פערי תרבות בסין
שבוע ראשון
עבר שבוע, והגיע הזמן לכתוב קצת על החוויות במקום הזה, שהמילה "הזוי" כאילו נוצרה עבורו. קודם כל, אני נשבע לכם, ביום השני שלי פה, ראיתי שני סינים עם כינור ברחוב. מסתבר שהשיר מבוסס על סיפור אמיתי! אבל לא נשארתי לברר את הקטע עם השוטר...סין היא מדינה מדהימה. יש פה נופים ומקומות ממש מיוחדים ומקסימים. למדתי קצת קונג-פו, וזה ממש לא דומה למה שמראים בסרטים - זה הרבה יותר שאנטי שאנטי כזה. אני ועוד שני ישראלים ניסינו לחמם איזה שני מאסטרים אחד על השני כדי שילכו מכות, אבלח זה לא הלך! במקום זה הם הביאו לנו אורז! קצת קשה כל עניין האוכל, אבל בינתיים אני נשאר עם אורז ואטריות. הסינים האלו, הם אוכלים הכל: ג`וקים, כלבים, חתולים, נחשים, קופים...הכל! יש פה אשכרה צנצנות (כמו של מלפפונים חמוצים אצלנו) שבתוכם יש נחשים ועכברים מתים!
לפני כמה ימים לקחתי רכבת של 8 שעות לדאלי, ישבתי ליד משפחה ממש נחמדה, והם כל הזמן ניסו לדבר איתי, אך ללא הצלחה. במקום זה נתתי להם לשמוע ב IPOD והם נורא התרגשו מזה, וזה היה ממש מצחיק. הם החליטו להיות נחמדים אלי, והם התחילו להוציא קערות של אוכל ולהציע לי לאכול איתם. זה נשמע סבבה, עד שפתאום הבנתי שהם אוכלים מקקים - אז החלטתי לוותר... ניסיתי לשחק פינג פונג עם איזה בחורה סינית... אוקיי, תקשיבו: אם יש לכם טיפת כבוד עצמי - לא לשחק פינג פונג עם סינים! לא סתם קוראים לזה אחיזה סינית! הרגשתי כמו איזה שק חבטות עירקי.
שבוע שני
מכירים את המשפט "מליארד וחצי סינים לא טועים" (אגב, זה יותר קרוב ל-2 מיליארד לפי מקור סיני מוסמך)? בואו אני אספר לכם סיפור, ואתם תחליטו אם העובדה הזו היא נכונה או לא. אז ככה: לפני כמה ימים נסעתי באוטובוס, נסיעה של 8 שעות - לא אמור להיות משהו נורא, הכל התחיל יפה, הנסיעה הייתה סבבה, נופים מדהימים, סינים מצחיקים... ואז: נהג משאית ממולנו החליט שהוא נעמד מול האוטובוס שלנו, ולא רוצה לזוז מהנתיב. לא זז. 20 דקות... לא זז! המקור הסיני שלי הסביר לי, שהנהג לא רוצה לזוז כי הוא מפחד מהשלולית שנוצרה על הכביש (להזכיר לכם, מדובר על משאית שמפחדת משלולית.. שלולית!). נהג האוטובוס שלנו, בניסיון לשכנע אותו, נכנס לאותה השלולית כדי להראות לנהג שזה ממש לא עמוק, אבל נהג המשאית לא היה מוכן לזוז, אז ככה אנחנו עומדים, במשך 40 דקות מקשיבים לצעקות של סינים. בסופו של דבר, בא שוטר, הזיז את כל התנועה בציר הנגדי שיעלו על המדרכה, רק כדי שהמשאית לא תיכנס לשלולית.... אה, וזה לא הסוף, תקשיבו לזה: נהג האוטובוס, בגלל שהנעליים שלו התלכלכו מהבוץ החליט שהוא צריך לשטוף אותן... בשלולית!
