הקדמה
הכתיבה ב"למטייל" מזמנת לדוא"ל שלי הרבה פניות של ישראלים המבקשים עצה וחוות דעת בעניינים שונים. המלצות על מלונות, תכנון טיול מחוץ לברצלונה, שעות פתיחה של אתרים ומוזיאונים, שאלות כגון האם בחג זה או אחר הכול סגור? יש המבקשים הדרכה אישית. אנשי עסקים, מבקשים ליווי ותרגום בפגישה עם עורך-דין או רואה חשבון מקומי. לרוב הפניות אני משיב ברצינות ובסבלנות ואם אינני יודע אני משתדל לאתר את המידע הדרוש.
ישנן גם פניות מרגיזות, כמו זה שכתב שאין לו זמן להדפיס את כל הכתבות שלי והאם אני מוכן להדפיס אותן עבורו ולשלוח אליו בדואר. או פניות בסגנון כמה יעלה לי יום בברצלונה? כבר נשאלתי, היכן ניתן להשיג נעלי פלמנקו? מה המדיניות בספרד לגבי עישון סמים קלים, והיכן ניתן לרכוש אותם? היכן עושים ספורט אתגרי בפירנאים? היכן נערכים מופעי לווייתנים? ממה מת הקוף הלבקן שהיה סמלו של גן החיות בברצלונה? מה גובה הגלגל הענק בפארק השעשועים שעל פסגת טיבידאבו? ואפילו ממה אני מתקיים לפרנסתי?
לפני כחודש קיבלתי פניה מאמרי בן ה- 18 העומד לפני גיוסו לצבא ומתגורר בראשון לציון. הוא כתב: "אני ושני חברי קראנו את כתבותיך ב"למטייל" והחלטנו לנסוע לבקר בברצלונה במקום ביוון או בתורכיה, כיוון שהקריאה עשתה לנו את זה ואנחנו רוצים להכיר את העיר עליה אתה כותב". למכתב צורפו כמה שאלות. מעבר לתחושה המחמיאה, חשתי בנטל האחריות שבגללי מבקשים צעירים אלה לבקר בברצלונה והצעתי להם להפגש על כוס קפה, כאן בעיר, ולתת להם טיפים והמלצות לביקור. בהגיעם, התקשרו ונפגשנו במרכז העיר. הם שפעו שאלות ואני שמחתי להעביר להם את המידע שברשותי. עם תום הפגישה, שערכה כשעה, ביקשתי מאמרי שיכתוב לי כיצד בילו בעיר. עלי להודות, שלא ציפיתי שיכתוב. במקרה הגרוע, חשבתי, הוא לא יכתוב דבר, בבחינת "הכושי עשה את שלו" ובמקרה הטוב, ישרבט כמה שורות נימוסין לצאת ידי חובתו. אני חייב לומר שהופתעתי, כאשר כעבור חודש, שלח אלי אמרי מכתב מפורט על כל קורותיהם וחוויותיהם בעיר.
שמחתי על המכתב על ההתיחסות ועל ההנאה הרבה לה זכו בטרם גיוס וביקשתי את רשותו לפרסם את מכתבו בשינויי עריכה מתחייבים. מכתבו מובא בזאת לפניכם.
מה העניינים אביב? איך בברצלונה?
אני יכול להגיד לך שאחרי שחוזרים מברצלונה למקום כמו ישראל מבינים עד כמה ברצלונה מיוחדת. הרחובות היפים, הבתים המעוצבים, השווקים הנעימים, הגנים הירוקים ומעל לכל האנשים שובי הלב. אין מה לומר, ברצלונה אחת הערים הכי שוות בעולם. בנוסף להיותי ישראלי אני מחזיק גם בדרכון אמריקאי. מחצית מחיי התגוררתי בארה"ב וטיילתי הרבה, אני יכול לומר באחריות שאני מעדיף את ברצלונה הן על הערים האירופאיות בהן הייתי והן על בוסטון, ניו יורק, סן פרנסיסקו, שיקגו וכל השאר... היה כל-כך כיף שם שאני לא יכול לתאר, אני כל-כך מקנא באנשים שחיים שם, עיר כזאת מטופחת וחיה שהאפשרויות בה לא נגמרות. אני עכשיו מדבר אתך מראשון לציון ומפנטז על בירת הקטלאנים...
