פרידה מארגנטינה במפלי האיגוואסו
"מנגו בננה ומלון, דבש, וקינמון!"
נפרדנו לשלום מבואנוס איירס ועלינו על עוד אוטובוס לנסיעה ארוכה של 19 שעות ליעדינו האחרון בארגנטינה - מפלי האיגוואסו (Iguazu` Falls). אני חושב שזאת הייתה הפעם הראשונה בטיול שאחרי 19 שעות באוטובוס לא רצינו לרדת ממנו - הנסיעה הייתה פשוט מעולה. קיבלנו מושבים רחבים ונוחים, 2 סרטים טובים באנגלית, ארוחת ערב חמה, ארוחת בוקר, ואם זה לא מספיק תוסיפו גם שתייה קלה, יין, וויסקי, והשיא היה כשהדיילת באוטובוס מזגה לנו שמפניה. בקיצור, הרגשנו כמו בנשף. מי האמין שהפעם היחידה שייצא לנו לשתות שמפניה בטיול תהיה באוטובוס.
בצהריים הגענו לעיר הארגנטינאית פוארטו איוואסו (`Puerto Iguazu) ששוכנת צמוד לגבול עם ברזיל. שוב למדנו מהפעמים הקודמות וכבר הזמנו מראש מקום לישון, אך כשהגענו התברר שהם החליטו לא לשמור לנו מקום, אבל לפחות הם עזרו לנו למצוא במהירות מקום אחר. לאחר בירורים מהירים התברר לנו שלא נוכל להספיק לעשות באותו יום את הצד הארגנטינאי של המפלים, ולכן החלטנו "לקפוץ" לברזיל לכמה שעות ולראות קודם את הצד הברזילאי של המפלים. 40 דקות של נסיעה וכבר הגענו לכניסה לפארק. עלינו על אוטובוס פנימי שהביא אותנו לתחילה של מסלול הליכה של שעתיים. כבר בתחילת המסלול יכולנו לראות את המפלים האדירים והמדהימים האלה. בשבילי זאת הפעם הרביעית שאני מבקר במפלים, ולמרות זאת אני מתפעל מחדש בכל פעם. אני מודה שאלמלא שרון, רוב הסיכויים שלא הייתי מגיע לכאן בפעם הרביעית, אבל הנופים פה כל-כך יפים שלא הסכמתי ששרון תוותר עליהם. גם מעבר למפלים עצמם כל הנוף מסביב הוא כל כך ירוק בגלל האקלים הטרופי של האיזור. אם חשבנו שבבאונוס איירס היה לנו חם, אז פה קיבלנו מעבר לחום הכבד גם לחות שללא ספק קרובה ל-100%. אפילו מלמצמץ בעיניים מזיעים, שלא לדבר על שעתיים הליכה, שהשאירה אותנו סחוטים לגמרי. בסופו של המסלול כבר הגענו ממש קרוב למפלים עצמם ונרטבנו מהרסיסים של המים שעפו מהם. המשכנו להסתכל על הפלא הזה שיצר שילוב מושלם בין מים לצמחייה באיזור כל-כך יפה.
לקראת ערב חזרנו לארגנטינה ולנוחיות של שפה מוכרת. יצאנו לאכול ארוחת ערב, וכשרצינו לחזור למלון בכדי לישון, פתאום ראינו המוני אנשים ברחוב המרכזי. בירור קצר העלה שהגענו בדיוק ליום הראשון של הקרנבל של פוארטו איגוואסו (כן כן, לא רק לברזילאים יש קרנבל, גם בארגנטינה ואורוגוואי יש קרנבלים שנחשבים לטובים מאד). ישבנו במשך שלוש שעות בצד הרחוב ומולנו עברו קבוצות של צעירים שרקדו, ניגנו ושרו. כולם היו לבושים בכל מיני תחפושות ובעיקר משכו את עינינו (טוב, בעצם משכו את עיני) הארגנטינאיות שלבשו בגדים קצרצרים שלא השאירו הרבה מקום לדמיון. בזמן שאני, שרון ואיתי ישבנו בצד וצפינו, עמית החליט לבדוק את הקיבולת שלו לבירה, מה שגרם להשתכרותו, ותוך כמה דקות הוא החליט להצטרף לרקדנים הצעירים בצעדי ריקוד מוזרים. במיוחד היה מצחיק לראות את השוטרים מנסים להעיף אותו מהכביש בזמן שהוא מנסה לרקוד בכוח עם הרקדנים.
