רקע לשמורה

השמורה ממוקמת בפירינאים הקטלונים, שמורה לאומית זו היא אחת משתי השמורות הלאומיות היחידות (יחד עם שמורת Ordesa y Monte Perdido) בשרשרת הפירינאית, ואחת מ- 11 השמורות הלאומיות בכל רחבי ספרד. על אף שטחה הקטן יחסית (20 ק"מ ממזרח למערב וכ- 10 ק"מ מדרום לצפון), היא כוללת בתוכה יותר מ- 50 אגמים ומאגרי מים, המשווים לה מראה ייחודי בחבל הפירינאים.

השמורה שוכנת באזור הרכס הגבוה של Lleida
ושטחה מתחלק בין המחוזות Pallars Sobria (תחום שיפוט של Espot) ו-Alta Ribagorca (תחום שיפוט של עמק Vall de Boi). שטח השמורה בלבד מגיע לכדי 14,119 הקטרים המוקפים אזורי חיץ המכונים zona periferica (שהוכרזו ככאלה לצורך הגנה עליה), בשטח כולל בין כמעט 27,000 הקטרים. לפי המקורות, היה זה Franco עצמו אשר הורה בשנת 1955 להכריז על השטח כשמורה לאומית, כאשר בשנת 1996 השמורה הורחבה תוך הכללת 3890 הקטרים נוספים, כך שכיום, יחד עם אזורי החיץ, ממדיה מגיעים לכדי 40,850 הקטרים.

 החלק המזרחי של השמורה נגיש דרך עמק Espot ומכיל את העמקים הגבוהים של נהרות Escrita ו- Paguera, רכס ההר Los Encantats, אגם Sant Maurici, קבוצת אגמי Monestero, Subenuix, Ratera וקבוצת האגמים Paguera ו- Amitges. החלק המערבי של השמורה, נגיש דרך עמק Boi וכולל את העמק הגבוה של נהר Noguera de Tor, יחד עם קבוצת האגמים Negre, Tumenenia, Monges, Mangades, Llong ועוד.

 השמורה מהווה במה להצגת תופעות גיאולוגיות המרכיבות את ציר השרשרת הפירינאית, וכמו כן מהווה בית גידול למגוון החי והצומח האופייני לשרשרת. תבליט הרכס העשוי סלע גרניט ולוחות צפחה, נוצר בתקופה הראשונית (המוערכת בכלפני 200 מיליון שנה), בעומק הים אשר כיסה אזור זה. הזעזועים הגיאולוגיים מהתקופה השלישונית רוממו את הרכסים מעל פני הים ואילו פעילות הקרחונים בתקופה הרביעונית (לאורך 2 מיליון השנים האחרונות ועד לפני כ- 20 אלף שנה) היא שעיצבה את צורתו העכשווית של הרכס, המאופיין בקרקסים ועמקים מטיפוס U. הסך הכל מכונן את אחת הדוגמאות הברורות ביותר של תופעת נסיגת הקרחונים ששכבו על מצעים קשיחים של סלע גרניט- אשר כיום נראים בצורת פסגות חדות, ועל מצעים רכים של לוחות צפחה- הנראים כתבליטים רכים ומעוגלים יותר.

 כיום, המים הינם השחקן הראשי המעצב את נוף השמורה, ביוצרם אגמים, נהרות, זרמי שטפונות, מפלים, לחות ורטיבות אשר חושפים את הסלע וממשיכים ומעמיקים את הגאיות.

הצומח בשמורה מורכב מעל לכל מיערות מחטניים בעיקר מיני ברושים (Pinus sylvestris, Pinus uncinata) ואשוחים (Abies alba) ושדות מרעה נרחבים במקומות בהם אין בנמצא עצים. נפוצות גם חורשות עצי הבתול (Betula pendula) ועצי אשור (Fagus sylvatica). צמחייה זו היא מאפיינת את המדרגות התחתונות המגיעות עד לגובה של 1700 מטר. המדרגה התת-אלפינית המגיעה עד לגובה של 2100 מטר מאופיינת על ידי מין נמוך יותר ממשפחת הברושים (Pinus mugo) אשר התאקלם לתנאי מזג האוויר בהר הגבוה. במדרגות האלפיניות העליונות, מעל 2100 מטר, נעלם היער כשאת השטח מכסים כרים של שיחים קוצניים נמוכים בעלי עלווה זעירה, המסוגלים להתמודד עם התנאים הקיצוניים.