יום מס' 1
יום שישי, ה-23 ביולי:
נחיתה. הניקיון והטיפוח בעיר הזאת מעוררים התפעלות. התארגנות במלון. אני הלכתי להתקשר אלייך, בינתיים התברר שאחד החבר`ה החליף בטעות מזוודות עם נוסע אחר, אז היה קצת סיפור ונאלצנו ללכת להחליפה עם אותו אדם. לאחר מכן, נסענו לפגוש אותך בפלסה קטלוניה, לאחר הפגישה המאלפת והנעימה הלכנו לרמבלה. נהנינו להסתובב ברחובות לראות את כל פסלי האדם הניצבים קפואים ללא תנועה. הסתכלנו קצת גם אצל מוכרי הציפורים ושאר בעלי החיים ופנינו לשוק "לה בוקריה"- שוק ממש נחמד ונקי לעומת אלה בארץ.
לאחר מכן, המשכנו לרדת בשדרה והגענו עד לפסלו של קולומבוס והסתובבנו קצת בנמל הישן (Port Vell) וחזרנו למלון מותשים מהטיסה לנוח קצת. עם רדת הלילה חזרנו לנמל הישן וטיילנו ברגל כל הדרך עד לנמל האולימפי (Port Olímpic) כשאנחנו עוברים את מרכז הקניות "מרה מגנום" ואת שכונת ברצלונטה. מצא חן בעינינו שפע המועדונים בהם הכניסה חינם והתשלום הוא רק עבור משקה ראשון (בישראל לא זכור לי שנתקלתי במקומות כאלה!). החלטנו שאנחנו עייפים מדי מכדי לרקוד אז נכנסו קצת להמר בקזינו והפסדנו קצת כסף במכונות המזל. לקחנו מונית למלון ושכבנו לישון.
יום מס' 2
יום שבת, ה-24 ביולי:
קמנו מוקדם ולאחר ארוחת הבוקר מיהרנו לתחנת המטרו Collblanc כדי להגיע לאצטדיון נואו קאמפ. אנחנו שרופים על כדורגל ואין עוד מקום כמו הנואו קאמפ שהוא מקדש לכדורגל. קנינו כרטיסים למוזיאון ולסיור באצטדיון והיה כיף. המוזיאון מאוד מרשים והאצטדיון הענק עוד יותר. לו היינו מגיעים למשחק של בארסה, הטיול היה עוד יותר מושלם ממושלם. למרות זאת, עדיין היה מדהים להסתובב בתוך האצטדיון (בנוסף שאלנו אם מתקיים אימון של הקבוצה כדי שנוכל לבקר וקיבלנו תשובה חיובית, על כך בהמשך).
אחרי הסיור באצטדיון ובחדרים השונים במתחם הענק של בארסה הגענו לחנות שלהם שגם היא נחמדה ומעניינת (היציאה מן המוזיאון היא דרך החנות). עם תום הביקור בקאמפ נואו נסענו ל-Passeig de Gracia וסיירנו בין כל חנויות היוקרה. ביקרנו גם בקאסה מילה ובקאסה באטיו, יצירותיו היפיפיות של גאודי. בסביבות 5:00 אחר הצהריים התחלנו לחוש רעב ונכנסנו למזנון המציע סלטים חופשי במחיר קבוע מעין all you can eat הכי מוצלח שנתקלנו בו בברצלונה (נמצא בשדרת גרסיה ונקרא La Vaca Paca עם סמל של פרה כמובן). לדעתנו היה שם הכי הרבה מבחר והאוכל ממש טעים. (חבריי היו קצת קמצנים אז לא כל-כך יצא לנו לנסות מסעדות אבל בסדר מה לעשות ככה הם רצו).