את היום השני שלנו באיזור ניצלנו לביקור בצד הארגנטינאי של המפלים. אם חשבנו שהצד הברזילאי היה יפה, אז התברר לנו שהארגנטינאי עוד יותר מדהים. עשינו שלושה מסלולי הליכה שונים: הראשון בחלק העליון של המפלים, שם ראינו עשרות מפלים אחד ליד השני, נופלים לתוך נהר ענק. המסלול השני היה לחלק התחתון של המפלים שם גם ניצלנו את העובדה שיש חוף קטן והתרחצנו בנהר. איזו הרגשה מדהימה זאת להיכנס לתוך מים קרים כשהכל כל כך חם ולח בחוץ! בדיוק מה שהיינו צריכים. לבסוף עשינו מסלול של קילומטר על גשרים מעל המים שמגיעים בסוף לשיא של המפלים - המפל הגדול והעיקרי שנקרא לוע השטן. כמויות מים אדירות שנופלות בעוצמה אדירה למטה - חייבים לראות כדי להבין. אם הנוף לא מספיק, אז גם זכינו לראות לא מעט בעלי-חיים בכל הסיורים האלה, כולל לטאות, איגואנות, תוכנים, המוני פרפרים, והשיא היה תנין ששחה לו ליד המים.
חזרנו משם חזרה אל העיר, ואז הגיע הרגע העצוב של הפרידה. כבר חודשיים שאנחנו מטיילים ביחד עם עמית ואיתי, ועכשיו אחרי שהתרגלנו כל-כך אחד לשני ולמדנו להכיר אחד את השני כל-כך טוב, הגיע הזמן להיפרד. עמית חוזר לאורוגוואי ומשם חוזר לארץ, ואיתי ממשיך לקרנבל של צפון ברזיל, בעוד אני ושרון הולכים לקרנבל של דרום ברזיל. למזלנו לא היה לנו הרבה זמן ולכן הפרידה הייתה מהירה, ואני ושרון עלינו על האוטובוס שלקח אותנו לברזיל. כך, מעבר לפרידה מהחברים, אנחנו נפרדים בעצם מהחלק הראשון של הטיול. נפרדים מצ`ילה, ארגנטינה ואורגוואי, נפרדים מהשפה המוכרת, נפרדים מהנופים המדהימים, נפרדים מהטרקים, נפרדים מהתושבים הנפלאים (ברוב המקרים), נפרדים מהאוכל הלא ייאמן. הבגדים הארוכים, הפליז והנעליים נדחסים כולם עמוק לתוך המוצ`ילה, ומתחילים בעצם את הפרק השני של הטיול שלנו, עם שפה חדשה ולא מוכרת, עם אנשים שונים, עם תרבות שונה, עם מזג אויר חדש וחם, עם חופים וים מדהים, ומי יודע מה עוד.
הגענו לברזיל! בשביל עידן זאת כבר הפעם הרביעית פה, אז השוק לא היה גדול עבורו. אני, לעומת זאת, הייתי די בשוק. זה לא היה בגלל האנשים השונים, לא בגלל התרבות, וגם לא בגלל מזג האויר הלח והחם, שלנו אישית לא נותן לנשום, אבל מאפשר לצמחים אדירים ויפהפיים לצמוח בעזרת הגשם. זו הייתה השפה! אני מטורפת על שפות ולא קיימת שפה אחת שלא הייתי רוצה ללמוד. לכן, גם על הנסיון לקלוט כמה שיותר פורטוגזית לא פסחתי. אבל מסתבר שזו משימה קשה בהרבה מהצפוי. בניגוד לספרדית שאותה אני מדברת שוטף לאחר שנת לימודים בארץ, את הפורטוגזית לא רק שקשה ללמוד, אלא שקשה להבין כל מה שהם מנסים להגיד. אל תדאגו - הם לא מפחדים לדבר עם התייר, להיפך הם יורקים כמה שיותר מילים במשפט אחד, ועוד מנסים לשבור שיא של מהירות! בקיצור השפה היוותה לי פה מכשול אדיר, אבל תודות לגנים טובים ולהמון סבלנות - אני עוד אצליח.