רוצים עוד הוכחה? בבקשה: חיתולים, מכירים? יופי! אין בסין! במקום זה, מה שהם עושים זה כזה דבר: הם קורעים חור בכל מכנס של הילדים שלהם, ככה שהמכנסיים שלהם תמיד פתוחות, ואז בכל רגע נתון, כשהילד רוצה קקי או פיפי - הוא פשוט עושה, וזה לא משנה להם איפה - ברחוב, ברכבת בכל מקום. הזוי! אז בנוגע לסינים שלא טועים, אני חושב שזה ממש רחוק מהמציאות. לדעתי, פשוט עובד בשיטת "הרוב קובע" או משהו כזה. וחוץ מזה, לך תתוכח עם מיליארד סינים שלא יודעים מילה באנגלית. בעצם, לך תתווכח עם אחד.
לפני כמה ימים, ישבתי באיזה מסעדה עם שני ישראלים שהכרתי, מקום ממש חמוד. לפני שהתחלנו ללכת ראינו שולחן של כמה סינים שישבו ושתו משהו שנראה כמו וודקה. דיברנו איתם (לפחות, ניסינו לדבר איתם) והם נורא התלהבו ששאלנו על המשקה הזה שלהם, אז הם הזמינו עוד קנקן אחד בשבילנו והתחילו לשתות איתנו. מסתבר שזה וודקה סינית, שזה די דומה לוודקה שיש לנו, רק שיש לה טעם של מוות! אחרי 4 שוטים של המוות הזה, הכבד שלי התחיל לדבר סינית! הם לא נתנו לנו ללכת, התחילו לשחק איתנו קלפים והכריחו אותנו לשתות. אז נזכרתי בטריק שאח שלי התותח לימד אותי: הלכתי לבר והזמנתי עוד שני קנקנים מהמיץ רעל הזה , אחד עם מוות ואחד, כמובן, עם מים. התיישבנו איתם, ושתינו איתם, זה היה כל כך מצחיק: הם כל כך התלהבו שאנחנו שותים הרבה, וכמובן שהם לא הפסיקו לשתות לפנינו. אחרי חצי שעה הם היו כל כך שיכורים...
אקשן בסין
שבוע שלישי
היום סוף סוף זה קרה: מכות של סינים! מלא סרטים רצו לי בראש: ברוס לי, ג`קי צ`אן, מטריקס, נמר דרקון.... לא יכלתי לחכות לראות את ההתפתחות. רציתי לראות אנשים עפים באוויר, אנשים רצים עם חרבות, סלטות, כוכבי נינג`ה - אוי כמה זמן חיכיתי לזה - איזה כיף! אז ככה: הלכנו ברחוב, אני ועוד שני ישראלים שהכרתי פה, ופתאום ראינו איזה התקהלות. כמו ישראלים גאים התקרבנו למקום ובדקנו מה קרה. מסתבר ששני סינים, התחילו להתווכח ביניהם על משהו (לא ברור על מה, אבל אני מניח שזה קשור לאורז או אטריות, כי תכלס, אין להם משהו אחר פה). בקיצור, מפה לשם, הסיני הראשון (נראה לי יאו) דחף את הסיני השני (מאו). מאו, כנראה מעצבים, התחיל להחליף צבעים, חזר לעמדת תקיפה ובבעיטת קראטה מסובבת העיף את יאו לאיזה 50 מטר גובה, בלי להגזים. יאו, בלי להתבלבל, תוך כדי התעופפות עשה מין סלטה לאחור, וחזר לעמדת תקיפה ובלי שמאו שם לב הוא לקח מין מוט ברזל והשתמש בה כמין חרב הזויה, ורץ לכיוון מאו בכוונה להכות בו. מאו חסם את כל המכות שלו בעזרת תנועות מהירות בסגנון מטריקס וזה היה ממש מגניב!
אוף, טוב זה לא בדיוק היה ככה... מה שקרה באמת זה, ששני הסינים (אני גם לא בטוח לגבי השמות) באמת התווכחו ביניהם (ואני עדיין בטוח שזה בנוגע לאורז או אטריות!), ובאמת הסיני הראשון דחף את הסיני השני, אבל בדיוק ברגע שזה יכל לקבל תפנית מגניבה, בא שוטר גרש אותם... וזה הכל. די התבאסתי. אני מת לראות מכות של סינים, לראות אם באמת הם יודעים לעוף ולעשות שטויות כאלה.. אבל מה שמעניין זה עניין השוטר - זה נראה כאילו הדבר היחיד שהשוטרים הסינים עושים זה מגרשים אותם... וזה הכל (גם המכות, וגם אלה עם הכינור). אני חושב שמעבירים אותם קורס בגירוש אנשים... וזה הכל.