 פסיפס זה המושתת על הצומח, שדות המרעה, הסלע והמים מרכיבים יחדיו נוף ייחודי בשרשרת. מבין קבוצות החי, האופייניות לרמה הגבוהה, בולט שפע היעלים הפירינאיות על הרכס (Rupicapra rupicapra) ונוכחות הרחם (Tetrao urogallus) והנשר (Aquila chrysaetos) בשמים. כמו כן, בולטת נוכחותם של תרנגולת הבר (Lagopus mutus) והנקר (Dryocopus martius) ובתוך שפע המים דגי הטרוטה (Salmo trutta).

 השמורה ממוקמת באזור אשר הוליד את האמנות הרומנסקית של ימי הביניים, בזמן שהשטח היה חלק מרוזנות Ribagroca -רוזנות Pallars.

לתחילת הכתבה

אתרים ופעילויות

לעושר המונומנטים בסביבה אין דומה, כשמעל לכל בולט האוסף שבעמק Boi, אשר הינו המושלם והמזהיר בכל השרשרת הפירינאית, וכולל כנסיות מכוסות בציורי קיר (כשרבים מהציורים ניתן גם למצוא במוזיאון הלאומי לאומנות קאטאלונית אשר ב- Barcelona) ולהן מגדלי פעמונים אשר מקשטים את העמקים הרבים בסביבותיה של השמורה, כשהבולטות שבהן הינן כנסיית Santa Maria וכנסיית Sant Clement בעיירה Taull משנת 1123, אשר הוכרזו כמונומנטים לאומיים בשנת 1931. בשטח השמורה מתאפשרות מגוון רחב של פעילויות, החל מטיילות וניווט החושפים את הטייל לנוף יוצא הדופן ביופיו הנובע מהתצורה הטבעית, וכלה בטיפוס המתאפשר במדרגות והמתלולים הרבים הנבדלים בגובה ובשיפוע.

 בחורף מתקיימות פעילויות ספורט חורפי על אף שאין אתרים ומסלולים מוכרזים. בתוך שטח השמורה ובאזור החיץ שמסביב לה, מספר גדול של בקתות הרים המצוידות בציוד הצלה ומציעות שירותי לינה והסעדה, ומאפשרות שהייה ממושכת בעומק הרכס הגבוהה. הפיקוח וההפעלה של הבקתות נעשה על ידי שלושה גופים: רשות השמורה, FEEC ו-CEC, כל אחת אחראית על מספר בקתות. מרבית הבקתות נפתחות לקבלת מטיילים במהלך חודש מאי ונסגרות לקראת סוף ספטמבר או תחילת אוקטובר. לקבלת מידע מדויק יותר ניתן ליצור קשר עם משרדי CEC בטלפון:933152311 ועם משרדי FEEC בטלפון 934120777, או באתרי האינטרנט של כל אחד מהגופים הללו.

Refugio Ernest Mallafre- בגובה 1885 מטר ומנוהלת על ידי FEEC, בעלת יכולת קיבול של 28 מטיילים. טלפון:973250118.
 מרוחקת 15 דקות הליכה מאגם Sant Maurici.
Refugio de Estany Llong - בגובה 2000 מטר ומנוהלת על ידי רשות השמורה, בעלת יכולת קיבול של 36 מטיילים. טלפון: אין. יש צורך בהקמת קשר רדיו מכל אחת מהבקתות האחרות. מרוחקת שעה ו-15 דקות מהכניסה המזרחית לשמורה (דרך Vall de Boi).
Refugio Joan Ventosa I Calvell - בגובה 2220 מטר ומנוהלת על ידי רשות השמורה, בעלת יכולת קיבול של 80 מטיילים. טלפון:973297090. מרוחקת שעתיים הליכה מסכר Cavallers.
Refugio Josep Maria Blanc - בגובה 2320 מטר ומנוהלת על ידי CEC, בעלת יכולת קיבול של 40 מטיילים. טלפון:973250108. מרוחקת 3 שעות ו- 30 דקות הליכה מ-Espot.

