טרק האבל טזמאן
בבוקר ה- 15.1 יצאנו לטרק Abel Tazman (על שם ההולנדי שנתן לניו זילנד את שמה לפני כ- 365 שנים)- אחד מתשעת ה-Great Walks. הטרק הוא חד כיווני, נמשך לאורך חוף הים, וישנן אפשרויות רבות לאופן הביצוע שלו- כמה מהן לפניכם:
1. לצאת מהעיר Marahau וללכת ברגל צפונה עד לנקודה נבחרת, משם לחזור בסירה (מונית מים= Water Taxi) אל העיר.
2. לשוט ממראהו או מקאיטריטרי במונית מים צפונה עד לנקודה כלשהי בחוף, משם לחזור דרומה בהליכה למראהו.
3. לשוט מהעיר מראהו צפונה בקייק עם סיור מאורגן, והחזרה גם היא בשיט/ הליכה.
אלו הן האפשרויות הבסיסיות, אבל ישנם המוני צירופים, וכדאי לברר במרכז המידע ולהחליט מה הכי מתאים. אנחנו בחרנו באפשרות השנייה שציינתי. בבוקר נסענו מהעיר Motueka בה ישנו ועד למראהו, שם חברת השיט שלנו העמיסה את כולנו על סירה אשר היתה מחוברת לטרקטור. הטרקטור נסע עד לחוף הים שם הנהג עבר לסירה והתחלנו להפליג לאורך החוף. ההפלגה כללה עצירות לצפייה בסלעים מעניינים, כלבי ים שוחים וחופים יפים אותם נפגוש בהמשך. באמצע הדרך עצרנו ב-Bark Bay, כדי להוריד את התיק שימתין לנו לערב ובכך חסכנו משקל בגב.
ירדנו בנקודה שנקראת Awaroa Lodga, משם הלכנו דרומה עד למראהו ביומיים. הטרק ברובו נמשך בתוך יער, בין עצים ושרכים, כשאת חוף הים ניתן לראות לעיתים קרובות מבצבץ. חלקים מהטרק עוברים על חוף הים הזהוב ואלו היו ההליכות האהובות עלינו ביותר. בשני חלקים בטרק יש בעיית גאות ושפל- צריך לעבור בשפל (אלא אם בא לכם לשחות...) ולכן חובה לברר באיזה שעות השפל בימי הטיול ולהתאים את המסלול לכך. הטרק לא מאוד קשה, אבל יש בו כמה עליות שהצריכו שימוש בכתפיים של אבא או יכולת לספר סיפורים (כדי לשכנע את יובל)
ישנו בבקתת עץ של ה- DOC שב- Bark Bay. לביקתות צריך להזמין מקום כמה ימים מראש דרך אתר האינטרנט של ה- DOC והלינה בהן עולה 25$NZ למבוגר ו-12.5$ לילד. בבקתה היו שני חדרים גדולים עם "מיטות סרדינים" (מזרן על יד מזרן..) בקומה תחתונה ועליונה. עומרי מצא לנו חדר נסתר עם שש מיטות, שהרגיש לנו כמעט כמו צימר- הרי הכל עשוי ומריח מעץ... הכרנו את יעל, ירין, ישי ותמנע החמודים שהצילו לנו את ארוחת הערב, ונהננו מאוד לשבת איתם בערב ולשוחח על כוס מנה חמה. החיסרון בחשמל בכלל לא הפריע בגלל שבניו זילנד מחשיך רק בשעה 10 בלילה. ביום השני של הטיול הלכנו 19 ק"מ!! גם יובל הקטן! ההליכה לקחה לנו כ-10 שעות (כולל הרבה עצירות) והגענו גאים ומרוצים. הטיול היה חוויה מדהימה. הנופים יפים, והחוויה המשפחתית עצומה. שווה כל רגע!!