אחרי הארוחה חזרנו למלון לנוח קצת. סביב השעה עשר או אחת-עשרה הלכנו לפלסה אספניה לצפות במופע המזרקות. מופע באמת נחמד ומושקע, הצבעים והמים שנעים לקצב המוזיקה הם מחזה מרהיב באמת ובכלל הייתה אווירה נעימה עם כל האנשים שהתאספו בכיכר וישבו במדרגות. אגב, העפלנו עד לארמון והנוף המשתקף ממנה של העיר בלילה פשוט משגע!
מאוחר יותר באותו ערב הלכנו שוב לאזור הנמל האולימפי. הפעם החלטנו להיכנס למועדון ששמעתי עליו הרבה Baja Beach Club. מועדון מצויין... ממש גדול עם מוזיקה טובה ותפאורה יפה. היה גם נחמד לראות את המזיגה המיוחדת של האוכלוסייה במקום, אנשים בכל הגילאים מהגיל שלנו עד קשישים ממש בסביבות גילאי ה-40. וממש נהננו במקום הזה, כי המועדון ממש רציני ולצערי אין שום מקום בארץ שמשתווה לו. בילינו שם עד כמעט 06:00 בבוקר ואז חזרנו למלון.
יום מס' 3
יום ראשון, ה-25 ביולי:
כשקמנו בסביבות הצהרים נסענו לפלסה ריאל לשוק המטבעות והבולים המתקיים שם בימי ראשון. יש שם מטבעות ממש מרשימים, ממאות קודמות, מקוריות לטענתם. היה שם אפילו אחד שטען כי ברשותו מטבעות רומים כביכול. קשה להאמין שהן מקוריות, אבל, בכל זאת, זה די מגניב לחשוב שזה מן התקופה ההיא. אחד החבר`ה שאוסף מטבעות רצה להגיע לשוק הזה כי יש לו אוסף משלו, אבל במקום להוסיף לעצמו עוד כמה מטבעות לאוסף, הקמצן הזה קנה רק מטבע אחד ב-60 סנטימוס! אבל, בכל מקרה, זה היה באמת מעניין ומגניב לראות את המטבעות והבולים שהוצגו שם.
לאחר מכן, נסענו לפארק הסיוטאדלה בתקווה לשוטט במופע המתופפים שדיברת עליו. הגענו לפארק ומיד נשאבנו לשילוב שיש בפארק... ממש נהניתי לראות את האנשים נחים את מנוחת הצוהריים שלהם בפארק בפיקניק, משחק כדורגל, לוליינות או סתם מקום מפגש לעשות בו מוזיקה. אז אחרי שישבנו בערך שעתיים עם המקומיים מקווים לתפוס את מופע המתופפים ויתרנו על הרעיון. ישבנו שם בחברת כמה סטלנים, שישבו ביחד וניגנו להנאתם בגיטרות ובאמת הייתה אווירה נעימה של ביחד כשכולם התגודדו סביבם. הפארק באמת נראה מקום מצוין להעביר בו את הסיאסטה. יש לציין כי במקום מסתובבים מוכרי סמים.
כשנמאס לנו נסענו ל"פלסה דה טורוס" במונומנטל. אני יודע שאתה ממש מתנגד "להתעללות המיותרת הזו בבעלי חיים", כדבריך, אז אני אחסוך ממך את הפרטים, חוץ מזה שזה מעניין לראות מה כל ההתלהבות מהספורט הדי טיפשי הזה. אז אחרי מלחמת השוורים, חיפשנו מקום לאכול ובמקרה הגענו למקום של ישראלים! בשדרת גאודי ממש ליד ה"סגרדה פמיליה". סמוך יותר לזירת השוורים יש מקום עם שמשיות של זוג ישראלי מבוגר, כשעברנו לידו הסתכלתי בתפריט ואמרתי לחבריי (בעברית כמובן) "שהמקום לא נראה לי" ועם המזל שלי הבעלים הישראלי שמע את זה והיה די מביך. הוא אמר לי שאני אשב ואנסה את האוכל שלו, אז נכנסנו והיה בסדר גמור.