Refugio de Amitges - בגובה 2380 מטר ומנוהלת על ידי CEC, בעלת יכולת קיבול של 60 מטיילים. טלפון: 973250109. מרוחקת שעה ו- 30 דקות הליכה מאגם Sant Maurici.
Refugio de la Colomina - בגובה 2395 מטר ומנוהלת על ידי FEEC, בעלת יכולת קיבול של 50 מטיילים. טלפון: 973252000. מרוחקת שעתיים הליכה ממאגר המים Sallente.
Refugio de Saboredo - בגובה 2310 מטר ומנוהלת על ידי FEEC, בעלת יכולת קיבול של 21 מטיילים. טלפון: 253015 973. מרוחקת 4 שעות ו- 30 דקות הליכה מהעיירה Salardu.
 Refugio de Colomers- בגובה 2125 מטר ומנוהלת על ידי FEEC, בעלת יכולת קיבול של 40 מטיילים. טלפון: 973253008. מרוחקת 3 שעות הליכה מהעיירה Salardu.
Refugio de Restanca - בגובה 2010 מטר ומנוהלת על ידי FEEC, בעלת יכולת קיבול של 80 מטיילים. טלפון: אין. יש צורך בהקמת קשר רדיו מכל אחת מהבקתות האחרות. מרוחקת 3 שעות הליכה מ-Refugio Ventosa i Calvell.
כמו כן פזורים ברחבי השמורה צריפי רועי עדרים פתוחים אשר משמשים רק למקרי חירום (עקב הרעת תנאי מזג אוויר למשל).

בעיירות Espot (המרוחקת 4.5 ק"מ מהכניסה המזרחית לשמורה) ו-Boi (המרוחקת 2 ק"מ מהכניסה המערבית לשמורה) ממוקמים מרכזי מבקרים של השמורה, בהם ניתן לקבל מידע אודות השמורה וייעוץ לגבי בניית מסלולים על פי היכולת של כל מטייל.

כמו כן ניתן לרכוש מפות ניווט טופוגראפיות וספרי מסלולים ולהתעדכן לגבי מזג האוויר הצפוי. ניתן ליצור קשר טלפוני עם המרכזים, ב-Espot בטלפון:973624036 וב-Boi בטלפון: 973696189. כל אחד מהמרכזים פתוח בין השעות 9:00 עד 13:30 ומ- 15:30 עד 18:45 כל יום.

 הזמן המומלץ ביותר לטייל בשמורה מבחינת מזג אוויר נע בין החודשים יוני עד ספטמבר, כשיש לקחת בחשבון כי החודשים יולי-אוגוסט עמוסים מאד במטיילים. על כן כדאי להזמין מקום בכל אחת מהבקתות מספיק זמן מראש (במיוחד עבור סופי שבוע). עם זאת, יש לקחת בחשבון כי מזג האוויר יכול להיות הפכפך ויתכנו סופות רעמים וגשמים עזים גם בעונת הקיץ. על כן יש להצטייד בציוד מתאים גם לתנאי גשם וקור בכל פעם שמתכוננים לחדור לעומק הרכס הגבוה.

ככלל, המסלולים בשמורה דורשים כושר גופני ויכולת ניווט. מספר מסלולים דורשים שינויי גובה גדולים במרחק קצר מאד, בד"כ במעבר דרך פס הרים (למשל במעבר מ- Refugio Joan Ventosa I Calvell ל- Refugio de Estany Llong דרך פס ההרים Collet de Contraix הדורש עלייה של 800 מטר תוך כקילומטר ואח"כ ירידה בת 1200 מטר לעמק Vall de Contraix ולבקתה). באופן עקרוני, פרט לציר הפירינאים GR-11 החוצה את השמורה ממזרח למערב, אף מסלול לא מסומן בדרך קבע (ציר זה מסומן באמצעות הצבעים לבן-אדום-לבן לכל אורכו). מסלולים משניים מסומנים באמצעות ערמות אבנים קטנות המכונות hitos.

 ערמות אלו ממוקמות על ידי הפקחים אשר פותחים את הצירים בתחילת עונת הטיולים (חודש מאי לערך), אולם עקב רוחות וגשמים ולעיתים עקב מטיילים קורה שערמות אלו נופלות. על כן נדרש המטייל ביכולת התמצאות בעזרת מפות. כמו כן יש לתת את הדעת לכך שאחד מאמצעי הניווט השימושיים הינן האגמים הרבים הפזורים בשמורה, אולם צורתם וממדיהם משתנים לקראת שלהי הקיץ ובמהלך הסתיו. על כן אין לסמוך באופן מוחלט על הייצוג הגראפי של האגמים המתוארים במפות. מספר הוצאות מפרסמות מפות טיולים כשהנפוצות בהן הן מהוצאת Editorial Alpina בקנה מידה 1:25,000 עליהן מצורף ספרון מידע כללי ומסלולים מומלצים. המפה בהוצאת ICC בשם Parc Nacional Aiguestortes I Estany de Sant Maurici בקנה מידה זהה נחשבת לאמינה ביותר בקטגוריה זו.

