עפתי לתרמילאים

צפון ארגנטינה - אזור השינויים

הרבה יותר מרק נקודת מעבר מבאונוס איירס לבוליביה, צפון ארגנטינה מציעה מקומות מעולים לטיולים קצרים - ברכב, או על אופניים, בנופים ירוקים או מדבריים. כתבתנו מספרת על האפשרויות הקיימות, ויש גם סלעים בשלל צורות!
נטע הכהן
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: צפון ארגנטינה - אזור השינויים
Thinkstock Imagebank ©

מבלים בטוקומן

הגענו לטוקומן (Tucuman) באמצע הלילה ואת פנינו קיבל עובד חדש, במשמרת הראשונה שלו. הצענו לו רעיונות מקוריים כמו להביא לנו מצעים נקיים ולהראות לנו איפה השירותים והמקלחות. הסתבר לנו שמדובר בהוסטל אין (hostel inn, שנמצא ברחוב Buenos Aires מספר 669) מהרשת הבינלאומית. לי אישית אין שום דבר נגדם, אבל למאיה ומירב היו חוויות לא חיוביות מהרשת במהלך הטיול. קמנו ב-9:00 והמתנו שעתיים לארוחת הבוקר שמסתבר שעולה 4 פזו. מכיוון שהעובד הנחמד של הלילה שכח לציין זאת, לא גבו מאיתנו את התשלום. כשמנהל ההוסטל הגיע, בדקנו את האופציות לטיול באיזור. בחרנו בטיול יום באיזור טוקומן והפרובינציות שלה עם נהג חביב בשם דניאל, שממש השתדל שנבין אותו, למרות שלא דיבר אנגלית. ולכן זה כלל הרבה תנועות ידיים ומילים נרדפות. בין המקומות שעברנו היו מספר כפרי נופש של עשירי האיזור, הכפר סאן חבייר (san Javier) שמעוטר בפסל ענק של ישו עושה תנועת peace (סטייל הקורקובדו בריו, אבל יותר קטן) ואגם נחמד עם סכר ג`יפה בשם el cadillal. חזרנו לפנות ערב להוסטל וקנינו כרטיס פתוח לקפז`אטה ((cafayate ב- 37 פזו. הכרטיס הזה מאפשר לרדת בתחנות שבדרך Tafi del valle  ו- Amaicha del valle ולתפוס אוטובוס למחרת.

 חיפשנו מקום לאכול בו ארוחת ערב, אבל מסתבר ש- 19:30 זה מוקדם מדי עבור הטוקומנים (וארגנטינאים בכלל) כי כל המסעדות נפתחות אחרי 21:00. בסוף מצאנו מקום נחמד ופתוח ולמדתי להגיד "בלי בצל" בספרדית, לטובת סלטי העתיד שלי. למתעניינים, אומרים "סין סבוז`ה". בלילה מבני הציבור בעיר מוארים בצורה יפה וזה נותן אווירה נחמדה. אבל זה בערך כל מה שיש לעשות בעיר עצמה.

הנוף המתחלף בדרך ל-Tafi Del Valle  

יצאנו עם האוטובוס של 7:00 ובחוץ עוד היה חושך. השמש העצלנית פה זורחת ב- 8:00. כשסופסוף השמש הואילה בטובה להופיע, נגלו לעיניי מחזות מדהימים של יערות ירוקים, מעין ג`ונגלים ודרכים מפותלות לכיוון מעלה. מה שהיה עוד יותר מדהים הוא שלאורך הדרך, הנוף הירוק התחלף בנוף מדברי חום וצחיח. העברתי את הנסיעה בשיחה עם 3 בנות צרפתיות מקנדה וכל אחת שיתפה במה שקורה בגיל 22 בארץ שלה. וזה שונה. הן כבר בסוף התואר ואנחנו עוד מתלבטים מה נעשה כשנהיה גדולים... הלכנו עם המוצ`ילות להוסטל la cumber  שהומלץ על ידי בעל ההוסטל בטוקומן. זו היתה הפעם הראשונה שהלכתי עם המוצ`ילה יותר מאשר אל ומהמונית/אוטובוס. מאיה הגדירה את זה בצורה הכי מדוייקת: "יש לי יחסי אהבה-שנאה עם המוצ`ילה שלי...." היא הורסת לי את הגב, אבל מכילה את כל רכושי.

