נחיתה בניירובי
בניגוד לפעמים הקודמות בהם טסתי, המטוס של Ethiopian Airlines לא המשיך לטוס מעל ים תיכון אלא ביצע פניה חדה לכיוון ים המלח, ואז דרומה לכיוון הים האדום. תמי, גל ואני התרווחנו בכסאות ה... לא כל-כך נוחים (הזהירו אותנו מראש), והסתכלנו בנוף המדברי היפהפה שנשקף מהחלון. לגל בת השנה וחצי היתה זו הטיסה הראשונה, וכך גם לסימבה (החתול הג`ינג`י החצי משוגע שלנו), ליצ`י (הכלבה שלנו, בוקסרית מעורבת בת שנה) ופשפש (החתול ה"שמנמנן" של תמי, אייל וגל) שהועמסו ונקשרו היטב בתא המטען של המטוס (ממש יציאת מצרים....). תמי ואני חיכינו בקוצר רוח לנחיתה בניירובי ולפגישה עם דן ואייל שנסעו חודש לפנינו וכבר התחילו לעבוד בחווה בנאיוואשה (Naivasha). הטיסה לאדיס-אבבה ארכה כארבע שעות, ולאחר טיסה קצרה נוספת של כשעתיים נחתנו בניירובי.
קצת אינפורמציה חיונית- ויזה לקניה עולה 50$ וכוללת כניסה חד פעמית ושהייה של עד שלושה חודשים. ניתן גם לרכוש ויזה עם כמה כניסות והיא עולה 100$. גילינו שיש גם "ויזות טרנזיט" למקרה של שהייה של יום אחד בלבד בקניה והיא עולה 20$. את הויזה ניתן להוציא בשדה התעופה עם ההגעה לקניה. מכיוון שטסנו עם בעלי-חיים ולא רצינו למשוך יותר מדי תשומת לב (למנוע בקשת Kito kidogo - מילולית זה "משהוא קטן" או במילים אחרות.....שוחד) הוצאנו את הויזות בשגרירות קניה בארץ, ברחוב אבא הלל 15, רמת-גן (יש להצטייד בשתי תמונות פספורט). לגבי חיסונים - אני מניחה שכל מי שנוסע לאיזור עובר באחת ממרפאות ה"טסים לחו"ל" ומצוייד בדרכון חיסונים, אך שימו לב במיוחד לחיסון נגד קדחת צהובה. במעבר הגבול בוחרים מדגם אקראי של הנכנסים לקניה ובודקים את פנקס החיסונים - על הנכנס להיות מחוסן נגד קדחת צהובה לפחות עשרה ימים טרם הכניסה לקניה! אין לי מושג מה קורה אם לא - אבל למה לנסות?
את בעלי החיים קבלנו... ביחד עם המזוודות, שגם הן הגיעו בשלום לאחר עיכוב קל (את המזוודה שלי כנראה "שכחו" בהתחלה בתא המטען, ונדרשה חצי שעה למצוא אותה!). שמחים ומאושרים יצאנו משדה התעופה הישר לכיוון הג`יפים שחיכו לנו בחנייה לקחת אותנו לביתנו החדש בנאיוואשה. השתדלנו לצאת משדה התעופה ומניירובי עמוסת הפקקים (יותר מתל-אביב!!!) כמה שיותר מהר כדי להמנע מנסיעה בחושך על כביש ניירובי - נאיוואשה, דבר שמסתבר מאוד לא מומלץ. פה המקום לציין את הערכתי לנימוסיו, סבלנותו ונחמדותו של הנהג הישראלי - ביחס לנהגים המקומיים, חבר`ה- חיים הכט יכול להוריד בפנינו את הכובע (מלווה בתנועות ידיים, כמובן). ג`-ו-נ-ג-ל!!!! עקיפות מימין, משמאל, עצירות פתאומיות של matatu (כמו מוניות שירות) באמצע הכביש (יותר גרוע מרחוב בצלאל בירושלים), אנשים שחוצים כבישים בלי להסתכל, קו לבן שהוא בגדר ציור אימפרסיוניסטי על הכביש, ועל איתותים אין מה לדבר פה בכלל!!! לנוסעים בכבישים פה צפויה הפתעה נוספת - בקניה נוהגים הפוך... כן, גם קניה היתה בעבר מושבה בריטית (את עצמאותם הם קבלו קצת אחרינו, ב-1963) וגם הם, כמו מהוד מעלתה (וכמו כמה נהגים ישראלים...) נוסעים דרך קבע על הצד השמאלי של הכביש. בקיצור, למי מכם ששוכר מכונית כבר מפה- זהירות היא מילת המפתח!!! וכמובן לא לשכוח להצטייד ברישיון נהיגה בינלאומי.