לתחילת הכתבה

מסלולי טיול

בשמורה מספר עצום של שבילים המאפשרים לכל מטייל לבנות לעצמו מסלול על פי כושרו והזמן הנתון בידו, כשהימצאותם של תשע הבקתות בשטח השמורה מאפשרים לשהות בה ימים ממושכים. להלן מתואר מסלול מעגלי בין כל תשע הבקתות אשר אורכו נע סביב ה-70 ק"מ וניתן לעשותו ב-5 עד 6 ימים אינטנסיביים. ניתן כמובן להתחיל מכל בקתה נבחרת על פי נוחיות המטייל אולם רצוי לשמור על המגמה המתוארת להלן (נגד כיוון השעון). מומלץ מאד להצטייד בביגוד חם וביגוד מתאים לתנאי גשם (גם בעונת הקיץ).

כמו כן מומלץ לטייל עם מפה בקנה מידה מתאים ועם אספקה מספקת של מים ומזון לכל יום טיול. יש לציין כי מסלול מעגלי זה מהווה מסלול לתחרות בשם Carros de Foc - Sky Runner. המתחרים נדרשים לעבור בין כל תשע הבקתות בזמן נמוך מ-24 שעות. השיא כיום עומד על 10 שעות ו-35 דקות.

 Restanca - Ventosa: 
יציאה מהבקתה Restanca לכיוון Estany Cap deth Port. עם ההגעה לאגם, יש להקיפו (דרך הגדה הצפונית) וממשיכים בדרך לכיוון פס ההרים coll de Crestada (2475 מ`) אשר בחלקה הסופי מתמלאת בקבוצות סלעים גדולות המקשות על ההתקדמות ועליהם יש לטפס. על מנת להתחקות אחר המסלול בקטע זה מומלץ לעקוב אחר ה-hitos המונחים על הסלעים. לאחר מעבר בפס הטופוגרפיה הופכת למתונה. מהפס מתקדמים דרומה לכיוון אגם Estany de Monges (הגדול באזור) ומקיפים אותו דרך הגדה המזרחית לכיוון אגם Estany de Travessani אותו מקיפים מימינו. חוצים את הערוץ היוצא מהאגם בחלקו הדרומי ומטפסים מדרון קצר המוביל לבקתה Ventosa.
קטע זה שכיח על מפת המטיילים המבקשים להעפיל לפסגת Montarto, אחת הפסגות המאפיינות יותר של האזור, מעמק Aran ועד עמק Boi.

יש לציין כי הירידה מפס ההרים Crestada לכיוון האגמים מאד נוחה (מבחינת התמצאות, המצע והשיפוע).

 Ventosa - Llong: 
ללא ספק קטע ההליכה הקשה ביותר במסלול המתואר. מהבקתה Ventosa יש לקחת את הדרך (יוצאת לכיוון מזרח) היורדת במתינות לעבר עמק Vall de Colieto, תוך שנאלצים לעבור מעל סלעים גדולים, עד להגעה לכר עשב רחב כשמאחורינו אגם Estany de Colieto (2183 מ`). מנקודה זו מתחילה ההתקדמות במגמת עלייה לכיוון פס ההרים Coll de Contraix. למסלול שתי התפצלויות: הימנית לכיוון פסגת Punta Alta (3014 מ`) ומעט אחריה השמאלית לכיוון פס ההרים Port de Colomers (2605 מ`) המובילה לבקתה Colomers. משלב זה יש לעקוב אחר ה-hitos על מנת להצליח לעקוב אחר המסלול.

בגובה 2500 מ` לערך, פוגשים שוב בסלעים הגדולים, אשר מכסים את כל המדרון המשופע עד לפס, הנמצא בגובה 2748 מ`. מן הראוי לציין כי על אף שהפס נראה באופן ברור במהלך העלייה, מומלץ מאד לעקוב אחר המסלול המוכתב על ידי ה-hitos אשר ממוקמות בנקודות המעבר הקשות פחות. הירידה מהפס לעבר הבקתה הבאה הינה הארוכה ביותר בכל המעגל, סך הכל 900 מ`. המסלול ממשיך דרך שטח טרשי עד להגעה לאגם Estany de Contraix אותו יש להקיפו סביב הגדה הימנית עד לשפך ממנו בצידו השני. מעט אחרי כן מתחילה הירידה התלולה לכיוון עמר Vall de Contraix. בשלב זה יש לשמור על ערנות ולקחת את המסלול היורד בצידו השמאלי של המדרון (כשהזרם מימיננו), שכן קל מאד לטעות בגלל הנוף הטרשי השולט (המקשה על המעקב אחר ה-hitos).

