אל חצי האי פיליון
מחדר מצחין בעיר איונינה Ionina אנחנו (ענבל וליאתי) רוצות לספר לכם על ההרפתקאות שלנו במרכז יוון.הפתיחה אולי לא כל כך מבטיחה אבל ההמשך משעשע - באמת !!! הדף עליו אני כותבת את הכתבה הוא האחרון (!) במחברת שבה מצויות כל הכתבות שלי, מה שמסמן יותר מהכל שאני מתקרבת לסוף. זהו השלב שבו מתחילים להתפלל לשביתת מרצים באוניברסיטה ומבטיחים בלב שלם, שאם זה יקרה, לא נאכל שבוע, העיקר להמשיך לטייל, אפילו שבמקרה שלנו, ההבטחה האחרונה היא ממש אבסורדית.
לאחר סקר שווקים מקיף באתונה, מצאנו את צחי, חייל אמיץ ואוטו סביר מסוג היונדאי אתוס, בסוכנות ,Papas- 44 amalia st. - הסוכנות הכי זולה, שנראתה גם אמינה וגם סבירה. צחי עלה לנו 9000 דרכמות ליום. למרות שחשבנו שניקח רכב 4X4,שיקולי קמצנות הכריעו את הכף לטובת רכב פשוט.
עם סיום מסע סובב אתונה קצר, הצלחנו למצוא את דרכנו צפונה (השילוט מורה על למיה LAMIA בכביש מספר E-75) כשהיעד הוא חצי האי פיליון. הסתבר, שגם בעבור כבישים פשוטים, דו נתיביים ומשעממים צריך לשלם אגרה, וכך בדרך מאתונה לעיר וולוס Volos (העיר המרכזית בחצי האי פיליון) נפרדנו לשלום מ-1250 דרכמות (שזה בערך 2 פיתה-גירוס, מאכל אהוב, ו-2 הייניקן). הדרך היתה משמימה ומשעממת, מה שהוציא מאתנו מחרוזת נבחרת של שירים ישראליים מז`אנר תנועות הנוער. חשוב מאוד - לכל המתכננים לנסוע ברכב, מומלץ מאוד להצטייד בסטוק קלטות, כיוון שביוון אין אפילו 88FM או גלגל"צ אחד לרפואה, אלא אם כן אתם חובבי בריטני ספירס, ננה מושקורי וגליקריה.הדרך לוולוס לוקחת כ-4 שעות.
מכאן בעצם התחיל שבוע לוקסוס במיוחד -; טוב, בעצם לא נכון כל כך להגיד לוקסוס, יותר נכון להגיד חוויה גסטרונומית פעמיים ביום.את הלילה הראשון בפיליון בילינו על חוף הים, בשינה על הדשא בשקי שינה (אה, כן, מומלץ מאוד להביא אוהל ולבלות מה שיותר בקמפינג) אנחנו מאד הצטערנו שלא יכולנו פשוט לעבור לגור במקלחות המצוחצחות שהיו באתר. המקום נקרא Camping Hellas , ממוקם כ-20 דקות נסיעה מוולוס, ולילה ללא אוהל עולה כ-2600 דרכמות לזוג, בשק שינה, מחוץ לעונה. התארגנות קצרה בקמפינג הובילה לארוחת ערב משובחת וזולה ביותר המורכבת מהרבה פירות ים ושרצים אחרים ועוד הרבה יותר יין !!!
רעננות ויפות, עם צוואר תפוס והרבה מצב רוח טוב, התחלנו בבוקר לטפס (עם הרכב, לא לדאוג...) את הר פיליון, לכיוון העיירה Portaria.לפני שנפרט את המקומות בהם ביקרנו -; קצת תיאור של האיזור כולו .עין ישראלית מתקשה לקלוט את כמות ומגוון הצמחים והעצים, שמפוזרים בצפיפות לצידי הכביש הצר והמתפתל (קחו את הכביש לפקיעין, תעלו בשלישית ושוב בריבוע -; זה בערך האורך), הכל צבוע בעשרות גווני ירוק, חום, אדמדם וכו` -; סתיו אירופאי אמיתי!
