רקע למדינה
בין הודו לסין, ממש באמצע של אסיה, על מדרונות הרי ההימלאיה, נמצאת נפאל- אחת הארצות היפות והמגוונות ביותר בעולם מבחינה אתנית, תרבותית וטופוגרפית. עד שנת 1951 היתה נפאל סגורה בפני מבקרים וגם אז רק כמה מאות בודדות של מבקרים נכנסו אליה ומעטים מהם חקרו את הארץ מעבר לעמק קטמנדו. מאז השתנה המצב וכיום התיירות מהווה את אחת התעשיות המכניסות ביותר בנפאל עם יותר מ-300,000 תיירים שמגיעים לכאן מדי שנה, כל אחד בחיפוש אחרי השנגרי-לה, גן העדן הפרטי שלו.
במשך שנים רבות השלטון של נפאל התחלף בין רודנים ושושלות מלוכה רבות. אצל רובם השחיתות הייתה דרך חיים וב-1989 התקומם העם הנפאלי והחליט לשים לכך קץ. תנועת העם Jana Andolan הנהיגה מחאה שסחפה את מרבית העם וזכתה לתגובת דיכוי קשה מצד הממשלה שכללה מעצרים, עינויים והתנגשויות אלימות שהביאו למותם של מאות אנשים. התוצאה היתה שלאחר מספר חודשים המלך בירנדרה Birendra פיזר את הממשלה, הפך את המפלגות הפוליטיות לחוקיות והקים ממשלת אחדות זמנית עם מפלגות אופוזיציה במטרה ליצור דמוקרטיה - משימה לא פשוטה שמתנהלת בנפאל בסך הכל בעצלתיים, אך כבר הביאה לתוצאות בשנתיים הראשונות לאחר המרד.
למרות מגמת ההתפתחות המסתמנת בנפאל בשנים האחרונות, היא עדיין סובלת מתחלואים האופייניים למרבית ממדינות העולם השלישי כמו צפיפות אוכלוסין גבוהה, כריתת יערות מאסיבית ובירוקרטיה כבדה. אבל כל זה לא מטריד בדרך כלל את התייר הממוצע שמגיע אל נפאל ומגלה מדינה עם נופים מדהימים, אנשים ידידותיים עם מודעות שירות גבוהה - לפחות יחסית למזרח - כלפי תיירים, תרבויות עתיקות ומקדשים קסומים. שמונה מעשר פסגות ההרים הגבוהות בעולם נמצאות בנפאל ומהוות את אחד ממוקדי המשיכה העיקריים שלה. מטפסים מקצועיים מגיעים לכאן מדי שנה כדי לכבוש את הפסגות המושלגות שמקיפות את נפאל אבל כמעט כל התיירים, אנשים רגועים באופיים בדרך כלל, לא עומדים בפיתוי ומוצאים את עצמם מטיילים בשבילים צרים ומתפתלים ובכפרים קטנים שהם עדיין צורת החיים המקובלת ביותר בנפאל: יותר מ-80% מהאוכלוסייה מתגוררת מחוץ לערים הגדולות ומתפרנסת מעיבוד חלקות אדמה על טרסות ירוקות.
סופו של טיול הררי יכול להבהיר לתייר את הקסם של נפאל, המושך אליה תיירים רבים כל כך: אחרי שעייפתם מהליכה בשבילי ההימלאיה ואולי אפילו שבעתם מהנופים אין כמו נפאל בכדי לנוח ולהירגע. פוקרה Pokhara, עם האגם המקסים שבה ועשרות המסעדות ובתי הקפה המשקיפים עליו היא אחד היעדים המועדפים לפסק זמן שכזה. קטמנדו Katmandu הבירה על רחובותיה הצרים וארכיטקטורת הפגודות שנשתמרה בה מימי הביניים היא כמעט בלתי אפשרית לפספוס ומחוץ לערים יש כפרים קטנים וציוריים, כמו נאגאר קוט Nagarkot , בהם השלווה והשקט הם מציאות יומיומית. במבט על המפה ניתן לראות בנקל שמבחינה טופוגרפית נפאל מחולקת לשלוש רצועות הנפרשות ממזרח למערב ושונות בצורה משמעותית זו מזו: הצפונית ביותר היא שרשרת הרי ההימלאיה המורכבת מהרים ועמקים המכוסים שלג כל השנה ומיושבת עד גובה של 5000 מטרים (לפחות בתקופות מסויימות מדי שנה). בגובה ביניים נמצאת הרצועה השניה מורכבת מעמקים ומהאזורים שלמרגלות ההרים, מכילה את מרבית המדינה ובה נמצאות ערי התיירות המרכזיות קטמנדו Kathmandu ופוקרה Pokhara.