 בהוסטל הציעו לנו כל מיני אטרקציות ובחרנו טיול גי`פים 4X4 של שעתיים וחצי ב- 45 פזו. את הנהג סבסטיאן לא הצלחנו להבין בכלל, אבל הנוף היה מדהים, וממש בהתחלה ראינו ארנבת בר. יותר נכון היא ראתה אותנו והתחילה לקפץ למרחק. אחרת אין מצב שהיינו קולטים אותה עם כל ההסוואה הזאת שלה. המשכנו עם הג`יפ לאיזור של אבני קוורץ. הנהג כנראה היה במצב רוח טוב, כי הוא נסע ב"סללומים" ונכנס בכוונה למים עם הג`יפ, למרות שזה היה עיקוף מיותר. עברנו בבית הקברות של טאפי, המיוחד בצבעוניותו. יש שם עובד מסור שאחראי להשקות את הפרחים והעציצים על כל קבר ולנקות אותם. יש באיזור חווה אורגנית ובעל החווה הסביר לנו על תהליך הכנת הדשן. ממש מחזור החיים: הצואה של הארנבות והלאמות שלו נאכלת ע"י תולעים. מההפרשות של התולעים הוא מכין דשן לעצים שאת פירותיהם אוכלות הארנבות והלאמות. הוא מכין ריבות מדהימות וגם קנינו כמה צנצנות הביתה.

 כשחזרנו, מירב יצאה לתור את העיר ומאיה ואני הלכנו לאינטרנט. איך שהתיישבנו -; הפסקת חשמל. אוף. והם גם לא עומדים לתקן את זה בזמן הקרוב. לא מצאנו מקום אחר מפאת סיאסטה, והצטרפנו למירב. בדרך ראינו אווזי שמירה. כן, כן, אווזים - והם יותר טובים מכל רוטווילר בעולם! הגענו עד המוזיאון בתשלום והחלטנו לוותר על האטרקציה. עדיין יש הפסקת חשמל. זה כזה חוק מרפי, עד שיש לי חצי יום לכתוב את הכתבות שלי, אין אינטרנט... נכנסנו לתחנת מידע לתייר כדי לבדוק מה עוד יש לעשות באיזור. את פנינו קיבלה ילדה בת 9-10 חבושת כובע "אדידס". היא אמרה בצורה מאוד אדיבה "שלום, איך אפשר לעזור לכם?" אז שאלתי בשיא הנחמדות "איפה האישה שעוברת כאן?" והוא ענתה בשיא הרצינות "אני עובדת פה". טוב, אז בשביל הקטע שאלתי אותה כמה שאלות בשם מירב ומאוד השתדלתי לשמור על פרצוף רציני. שזה יותר ממה שאפשר להגיד על מירב ומאיה שצחקקו מאחור.

פלאשבק לישראל

בערב צפינו בטלביזיה ופתאום שידרו את הסרט "מינכן", מכל הסרטים בעולם. אני לא צריכה להגיד לכם איזה חוויה מוזרה זה לשמוע את העברית בסרט וכמובן ההמנון כשאתה בצד השני של העולם... הסרט היה לי קצת קשה מדי ולא ראיתי את כולו. זה גרם לנו לחשוב הרבה על הבית. כאילו שאנחנו לא חושבות על הבית מספיק. מהיום השני בערך ביבשת כבר תכננו בראש את התפריט שנבקש מאמא כשנחזור....את ארוחת הערב אכלנו עם מרטין ההולנדי ולואיס הארגנטינאי שהכין מרק ירקות ארגנטינאי חריף. אנחנו הכנו סלט ירקות וסנדביצ`ים והיה ממש נחמד.

