קצב בסלבדור
";No one ever travels so high as he who knows not where he is going"
Oliver Cromwell
16.2- פעם שניה סלבדור. הפעם חזרנו כי אני אמור לפגוש היום את צורי, חבר ילדות שבא מהארץ לחגוג איתנו את הקרנבל. בשלושת השבועות הקרובים, ולמעשה עד סוף הטיול, נהיה ביחד. אנחנו ישנים ב Pelourinho, שכונה בעיר העתיקה של סלבדור. הבתים המשוחזרים והמשופצים, הסמטאות המרוצפות והאווירה ברחובות הפכו את Pelourinho ליעד המתויר ביותר בסלבדור. יותר משבוע לפני הקרנבל והאווירה בסמטאות הצרות כבר מטריפה. פשוט מרגישים באוויר שמשהו מיוחד עומד לקרות. מוזיקה בוקעת מכל פינה, בהיינות (הנשים של מחוז בהייה) בלבוש מסורתי מחפשות תיירים לצילום בתשלום ומשעות אחר הצהרים תהלוכות של אנשים מחופשים בליווי להקה, בדרך כלל של מתופפים, צועדות בסמטאות ומושכות אחריהם נחשול של סקרנים ותיירים.
חוץ מהאווירה שמעידה על בוא הקרנבל ישנם גם סממנים פיזיים. הרחובות מקושטים במסכות משונות תלויות באוויר, שרשראות עם ברגי נייר (פס נייר מסולסל שמסתובב ברוח ומזכיר לי בצורתו ביסלי גריל) מתוחות מעל הסמטאות, בובות ענק מוצבות בנקודות "אסרטגיות" ובמות מוקמות בכל פינה בשיא המרץ.בא לי להישאר פה עד הקרנבל.
שלוש לפנות בוקר ומקצב תופים מדהים חודר לו דרך חומות שנתי, מתיישב לי על הלב ומרעיד אותו כאילו אומר לי "קום, קום". אז קמתי, בזינוק, ורצתי לחלון לראות מי מושיב לי אותו, את המקצב, שם. חבורה של כ 20 איש לערך, לבושים כליצנים, עברה לה לאיטה תחת חלוני כשמאחוריה משתרכים כמה מאות אנשים, רובם תיירים. ליצנים או לא אבל הקצב שחברה אלו הפיקו היה בין הטובים ששמעתי עד היום. יותר מפתיע היה שרובם היו לבנים בכלל ואני עד היום לתומי חשבתי שרק לשחורים "יש את זה". ניסיתי לאזור את הכוחות הדרושים על מנת לרדת ולהצטרף אליהם ולא הצלחתי. מאוכזב חזרתי לישון.
17.2- שחור. זו אחת הסיבות שאני כל כך אוהב את סלבדור בכלל ו Pelourinho בפרט וכאשר הוא שואב את שורשיו והשראתו ישירות מאפריקה הוא אפילו עוד יותר מדהים. זה לא סוד שאני אוהב את אפריקה ושחורים בעיקר, אבל לא רק, בגלל תרבותם והמוזיקה שלהם. (אני בטוח שמבפנים אני שחור לחלוטין. מבחוץ, כך אני תמיד טוען, אלוהים הוציא אותי מהתנור כמה דקות מוקדם מידי ולכן אני "רק" תימני). יש בי איזו משיכה בלתי מוסברת לאפריקה וכל מה שקשור אליה וכל זאת עוד לפני שכף רגלי דרכה על אדמתה לראשונה ב 5.6.95 . תמיד החשבתי את Mama Africa גם כאימא שלי. מאמצת, אבל בכל זאת אימא.
בסלבדור, ובמידה פחותה יותר גם בשאר בהייה, ישנו מרכיב נוסף שכל כך חסר אצל הרבה אפריקאים וברזילאים שחורים. גאווה. יש להם כל כך הרבה גאווה שהיא פשוט מורגשת באוויר. מוזיקה במקצבים אפריקאים נשמעת בכל פינה כשהרבה מהשירים הם בשפות אפריקאיות ולא בפורטוגזית, נשים זקופות גו וסנטר בלבוש אפריקאי מסורתי מסתובבות ברחובות ומאכלים אפריקאים, בעיקר Acarajé, נמכרים ברחובות. חבל שלברזילאים ממוצא אפריקאי במקומות אחרים בברזיל אין את אותה הגאווה שישנה לבהייינים. יש לי חבר טוב ב פורטו אלגרה. ולמרות שהוא ממשפחה עשירה, עם חינוך אקדמאי ובעל עסק עצמאי כל התנהגותו מעידה על הצורך להוכיח כל הזמן שהוא לא פחות טוב מהלבנים. הוא למשל יצא רק עם נשים לבנות, ילבש בגדים אופנתיים ששם או סמל היצרן יתנוסס עליהם במקום בולט וכו`. חבל.