אלו הן האפשרויות הבסיסיות, אבל ישנם המוני צירופים, וכדאי לברר במרכז המידע ולהחליט מה הכי מתאים. אנחנו בחרנו באפשרות השנייה שציינתי. בבוקר נסענו מהעיר Motueka בה ישנו ועד למראהו, שם חברת השיט שלנו העמיסה את כולנו על סירה אשר היתה מחוברת לטרקטור. הטרקטור נסע עד לחוף הים שם הנהג עבר לסירה והתחלנו להפליג לאורך החוף. ההפלגה כללה עצירות לצפייה בסלעים מעניינים, כלבי ים שוחים וחופים יפים אותם נפגוש בהמשך. באמצע הדרך עצרנו ב-Bark Bay, כדי להוריד את התיק שימתין לנו לערב ובכך חסכנו משקל בגב.
ירדנו בנקודה שנקראת Awaroa Lodga, משם הלכנו דרומה עד למראהו ביומיים. הטרק ברובו נמשך בתוך יער, בין עצים ושרכים, כשאת חוף הים ניתן לראות לעיתים קרובות מבצבץ. חלקים מהטרק עוברים על חוף הים הזהוב ואלו היו ההליכות האהובות עלינו ביותר. בשני חלקים בטרק יש בעיית גאות ושפל- צריך לעבור בשפל (אלא אם בא לכם לשחות...) ולכן חובה לברר באיזה שעות השפל בימי הטיול ולהתאים את המסלול לכך. הטרק לא מאוד קשה, אבל יש בו כמה עליות שהצריכו שימוש בכתפיים של אבא או יכולת לספר סיפורים (כדי לשכנע את יובל)
ישנו בבקתת עץ של ה- DOC שב- Bark Bay. לביקתות צריך להזמין מקום כמה ימים מראש דרך אתר האינטרנט של ה- DOC והלינה בהן עולה 25$NZ למבוגר ו-12.5$ לילד. בבקתה היו שני חדרים גדולים עם "מיטות סרדינים" (מזרן על יד מזרן..) בקומה תחתונה ועליונה. עומרי מצא לנו חדר נסתר עם שש מיטות, שהרגיש לנו כמעט כמו צימר- הרי הכל עשוי ומריח מעץ... הכרנו את יעל, ירין, ישי ותמנע החמודים שהצילו לנו את ארוחת הערב, ונהננו מאוד לשבת איתם בערב ולשוחח על כוס מנה חמה. החיסרון בחשמל בכלל לא הפריע בגלל שבניו זילנד מחשיך רק בשעה 10 בלילה. ביום השני של הטיול הלכנו 19 ק"מ!! גם יובל הקטן! ההליכה לקחה לנו כ-10 שעות (כולל הרבה עצירות) והגענו גאים ומרוצים. הטיול היה חוויה מדהימה. הנופים יפים, והחוויה המשפחתית עצומה. שווה כל רגע!!
בסיום הטרק חזרנו אל העיר Motueka, לעוד לילה בקראוון פארק. מצאנו בית קולנוע מאוד מתוק שנמצא ברחוב הראשי, 5 דקות מה-Top 10 (אפשר לשאול במרכז המידע). הקולנוע מעוצב בטוב טעם ומורכב משתי שורות של ספות יפות ונוחות, פוסטרים על הקירות והקרנה אחת בלילה, לרוב של איזה דרמה צרפתית איכותית- מומלץ!! אנחנו ראינו את Four Last Soכngs ונהננו מאוד. ב-18 לינואר נסענו ממותואקה צפונה לכיוון ה- Golden Bay- הקצה הצפון מזרחי של האי הדרומי. העיר המרכזית באיזור נקראת Takaka וזו עיירת היפים וילדי פרחים. כולם שם הולכים יחפים, חיים בסרט. מקום מתוק! באיזור יש המון גלריות אמנות ובעיר יש רחוב ראשי כייפי במיוחד. את הלילה העברנו בקראוון פארק Pohara Beach Top 10 Holiday Park שהיה דומה יותר למחנה אוהלים צפוף מאשר לקראוון פארק- היה מלוכלך ולא נעים.
