשל מוקקה (mokeka), תבשיל דגים או סרטנים מבושל עם חלב קוקוס; להתגורר בפוסדות שבחוף השני או השלישי, הקרובים יותר למרכז העניינים; להשקיע טיפה מאמץ וללכת עד החוף הרביעי השקט, לשכב שם מתחת לעץ קוקוס ולקרוא אחד הספרים של ז`ורז`ה אמאדו שרכשתם בארץ לפני הטיול (אמאדו הוא הסופר הברזילאי הידוע ביותר ואחד הטובים בכל אמריקה הלטינית); להיזהר מנפילת הקוקוסים כשאתם שוכבים מתחת לעץ; לשתות את מי הקוקוס שנפל לידכם. אבל אל תחשבו שהחיים כל כך פשוטים במורו, תצטרכו לפעמים להתמודד גם עם החלטות קשות כמו למשל מתי להתהפך כדי לא להישרף בגב, או להיפך...ואני לא מאחל לכם להיקלע למשבר אי-הודאות הנוראי שנובע ממה תרצו לשתות הפעם, קאיפיריניה (עם קאשאסה) או קאיפירושקה (עם וודקה).

הלאה...כשעתיים דרומית למורו, אבל עדיין במחוז באיה, מגיעים ל-Itacare, יקרה לליבי כיוון שזה היה אולי המקום בו הכי נהניתי בברזיל. מה כל כך מיוחד בעיירה הצנועה הזו? אולי דווקא היותה מקום פשוט וצנוע, פחות מתויר, מקום בו מתגוררים אנשים פשוטים שלא הושפעו כל כך מהתירות ומתרבות המערב, מקום בו פוגשים ברחוב או בים את בעל המסעדה, את אחראית המכולת, את המורה לריקודים ואת הפקידה בבנק. ואולי בגלל האנשים המקסימים איתם חלקתי את חוויות איטקרה. את אורי ונדב הכרתי עוד במורו, וביחד שכרנו בית גדול במרכז איטקרה. כיוון שחג הפסח הלך והתקרב, החלטנו להזמין את כל המטיילים הישראלים ששהו באיטה באותה תקופה, לעשות את ליל הסדר אצלנו בבית. קבענו פגישת הכנות בפאלאפל (הפאלאפל בפיתה לא רע בכלל, יש להודות), וחילקנו מטלות ותחומי אחריות לכל 22 הסועדים. חלק דאגו להדפיס מהאינטרנט הגדות, אחרים הכינו כיפות, מרק, מנות בשריות, סלטים, קערה של פסח, ואפילו מצות (לא מתחייב על הכשרות). בליווי גיטרות, תופים (גם שני נגנים ברזילאים הצטרפו אלינו לארוחת החג) והרבה יין, חווינו את אחד הלילות המרגשים והשמחים ביותר בטיול, כולנו ביחד וכל אחד לחוד. שני טיפים עיקרים לגבי איטקרה: ללכת לחוף הנעלם (גם הוא בעשיריה הפותחת של חופי ברזיל) ולנסות להתחבר לתושבי המקום. תהנו!

בחלק הדרומי של מחוז בבהאיה נמצאת העיר Porto Seguro, השוכנת לשתי עיירות חוף ידועות נוספות: Arrial d`Ajuda ו Trancoso. האחרונה הינה לדעתי היפה והמיוחדת ביותר, זאת לא עיר כמו פורטו סגורו ולא כל כך תיירותית כמו אג`ודה, בנוסף גם מחזיקה בחופים היפים והשקטים באזור. הגעתי לא`גודה בתקופה קצת חריגה, כיוון שלא נותר זכר מדריסת הישראלים במקום, מלבד שלטי הפרסום בשפה העברית התלוים בכניסתן של כמה מסעדות. לא שמעתי עברית ברחובות אג`ודה, והדבר באמת חריג בהתחשב בכך שמקום זה מכונה באזורינו "ישראל דה אג`ודה". אני לא מצאתי בה קסם כלשהו, פשוט לא התחברתי לא למקום ולא לאנשים, אבל מניח שאם רוב המטיילים הישראלים בוחרים כן להגיע לכאן ולהישאר גם כמה ימים טובים, אז כנראה שיש בה משהו.

