יש מה לראות בדיז'ון
מבוא קצר לדיני קניין רוחני:
תמיד רציתי לנסוע לעיר שהיא גם סימן מסחר מסוג כינוי מקור, מקום אשר מייצרים בו מוצר שהוא כל כך מפורסם עד אשר מזהים אותו עם אותו מקום, ובמקרה שלנו- חרדל דיג`ון. לנו בישראל יש את כינוי המקור המבטיח של תפוזי "Jaffa" ביפו, אבל הרבה יותר מגניב לטייל בדיג`ון מאשר בג`פה. אז לקחתי רכבת, ואחרי שעתיים של נסיעה בכיוון כללי דרום מזרחה מפריז נחתתי בדיג`ון- בירת החרדל העולמית, בה התעתדתי בין היתר לחגוג את יום הכיפורים תשס"ה.
העיר והאגדה:
דיג`ון התגלתה כפנינה אמיתית, עם גברים צרפתיים אמיתיים שנראים כולם כמו ז`ק שיראק (מקריחים עם חיוך ערמומי) והמון המון חנויות קטנות לממכר שוקולד ועוגות תוצרת המקום, שהיו מדהימות. כחמש דקות הליכה מהתחנה המרכזית מגיעים ל Place Darcy, שם מצויה עמדת המידע לתיירים וניתן לקבל מפות באנגלית. אחרי שהצטיידתי בשלל מפות וברושורים, הלכתי לחפש מקום זול לישון ואת בית חב"ד המקומי, לסעודה המפסקת. את בית חב"ד לא הצלחתי לאתר, למרות שממש ניסיתי. לדעתי, אחד היתרונות המרכזיים של דיג`ון, היא הסברת הפנים לתייר. גם התייר המבולבל שזמנו קצר יצליח יתמצא בין האתרים העיקריים של העיר בקלות. על גבי אחד המבנים בעיר ישנו פסל עתיק של ינשוף מעפן, כולו שבור, הפרצוף שלו חסר, ובכלל, מכוער.
אבל, כידוע, היופי הוא פנימי, על כן, באיזו החלטה הזויה שהתקבלה ממש ממזמן נבחר הינשוף להיות לסמל העיר (קצת מזכיר את הינשוף של חולון). וככה, מלבד העובדה שבכל מקום בעיר כמעט כל דבר, מעוגות ועד שטיחים ניתן למצוא גם בצורת ינשוף, ישנו בעיר מסלול לתיירים שהוא מסלול הינשוף: לאורך שביל, שעובר בין כל אתריה המרכזיים של דיג`ון, ישנו ריצוף בצורת חצים עם סמל של הינשוף וכל מה שצריך לעשות הוא ללכת בעקבות החצים מאתר תיירות אחד לשני. קל להתמצא, נעים לטייל ולי באופן אישי במשך שלושה ימים נתקע בראש המשפט האל-מותי "סיפור? אתם רוצים סיפור?".
ממשיכה בפוזה התרבותית:
ביום הראשון בדיג`ון הלכתי בעיקר למוזיאונים. פרנסי העיר החליטו החלטה אסטרטגית חשובה ביותר, שעל מנת להביא את התרבות לעם, כל המוזיאונים בדיג`ון, למעט אחד, הינם בחינם- ללא תשלום (מתי יבינו גם בישראל שממהלך כזה כולם יצאו נשכרים? תרבות היא לא רק מותרות לעשירים, היא חלק מעיצוב דמותנו כעם). ולמעשה, היום דיג`ון הינה בירת תרבות. בנוסף על המוזיאונים הקבועים היו בעיר כ-10 מוזיאונים זמניים, תערוכות, תערוכות שרק הסתיימו, תערוכות שאמורות להיפתח ושלושה פסטיבלים למוסיקה. כל כך הרבה עושר תרבותי, ממש תענוג. הדבר היפה במוזיאונים של דיג`ון הוא שכל אחד מהם שונה בתכלית מהקודם, ככה שלא מרגישים עייפים מלראות עוד פעם את "ישו מניף את הצלב". רוב המוזיאונים הם קטנים (למעט שניים): נכנסים, "עושים סיבוב" וממשיכים הלאה.
לא אלאה אתכם בכל רשימת המוזיאונים בהם עברתי במהלך ביקורי, אציין כי המרשימים ביותר היו מוזיאון Dhistoire Naturelle, שהוא מוזיאון לטבע אשר מוקף בגנים בוטניים יפהפיים, ולדעתי הוא אתר חובה לכל מי שמטייל בדיג`ון עם ילדים. החל ממאובנים בקומה הראשונה, דרך פוחלצים של כל חיה אפשרית בקומה השניה ועד להסברים על הקולות שמשמיעות החיות. בקומה השלישית תערוכת פרפרים, חיפושיות ושאר מיני מעופפין וזוחלין (ואפילו גיליתי שיש חיפושית חומה, מכוערת ושעירה, שהמקור ההסטורי שלה הוא בנצרת). שווה לטייל אחר כך בגנים הבוטניים ולעצור ליד הבריכה, בה שטים בסבבה 14 סוגים שונים של ברווזים יפהפיים ומעוררי תיאבון.