מעבר לזה עשיתי פה כמה דברים ממש כיפיים: הייתי בפארק פנדות (...כאלה עצלניות), ועשיתי טרק סוסים של 3 ימים שמתחיל בסין, ומגיעים עד הגבול עם טיבט. המקום הזה פשוט מדהים! אני לא חושב שהתמונות יכולות להסביר עד כמה המקום הזה מיוחד! גובה 4500 מטר, הרים מושלגים, נחלים, שקט, רחוק מכל מקום. ככה בדיוק דמיינתי את סין. היה לי שם קטע מצחיק: המדריך הטיבטי שלנו התחיל לצחוק עלינו ישראלים שאנחנו נראים מוזר. החלטתי להבהיל אותו קצת, ולעשות לו קצת טריקים עם האצבעות העקומות שלי. הוא ראה את זה, ממש התלהב והלך לקרוא לכל הכפר שישנו בו כדי שיראו את הפלא הישראלי. פתאום, אחרי איזה 10 דקות, איזה 50 טיבטים (ואני באמת לא מגזים) עומדים ומחכים לראות אותי עושה פעלולי אצבעות. השוס היה שהבחור הישראלי שהיה איתי - גם לו היו אצבעות גומי, אז כשהוא הראה את זה למדריך שלי, הוא כנראה חשב שכל הישראלים ככה... אז הוא הלך לישראלי השלישי, וניסה לעקם לו את האצבע. זה היה כל כך מצחיק!
בטרק עצמו בקושי אכלנו.... אני חושב שרק בשלושה ימים האלה הורדתי איזה 3 קילו. זה היה התפריט: ארוחת בוקר: מרק בטטה (אני יודע שזה נשמע טוב, אבל תאמינו לי שזה לא - מרק זה לא מרק, זה רק מים חמים, והבטטה שלהם בצבע ירוק, אז אני לא חושב שזה באמת בטטה). ארוחת צהריים: מלפפונים ברוטב צ`ילי, או עגבניות עם סוכר. ארוחת ערב: אטריות מעורבבות עם מה שנשאר משתי הארוחות הראשונות... היינו כל כך רעבים, שכשחזרנו לכפר הזמנו מנה ענקית של יקבורגר (יקבורגר- המבורגר מבשר יק. יק זה מין פרה טיבטית, יותר מוכרת מהתשחצים כ-בהמה טיבטית, 2 אותיות). את האמת, זה די טעים.
בכפר עצמו, יש איזה אטרקציה שממש מתלהבים ממנה, וממש המליצו לי עליה - קוראים לה טקס קבורת השמיים. מה שקורה בעצם זה כזה דבר: לוקחים גופה של מישהו מהכפר שמת, חותכים אותה לחתיכות וזורקים אותה לאיזה שטח פתוח ליד הכפר, כמה שעות אחרי זה באים נשרים ואוכלים את הגופה. זה אמור להיות ממש מגניב לראות את זה, אבל אני לא חושב שהבטן שלי מסוגלת להתמודד עם זה, במיוחד לא אחרי היקבורגר שעדיין נותן לי ביסים בקיבה!