אחרי זה המשכנו לכיוון ה"סגרדה פמיליה" לראות את היצירה הכי מפורסמת של גאודי... אין ספק שזה מבנה מרשים ואין עוד הרבה מבנים שמתקרבים ליופיו. בערב החלטנו לצאת לנמל הישן למרמגנום (Maremagnum), גם שם יש מועדונים מאוד נחמדים והיו שם המון צעירים בגילנו, דומה מאוד לפורט אולימפיק רק שבאולימפיק יש יותר מועדונים והגילאים שם יותר נוטים ל-21+.
יום מס' 4
יום שני, ה-26 ביולי:
היום הזה התחיל גשום ומאוד מבאס אבל התברר כאחד הימים הכי טובים שלנו בברצלונה. למרות הגשם מיהרנו שוב לתחנת Collblanc לנסות להספיק לאימון של בארסה. (נאמר לנו שיש להם אימון אחרון ב-10:00 בבוקר לפני שהם נוסעים לאסיה למשחקי אימון). בכל מקרה הגענו לנואו קאמפ ורצינו לצפות באימון, אלא שעד שעברנו את כל השומרים האימון כבר הסתיים. זה נשמע כאילו אנחנו מטורפים אבל אנחנו ממש חולי כדורגל! אז לא כל-כך יצא לנו לראות את השחקנים שכבר עלו לאוטובוס לשדה התעופה כי כל הצלמים הסתירו אותם וגם שמו מחסומים וכל מי שבא לראות את השחקנים יצא מאוכזב.
עזבנו את מתחם הנואו קאמפ מאוכזבים לכיוון תחנת המטרו פלאו ריאל ובדרך מה אנחנו רואים? את האוטובוס של בארסה ריק עומד ליד בית מלון כלשהו. מסתבר שהשחקנים עצרו שם כדי לאכול ארוחה צהריים לפני הטיסה. אז חיכינו מחוץ למלון במשך 45 דקות עד שהשחקנים יצאו ואז צילמנו את רובם, ואפילו אני הצטלמתי עם דקו מנבחרת פורטוגל וחבריי הצליחו להצטלם עם רונלדיניו. השחקנים לא ממש רצו להצטלם איתנו, אבל היה שווה לחכות להם וזה היה השיא של כל הטיול... הייתי אומר שהיה לנו חיוך כל היום.
אחרי הרגע המרגש הזה נסענו לכיוון פלסה אספניה כדי לסייר במתחם האולימפי שמאחורי הארמון ואחר כך במונטז`ואיק עצמו. אז נכנסנו לבריכה האולימפית וגם לאצטדיון, שניהם בסדר, אבל אחרי שאתה בקאמפ נואו נראה לי שאין כבר מה שילהיב אותך. בכל מקרה אחרי האזור האולימפי עשינו טעות מאוד מפגרת... התבלבלנו בדרך להר עצמו ובמקום לעלות ברכבל לפסגה ולרדת ברגל, כמו שאמרת, עשינו ההפך. עלינו ברגל וקרענו את עצמנו (אין לנו כושר במיל) וירדנו ברכבל. היה קשה אבל מה לומר הנוף מלמעלה מעורר התפעלות.
ביום הזה היינו עייפים אחרי הטיפוס למונטז`ואיק אז החלטנו לא להסתכן ולאכול במקום שבטוח לא נפול בו וחזרנו ל-La Vaca Paca. בלילה הלכנו לשבת באיזה באר בפלסה ריאל, לא ידענו שהמקום הזה הומה אדם בלילה. יש שם המון אנשים! אנשים גם ממש באים לשם להיפגש עם חברים, יושבים במעגל על הרצפה ומדברים, באמת מקום נחמד בלילה. גם שם היו המון סוחרי סמים, למרות שהיתה שם ניידת משטרה, מה שבאמת נראה קצת מוזר.