מפגש ראשון עם נאייואשה
הנסיעה לנאיוואשה אורכת בין שעה לשעה וחצי - תלוי בנהג וכמובן בתנועה, בעיקר במשאיות שנעות לאט וחוסמות את הכביש. אם הראות טובה, הנסיעה מניירובי יפהפיה. יש נקודות תצפית על איזור ה-Rift valley (הסבר יבוא בהמשך) וניתן להבחין בהר הגעש הכבוי Longonot (עליו תבוא כתבה נפרדת) ולקראת הירידה לעמק, גם באגם נאיוואשה. בצידי הדרך, מקומיים מוכרים שטיחים מצמר כבשים, כובעים, מחצלות קש, ומזכרות מעץ. המקומיים עובדים לפי המשוואה: muzungu (white man) = money ולכן התמקחות (עם חיוך והרבה סבלנות) חובה!! אני מציעה לקנות שם דברים רק אחרי שקצת השתפשפתם והבנתם את המחירים המקומיים, המחיר ההתחלתי הינו מופקע ובלתי הגיוני, לעיתים פי ארבע מהמחיר הרצוי!! כיוון שאנחנו לא ממש בגדר תרמילאים פה, אני לא מתמצאת בענייני מוניות, matatu, מחירים או מלונות בניירובי. אם למישהו מהקוראים יהיו שאלות בנושא, אני אשתדל לברר ולהחזיר תשובות!
לאחר כשעה נסיעה הגענו לעיירה שעתידה להיות ביתנו בשלוש השנים הקרובות- נאיוואשה. נאיוואשה נמצאת באיזור הנקרא The Rift Valley, המשתרע מאגם טורקנה (lake Turkana) בצפון, דרך האגמים Baringo, Bogoria, Nakuru & Naivasha וממשיך דרך טנזניה בדרום. איזור זה הינו למעשה חלק ממערך השבר הסורי אפריקאי שביטויו בארץ הוא כמובן ים המלח. בעקבות הטופוגרפיה המיוחדת והאידוי הרב, נוצרו אגמים רדודים ומליחים (Soda Lakes) המהווים בית גידול לבעלי חיים וציפורי מים רבות כדוגמאת הפלמינגו, המתגודדות פה במיליונים והן האטרקציה העיקרית באיזור. העיירה עצמה אינה מעניינת במיוחד, ומהווה יותר "צומת דרכים" למטיילים. אגם נאיוואשה הוא בין אגמי המים המתוקים הבודדים באיזור. מסביב לכל האגם חוות המגדלות פרחים, ירקות, פירות, כשרובן אירופיות אבל גם לנו יש ייצוג מכובד! את החממות הרבות (שחלקן תוצרת כחול-לבן - קצת פטריוטיות לא מזיקה...) ניתן לראות כבר בדרך מניירובי, וכמובן בנסיעה מסביב לאגם. מ"עסקי הפרחים" אני יכולה לדווח שפרחים שנקטפים פה, מגיעים ונמכרים כעבור כ-48 שעות במכירה הפומבית ב"בורסת הפרחים" בהולנד!
כלל ברזל במדינות עולם שלישי הוא שככל שהעוני גדול יותר, כך יש לאנשים פחות מה להפסיד, דבר המתבטא בפשע, ובעיקר בשוד. במובן זה, קניה לא יוצאת מן הכלל. מצד אחד, החוות "הלבנות" פה מספקות תעסוקה לאלפי גברים ונשים, המגיעים לפה יום-יום בשעות הבוקר המוקדמות ועד אחר הצהריים, לעיתים מעיירות הנמצאות מרחק שעה נסיעה. יש שנשארים לגור בנאיוואשה אצל קרובי משפחה, בעוד משפחתם מרוחקת, ונוסעים לבקר את משפחתם אחת לכמה שבועות. יש חוות המספקות מגורים, בתי-ספר וגנים לילדים, וכך בעקבות הפרנסה עוברת להתגורר פה המשפחה כולה. לחווה בה דן עובד מגיעים מדי יום אנשים חדשים המחפשים עבודה, ואני מתארת לי שתופעה זו נפוצה גם בחוות האחרות.