אחרי שסיימתי את הטרק, לקחתי אוטובוס חזרה לעיר הנסיעה הייתה בערך 6 שעות, והיא הייתה נוראית, וזה שוב נכנס לקטגוריה של הסינים ההזויים: מסתבר שבגג של האוטובוס היה חור, לא כל כך גדול, אבל הוא היה בדיוק מעלי. ובגלל שירד גשם בחוץ, כל פעם שהנהג היה פונה שמאלה, כל השלולית שהצטברה על הגג נזלה לי על הראש! זה היה נוראי, ולכן אחרי איזה שעה וחצי נסיעה, הלכתי לנהג לנסות להסביר לו את המצב - כמובן ללא הצלחה. אחרי שהכרחתי אותו לעצור את הנסיעה כדי לפתור לי את הבעיה, הוא בא למקום שלי. מסתכל למטה, מסתכל למעלה, מסתכל עלי ועושה לי עם הידיים "אין מה לעשות". לא ידעתי איפה לקבור את עצמי... אבל אז, הו אז הוא בא עם הברקה: הוא בא אלי עם מטריה, ואמר לי שבמשך הנסיעה אני אהיה עם מטריה פתוחה, ואם אני ארצה ללכת לישון, אני אגיד לאחד העוזרים שלו (אתם קולטים? עוזר נהג אוטובוס?!) שיבוא ויחזיק לי את המטריה כדי שאני אוכל לישון בשקט! החוויות לעולם לא נגמרות בסין, ואם הן נגמרות, תמיד אפשר לעלות לטיבט :)
עוד כמה ימים אני לוקח רכבת לילה לבייג`ינג(?!?). שם יש חוק שאסור לירוק ברחוב. את זה אני חייב לראות אם הם מצליחים לאכוף! מקסימום יבוא שוטר... את ההמשך אתם יודעים....
נופלים בפינג-פונג, עולים בטאקי
שבוע רביעי
השבוע החלטתי לנקום בזן הסיני על התבוסה המוחצת שקיבלתי לפני כמה שבועות בפינג פונג מבחורה סינית. ישבתי בהוסטל שלי, שיש בו שולחן פינג פונג, והסתכלתי על כמה אנשים משחקים אחרי שראיתי איזה מישהי שלא הייתה כל כך טובה, החלטתי להזמין אותה למשחק. איזה כיף - סוף סוף להחזיר את הכבוד האבוד! התחלנו לשחק: הגשתי, חבטתי, הנחתתי, צברתי נקודות... היייתי לא רע בכלל! תוצאה סופית: 5-0. לסין!!! שוב בחורה סינית רמסה את כבודי.... אוףףף. חשבתי לעצמי "איך אני אמצא דרך אחרת להתנקם בסינים? במה אני יכול לנצח אותם עכשיו כדי לא לצאת מפה מושפל?" ואז זה בא לי: ערב שלם שיחקנו, וערב שלם לא הפסקתי לנצח... היתי מבסוט עד השמים ואפילו הרווחתי שתי בירות! Thank God for TAKI
עוד דבר מצחיק שקרה לי בהוסטל הזה: הגעתי להוסטל בערב, ואחרי מקלחת וארוחה טובה (אורז ואטריות, כמובן) החלטתי להיכנס לאינטרנט. עליתי למחשב, ואמרו לי בקבלה שאין אינטרנט - הוא לא עובד כמה ימים. ביקשתי מהם לנסות לסדר את זה, שאני מומחה מחשבים מישראל ואין מצב שאני לא מסדר את זה, אמרו בסדר! אחרי רבע שעה, לשמחתי ולשמחת כל הישנים בהוסטל הזה, חזר האינטרנט. הבעלים של המקום כל כך שמח, התאהב בי - נתן לי לישון בחינם את כל הימים שאני שם (3 ימים, רציתי 2... אבל היי, זה חינם) ובנוסף, הזמין אותי לארוחת ערב אצלו בבית - וזה לא היה אורז ואטריות! זה היה בשר עם תפוחי אדמה, ממש כמו בבית.... רק לא אותו דבר בכלל. אבל עדיין, זה בשר... הגעתי אליהם הביתה בערב, הבאתי כמה בירות בשביל הנימוס (הסינים שותים בירה בכל ארוחה) והיה ממש נחמד, באמת, עד שהבת של בעל המקום השתכרה מהבירות, והתחילה להתנהג ממש מצחיק.