המוזיאון שהתאהבתי בו יותר מכל הוא מוזיאון Dart Sacre, שהוא מוזיאון קטן אשר מציג תלבושות ותכשיטים של המלכים ונכבדי הכנסיה מימים עברו, כולל כתרים, שרביטים, גלימות, ענקים, את כובעי הקרדינלים הגדולים- מקסים, כאילו הולכים בחנות תחפושות או בחדר ההלבשה של הסרט "אבירי השולחן העגול", רק אמיתי.וחוץ מזה? הסתובבתי ברחובות העתיקים, האווירה נהדרת, הבתים יפהפיים, עתיקים, מרשימים (לאו דווקא אתרי התיירות המפורסמים, סתם בתים יפים). ביקרתי בכנסיית נוטרדם, שמתפארת בשלוש שורות שלמות ויפות של גרגולים, אכלתי הרבה הרבה שוקולדים, הסתובבתי בחנויות, שהתאפיינו בעיצוב המוקפד (בעיקר בתי מרקחת, שמעוצבים באופן מדהים) וכמובן, נהניתי מגגות הרעפים הצבעוניים והמיוחדים, אשר אפיינו בעבר את הבניה באזור והם פשוט יפים.
כיפור בדיג`ון:
לקראת ערב חיפשתי מקום לסעודה המפסקת. החלטתי, שלמרות משטר החסכון שכפיתי על עצמי מטעמי תקציב, ארוחה מפסקת אני אוכל במקום נורמלי. זוג מטיילים מארה"ב שהזכרתי להם את הבת שלהם הזמין אותי לארוחה, ככה שיצא שלארוחה מפסקת אכלתי פטה בשמפניה, סטייק פילה עם הרבה חרדל דיג`ון, פסטה עם רוטב שיעשה לי מותניים עבות (לדברי המלצר) וקינחתי בקרם וניל עם קצף, טעים טעים. גם הרווחתי ארוחה שווה וגם חברה מאוד מעניינת, אבל להפתעתי, אחרי האוכל גיליתי שהתחבורה הציבורית בדיג`ון מסתיימת ב-20:00! הלכתי חצי עיר עד תחנת המוניות. ככה זה, הכופרים נענשים.
כיפור ואני, הרהורים על חשבון נפש:
מכיוון שיום כיפור באופן מפתיע יוצא תמיד בדיוק בחופשה שבין הסמסטרים, בדיוק בעונת הטיולים, יצא לי בשנים האחרונות לחגוג אותו בכמה יבשות שונות. צדיקה גדולה אני לא, אני חותכת, מקצרת ומעגלת פינות, אבל על שני דברים אני לא מוותרת- על הצום עצמו ועל חשבון הנפש. חשבון נפש זה דבר שבכלל לא פשוט לעשות. פעם היינו מבקשים סליחה מאנשים, באים, מתנצלים, אומרים הייתי לא בסדר- לא קל. היום, עם התפתחות הטכנולוגיה, פשוט שולחים אי מייל קולקטיבי של סליחה בתפוצת נאטו המורחבת, והצורך להתעמת עם עצמך ועם הסובבים אותך נפתר. ובכן, אני לא מאמינה בזה. המונח "חשבון נפש" בתרגום לאנגלית מקבל משמעות נוספת "Self Critisizem" וכל אחד מאיתנו כדאי לו פעם שיעצור, ויחשוב, ויחטא קצת בביקורת עצמית.
אנשים מוצאים אמיתות בכל מיני דברים- בספרי קודש, בדברי מלומדים וכדומה. אני, כמה מהאמיתות האישיות שלי נמצאו במקומות הרבה יותר פשוטים, כמו בפזמון של שיר של עמיר בניון, ששווה מחשבה שניה, והולך ככה- "רק אל תפגע, בשום אדם גם לא בעצמך, ותשמור תמיד על נפשך, לגרום גם נחת והמון שמחה לאוהביך, ואל תאמר נואש, ואל תשכח אמונתך, האל ישמור עליך אם תמשיך, לבדוק את צעדיך, בודאי תשאף וגם תגיע..." בהסתכלות מדוקדקת, פגעתי בכמה אנשים בשנה האחרונה, ובהסתכלות יותר עמוקה, פגעתי גם הרבה בעצמי. כל כך הרבה הייתי רוצה להשאיר מאחור. גם הצום וגם חשבון הנפש היו מועילים.
לתחילת הכתבה
בעיירה בון
מעשי כופרים ביום הכיפורים:
בבוקר יום הכיפורים עצמו נסעתי (גוועלד...) לעיירה בון (Beaune), מרחק של 20 דקות נסיעה ברכבת מדיג`ון. בון היא עיירה מקסימה, השוכנת בינות דונמים רבים של כרמים המשתרעים מכל עבר עד האופק. מבון יוצאים הרבה סיורי יין, טעימות, טיולים בכרמים ואפילו ישנו מוזיאון יין. אני, כשאומרים לי יין, צרפת וכרמים, מייד עולה בעיני רוחי תמונתו של בארט סימפסון המסכן עובד את הכרמים, לאחר שנחטף על ידי זוג נוכלים שרלטנים במסגרת חילופי סטודנטים. בקיצור, טיולי יין זה לא הקטע שלי, אבל הנוף של הכרמים נהדר וחובבי היין והטעימות יגלו כאן המון פינות חמד והמון אפשרויות לטיולים בסביבה, ברגל וברכב.