יעדים ומידע שימושי
עמק קטמנדו משלב בתוכו יופי טבעי לצד תרבות נפאלית עשירה ומבנים מרשימים מעשה ידי אדם. למרות שהערים הסמוכות- פטן ובהאקטפור, מתועשות, אורבניות וזוכות לגלי תיירות מאסיביים, מרבית העמק נותר חקלאי באופיו ולא מתוייר. הנפאלים מעבדים את אדמת העמק הפוריה בטרסות מדהימות שצובעות את העמק בצבעי חום וירוק. עמק קטמנדו עשיר באומנות ובארכיטקטורה מדהימה של אינסוף מקדשים ופסלים שהבודהיסטים וההינדים בנו כאן במשך השנים. למעשה, עד לפני 200 שנים נפאל הייתה ממלכה שהורכבה משלוש ערים שנאבקו ביניהן על הבכורה באופן מתמיד. קטמנדו, הבירה הנוכחית של נפאל, פטן Patan שעל נהר באגמאטי Bagmati שלטה על האזור הדרומי ובהאקטפור Bhaktapur שלטה על המזרחי. החלוקה הזה שרירה, לפחות מבחינה תרבותית ודתית, עד היום. כדי לתור את העמק, שהוא יחסית קטן, בצורה הנוחה ביותר כדאי לשכור אופניים או אופנוע ולצאת לטיול של יום. גם האוטובוסים והמוניות ישרתו אתכם נאמנה, אם כי לא תמיד באותה נוחות, אך גם יספקו לכם הצצה אל חיי היום יום של התושבים.
כמות המקומות שיש לראות היא עצומה: מקדשים, יערות, נופי הרים ונחלים. צריך לקחת בחשבון שאי אפשר להספיק את הכל, אלא אם כן אתם מתכננים להשתקע בנפאל, אך גם הצצה וטעימה מספיקה בדרך כלל ולו רק בשביל לגרום לכם לרצות לחזור. התזמון בטיול בעמק חשוב מאוד כיוון שלכל מקדש עולים מאמינים בימים מסויימים כשארועים, פסטיבלים וטקסים שונים מתקיימים בשעות שונות של היום והלילה. אחד היתרונות בטיול כזה הוא החשיפה למגוון התרבויות העצום של נפאל: כפרים נווארים, בהם בתי האבן בנויים בשורות צפופות, מרוכזים במרכז העמק ובדרומו. בשולי העמק, למרגלות ההרים יושבים אנשי הגבעות, בעיקר עמי בראהאמצ`טרי BrahmanChhetri וטאמאנג Tamang, שגרים בבתי בוץ מכוסי סכך הצבועים חום לבן ומופרדים על ידי שדות חקלאיים.
עמק פוקרה הוא מקום מפלט לכל מי שקץ בחיי הבטלה לגדות אגם Lakeside. מרבית התיירים יוצאים מפוקרה לטרק ארוך, של מספר ימים, אבל גם מי שלא מוכן למאמץ הפיזי והמנטלי שכרוך בטיול שכזה יוכל לצאת לטיולי יום ולחזור מדי ערב למנוחה במסעדה החביבה עליו בפוקרה. יש שתי דרכים מומלצות לטייל בעמק - לרכב על אופניים, רצוי אופני הרים, אותן ניתן לשכור בפוקרה או פשוט לסייר ברגל. כמובן ששילוב בין השניים יהיה אידיאלי. כדאי להתחיל מוקדם בבוקר- גם כדי להימנע ממאמץ בשעות החמות של היום וגם כדי לזכות בראות טובה לפני שעננים מכסים את הפסגות הגבוהות- ולהביא אוכל ושתייה כיוון שלא תמיד תמצאו מקום לאכול בו וגם אם כן, בהחלט ייתכן שהדאל באט יימאס די מהר.