לתחילת הכתבה 

קילמס וקפז`אטה

היעד הבא: Amaicha del Valle

למחרת, על האוטובוס לאמייצ`ה דל ואז`ה הכרנו עוד 3 תיירים חוץ מלואיס ומרטין וכך הפכנו לשמינייה: לואיס, מרטין, פרנסואה הצרפתי, הזוג הארגנטינאי החמוד פילו ומרסדס וכמובן שלושתנו. לואיס הסתובב כל הזמן עם בירה ביד והסריח מאלכוהול. הוא לא אכל שום דבר חוץ מבירה ולכן הענקנו לו את הכינוי לואיס השיכור. כמובן שלא בפניו. כשהגענו לאמייצ`ה התחלקנו דרך חברת מוניות לשתי מכוניות של 4 אנשים. הם הציעו לנו דיל מדהים ב- 25 פזו שכלל נסיעה למפלים שבאיזור, הריסות העיר קילמס (Quilmes) ונסיעה ישירות לקפז`טה (עדיף מלחכות לאוטובוס של פעמיים ביום שיוצא ב- 23:00, למרות שכבר שילמנו על אוטובוס לשם בכרטיס הפתוח). לפני הטיול סיירנו קצת בעיר -; מאוד לא מעניין. מי שבכל זאת רוצה, יש שם מוזיאון של הפאצ`ה מאמא (אמא טבע). יצאנו לדרך לכיוון מפלי Remate, שפירוש שמם הוא משהו שעומד להיגמר. עברנו דרך העיירה Los Zazos והגענו לנחל המתפתל. כדי להגיע למפל (מפלון קטנצ`יק בעונה זו), היינו צריכים לדלג מספר פעמים מעל הנחל. האמת היא שבארץ אני מתה מפחד מדילוגים כאלה, אבל כנראה שכאשר אין ברירה, לומדים מהר. מאיה ומירב, לעומת זאת, קצת חששו, אז פרנסואה, שזכה לאחר מכן לכינוי "המהנדס" סידר עוד כמה אבנים, הזיז ובנה שביל יותר נוח עבורן. הוא עשה את זה כמה פעמים וקיבל ח"ח.

הריסות העיר קילמס 

והרי סיפור לילה טוב: בסביבות 1500-1600 באו הספרדים ורצו לכבוש את האיזור. הקילמסים לא היו פרייארים ולקח לספרדים הרבה זמן להכניע אותם. אז בתור עונש הם גירשו את התושבים לבואנוס איירס ושם הם הקימו מושבה חדשה ומפעל לייצור הבירה המפורסמת "קילמס". סיירנו בעתיקות שעה וחצי. הנוף שם מדהים ביופיו ורואים למרחקים בגלל הגובה. גם שמחתי סוף סוף להפעיל את השרירים שהתנוונו בבואנוס. יש שם המון המון קקטוסים כאלה של המערב הפרוע, כאילו עוד שניה מתחיל פה דו קרב יריות. הצטלמתי עם בירה קילמס בקילמס. כן, אני יודעת, מאוד לא מקורי...

איזור cafayate

המשכנו עם המוניות לקפז`אטה ומצאנו הוסטל נחמד ב- 25 פזו עם הרבה אירופאים וגם כמה ישראלים. עד עכשיו כמעט בכלל לא יצא לי לטייל ולדבר עם ישראלים, אז זה היה שינוי נחמד. הסתבר, שבעלה של בעלת ההוסטל עבד חצי שנה בעפולה ומדבר עברית... כל השמינייה המופלאה נשארה מאוחדת ובערב יצאנו לאכול ביחד. הארוחה זכתה לשם `ארוחת הערב מהגיהינום`: לקח למלצרים יותר משעה להגיש את האוכל. החבר`ה הזמינו מין פלטת מיקס בשרים על מנגל ועוד פלטת חתיכות של עז. אני הזמנתי סטייק פילה בקר כהרגלי בקודש, שהגיע בסביבות 23:00! כשכבר לא הייתי רעבה, אחרי שחיסלתי איזה חצי באגט חתיכה אחרי חתיכה. המלצר עוד שאל אותי אם להביא את הבשר עכשיו. לא, מחר בבוקר עדיף.... כשחשבנו ב- 00:00 שהסתיים הערב, הגיעה עוד פלטת מיקס שהם הזמינו. הסלט שלי מסתבר כבר מזמן היה על השולחן רק שהמלצר שכח לציין זאת וכולם חיסלו אותו ואת הסלט הקבוצתי בלי שטעמתי ירק אחד, ואם זה לא מספיק, לאורך כל הערב היה ברקע מופע של בחור עם גיטרה ששר זוועה של שירים בקול מזוויע עוד יותר ורצינו למות. גררנו את עצמינו חזרה להוסטל והם עוד נשארו שם. למחרת הבנו שהן ישבו לדבר בהוסטל עד 3 לפנות בוקר. שיבושם להם.