זאת הפעם הראשונה בטיול שיוצא לנו להבין איך רוב הישראלים שמגיעים לדרום אמריקה מרגישים כשהם לא מצליחים להבין כלום. לפחות יש לנו את היתרון שאנחנו יודעים ספרדית, אז הברזילאים יכולים להבין את רוב מה שאנחנו אומרים, אבל אנחנו בקושי מצליחים לקלוט שברי מילים כשהם מדברים אלינו. כבר כשהגענו לעיר הברזילאית פוז דו איגוואסו (Foz Do Iguazu) והלכנו לאכול במסעדה ערבית (יש הרבה ערבים בברזיל, במיוחד בפוז), יכולנו לראות שפעולה פשוטה כמו לקרוא תפריט ולהזמין יכולה להיות משימה כמעט בלתי אפשרית. איכשהו הצלחנו להזמין שווארמה ופלאפל בלאפה (לא מתקרב בכלל לרמה בארץ) בלי להבין בכלל איזה דברים הם עומדים להכניס לנו פנימה. לאחר מכן הלכנו חזרה להוסטל שהראה לנו שהמחירים של לינה בברזיל יכולים להיות הרבה יותר יקרים ממה שתרגלנו אליהם.
למחרת בבוקר יצאנו לבקר בפארק הציפורים שממוקם ליד הכניסה לפארק בצד הברזילאי, שם ראינו את כל סוגי הציפורים שחיות באיזור הטרופי ובחלק גדול מהפארק הציפורים משוחררות ואתה מטייל בינהן. הכי התלהבנו מהתוכנים המדהימים שחלקם ממש התקרבו אלינו כדי לבקש אוכל, וחוץ מהם ראינו המון סוגים של תוכים, של ציפורים, פרפרים, קופים, תנינים, נחשים ועוד כל מיני יצורים שלא הייתם רוצים לפגוש בסמטה חשוכה. בערב כבר נפרדנו מאיזור המפלים, ומכיוון שהיינו כבר חמישה ימים לפני תחילתו של הקרנבל, הגיע הזמן לנסוע לכיוון על מנת למצוא מקום לינה, שכן בקרנבל קשה יותר למצוא מקום פנוי.
הכנה לקרנבל בעיירה לגונה
חשבנו הרבה על איפה אנחנו רוצים לעשות את הקרנבל. לפני חמש שנים אני הייתי בקרנבל בסלבדור ולא ממש נהניתי בגלל כמות האנשים, האלימות והבלאגן ששררו שם, ולכן החלטנו במשותף למצוא מקום שקט יותר. בסופו של דבר מצאנו מקום שנקרא לגונה (Laguna) שנמצא בדרום ברזיל קרוב לפלוריאונפוליס (Floriano`polis). קראנו שהקרנבל בלגונה נחשב לאחד הטובים בדרום ברזיל, ובלי לחשוב הרבה קנינו כרטיס נסיעה לשם. שוב פעם נסיעת לילה ארוכה, אך בלי שמפניה, ובלי אוכל. הפעם זאת ברזיל ועל אף שמשלמים יותר על הנסיעות, לא מקבלים אוכל או מושבים גדולים, אבל עדיין מדובר על אוטובוסים טובים, והכי חשוב - ממוזגים!
בצהריים, לאחר שהחלפנו אוטובוס בפלוריאונופוליס הגענו ללגונה, כשלפנינו ארבעה ימים עד תחילת הקרנבל. מהר מאד מצאנו מלון סביר, שוב במחיר שגבוה בכ-50% ממה שהתרגלנו אליו בארגנטינה (10$ במקום 6$). מייד לאחר מכן התחלנו לחפש מלון אחר לתקופת הקרנבל, שכן במלון שלנו המחירים עולים מ-10$ ללילה ל-25$ ללילה בתקופת הקרנבל! התברר לנו שיש שני אזורים עיקריים בעיר: איזור המרכז שבו היינו, ואיזור החוף שבו יש את רוב ארועי הקרנבל. נסענו באוטובוס (עשר דקות) לאיזור החוף, ומצאנו תחנת מידע לתיירים. שם קיבלה את פנינו בחורה מאד נחמדה, שישבה איתנו והסבירה לנו על אירועי הקרנבל ומילאה אותנו בפלאיירים. הסברנו לה שאנחנו מחפשים מקום זול לישון בו בתקופת הקרנבל, אבל התברר שכמעט בכל העיר המחירים קופצים לשמיים בחמשת ימי הקרנבל. לאחר מכן, כשהתברר לה שאנחנו מישראל היא התחילה להגיד כמה מילים בעברית!
