הגעה לקוסקו

לקוסקו הגעתי לפנות בוקר אחרי נסיעת לילה מאריקפה עם אסף, שרית ושרון ומיד יצאנו לחפש מקום שינה. התמקמנו באונרי, אחד המלונות שקיימים ברחוב סאפי בקוסקו. איך שאני לא אוהב נסיעות לילה. למה?- כי למרות שחוסכים כסף על לינת הלילה, למחרת סובלים כל היום ומסתובבים כמו זומבי.

את יומנו הראשון בעיר התחלתי עם אסף בארוחה בנרגילה, זיוה עם ביצה ומרק שום ואחרי זה גם זללנו פנקייק ....אוף איזה הפקרות... משם יצאנו לגלות את העיר. קוסקו נראית לרגע כמו יפו. רחובות קטנים ויפים מרוצפים באבני חלוקי נחל והבניינים עם השפעה ספרדית ארכיטקטונית, אפשר לחשוב שמדובר באיזו עיר קטנה באירופה אם נתעלם לרגע מהפרואנים ונבודד את הגרינגוס - הזרים שנמצאים בעיר.

הפלאזה (הכיכר) של קוסקו מדהימה. מקיפים אותה מספר רב של בתים עתיקים יפים, קתדרלה יפיפייה עם השפעה ספרדית קתולית וגם שרידים של מבני האינקה. רצוי להכנס פנימה ולראות את המבנה הפנימי ולשמוע את ההסברים באנגלית או בספרדית.

 למחרת נסעתי ביחד עם יוחאי ואהוד להביא את זוגות האופניים שלנו מהסוכנות של קרוס דל סור -חברת האוטובוסים שאיתה שלחנו את האופניים מלימה. סיפור מהסרטים היה לשלוח את האופניים מלימה לקוסקו. בדיוק כשיצאנו לדרך התחיל לרדת הגשם של האל ניניו הזה, שגורם לעונה היבשה בפרו להיות העונה הרטובה. אספנו את האופניים ואיכסנו אותם במלון של אהוד ויוחאי.

 חזרתי למלון הונרי למצוא את אסף שחכה לי לנסוע איתי למאצ`ו פיצ`ו (העיר העתיקה של האינקה, שנעזבה בטרם עת ואף אחד לא יודע מדוע ולמה) ועוד שניה מתעצבן על שאני מאחר ... נסענו לתחנת האוטובוס. עלינו על אוטובוס שנוסע לאחת העיירות בדרך בה מחליפים לאוטובוס שנוסע לתחנת הרכבת.

הנסיעה ברכבת אינה סוף הדרך, משום ששוב יש לתפוס אוטובוס או טוק טוק. הצעתי לאסף שנבחר בטוק טוק (אופנוע שמאחורה יש מקום לשני אנשים שזה כמו הטקסי שקיים בתאילנד) רק בשביל החוויה. עלינו על הטוק טוק ובאמצע הדרך החלטתי להציע לנהג להחליף אותו בנהיגה. להפתעתי הנהג הסכים. התחיל לרדת גשם וזה היה מוזר לנהוג בגשם במיוחד שזה אופנוע עם משקל כבד ובמיוחד שההגה מושך ימינה... אסף גם רצה לנהוג אבל אין לו רישיון נהיגה על אופנוע ולצערי לא ידעתי להסביר לו איך לנהוג במיוחד שיורד גשם זלעפות.

 הגענו לאגואס קליינטה AGUAS CALIENTE- משם יוצאים בהליכה לכיוון המאצ`ו פיצ`ו. בחרנו לישון במרכז האור הרוחני, שם פגשנו זוג נחמד אמיר בן גילי (גם עובד בהיי טק שלקח חופש מהעבודה) וחברתו.

לתחילת הכתבה

זריחה במאצ'ו פיצ'ו

בבוקר קמנו בשעה 05:30 כדי לנסות להגיע לזריחה במאצ`ו פיצ`ו. אכלנו ארוחת בוקר שטל, הבת של אורליאנה (בעלת הבית שעושה מדיטציות על ההר ולא היתה באותו זמן שהגענו לשם) הכינה לנו. ארוחת הבוקר כללה ביצה עם קצת לחם וריבה, וגם מרגרינה מצוינת.
התחלנו לעלות על ההר. הטיפוס מצריך כמות נכבדת של אוויר בריאות ואני ממש אוהב את הספורט הזה.

הפעלתי את הרמקולים הקטנים בחלק האחורי של התיק שקניתי בלימה ב-10 דולר וכך ליוותה אותנו מנגינת ה-Masive Attack ברקע...אין כמו מוזיקה מצוינת שמלווה את העליה. אמיר ואלה הזדנבו מאחור בעוד אסף הולך איתי צעד בצעד. בדרך פגשתי איזה בחור משבדיה שכל צעד שלו זה כמו כמה צעדים שלי ושוחחנו קצת בזמן העליה בזמן שאני רץ אחריו ...כמו כלבלב.