יום מס' 5
יום שלישי, ה-27 ביולי:
יצאנו מוקדם לתחנת הרכבת Sants וקנינו כרטיס משולב לנסיעה ברכבת + כניסה ל"פורט אוונטורה" כמו שיעצת לנו. הרכבת של הספרדים בסדר גמור, נקייה, מסודרת ומהירה. הפארק בהחלט נחמד. אמנם, אין מה להשוות אותו לדיסני או יוניברסל בארה"ב, אבל נחמד. התורים היו בלתי נסבלים... צריך להמתין שעה למתקן, שלאחר מכן נהנים ממנו בדיוק דקה, אבל ככה זה בכל מקום אז מה לעשות.
תגיד, עלית על הרכבת הרים המטורפת הזאת עם ה-9 לופים??? פעם ראשונה בחיים שלי שעליתי על רכבת הרים (יש לי פחד גבהים), אבל באמת שהיה מצוין ומרגש! אז היה נחמד להעביר פה את היום ולנוח קצת מההסתובבות ברגל שעשינו עד עכשיו בברצלונה. כמו שסיפרת באתר, חיכינו לרכבת חזרה לברצלונה משהו כמו שעה וחצי! בלילה חזרנו שוב לפורט אולימפיק, וגם לאיזה מקום של ערבים, שמעשנים בו נרגילה. היה די מצחיק לראות את התיירים (כנראה גרמנים), שנכנסו למקום הערבי הזה, כי הם לא ידעו מה זו נרגילה, ושאלו אותנו אם אפשר לתפוס עם זה ראש, וגם היו צריכים הדגמה איך לעשן את זה. מה שמצחיק שהם ראו בזה איזו אטרקציה תיירותית. התחילו להצטלם שם עם הנרגילה!
יום מס' 6
יום רביעי, ה- 28 ביולי:
רצינו מתישהו לבקר בשוק פשפשים, אז השארנו את זה ליום רביעי ונסענו לגלוריאס. השוק מבחינת סחורה מאוד מזכיר את שוק הכרמל ושוק יפו, רק מה שבטוח השוק בברצלונה הרבה יותר אסתטי. היה נחמד להסתובב ולקנות קצת שטויות בזול. אחרי זה עברנו את הכביש ונכנסנו גם לקניון שנמצא בגלוריאס והסתובבנו גם שם וקנינו קצת בגדים שהיו בהנחה . אחר כך, נסענו במטרו לתחנה הכי קרובה לפארק גואל. נכנסו בכניסה הצדדית, ולא הקדמית, מה ששוב התברר כטעות כי שוב קרענו את עצמנו בעלייה לכניסה. למרות שהיינו תשושים מהעליה, ראינו כל מה שיש לראות בפארק, אני הכי אהבתי את הנוף הנשקף מלמעלה על העיר. לדעתי הנוף הכי יפה שיש על העיר יותר ממונטז`ואיק למרות שהם די שונים זה מזה. ממש הרגשתי שאני יכול לשבת שעות מול הנוף הזה, לספוג אותו ולהנות.
לאחר מכן, לקחנו מונית לטיבידאבו (לא העלנו בדעתנו שזאת חתיכת נסיעה!). אז הגענו לשם והתאכזבנו קצת, הנוף אמנם נחמד, אבל פארק השעשועים נראה די עלוב, אז לא נכנסנו ואחרי משהו כמו חצי שעה חזרנו חזרה למטה עם הפוניקולר ואז עובד של הפוניקולר הוביל אותנו לתחנת המטרו הקרובה משם נסענו לפלסה קטלוניה כדי לאכול ארוחת ערב. ביום הזה הלכנו למקום שאתה המלצת לנו. בסך הכול, היה יום די מעייף ומאכזב אבל לא נורא.