התברר שהיא למדה בבית ספר יהודי בפרארטו אלגרה (למרות שהיא לא יהודיה) בגלל האיכות של בית הספר. לכן יש לה הרבה חברים יהודים, והיא יודעת כמה מילים בעברית ואפילו לקרוא טיפה. היא הייתה כל-כך נחמדה איתנו שהיא לקחה אותנו ברגל לאכסנייה רחוקה כדי שנראה אם שם יותר זול (עדיין היה יקר..), ולבסוף הזמינה אותנו לגור בדירה שלה ושל חבר שלה בארבעת הימים שעד הקרנבל (כי בקרנבל מגיעים המשפחה של חבר שלה). לא היה לנו נעים בהתחלה כי בכלל לא פגשנו את חבר שלה אז איך נוכל להגיע פתאום ולהשתכן אצלו בדירה, ובכל מקרה באותו לילה כבר שילמנו למלון, לכן לא יכולנו לישון אצלם. הלכנו איתה לדירה שלה שם, הכרנו את מוריליו (החבר) שהתגלה כלא פחות נחמד מאיזבל. הם הכינו לנו ארוחת ערב מדהימה ולהפתעתנו הצלחנו לתקשר איתם לא רע בכלל, בהתחשב בעובדה שהם לא יודעים אנגלית או ספרדית, ואנחנו נמצאים בצעדינו הראשונים בפורטוגזית.
נפרדנו מאיזבל ומוריליו והבטחנו שלמחרת בבוקר נגיע אליהם כדי להעביר אצלם שלושה לילות עד לקרנבל. חזרנו למרכז העיר למלון, ובבוקר שלמחרת הזמנו מקום במלום אחר לתקופת הקרנבל במחיר "חצי נורמאלי" של 15$ ללילה לאדם. אמנם חדר טיפה מוזר עם כיור ליד המיטה במקום בשירותים, אבל לפחות זה חדר לבד לשנינו ועוד עם שירותים צמודים ויותר זול מרוב המלונות באיזור. לאחר מכן לקחנו את המוצ`ילות ועברנו לדירה של איזבל ומוריליו.
יש לציין שבהתחלה באמת היה לנו קצת קשה לדבר עם זוג הברזילאים החמודים האלו, אבל באמת שהם השתדלו לדבר לאט ולהמחיש דברים בשפת הסימנים, ואנחנו כמובן השתמשנו בספרדית להבהיר את עמדותינו. כך יצא שקצב למידת הפורטוגזית שלנו ירד פלאים והתחברנו ממש טוב עם איזבל ומוריליו. ככה, די במהירות, התחלפה לה הרגשת השוק של מדינה חדשה ברגשי אהבה עזים כלפי העם הברזילאי וארצו.
עם הגעתנו לדירה של איזבל ומוריליו יצאנו עם מוריליו (איזבל עבדה) לסיור וטבילה בשלושה מתוך 16 החופים שבאיזור. בדרך-כלל היינו צריכים לחצות נהר עם "סירת אוטובוס" שממנה הצלחנו לראות אפילו דולפינים! יש באיזור גם אופציה לצפות בהרבה לוויתנים בעונה, אבל העונה כבר עברה ואנחנו בהחלט הסתפקנו בדולפינים מרהיבים. הדרך שעוברת בין חופי הים השקטים ואפילו ריקים מאדם עוברת גם דרך גבעות ירוקות לגמרי ומלאות צמחים מרהיבים, פרחים צבעוניים וחיות שונות כגון פרות וציפורים למינהן. החופים כולם נקיים מאד והם גם הציגו בפנינו תערוכה של דגים שונים ופירות ים שנסחפו לחוף. לאחר שטיילנו לנו במשך כשעה החלטנו להכנס למיים, שהיו מלאים גלים אדירים ובאמת לא הופתעתי לגלות שהמקום מהווה מוקד משיכה לגולשים.