אני נסעתי לבון בעיקר בכדי לראות את Hotel Dieu, מבנה נהדר בעל גג רעפים צבעוני יפהפה, אשר שימש בעבר כבית חולים. המבנה מרשים ביותר מבחוץ, והסיור בפנים מעניין ומומלץ בחום. מכיוון שנסעתי ביום שבת, נהניתי גם משוק לתוצרת כפרית ושוק עתיקות שהתקיימו במקום, צילמתי הרבה, הסתובבתי בין דוכני פרחים, גבינות, נקניקים, לחמים- שווה ביותר.
אחר הצהריים הלכתי להופעה של דיוונה. רקע מקדים: בדיג`ון התקיימו באותו הזמן שלושה פסטיבלי מוסיקה, ומכיוון שלא הוצאתי ולו אף יורו שחוק אחד על מוזיאונים, החלטתי לפנק את עצמי בהופעה מהפסטיבל. ישבתי עם החוברת ולא הבנתי כלום; דיוונה נראתה לי הכי סבבה- בלי שם משפחה, קצת כמו מדונה. בחנות אמרו לי שהיא טובה, אז הימרתי עליה במחיר סמלי של 20 יורו. ההופעה התקיימה בכנסיה האנגלית בדיג`ון. כשהגעתי למקום ההופעה, גיליתי שאני מורידה את הגיל הממוצע של הקהל בערך בשלושים שנה, הייתי בקצה של פעמון גאוס והיה לי שם צפוף מאוד. מ
תברר שדיוונה שרה עם עוד כמה חבר`ה בחלוקים שחורים שירי מקהלה דתיים. האמת, הקול שלה מדוייק ונעים, קצת כמו לשמוע את אחינועם ניני, בגלימה שחורה, בכנסיה, ביום כיפור..., אני בדרך הבטוחה לגיהנום! ועוד השקעתי בזה 20 יורו! אוי אברוך... אז ישבתי לי שם בכנסיה, בכיפור, וחשבתי לי מחשבות יהודיות טובות וטהורות, בעוד דיוונה הנעימה את זמני ככה ברקע. סוג של חוויה.
את הצום סיימתי בשלוק אדיר של מים בכנסיה, מתחת לויטרא`ז ממגילת רות, שבו נכתב בעברית "ואלוהיך אלוהי". מעורר מחשבה. ידעתי שאין לי איך לחזור לדיג`ון אז הפעלתי את כל קסמיי הנשיים (או שמא אני מבלבלת עם פרצוף מעורר רחמים?) על מנהל ההפקה, שהסכים לקחת אותי חזרה אחרי קבלת פנים לזמרת ולמקהלה. בקבלת הפנים התברר לי, שדיוונה היא זמרת סרבית אשר גרה בזגרב, והיא שרה בסרבית כנסייתית (כנראה שיש דבר כזה) שירים מתוך הספרות הסרבית. בחורה לעניין.
סעודת סוף הצום נפתחה בחמש פחזניות וניל מצופות מרציפן מקבלת הפנים לכבוד דיוונה ובארוחת מקדונלד`ס מוגדלת טעימה להפליא. היום נגמר בשעות הקטנות של הלילה במשחק יניב בינלאומי באכסניה- מה לא עושים בשביל להפיץ את התרבות הישראלית.
על דתות, אמונות ויחסי ציבור:
למחרת, יום א`, החלטתי ללכת לשמוע מיסה בכנסיה. שלא תבינו לא נכון- אני יש לי את האלוהים שלי, רוב הזמן אני מתעלמת באלגנטיות מקיומו, אבל איכשהו כשאני צריכה אותו הוא תמיד שם בשבילי. אבל דתות מרתקות אותי, כל דת, הרעיון של הצורך להאמין במשהו גדול, הפולחן סביבו- מרתק. אז הלכתי כצופה מהצד לכנסיית סנט מישל. ובכן, הכנסיה כל כך יפה! גבוהה, עם עמודים רחבים, ויטראז`ים גדולים, לעומת בתי הכנסת אצלנו שמלאים בלוחות זיכרון לזכר תורמים... משה רבנו חייב להחליף מעצב פנים.
משפחות צרפתיות על טפן התאספו ביום א` לזמר זמירות כנסייתיות, הכומר הראשי העביר ח`לקה על הראש של הילדים, כולם היו מרוצים. ביציאה מהכנסיה כל ילד קיבל בלון, שעליו נכתב "ישו הוא האושר שלי" וכל הילדים התאספו ברחבה מחוץ לכנסיה ובתרועת חצוצרה הפריחו באחת את כל אלפי הבלונים לשמיים. מחזה מרהיב, ישו שיחק אותה, משה רבנו חייב להחליף גם משרד יחסי ציבור.
לתחילת הכתבה