לתחילת הכתבה 

קברדה וסן לורנזו

סיור יקבים 

סוף סוף לא קמנו לפני השמש כמו בטירונות ויצאנו ב- 10:30 לסיור יקבים על חשבון ההוסטל. זאת אומרת היינו אמורים לצאת, אבל שכחו אותנו בהוסטל. אחרי כמה תנועות ידיים למנקה היא התקשרה ליקב ובאו לקחת גם אותנו. יפה למרטין וללואיס לא לשים לב שאנחנו לא שם... הגענו בדיוק לסוף הסיור ביקב הראשון והאנשים לא הבינו למה פתאום אין מקום לכולם בואן. שתקנו. מקומנו כאן כמו כולם. בסיור של היקב השני באמת ניסיתי לעקוב ולהקשיב וגם קלטתי די הרבה. מה שלא הבנתי השלים לנו מרטין באנגלית. האמת היא שהספרדית שלי משתפרת מיום ליום. זאת אומרת אני עדיין מדברת כמו עולה חדש אבל כל יום לומדת עוד מילים וזה כיף. אז למדתי ביקב קצת על יין אדום ולבן ועשו לנו סבב טעימות. אני לא חסידה של יין וזה היה די נחמד. דרך אגב, בדקתי, הם לא מייצאים לישראל...

סיור בקניון

יש באיזור גם טיולי אופניים וסוסים, אבל אנחנו בחרנו בסיור עם מיניבוס בקניון. אז בצהריים יצאנו עם המדריך דויד לסיור בקברדה (Quebrada De Cafayate) שעלה 45 פזו. שמנו כבר את כל המוצ`ילות במיניבוס מתוך כוונה לרדת בסוף הסיור בתחנה לכיוון סלטה ולא לחזור חזרה לעיר. אני ממש אוהבת את היעילות בשבוע האחרון... כשהגענו לשם היינו בטוחים שחלה טעות והגענו להרי אילת, או אדום - הכל היה צבוע בגווני אדום וחום עזים, ואפילו גווני ירוק וצהוב. איפה הבקבוק של החולות הצבעוניים?

הסיור כולל 6 עצירות כאשר העצירה הראשונה היתה כדי לראות צוקים ענקיים. אפשר למצוא בסלעים ובצוקים צורות משעשעות של חיות ועוד כיד הדמיון הטובה עליכם. בעצירה השניה ברכנו על הטיפ המוקדם לבוא עם סנדלים כשחצינו את הנחל יחפים. ואז הגענו למפל יבש. טוב, ברור שיש חסרונות בלטייל בעונה היבשה יותר. שאר העצירות כוללות סלעים מפורסמים בצורת אובליסק וקרפד, אמפיתיאטרון ואפילו לוע השטן בעצירה האחרונה. בעונה הגשומה יש בלוע השטן מפל ענקי. יש שם גם מצבה לזכר ילד בן 14 שנפל למטה. הלכנו במשך שעה באחת העצירות ומנשא המים שלי היה מושא להערצה. "ויש לך שם מים?" "לא, בירה" התבדחתי. בכל אופן זה היה מאוד נוח, אז קחו לתשומת ליבכם. מפאת חוסר זמן (עקב הרצון לפגוש את האוטובוס לסלטה), קיצרנו קצת ולא עצרנו בכל המקומות, אבל סך הכל הספקנו די יפה. האוטובוס לסלטה (Salta) הגיע (16 פזו מפה ו- 23 מהעיר) ויצאנו אל אחת הנסיעות הכי פחות נוחות. היה קר ולא הצלחנו לישון. בעצירה לארוחת ערב קנינו פיצה שהיה לה טעם בול של "פיצה מקפיצה". שוב נזכרים בבית. נפרדנו בתחנה המרכזית ממרטין, שנסע להוסטל שהכין מבעוד מועד וששם קבע עם כמה מהשמינייה המופלאה.

טיול אופניים ב- San Lorenzo 

מסרנו בבוקר כביסה דרך ההוסטל ויצאנו לעבר העיר סאן לורנזו, הממוקמת 11 ק"מ מהעיר. לקח לנו חצי שעה למצוא את תחנת האוטובוס, שכן לכל אחד ששאלנו בדרך היתה תשובה אחרת. בסוף הצלחנו להצליב שתי תשובות חופפות ועלינו על קו A7 (פזו אחד) לתחנה האחרונה בסאן לורנזו. מסתבר שזו עיירה של עשירים - לכל אחד יש בריכה בחצר ומחירי האטרקציות בשמיים. לאחר בירור קצר גילינו שיש רק חברת אטרקציות אחת ובחרנו בטיול אופניים בן שעתיים. המחיר הוא 78 פזו (3 פזו מתוך זה עבור ביטוח רפואי). בסוף סיכמנו על 65 כולל ביטוח והרגשנו שיכולנו להוריד עוד במחיר. לא נורא. אני לא יודעת מה איתכם, אבל להוציא רכיבה של שעה וחצי בטיול שנתי בכיתה יב`, לא רכבתי על אופניים מאז יום כיפור של גיל 12.