 בשלב הסופי של המדרון מתחילים להיכנס לאזור מיוער המוביל לחלק העליון של עמק Prat d`Aigües d`Aci. היער הופך לצפוף יותר ככל שיורדים לעבר העמק. מעט מעל העמק, במקביל לערוץ מעברו השני, עוברת דרך עפר רחבה (מיועדת למעבר כלי רכב). במפגש איתה יש לפנות שמאלה ולהתקדם בנוחיות לכיוון הבקתה Llong הנמצאת בגובה 1985 מ`.

Llong - Colomina:
הקטע הארוך ביותר מבחינת קילומטרים במסלול כולו אולם בהחלט לא הקשה ביותר. מ-Llong יוצאת דרך העולה במתינות החודרת לתוך יער ומורה על הכיוון עמק Dellui. הדרך מובילה לאגם Dellui (2350 מ`) אותו מקיפים משמאלו. מנקודה זו הדרך מתקדמת בנוחיות בצורת נחש עד לפס ההרים Collada de Dellui (2577 מ`). אחרי המעבר בפס, הופך הנוף להיות שונה לגמרי, כשהמקומיים מתארים אותו כנוף ירחי, הבא לידי ביטוי בקרקע חשופה וטרשית. אגמים גדולים בעלי סכרים מלווים את המסלול שירד מן הפס, כשהאגם הראשון שביניהם הינו Estany de Cubiesso אשר אחריו הופכת הדרך נוחה וללא קשיים (מבחינת התמצאות ושיפוע). כשפוגשים את שפך הזרם מהאגם הגדול Estany Tort יש לפנות שמאלה לדרך המובילה לקילומטר האחרון עד ל-Colomina.

 Colomina - Blanc: 
ביציאה מהבקתה יש לחזור 200 מטר על עקבותינו, על מנת לקחת את המסלול המשאיר את אגם Colomina ואחריו את אגם Mar מימנינו. שביל זה מהווה קטע של המסלול GR-11. אחרי שחולפים על פני האגם האחרון, מתחילה עלייה קצרה אך מאד תלולה, Pas de l`Os. בסוף עלייה זו נפגוש את האגם Saburo ואת סכריו תוך התקדמות כשגדת האגם משמאל, לעבר הפס Collada da Saburo (2689 מ`) ממנו יורדים לעבר אגם Cap del Port, אותו השביל מלווה לאורך גדתו השמאלית. בהמשך פוגשים הצטלבות אשר הזרוע השמאלית מובילה לפס Collado de Monestero (2715 מ`) ממנו ניתן להמשיך לבקתה Ernest Mallafre. הזרוע הימנית מובילה לאגמים Llastra ו-Negre כשמספר דקות אחריהם מגיעים ל-Blanc.

 Blanc - Mallafre:
מהבקתה יש לחזור על המסלול הקודם עד להצטלבות לכיוון פס ההרים Collado de Monestero (כחצי שעה הליכה). עם ההגעה להצטלבות יש לקחת את המסלול הימני המוביל לפס, תוך התקדמות במדרון תלול. במהלך הדרך הממשיכה עד לפס שולט מראה פסגת Pic de Paguera (2983 מ`) לצד שמאל של המסלול. אחרי המעבר בפס מתחילה הירידה לכיוון עמק Vall de Monestero (סה"כ ירידה בת כ-700 מטר לערך). קטע הירידה הראשון הינו מצע אדמה אולם בהמשך מתמלאת הדרך לוחות אבן וסלעים גדולים שנקטעו מההר והידרדרו לכיוון העמק. כיוון שהמסלול מטשטש יש לעקוב בשלב זה אחרי ה-hitos. עם סיום שלב הירידה, מפריד מרחק בן 4 ק"מ בתוך העמק עד לאגם Estany Sant Maurici אשר בקרבתו נמצאת הבקתה Mallafre.

דרך נוחה זו עוברת בתוך כרי עשב ודשא לאורך ערוץ ה-Monestreo. אופציה נוספת להגיע מבקתה אחת למשניה היא על ידי הליכה לאורך דרך העפר המקשרת בין בקתת Blanc לעיירה Espot, מרחק בן 7 ק"מ.