מצד שני, מרבית העובדים מרוויחים כמה דולרים בודדים ביום, והפער בין רמת החיים שלהם לבין רמת החיים של בעלי החוות או המנהלים הלבנים גדול מאוד. בעוד המתיישבים הזרים גרים בבתים גדולים, חצרות ושטחים של כעשרים דונם (!!!) לבית, נוסעים בג`יפים, ומעסיקים לפחות ארבעה עובדי תחזוקה (נשמע הרבה? מה, לא נראה לכם חיוני להעסיק שומר, גנן, מנקה, מבשלת, נהג...?), גרים המקומיים בבתים פשוטים, צפופים וכמובן מוזנחים. ולכן, מקרי השוד המזוין פה (בעיקר בחוות) לא לגמרי זניח. בשבועיים האחרונים אירעו שני מקרי פריצה לחוות שאחד אף הסתיים ברצח אזרח בריטי, שיצא עם נשק לכיוון הפורצים. להפתעתי הרבה ובניגוד למצופה, בשני המקרים התערבה המשטרה (שהמוניטין שלה כלוכדת פושעים הוא... איך לומר... לא משהו..) ואף תפסה את שתי החוליות.
אבל שחלילה לא תצטייר בעיניכם מציאות שחורה בה אנשים מסוגרים בבתים עם סורגים ומפחדים להוציא את האף מהבית! האווירה שקטה והנוף פסטורלי ויפהפה! נוף צהבהב של סוואנה עם עצים גבוהים (עצי אקציה) והרבה מרחבים ושטחים פתוחים. לאורך הכביש הסובב את האגם "עצי קקטוס" מדהימים, ובנסיעה שגרתית ניתן לראות עשרות מינים של ציפורי מים, שיר, תוכים, עופות דורסים, ואפילו להקות בבונים. באחד השטחים הפרטיים המיוערים יותר חיה קבוצה של ג`ירפות שלעיתים ניתן לראותה מהכביש. בתור זוג שרגיל לראות חתולי רחוב משוטטים ולאו דווקא ג`ירפות, וכיאה לישראלים, ניסינו להתחכם ולהגיע אליהם דרך השטח, אך יחד עמן הגיע השומר המקומי ונאלצנו להסתפק במבט חטוף בהן ולשוב מהר לכביש הראשי...
בדיעבד מסתבר - הג`ירפות והזברות הם למעשה "חתולי הרחוב" הקנייתים, רואים אותם בכל מקום, אפילו בנסיעה על כבישים ראשיים... (וגם על כך- בהמשך!). באגם חיים גם היפופוטמים, אך בגלל מנהגם לעלות לחוף רק בחשכה או לפנות בוקר, עדיין לא ראיתי אותם. הבית שלנו נמצא בחלקו הדרומי של האגם, אזור נעים ושקט, משקיף על נוף הסוואנה, ובסגנונו מזכיר קצת את בית המשפחה מהסרט "אי שם באפריקה" (סרט מומלץ מאוד!).
מזג-האוויר: קניה שוכנת מתחת לקו המשווה, ובעקרון יש בה שתי "עונות" - עונה גשומה ועונה יבשה (ובכל מקרה - חג מולד לבן אי אפשר לחגוג פה...אלא אם כן אתם בקטע של לטפס 5199 מטר כמו למשל ההר השני הכי גבוה באפריקה Mt. Kenya). בינואר-פברואר מזג האוויר פה נחשב לטוב ביותר לטיולים - חם ויבש. בחודשים אלו ניתן לצפות במספר הרב ביותר של ציפורים באגמים באזור Rift valley. גם בעלי החיים הגדולים יותר מתקבצים סביב מקורות המים וקל יותר לצפות בהם. החודשים יוני- ספטמבר יבשים אף הם (מניסיוני - גשם יורד פה כל כמה ימם, לזמן קצר, ת-מ-י-ד בשעות אחר הצהריים ות-מ-י-ד אחרי שהכביסה שלי מספיקה להתייבש...), ובחודשים אלו ניתן לצפות בנדידת ה- Wildbeest (Gnu) לשמורת המסאי-מארה (Masai Mara) מטנזניה. מרץ-מאי ואוקטובר-דצמבר הם החודשים הרטובים.
עד כאן להפעם חברה. ועד לפעם הבאה אני מבטיחה ללמוד איך אומרים "להתראות" בסוואהילית!