בנוסף לנופים בהם מפורסמת נפאל - הרים מושלגים, שדות ירוקים וכדומה, טיול בעמק מספק הכרות עם עמים ותרבויות שהחשיפה להם באזורים אחרים בנפאל מעטה: גורונגים Gurung, מאגארים Magar, בני הקאסטות ההינדיות באהונים Bahun, וצ`הטרים Chhetri. כמו בעמק קטמנדו גם כאן יש מספר מרכזי פליטים טיבטים אך הם פחות ממוסחרים ולכן מספקים לתייר חוויה יותר אותנטית. הרצועה הדרומית, טראי Tarai, היא שפלה המהווה המשך ישיר להודו הגובלת בה מדרום: זוהי רצועה צרה המורכבת מיערות ואדמה חקלאית שהאטרקציה המרכזית בה הוא הפארק הלאומי צ`יטוואן Chitwan National Park. הרב-גוניות הרבה שבנפאל באה לידי ביטוי לא רק בנופים שלה אלא גם בתושביה המורכבים מתריסר קבוצות אתניות הדוברות יותר מחמישים שפות וניבים שונים ובשתי הדתות המרכזיות השולטות בנפאל, ההינדואיזם והבודהיזם, החיות בשלווה זו לצד זו באופן שמהווה שיעור טוב למרבית העמים והדתות בעולם.
הצמחייה בנפאל היא דוגמא נוספת לעושר הטופוגרפי של המדינה: אלפי זנים של עצים ופרחי בר צומחים מדי שנה בנפאל ומגיעים לשיא פריחתם בחודשים מרץ ואפריל כאשר הרודודנדורון, שושנת האלפים, הפרח הלאומי צובעת את ההרים. את הטיגריס הבנגלי, נמר השלג וחיות בר נדירות אחרות אפשר כיום לראות רק בפארקים הלאומיים ובמערב נפאל היכן שהאוכלוסייה דלילה יחסית אבל גם מחוץ לאזורים אלה חיים מאות בעלי חיים, מציפורים ולטאות ועד קופים ופילים. בערים עצמן גם אפשר לראות חיות שונות. פרות, למשל, כיאה למדינה ש-90% מאוכלוסייתה הינדואיסטית, הן מראה נפוץ ברחובות פוקרה.
למרות כל מה שנאמר על המדינה המדהימה הזו עד עכשיו חשוב לזכור כי נפאל היא בהחלט לא מדינה שקל לטייל בה. יש בה אזורי תיירות מפותחים אך מחוץ להם מתקני התיירות מאוד בסיסיים. אמצעי התחבורה הנפוץ ביותר לתנועה בתוך המדינה הם האוטובוסים שמגיעים כמעט לכל מקום. אפשר לבחור באופציה הזולה, אוטובוס ציבורי, אבל כדאי להימנע מהצפיפות והאיטיות שלהם ולנסוע, היכן שניתן, באוטובוס תיירים-שרות שנפוץ בעיקר בקו קטמנדו-פוקרה. בתוך הערים אפשר לנסוע במוניות, אוטו-ריקשות או לשכור אופניים על בסיס יומי שיכולים לשמש גם לטיולים קצרים מחוץ לעיר בעיקר בעמק קטמנדו.
נפאל היא חלק מתת היבשת ההודית שביבשת אסיה וככזו יש בה שתי עונות עיקריות: יבשה, מאוקטובר עד מאי ורטובה מיוני עד ספטמבר. המונסון מבקר בנפאל בעונה זו, הרטובה כמובן, ומציף את המשורים הדרומיים ואחר כך פונה לצפון ומערב המדינה. העונה האידיאלית לתיירות, הן מבחינת מזג האוויר וטמפרטורות והן מבחינת האפשרות לטייל בהרים, היא בחודשים אוקטובר-נובמבר, מיד לאחר המונסון שצובע את המדינה, שהיא גם תקופה עמוסה בפסטיבלים מקומיים מעניינים. הראות בתקופה זו מעולה -הרי ההימלאיה נראים בבהירות מכל מקום כמעט. גם סוף העונה היבשה, בין החודשים פברואר עד אפריל, היא תקופה מצויינת לטיול בנפאל שמאפשרת לתייר ליהנות מטרקים בשבילים פורחים.