מהעיירה מפריד כביש, בתחילה רחב ואחרי הכניסה המזרחית לשמורה הופך לצר, המגיע בסופו לאגם Sant Maurici, מרחק בן 6 קילומטרים. באופציה זו נמנעים מלטפס לעבר פס הרים כלשהו, אולם אורך הדרך ויופיו של עמק Monastreo גורמים לכך שאפשרות זו מומלצת רק במצב של מזג אוויר רע.

 Mallafre - Amitges: 
ללא ספק קטע הדרך הקל ביותר מבחינת קושי והתמצאות, הדורש הליכה לאורך דרך עפר המגיע עד לבקתה השנייה, מרחק 6 ק"מ. עם זאת יש לקחת בחשבון ששינוי הגובה בין הבקתות הינו 400 מטר לערך. במהלך העלייה פוגשים את אגם Estany de Ratera המבודד מההמון, הנחשב לאחת הפנינות בשמורה.

 Amitges - Saboredo: 
ביציאה מ-Amitges יש להמשיך עם דרך העפר (400 מטר) המסתיימת בקצה המערבי של אגם Estany d`Amitges . מנקודה זו יש לעקוב אחרי עמודי העץ המלווים את הדרך עד פס ההרים הרחב Port de Ratera (2543 מ`). מנקודה זו יש להמשיך לעבר שטח חשוף בו ניצב שילוט המורה על הכיוון ל-Saboredo. דרך רחבה ונוחה זו היא הסתעפות של GR-11ומסומן כGR 211-4 .

 Saboredo - Colomina: 
 הדרך בין הבקתות עוברת דרך אחד הקטעים הפחות מוכרים ומטויילים בשמורה. היציאה מ-Saboredo מובילה בשיפוע יורד מתון לכיוון אגם Lac de Baish, ממנו מתחילים להרוויח גובה עד להגעה לפס ההרים Collado de Sendrosa (2451 מ`), כשהירידה מממנו תלולה הרבה יותר ומגיעה בסופה לשפלה רחבה. ממישור זה עולה במתינות עליה לכיוון אגם Estany Cloto de Naut וממשיך לאגם Lac Long. אחרי מעלה ומורד קצר, הדרך מתמקמת על הסכר המוביל לכיוון הבקתה.

Colomers - Restanca: 
ממשיכים עם הדרך שיוצאת מאחורי הבקתה. כ-5 דקות הליכה אחרי היציאה נפרדים מהדרך GR-11 הממשיכה לכיוון פס ההרים Coll de Ribereta (ראה אפשרות שניה) וממשיכים ימינה דרך ערוץ תוך שמשאירים משמאל את אגם Estany Mort (דרך זו מסומנת כ-GR 11.18). הדרך הופכת לתלולה יותר ויותר תוך כדי התקדמות לעבר פס ההרים Port de Caldes (2568 מ`). אחרי ההעפלה לפס מגיעים לאגם Estany del Port del Caldes (2437 מ`). תהליך הירידה מהפס מהיר וקצר, אולם בסופו נדרשים להעפיל מרחק קצר מאד לפס קטן הממקם את הדרך מעל אגם Estany de Monges (משמאל לדרך). מנקודה זו מגיעים לפס ההרים Coll de Crestada (2475 מ`) מבלי לאבד גובה. אחרי מעבר הפס יש להמשיך עם הדרך היורדת לכיוון Restanca (2010 מ`).

 אפשרות שניה לעשות את הדרך בין הבקתות היא לפנות ימינה בהסתעפות (המסומנת כדרךGR-11) אחרי היציאה מ-Colomers המורה על הכיוון Ribereta. אחרי עליה לפס קטן וירידה קצרה, מגיעים למישור המוביל למרגלות פס ההרים Coll de Ribereta (2323 מ`). אחרי המעבר בפס, הדרך מובילה לכיוון עמק Riberta, החולף לצד בקתה נטושה הנמצאת לצד אגם Estany de Montcasau. בסופה מגיעה הדרך לכביש שרות, כש-5 ק"מ אחרי המפגש, מוביל ל-Pontent de Rius ממנו מעפילים לבקתה Restanca הנמצאת בהמשך הדרך. אמנם אפשרות שניה זו ארוכה יותר מהראשונה, אולם היא מאפשרת להכיר את החלקים הנמוכים של עמק Vall de Ribereta, בעל נקודות תצפית מרהיבות על הפנים הצפוניות של רכס Montarto ומונע מהמטייל לחזור על הקטע מ-Restanca לכיוון פס ההרים Coll de Crestada (ראה מסלול Restanca - Ventosa).

לתחילת הכתבה