ערב אחרי זה, הבן של בעל המקום הזמין אותי ועוד שני ישראלים לראות משחק NBA אצלו בבית (זה קורה כבר פעם שנייה בסין שמזמינים אותנו לראות משחק, הצעירים ממש נחמדים אלינו). עכשיו, הבעיה היא, שהוא לא יודע אנגלית כמעט בכלל, אבל שאנחנו נגיד לא להזמנה לבית של סינים לראות משחק? זאת חייבת להיות חויה. ואכן, כך היה... ישבנו בבית שלו שלושתנו, מתחילים לראות את המשחק. הכיבוד היה: אורז ואטריות מיובשות בתוך שקית (כן כן, מוכרים את זה בסופרמרקט שלהם) סירבנו בנימוס. משחקי NBA רואים עם פיצה בלבד, לא עם אוכל סיני, אבל לך תסביר לו את זה. הסיני החמוד הזה ניסה להיות מארח טוב, וכל כמה דקות ניסה לפתוח איתנו בשיחה... בסינית! ואחרי שהוא הבין שזה לא יילך, פנה למפלט האחרון: כל פעם ששחקן במשחק נגע בכדור הוא הסתובב אלינו עם חיוך של מיליון דולר ואמר את השם של השחקן, בתוספת של כמה משפטים בסינית.. להראות הבנה ושליטה במשחק. אנחנו, מנימוס, מחייכים אליו בחזרה וחוזרים על השם של השחקן בתוספת המילה Good Good.
ציטוט:
הבחור הסיני- "Nowitzk + כמה מילים בסינית.. משהו בסגנון %$#^%$&^%" (Nowitzk זה שם של שחקן NBA)
שלושה ישראלים- "Nowitzk good, good"
וככה העברנו ערב שלם, אחד המצחיקים...
בייג'ינג והחומה הגדולה
שבוע חמישי
היום הלכתי ברחבי בייג`ינג לכיוון החומה הסינית, הולך לי בכייף, אחלה של עיר, מאוד מעניינת ומאוד יפה... פתאום אני רואה מולי זקנה. רק כדי להמחיש לכם עד כמה היא הייתה זקנה: תחשבו על מישהו הכי זקן שאתם מכירים, תחלקו את הגובה שלו בשתיים, תכפילו את הגיל שלו ב-3 והנה לכם זקנה סינית! מרחוק היא נראתה ממש נחמדה, מסכנה כזו, ותכלס, בלי צחוק, לא חשדתי בה - זקנה, עומדת, מזדקנת לה! שמתי לב שיש לה רק יד אחת שבה היא החזיקה מין קופסת פח (מאוחר יותר קלטתי שזה סתם אחיזת עיניים, ואת היד השנייה היא מחביאה מתחת לחולצה כדי להיראות יותר מסכנה. הלכתי לכיוון שלה בכוונה לעבור אותה ולהמשיך בדרכי, ומנימוס אמרתי לה שלום עם הראש... איזה טעות זו הייתה!!!!
היא פצחה בהליכה מהירה לצידי (מאוד מהירה יחסית לגילה, אני אומר לכם, הזקנים הסינים האלה בכושר מטורף!) ,התחילה לדבר שטויות בסינית והניחה את היד עם קופסת הפח על הכתף שלי. הופ הופ, הבנתי שהיא קבצנית שרוצה תרומה והתעלמתי ממנה בכוונה שתלך, אבל היא לא הלכה. לא, לא חברים, היא המשיכה ללכת לצידי וקופסת הפח על הכתף שלי. לא מרפה! ניסיתי הכל: אמרתי לה "עזבי אותי, אין לי כסף, יש פה מטיילים אחרים, תאכלי אותם", אך ללא הצלחה. כצעד של ייאוש החלטתי לנצל את כישורי ההתחמקות שלמדתי בשנותי כשחקן כדוריד, עשיתי כמה הטעיות, הגברתי מהירות, עצרתי בפתאומיות, עשיתי שינויי כיוון מפתיעים, כמה סיבובי פרסה, מה לא, אבל ללא הועיל! היד עם הפח נשארה על כתפי. אגב, זה די מפתיע, כי במשחקי כדוריד יכלתי להטעות ולהשאיר מאחורי שחקנים גדולים, מהירים וחזקים ממני בלי הרבה בעיות, ובכל זאת זקנה בת 302 הצליחה לשמור עלי שמירה צמודה, מה שנקרא, שמירה אישית. בכל מקרה, לא עוזבת. במשך 12 דקות (ואני לא מגזים) אני מסתובב ברחובות בייג`ינג עם פח על הכתף ושרשרת בצורת זקנה שתלויה מאחורי.