בערב הגיע תורו של מריליו לעבוד ואיזבל לקחה אותנו למרכז העיר לצפות בחזרות של בית הספר לסמבה לקראת המצעד הגדול של הקרנבל. בגלל שמדובר רק בחזרות, רק חלק מהם היו מחופשים, ובעיקר בלטו קבוצת גברים שהתלבשו בבגדי נשים ורקדו וניגנו ברחוב. ככה העברנו שעתיים נהנים מלהקות מתופפים וממוזיקה מקומית, בזמן שקבוצות הסמבה השונות חלפו על פנינו.
מאד מעניין גם להסתכל על כל האנשים שעברו מולנו. ברזיל, בדומה לישראל, היא ארץ מלאה בסוגים שונים של אנשים. יש אנשים ממוצא אפריקני, יש ממוצא אירופי, ממוצא אינדיאני, והכי יפים הם אלה ש"מעורבבים" מהכל. ולכן להסתכל על האנשים ברחוב זה כמו לצפות בתהלוכה של אנשים מכל העולם, אבל כולם מאוחדים בשפה ובקצב הברזילאי.
את היום שלמחרת ניצלנו בעיקר כדי להשלים שעות שינה: ניצלנו את העובדה שהיו לנו מיטות נוחות, וקמנו רק אחרי 12 בצהריים. טיילנו בערי הנחמדה, ובערב, כשמוריליו ואיזבל חזרו מהעבודה עשינו כולנו "על האש" במרפסת של הדירה. הם דאגו לבשר ואנחנו דאגנו לתוספות ולקינוח. קשה לתאר כמה נחמד לנו להעביר את הזמן עם הזוג הנחמד. יש כל-כך מעט אנשים בעולם עם לב כל-כך טוב שיזמינו אותך לישון אצלם בבית, יתנו לך אוכל, וכל זאת בלי להכיר אותך כמעט. וזה לא שהם עשירים שלא מזיז להם לשכן עוד שני אנשים, להיפך, הם זוג צעיר שעובד המון שעות ביום בשביל משכורות מגוחכות, ובכל זאת הם קיבלו אותנו כמו מלכים. המעט שיכולנו לעשות בשבילם זה להשתתף בהוצאות האוכל, ובשביל קינוח הלכנו לסופר וקנינו ממיטב הפירות הברזילאים. יש כזה שפע של פירות בברזיל בגלל מזג האוויר הטרופי והאדמה הטובה שניתן לראות בכל מקום עצי פרי עם פירות ענקיים! בסופר השתגענו משפע הפירות שאת חלקם בכלל לא זיהינו. בחרנו לבסוף אננס שהיה ממש מתוק וטעים, ואבטיח ענקי שהיה מדהים. את הגויבות, פאפיות, מנגו, מלון, בננות ופסיפלורות נשאיר לפעם אחרת.
כך עבר לו עוד יום, וכבר הגענו ליום לפני הקרנבל. כבר ניתן היה להרגיש את האווירה שמתחממת: במה להופעות הוקמה על החוף והמוני דוכנים הופיעו להם ברחוב. ניצלנו את היום הקיצי ושוב הלכנו לחוף הים שמרוחק 100 מטר בלבד מהדירה. נכנסנו לים הקריר, שיחקנו מטקות (כן כן, שלא תחשבו שמדובר בהמצאה ישראלית), שתינו קאפיריניה - בקיצור - חיינו טוב. בהחלט מדובר בשיגרה שונה מזוו שהתרגלנו אליה עד כה בטיול. ברוב הזמן היינו בתזוזה ממקום למקום נהנים מהנופים ועכשיו אנחנו נהיה 10 ימים בעיירה אחת - רוקדים, אוכלים, ונחים... חיים טובים, נכון?
בערב הלכנו לעוד הופעה של "לפני הקרנבל". הפעם היה מדובר בתחרות של דראג קווינס שביצעו חיקויים לכל מיני שירים מפורסמים. בואו נגיד רק שהאיכות לא שלטה במופעים האלה. חלקם היו גברים ממש מבוגרים שנראו פשוט מגוחך בכל מיני תלבושות קצרצרות של נשים, ורובם בכלל לא ידעו את המילים של השירים. אבל בהחלט היה מבדר.
הלכנו לישון ללילה האחרון דירה של מוריליו ואיזבל לקראת חמשת ימי הקרנבל שמחכים לנו. אבל על כך בכתבה הבאה.