הרעש היחיד ששומעים מהכביש הוא רעש העלים שנושרים מהעצים. בין אלו, משובצים כפרים קטנים הממוקמים על צלע ההר. בכל אחד ניתן למצוא כיכר מקומית, כנסיה מרשימה ורוכלים שמוכרים פירות וקונפיטורות מקומיות. הכפרים הרחוקים יותר מוולוס מתפרנסים בעיקר מחקלאות, והדרך אליהם מלאה במטעים, בעיקר של תפוחים.
אנחנו עשינו סיבוב בן יומיים בחצי האי, ועברנו בעיירות/ כפרים Portaria, Zagora, Pouri, Kissos (שקיסוס הוא כפר יפה וציורי ובשל כך זיכינו אותו בעצירת קפה ממושכת). את הלילה העברנו בעיר התיירותית Tsangrada . בגלל בעיות תקציב ,לקח לנו זמן רב למצוא מקום נעים לישון בו, כי טווח המחירים נע בין 10000-15000דרכמות לזוג. לאחר מיקוח קצר ולא מחייב, מצאנו חדר מקסים ב"פופיק" של העיירה ב-8000 דרכמות, מה שאיזן את הלילה בטבע ערב קודם לכן. בוקר יום שני בפיליון. חמושות בבגד ים והרבה מוטיבציה לכבוש את חוף הים היפהפה הנקרא Mylopotamos שמונה ק"מ מ-Tsangrada, יש שילוט רב, ולפחות 3 ירידות לחוף מהעיר.
העמסנו את צחי (האוטו ,זוכרים?) במגוון מאפים טעימים (ויקרים, כיאה למקום תיירותי...), רק בכדי להגיע לחוף ולגלות שלו היינו קצת יותר אווירודינמיות יכולנו להגיע לאיסטנבול בקלות, כי הרוח החזקה ריטשה את תוכניות הפוטוסינתזה שלנו. צילמנו את החוף הפוטוגני והקטן מזוויות רבות, והמשכנו בכביש סובב פיליון לכיוון וולוס חזרה, דרך העיירות Milies, Vyzitsa. הדרך המשיכה להיות מרשימה מאוד.כשהגענו חזרה לוולוס, שאגב, למרות שהיא נראית עיר מכוערת היא חיה וידידותית, ויש בה את כל ה -Facilities הדרושים לתייר להצטיידות (אינטרנט, סופרמרקט, חנויות לצרכי צילום וחנויות בגדים...), התחלנו לנוע מערבה.
לתחילת הכתבה
איזור מטאורה
הכיוון היה העיר טריקלה Trikala והיעד -; מטאורה, שמורת טבע של אבנים ענקיות, כשבראשן ממוקמים מנזרים ימי- ביניימים מוזרים.עשינו לעצמנו מנהג, שבימים שמרביתם נהיגה בשעות אחה"צ, עושים הפסקת קפה (מומלץ להימנע מה"פרפה" - קפה קר יווני מגעיל, עדיף אספרסו...), וכך יצא לנו גם לעצור בעיר טריקלה. טריקלה היא עיר שאינה מרשימה בשום דרך, כמו רוב הערים שראינו עד כה. עצרנו ועשינו סיבוב רגלי ברובע הטורקי ובמצודה המשקיפה על העיר כולה, ולאחר מילקשייק לא מוצלח המשכנו הלאה.
20 ק"מ מטריקלה ממוקמת העיר קלמבקה Kalambaka , הבסיס לסיורים באזור מטאורה. וחשוב מכך -; 21 ק"מ מטריקלה ממוקם הקמפינג Nachos (אפילו עם בריכה!!) שזכה לדירוג 5 כוכבים בסולם ענבליאת. האזור כולו ערוך היטב לתיירות -; יש בו אינסוף מסעדות, בתי מלון ואתרי קמפינג, הפרוסים לאורך כל הכביש עד מטאורה ממש.לדעתי זה קצת הורס את הנוף המאוד מרשים, מסתורי ומיוחד של האזור הזה.