לתחילת הכתבה

ריו וסיכומים

על פורטו סגורו אספר כי מדובר במקום הראשון בו דרכו הפורטוגזים כאשר הגיעו לברזיל, על מקום מוצאה של הלמבאדה, הריקוד החושני שהתפרסם בעולם במהלך שנות השמונים. לא מצאתי כאן משהו מיוחד שהיה שווה להתעכב עליו, מלבד שמורה אינדיאנית בשם Jaqueira ובה בני השבט ה-Pataxo מראים לתיירים קצת מן המנהגים שלהם, ריקודים, אוכל, תלבושות, משחקים וכו`. אמנם זה היה נראה לי כמו סוג של הצגה לתיירים, אבל בכל זאת מעניין. בפורטו סגורו לקחתי טיסה ישירות לעיר המופלאה (Cidade Maravilhosa), כינויה הידוע של Rio de Janeiro. כמה ימים צריך בשביל לטייל בריו בכיף ולהכיר אותה טוב? לא יותר מעשרים אלף יום לדעתי. למעשה, שבוע יספיק לכם אולי בשביל לטעום קצת ממנה, וגם זה משהו. ריו שלא בימי הקרנבל (אני מאמין שהעיר משתנה מאוד בתקופה זו), פשוט יפיפיה. במיוחד מלמעלה - אם עולים לפסגת ה-Corcovado או אם מתבוננים בשקיעה מעל ה-Pao de Acucar, מתקשים להאמין שיש מקום כל כך יפה. (זאת לא הפעם הראשונה שאני אומר את זה בטיול, וגם לא האחרונה). אני ממליץ לעלות לפאו סוכר לפני השקיעה ככה שתוכלו לראות את העיר עם האורות שונים של היום והלילה.

חופיה הם יפים מאוד, לא מיוחדים לעומת החופים האחרים שכבר הספקתי לבקר בהם, אבל ה-Cariocas (תושבי ריו) הופכים כל מקום לעוצמתי ומלא אנרגיות. תבקרו בחופי Copacabana או Ipanema במהלך סוף שבוע ותבינו על מה אני מדבר. יש בריו המון מקומות בילוי, בארים ומועדונים, אבל השכונה שהכי מומלץ לבלות בלילה לדעתי היא Lapa, האזור הכי בטוח, צעיר וכיפי שיש. אם בא לכם לרקוד, אל תחמיצו את מועדון rio scenarium, מקום מדהים.

עוד טיפים לגבי ריו:

חמשת המקומות השווים ביותר בברזיל:
התבקשתי על ידי מטיילים שפגשתי על הדרכים, או בעצם על החופים, לדרג את המקומות הכי שווים בברזיל. אבל כיוון שאני יודע שאין דבר כזה, הכי טוב או הכי שווה, פשוט אציין את המקומות שאני הכי אהבתי, אבל אני בטוח שהעניין לגמרי סובייקטיבי, ושלכל אחד מכם, גולשים יקרים, יש טעם אישי ומיוחד לו. אם כן, החמישיה הפותחת שלי:

אני נפרד מברזיל, מקווה לחזור אליה בקרוב כי פשוט נהנתי כאן מאוד. עליי להודות לחמישה אנשים, מדהימים אחד אחד, שהיו חלק מאוד חשוב מהחוויות שלי בארץ הטרופית: ניר אשכנזי, אורי אלטר, יוני סלע, אורי טרבלסי ונדב אנג`י. תודה רבה לכם חברים יקרים. בכתבה הבאה נתמקד בצפון ארגנטינה, אזור מדהים ומשום מה פחות מוכר. להתראות עד אז!

לתחילת הכתבה