לנסויס וצ'פדה דה דיאמנטינה
18.2- אחרי שש שעות נוראיות באוטובוס, בגלל כביש משובש, וגם בגלל שישבתי במושב האחורי קרוב לשירותים שניחוחם נדף, הגענו לעיירה Lençois שנמצאת ב Chapada de Diamantina (רמת היהלומים). הגענו כולל כמובן את דניזי, אני וצורי אבל גם את עידו, ישראלי בן 22 שבאופן נדיר, אופיו והתנהגותו אינם תואמים את גילו הצעיר. (אם כבר הזכרתי את עידו אז משפט הפתיחה של הכתבה האחרונה הובא לידיעתי ולידיעתכם בזכותו. תודה.)
ה Chapada, כך היא נקראת בקיצור, הנה רמה משופעת יערות, נהרות, מפלים ומערות ומהווה שינוי מרענן מהחופים והערים של צפון ברזיל. אפשרי לצאת לטיולי יום האזור וגם לטרקים של שבוע ויותר.אחרי הנסיעה המגעילה באוטובוס היינו צריכים ומסוגלים רק למשהו קליל וכך לאחר כשעה הליכה הגענו ל Ribeirão do meio, קבוצת בריכות רחצה טבעית. הנחל שזורם אל הבריכות עושה זאת על אבן חלקה, פחות או יותר, ומשופעת שמשמשת כ מגלצה טבעית ישירות לתוך אחת הבריכות. וכך במשך שעות עלינו והתגלצ`נו, על התחת כמובן, עלינו והתגלצנו.
19.2- אחרי כל ההתגלצויות של אתמול התעוררתי הבוקר והרגשתי כמו אחרי אונס קבוצתי. איזה כאבים בתחת...כנראה שיכולת הכתיבה שלי קשורה ישירות לתחת (ואני בטוח שישנם כאלה עכשיו שמוסיפים שהיא גם שווה לו) כי ממש לא בא לי לכתוב היום ולכן אני לא.
20.2-למרות כל הכאבים יצאנו אתמול ליום סיור שכלל קצת הליכות, קצת שחיות וממש קצת אוכל. לא אלאה אתכם בפרטים אבל אחד הדברים הכיפים ביום זה היה אומגה לתוך מים שעשינו. היה כיף.לילה בחוץ. כבר בצהרים פינינו את החדר ואנחנו יושבים ב"לובי" מחכים שתגיע השעה 23:00 ואיתה גם האוטובוס שיחזיר אותנו בדרך הנוראית לסלבדור. דניזי מרוחה על ספסל ועידו וצורי משחקים שחמט. לפי מבטי המאמץ שעל פניהם ניראה כאילו הם סובלים. הם כל כך מרוכזים שאפילו לא הרגישו שצילמתי אותם. בכלל, אף פעם לא הבנתי למה בשחמט מנסים לכתר את המלך שלא יוכל לזוז. אישית, הייתי מעדיף לכתר את המלכה. עידו החליט להישאר עוד כמה ימים ויפגוש אותנו שוב בסלבדור. אנחנו ניסע בנתיים ל Morro de são paulo, אי ליד סלבדור.
22.2- יומינו השני כאן ואני כבר אומר לכם שלכתוב על המקום אני לא אכתוב. מכפר דייגים שקט וקטן Morro הפכה למקום מתוייר להחריד עם חופים מזוהמים (אלא אם כן מרחיקים עד החוף הרביעי). בעוד כמה שנים היא תהיה כמו Arrial D`Ajuda ואת דעתי עליה אתם כבר יודעים. איזה כיף. מחר קרנבל.
לתחילת הכתבה