 נכון יש את הביטוי הזה שאף פעם לא שוכחים איך לרכב על אופניים? מי שהמציא אותו לא רכב על האופניים שלי. היתה להם פשוט אישיות משלהן ונסענו לאן שהן רצו. למזלי הן לא רצו לנסוע לתוך שיחים ו/או גלגלים של משאיות, אז הסתדרנו די טוב. המדריך סנטיאגו לקח אותנו לטיול באיזור והיה ממש סבלני איתנו. היינו זקוקות למספר עצירות בעליות... אחרי כשעה הגענו לנקודת תצפית יפה על העיר ועצרנו לנוח. שוחחנו עם סנטי על משמעות החיים וגילינו שהוא מכיר את פקונדו ארנה וגוסטבו ברמודס. לקראת סוף הטיול מאיה ואני המצאנו ספורט חדש -; הליכה לצד האופניים. שילוב של הליכה ורכיבה, אבל יותר הליכה. השרירים בהחלט הורגשו - וגם כל הסטייקים והאלפחורסים של השבועות האחרונים.

 יש באיזור אטרקציות נוספות כמו טיולי סוסים וטרקטורונים ומסלול הליכה קצר בן שעה וחצי לצד הנחל. היינו די עייפות אז לא עשינו את כולו, אבל המקום מאוד יפה. חזרנו לסלטה לפנות ערב. פגשנו שם את פילו ומרסדס מהשמינייה המופלאה וקבענו איתם לארוחת ערב. אחרי קצת אינטרנט שמנו פעמינו לעבר מסעדת המסעדות בסלטה. הרשו לי להציג את El Viejo Jack (כתובת 145av. Virrey toledo) -; מסעדת הבשרים המצויינת בסלטה. מאיה ואני חלקנו סטייק פילה בקר של 600 גרם שעלה רק 25 פזו והיה פשוט מעדן! אחלה דרך לסיים את עידן הסטייקים של ארגנטינה לפני המעבר לבוליביה. מומלץ ביותר. דרך אגב, את פילו ומרסדס לא פגשנו שם..

הגענו להוסטל בסביבות 22:30, גמורות מעייפות וג`יפה מהאופניים בבוקר וגילינו שהכביסה שמסרנו ב- 9:00 בבוקר עוד לא הגיעה. העובד בהוסטל ניסה לתרץ ואמר שהיא תגיע עוד רבע שעה, כי הוא פשוט רצה לגמור את המשמרת שלו וללכת. אני לא אלאה אתכם בפרטים המעצבנים של אותו לילה, אבל הכביסה הגיעה ב- 00:15. אחרי הרבה מאוד צעקות קיבלתי את המגבת והפיג`מה שלי ויכולתי סופסוף להתקלח. למחרת דיברנו עם מנהלת ההוסטל והיא התנצלה ונתנה לנו להשאיר את התיקים בחדר עד 23:00 במחיר של חצי יום. אני רק אציין שזה היה אחרי ששלפתי את תעודת הכתב שלי ואמרתי לה בדיוק מה אני חושבת על העובדים שלה. הבחורה מהמכבסה התנצלה באופן אישי בפני ובפני מירב שאת חולצתה מצאו רק למחרת בבוקר. את היום העברנו בקצת שופינג של מזכרות, קניית כרטיסים לבוליביה ואינטרנט. בערב יצאנו לארוחת ליל שישי בבית חב"ד, אבל עקב ראש חודש וזמן תפילות ארוך מהרגיל, לא היה לנו זמן להישאר לארוחה. הודינו לרבי על ההזמנה ויצאנו לכיוון האוטובוס הלילי לעבר הגבול הבוליביאני והעיירה La Quiaca. להתראות ארגנטינה. שלום בוליביה. 

לתחילת הכתבה  

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על ארגנטינה