אז זהו, חלפו עברו להם תשעה וחצי חודשים של שכרון חושים והטיול נגמר. הרבה דברים עברו עלי בזמן הזה. הלכתי ביערות גשם ועל חופי ימים, טיפסתי על הרים, הייתי אורח כבוד בכנסייה ודמות מוזרה בכפרים נידחים, נחשפתי לפלאי הטבע, לתרבויות עלומות ולצורות חיים שונות ומשונות.

ממרומי הרי הקורדילרה ועד אגמי ניו זילנד, מהרי הגעש יורקי האש של ונואטו ועד הרי הגעש השקטים והמאיימים של לוזון, מהריקודים של שבטי האיפואגו ועד ריקוד ההאקה המאורי, ממרחביה העצומים של אוסטרליה ועד איי החול הזעירים בים ויזיאס, מבית האופרה של סידני ועד בקתת עצי קוקוס פשוטה, מפינגווין צהוב עין ועד לוויתן מקרי בחוף בונדי, ממייק- החוואי של תחנת אלברט ועד הצ`יף הרוקד של הכפר מפרץ הגופרית, מאלפי טרסות אורז ומאלפי דקלי קוקוס, ממערות נטיפים ועד מערות קבורה.
הגיע הזמן לחזור הביתה.

אתם יודעים איך זה "אדם עובר את מחצית העולם בחיפוש אחר מה שדרוש לו, ואחר כך הוא שב הביתה ומוצא את זה שם". (ג`ורג` מור)
אני מרגיש טוב. מרגיש שראיתי, שספגתי, שגדלתי, שהבנתי עוד כמה דברים על העולם ועל עצמי. ומישהו אנונימי ניסח את ההרגשה שלי הכי טוב שיש-
"מסע מוצלח לא מסתיים לעולם, הקילומטרים כן.
אך הזמן נשאר חקוק בתוכך- הופך לחלק ממך.
בסוף המסע אינני מרגיש מנצח אלא יותר אסיר תודה,
כאילו שהדרך עברה בתוכי, ולא אני בתוכה. "

אני עולה למטוס אל-על שיחזיר אותי לארץ. כמה טוב להרגיש שוב קצת הרגשה ישראלית. דיילות הן דיילות עם החיוך הכי כיפי בעולם. הקברניט עם השם הכי ישראלי מאחל לציבור הנוסעים טיסה נעימה ושבת שלום. לדיוויד ברוזה יש זמן מתחת לשמיים ישר לאזניות שלי. מי עדן ותפוז בתור ארוחה קלה, והסרט במטוס עושה לי סיור בארץ למקרה ששכחתי.

ישראל היא אולי לא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות והכסף פה לא מתגלגל ברחובות, אין פה אולי את האגמים של ניו זילנד ואת אלפי הקילומטרים של אוסטרליה (שלא לדבר על הרי הגעש שלנו שכבר מזמן לא פעילים), ובכלל- "המצב על הפנים" ו- "זה לא כמו שהיה פעם".
אחרי הכל ולפני הכל- ישראל היא הבית שלי.
כמה טוב שבאתי הביתה.

ושתי תודות קטנות- לצוות למטייל ברשת שעמל על שלושים ומשהו כתבות ובמיוחד ליעל, איילת ונילי שנאלצו לסבול את כל קריזות ההגהה שלי.
ולכם- קוראים יקרים שבלא מודע גרמתם לי להסתכל על דברים בצורה שונה במקצת, לבחון את המסביב, לעצור קצת ממרוץ הטיול והחוויות, ולהוציא את זה בכתב. שלמה ארצי שר- "אם לא נאט, לא נביט, לא נשים לב לפרטים, לא נגיע לארץ חדשה". אז תודה לכם, שבזכותכם ראיתי ארץ חדשה.
 עופר.

יעדי הכתבה