זה היה הלילה האחרון בו יכולנו לצאת לבלות, אז לאחר התייעצות ארוכה עם צוות המלון הלכנו למועדון שנקרא סיטי הול (city hall) מועדון רדוד למדי המזכיר קצת את המועדונים בישראל, אבל מה לעשות, לפי מה שהבנו מעובדי המלון, רוב המועדונים סגורים בימי רביעי. אז בסביבות השעה 02:00 שמנו פעמינו לרחוב ביילן 22(bailen 22) שם יש מועדון חשפנות שאחד העובדים במלון המליץ לנו עליו. (אביב, אל תראה אותנו ככה, אנחנו סך הכל ילדים טובים רק רצינו לראות קצת איך זה!). טוב, אז היה נחמד במועדון ויקר להפליא, מקום באמת איכותי. די מצחיק לנהל שם שיחות עם הזונות....מתחילות לבלבל לך את השכל על החיים ומשחקות אותה כאילו הן מתעניינות בחיים שלך ובעצם רק מנסות לגרום לך לקנות את שירותיהן.
די נהננו להסתכל ולקשקש קצת עם הזונות המצחיקות. ביציאה מהמועדון שנסגר ב- 04:30, חיכה לנו נהג מונית שניסה לשכנע אותנו לנסוע איתו לעוד מועדון חשפנות, שפתוח עד 08:00. הוא היה קצת מוזר, אמר שהכניסה למועדון חינם ושהוא גם ייכנס איתנו לשם... דיברתי איתו בספרדית, ושאלתי אותו, מתוך סקרנות, מה יוצא לו מזה מעבר לנסיעה? אז הוא אומר לי הכסף, טוב, זה די ברור, שהמועדון משלם לו כדי להביא לשם אנשים. למרות נסיונות השכנוע שלו, סירבנו והלכנו לישון.
יום מס' 7
יום חמישי, ה- 29 ביולי:
יום אחרון... עצוב להפרד מהעיר המקסימה הזאת. נסענו לדראסנס והסתובבנו פעם אחרונה ברמבלה. קנינו מתנות בחנויות המזכרות (של ההודים והפקיסטנים) לחברים ולמשפחה. הרשת של ההודים שם פשוט מדהימה, נראה כאילו כולם עובדים יחד ומנסים לסדר אותך בזה אחר זה. ואז הגענו לפלסה קטלוניה שם גם נכנסנו קצת לחנויות ואז בסוף נכנסנו לאכול בצ`אפלה (Txapela) מסעדת הטאפאס שהמלצת עליה. באמת מסעדה נחמדה והיה מעניין וטעים לנסות בה את כל סוגי הטאפאס, למרות שהרוב שם מבוסס על פירות ים. אבל באמת מסעדה מצוינת! אחר כך נסענו שוב לאזור פורט אולימפיק, החבר שלי המכור היה חייב להיפרד מהקזינו פעם אחרונה ולהמר עוד קצת (סך כל הפסדיו באותו שבוע הסתכמו בכ-40 אירו). אחרי זה טיילנו קצת בחוף הים ובווילה אולימפיקה והיה נחמד.
חזרנו למלון, ולא היה לנו מה לעשות במשך השעתיים שנותרו לנו עד לאיסוף, אז הלכנו ל"פארק ספרד התעשייתית" הסמוך למלון. ישבנו שם קצת ואז גם שיחקנו כדורסל עם כמה צעירים ספרדים והיה כיף. חזרנו למלון מיוזעים ובלי יכולת להתקלח (אז היינו קצת מסריחים) נפרדנו מצוות העובדים במלון, נקשרנו אליהם קצת, באמת עזרו לנו, והיו מצחיקים. האוטובוס לשדה התעופה קרע אותנו מהעיר המדהימה ואילץ אותנו לומר לה שלום פעם אחרונה לפני שחזרנו לישראל.
היה טיול מדהים, נהניתי מכל רגע וברצינות הכי גמורה, הייתי מת לעבור לחיות בעיר הזאת ולהתערות בה, כמוך. נראה לי, שאתה מכייף שם במקום הנפלא הזה.
להתראות בינתיים,
אמרי
(התצלומים באדיבות אמרי).