בסופו של דבר הגענו למאצ`ו פיצ`ו. (טוב שיש לי כרטיס סטודנט כי זה בדיוק חצי מחיר. במקום 20 דולר מחיר של 10 דולר ....טוב להיות סטודנט במשך 9 שנים)... למי שלא יודע- המאצ`ו פיצ`ו מחולק לשלושה חלקים. החלק הדתי-מלכותי שבו התנהלו הפולחנים, החלק של המגורים בו התגוררו האנשים הרגילים והחלק שבו זרעו וקצרו את המזון. את הסיור במקום ערך לנו מדריך בשם טל, בחור שיודע ספרדית, אנגלית על בוריה ואפילו הולנדית. הוא התחנך בקוסקו בלימודי היסטוריה ויודע פרטים רבים. עלות הסיור עולה 10 סול וזה מומלץ מאוד. העיר עצמה מאוד נקיה ויש במות שמקיפות את החלקים של המרעה והצאן. יש גם אמות מים שנועדו להשקיית המרעה. בנוסף ישנו מבנה שעון שמש שאמור לקבוע האם תהיה שנה ברוכה או לא.

בתור מהנדס בניין שלא עוסק במקצוע מאוד עניינה אותי צורת הבניה, שכן האינקה בנו לפני סגנון שאמור להיות אנטי סיסמי- מה שאומר, שבכל קיר יש חורים שמסותתים בצורה א-סימטרית שזה מאוד נכון מבחינה סיסמית... מרתק איך הם עלו על זה ....אבל במחשבה שניה אלה - החברה של אמיר אמרה - ...רק רגע הרי הבניה החלה בערך בשנת 1300 לספירה ונגמרה אי שם בסוף 1600 ואילו באירופה היתה התקדמות רבה עוד יותר...אז זאת לא חוכמה ... לעומת זאת ...

 היכולת המדהימה של האינקה מתבטאת באבנים העצומות ובכלים בהם השתמשו בתהליך הבניה. בני האינקה הביאו אבנים קשות מאריקפה שנמצאת על קו החוף וסיתתו אותן. יש במאצ`ו פיצ`ו גם אבן גדולה שטוענים שמקרינה אנרגיה מגנטית קוסמית. ניתן לראות אנשים ניגשים לאבן הגדולה הזאת וממלמלים בקשות ותחינות וכאילו שואבים אנרגיה מהאבן..

 בנקודה הזאת אמיר ואני החלטנו לטפס על אחד ההרים שגובלים במאצ`ו פיצ`ו שנקרא WAYNAPICCHU (בשפת הקצ`ואה= "ההר הקטן" בניגוד למאצ`ו פיצ`ו="ההר הגדול"). טיפסנו עליו די במהירות, עניין של חצי שעה שבמהלכה החלו לנטוף עגלי זיעה ונשימותינו הלכו והתחזקו בשל הטיפוס במעלה ההר. לבסוף הגענו למעלה מתנשמים וצופים על המאצ`ו פיצ`ו. לצערנו מזג האויר לא העיר לנו פנים והיה די עגום אבל עדיין הטיפוס שווה, ולא רק בגלל הספורט.

בדרכנו חזרה למטה, שוחחנו על החיים בקרב אנשי ההיי טק בארץ ועל המצב העגום ומה יהיה... כשסוף סוף סיימנו את הירידה פגש אותנו אסף שסיפר שהגיעה קבוצה של 30 בנות מאיזה בית ספר פרואני וכל אחת מהן רצתה להצטלם איתו. נו ... עוד חוויה חיכתה לנו. כמה לאמות התקרבו למקום ואנחנו התלהבנו כמו ילדים קטנים ובעידודו של אסף החלטתי לנסות לעלות לרכב על אחת מהן. אמיר צילם אותי, העניין שזה נראה כמו שאני עוגב איזה לאמה מאחורה והחברה` צחקו עלי מאוד ...

 זהו, ירדנו את הירידה ברגל כשמטפטף עלינו גשם קל. עברנו את הגשר והגענו לאגואס קליינטה AGUAS CALIENTE. בערב עלינו למעיינות החמים שהיו נחמדים (כניסה עולה 5 סול). אלו הן בריכות גופרית בטמפרטורות שונות. אחרי 10 דקות בבריכה החמה אתה מרגיש את החום טוב טוב ואתה מחליט שהגיע הזמן לעבור לבריכות יותר קרות ... בערב הגענו למרכז הרוחני שם שתינו שתיה חמה ואכלנו עוגיות, שמענו מוזיקה טובה.

 ככה בילינו את היום האחרון, בבוקר למחרת (יום חמישי) יצאנו לדרכנו עם הרכבת ומשם היו אוטובוסים בבוקר שמחכים לתיירים ולוקחים אותם ישירות לעבר קוסקו ומטרה היתה להמשיך לחוויה הבאה שהיא הטיול אופניים - הדובדבן.

לתחילת הכתבה