לפני התיאורים של מטאורה -; קצת על הקמפינג. שילמנו 4500 דרכמות לשני שקי שינה ולצחי (שוב, האוטו). זה היה (או לפחות כך קיווינו) הלילה הארוך ביותר בטיול שלנו עד כה, ולא מבחירה... הקור הכריע אותנו ובארבע לפנות בוקר מצאנו את עצמנו זוחלות לתוך צחי על ארבע (מכירים את הבדיחה על שני פילים בחיפושית ? -; אז ככה). להבדיל מכל הגרמנים בקמפינג (שהפכו את האתר לבסיס טירונות שלא יבייש את צה"לנו בעמידה בזמנים), לא השכמנו מוקדם, ולכן לא טיפסנו רגלית את כל 8 המנזרים, אלא "דגמנו" שניים נבחרים.
אנחנו מצאנו שהנוף המוזר, אפור, מאיים, קסום, מיוחד הזה מספיק ,גם אם בודקים מספר מנזרים, ולא את כולם, במיוחד לאור העובדה שכל כניסה למנזר מלבישה אותך בחצאית מהמאה ה-12 ומשילה מהארנק 500 דרכמות. ניכר כי הרבה ישראלים היו כאן לפנינו (אחד העובדים במנזר אפילו שאל אותנו, אם חופש סוכות כבר נגמר).
בכל מקרה, אזור מטאורה זו חוויה שונה ומרשימה מאוד, ורצוי להקדיש לה כחצי יום עד יום. למי שמגיע באוטובוסים, או סתם מתחשק לו לשוטט ברגל בין המנזרים, יש עשרות אופציות למסלולים, כשכולם פחות או יותר דומים. בכל מקרה, בגלל ריבוי התיירים באזור,תמיד כשמתעייפים אפשר להמשיך בטרמפים ממנזר למנזר. קחו בחשבון שכל טיפוס למנזר, הוא מאמץ פיזי ולוקח זמן.וכפי שכבר סיפרתי בכתבות קודמות... כל חוויה נעימה בטיול שלי כרוכה בחוויה פחות נעימה, וכך יום מקסים במטאורה הסתיים בלילה מצחין באיונינה Ioannina, בחדר שלא פגש מטאטא שנים, עם נוף שמשקיף מצד אחד לתחנת מוניות ובצד השני לפח זבל. אבל עוד לפני איונינה...
הדרך לשם. אחת החוויות הנופיות הכי מרשימות שעברנו. כביש נוח ומתפתל שמטפס גבוה גבוה (כ-1800 מ`), נוף מרשים של יערות ענקיים בשלכת ובירוק-עד, קררררר...חלק מהדרך אפילו נסענו בתוך ענן לבן כשלא ראינו כלום משום זווית.בדרך בין איונינה Ioannina למטאורה נמצאות מספר ערים קטנות ויפות, התיירותית והמוכרת בהן היא מטסובו Metsovo . וככה, גבוה בהרים, תחושת חוץ לארץ אמיתית, קר, ונראה כי אף אחד לא עובר בכביש, למעט משאיות שירות .דווקא כאן, קידם את פנינו באמצע הדרך שלט "חדר בזול, שלום" (כן, כן בעברית !!). כמו שאומרים - על כל הר ובכל מקום בעולם, יש ישראלי שאוכל חומוס, או לפחות דואג להראות שהוא היה כאן...
בעיירה מטסובו עצמה, אין הרבה מה לעשות מעבר לסיבוב ברחובות הנעימים והרגועים של העיר, מעין עצירת קפה ומאפה שיכולה להמשך יותר מיום אחד. בעיר יש המון חנויות של עוגות ושוקולדים משובחים, והרבה מקומות למזכרות יפות כמו שטיחים וסוודרים. העיר משמשת בסיס ליציאה לסקי בעונה (חבל חבל, חבל, שאין עכשיו שלג). סמוך לה ממוקם מנזר (עוד אחד!) ומוזיאון (שלא בדקנו). מטסובו, לסיכום, היא עיירה יפה ופסטורלית, שהביאה אותנו לשיטוט רגלי (לספוג אווירה אפשר רק ברגל !), ולהמשך ישיר, שוב, בדרך נופית ויפה לאיונינה.מטסובו נמצאת על הגבול בין מחוז Thessaly ששיך מנהלית למרכז יוון, לבין מחוז Epiros ששייך לצפון יוון.
וכדי לא לשבור ללונלי פלאנט את המילה.. .עד כאן הדיווח ממרכז יוון, והצפון...מממ... הצפון, בכתבה הבאה. בקרוב.
לתחילת הכתבה