ואז התייאשתי, זה היה כבד עלי כל הסיפור, וגם לא נראה לי שהיא הייתה מרפה עד שהייתי מגיע לארץ (ולך תסביר לחברת התעופה שהיא לא שייכת לך...) אז הוצאתי את הארנק, ונתתי לה משהו כמו 3 יואן (שקל וחצי). היא בתמורה אמרה כמה מילות תודה (או קללות, אין לי מושג) ושיחררה את אחיזתה. זו הייתה חצי שעה קשה! הבעיה הייתה שאחרי זה, מרוב התמרונים שעשיתי כדי להיפטר ממנה, איבדתי את הדרך שלי לגמרי בתוך הרחובות הקטנים שלי העיר, וקלטתי שאין לי מושג איפה אני, וככה בזבזתי עוד שעה יקרה כדי לחפש את החומה הסינית הארורה הזו, שאם חושבים על זה, זה לא הגיוני: הסינים טוענים שאפשר לראות אותה מהירח, אז איך אני לא רואה אותה בתוך העיר עצמה? מה קורה פה?!?
אגב, בזמן שחיפשתי את החומה, עצרתי לקנות ארטיק. ארטיק בסינית אומרים "ואי" אז מוכרי הארטיק מסתובבים שם וצועקים: ואי ואי ואי - בדיוק כמו החברים הערסים שלי בתיכון. קניתי ארטיק, תקשיבו לזה, בטעם... אפונה. נשמע מגניב, נכון? אז בואו נגיד ככה: אפונה מקומה במרק, ליד אורז, עם קציצות ואפילו ככה סתם לבד, אבל בחיים, בחיייייייים, אפונה לא צריכה למצוא את מקומה על ארטיק... זה פשוט לא זה! החומה עצמה מדהימה. ממש ארוכה, והבעיה היא, שממש, אבל ממש חם שם. זה כאילו הם בנו את החומה יותר מידי קרוב לשמש, כי אין לי דרך אחרת להסביר את החום הזה. עוד קטע מצחיק זה שלטי האזהרה שיש להם על החומה. הם רושמים שלטים באנגלית כדי להזהיר את המטיילים מסכנות אז התרגום שלהם פשוט מצחיק. לדוגמא, יש להם שלט ליד איזור תלול במיוחד שבתרגום לאנגלית רשום ככה : Be carefull not to die. נו, מה אפשר להגיד על זה?!
אבל באמת, החומה עצמה מאוד מרשימה, ממש מיוחדת. אחרי שסיימתי ללכת עליה (הלכתי 14 קילומטר) תפס אותי רעב מטורף, ולא יכלתי לחשוב על משהו חוץ מבשר. נו מור אורז ואטריות! התחלתי לחפש מסעדות טובות לאכול בהן, ואז נזכרתי שגיא, בעלה של אחותי, לימד אותי פעם שאם אני רוצה לאכול בכייף, אוכל מקומי טוב וזול אני צריך לחכות לשעות הצהריים, כשכולם בהפסקה, ולחפש את מסעדות הפועלים הכי עמוסה באנשים, להיכנס ופשוט להזמין מה שהמקומיים מזמינים. חשבתי לעצמי "זה עבד בטורקיה (אחלה אוכל) זה עובד בארץ (מומלץ לנסות בכל הזדמנות) אין שום סיבה שזה לא יעבוד בסין...."
חיפשתי ומצאתי מקום חמוד, מלא באנשים ואפילו די נקי. התיישבתי שם, ומיד ישבו איתי כמה סינים שהתלהבו שמערבי יושב במסעדה כזו. הם הזמינו את האוכל, אני אכלתי. הם הזמינו את השתייה, אני שתיתי, וסך הכל היה ממש כייף, חוייה מרעננת. היה קשה להוריד את החיוך שעלה לי על הפנים אחרי החוויה המיוחדת הזו, באמת שהיה קשה. שעתיים אחרי זה הסתובבתי עדיין מחויך. שלוש שעות אחרי זה החיוך התחלף בבכי בשירותים! אני לא יודע מה הם נתנו לי לאכול, אבל זה לא היה אוכל! זה היה.... רע! זה כאילו אכלתי משהו שניזון מקיבה של אנשים, אוכל אותי מבפנים - גמר אותי לגמרי! אז גיא, הרעיון שלך לא עובד בסין - פה נצמדים לאורז ואטריות, ויהי מה!
חווית תה וסיכום
בערב הלכתי עם כמה אנשים לבית תה. כן, כן, בית תה. הסינים לא שותים קפה, אז יש להם בתי תה. בכל מקרה, בתוך בית התה הזה, קיבלנו הרצאה מיוחדת על סוגי התה השונים, על הדרך שצריך לשתות אותם, באיזה צורה, ובאיזה תקופה. יש להם ממש תרבות תה מטורפת פה: המארחת שלנו ממש התרגזה עלי כי לא הצלחתי ליישר את האצבעות העקומות שלי כשהחזקתי את התה, עד שהיא קלטה שזה פשוט חסר סיכוי ליישר לי את האצבעות. בכל מקרה, שתינו מליון סוגים של תה: תה צמחים, תה ירקות, תה פירות, תה בטעם יסמין, בטעם לילך, תה עם שומן חזיר (אני רציני!) תה, תה, תה, תה, תה, תה, תה... מלא תה! הקטע הוא שהם שותים את התה שלהם בלי סוכר, אז זה לא משנה איזה תה אני אשתה, ומה הם ישימו בו, זה יכול להיות באותה מידה גם תה עם סנפירים של דרקון סיני, בלי סוכר זה פשוט לא עושה לי כלום (לא טעם ולא ריח). זה כאילו ישבנו שעתיים ושתינו מים חמים. מה שכן, רצים לשירותים כמו משוגעים אחרי זה!
זהו, אלה החוויות שלי מסין. אבל לפני זה, אני חייב כמה מילות סיכום על המדינה הזו. אני לא אשקר - סין זה לא מקום קל: צריך להילחם פה על כל דבר - על מקום לישון, על אוכל, על מחירים, צריך לסבול את השפה הכל כך מוזרה הזו, ואת העובדה שהם לא מבינים אנגלית בכלל, צריך לסבול את היריקות שלהם (הם יורקים בכל הכוח, כל סוגי היריקות ובכל מקום, באוטובוסים, ברכבות, בשירותים ובחדרים), צריך לסבול את העובדה שהם מעשנים כל הזמן ובכל מקום (באוטובוסים, ברכבות, בשירותים ובחדרים)... אבל כל הקשיים האלה, זה מה שעושה את המקום למיוחד כזה. אם אתם יכולים, תסעו לסין, אני ממליץ בחום, וכמה שיותר מהר.
למה מהר? כי הבעיה בסין היא, שהמערב נכנס לפה במהירות ומשתלט על הכל פה, ולפי דעתי, סין לא תהיה אותו דבר עוד 3-4 שנים. היא תהיה עוד יעד תיירותי שמציפים אותה אנשים מכל העולם, וזה יהרוס את הייחוד שלה. רואים את זה אפילו היום, הם בונים בכל מקום, הם הורסים מקומות מיוחדים כדי לבנות פארקים סתמיים, הם הורסים מקדשים ורחובות כדי לבנות מלונות. הם פשוט הורסים את הייחוד שלה, וזה חבל, כי סך הכל, חוויות טראקים ונופים מדהימים אפשר לראות בכל מקום בעולם, אבל בכל מקום בעולם אתם גם תיתקלו באלפי תיירים וב"שלום-אחי-סבבה-חומוס וכו" שמבטאים במבטא זר ומעצבן. פה אין את זה.
זהו, הייתי חייב ליחצ"ן קצת את המקום.