למחרת התפצלנו- חלקנו הלך לדוג בחוות סלמון, וחלקנו השני הלך לטייל בגלריות האמנות הרבות. שלושה סלמונים גדולים נתפסו במהירות רבה והיה עלינו לשרוף זמן מכיוון שהתשלום הינו לפי משקל הדגים שנתפסים ואסור להחזיר דגים למים. האושר היה בעיצומו. בערב נסענו אל אנג`י וגורדון שגרים באיזור ריצ`מונד (בעקבות המלצה חמה שקיבלנו מיעל, ישי, תימנה וירין) -; זוג ניו זילנדי שחבר באירגון ה- HIT (נוצרים אוהבי ישראל שמארחים ישראלים בביתם בחינם או תמורת תשלום סמלי). כל כך נהננו וההוכחה הכי טובה היא שבאנו ללילה אחד ונשארנו שלושה. לאנג`י וגורדון יש חווה עם קצת סוסים, קצת כבשים וקצת תרנגולות, ויחידת דיור שלמה (שני חדרי שינה, מטבח מצוייד וסלון) רק בשביל האורחים שלהם, והכל בחינם ומתוך אהבה. השנה הם אפילו הוסיפו קראוון נגרר כדי שיוכלו לארח עוד מס` ישראלים... קיבלנו נסיעה באופנוע המגניב של גורדון, הדלקנו נרות שבת, אספנו ביצים שהתרנגולות הטילו, התפנקנו והכרנו אנשים מדהימים.
באחד מימי השהות באיזור נסענו אל נלסון, למוזיאון שנקרא WOW) World Of Wearable art) והוא באמת וווואוו. המוזיאון מחולק לשני חלקים- בחלק הראשון יש תצוגה מתחלפת של תלבושות מתחרות `אמנות נלבשת` שנערכה בשנה שעברה. התלבושות מאוד מקוריות, המקום מעוצב בטוב טעם והבגדים מוצגים בתצוגת אופנה עם במה ומוזיקה- כמעט לא שמים לב שהדוגמניות הן בובות שמחוברות למסוע... החלק השני הוא אוסף מכוניות ישנות וחדשות, מאוד יפות. המקום מקסים! מאוד נהננו בו וממש חובה להגיע.
בזמן שהותנו אצל אנג`י וגורדון הצלחנו סוף סוף להגיע ולצפות ברודיאו אדיר בעיר Richmond. בנסיעה לשם ראינו שלטים שאומרים PYO = Pick Your Own Raspberry שזה קטיף פירות עצמי... מי שמכיר אותנו יודע שאנחנו חולי פירות, והחלטנו להצטרף. קיבלנו כלי פלסטיק שיכול להכיל קילו, נכנסנו אל תוך "הגן הנעלם" והתחלנו לחסל את ה- Raspberry(פטל)... על כל אחד ששמנו בקופסא, שמנו גם אחד בפה. היה משובחחח. הרודיאו עצמו היה מאוד מגניב. היו תחרויות של להישאר כמה שיותר זמן על שור זועם או על סוס משתולל (מצחיק לראות את האנשים נופלים), לתפוס עגל עם לאסו, ואפילו תחרויות לילדים- לרכב על עגלים, כבשים וכו`
ב-22.1 חצינו את המעבורת בחזרה לאי הצפוני... זו הייתה הפעם הראשונה מזה זמן שהיה לי חבל לעזוב איזור כלשהו- לדעתי לא הספקנו למצות את איזור נלסון וכדאי להקדיש לו עוד מספר ימים. למעבורת עלינו אחרונים כמובן, ויצאנו להפלגה של כ- 4 שעות, עד לוולינגטון. הדבר הראשון שעשינו אחרי ה"נחיתה" היה נסיעה אל התצפית שבהר ויקטוריה (בגובה כ-200 מטרים), בתוך העיר. מהתצפית ניתן לראות את הנמל, הים והעיר. נסענו לשני אתרי צילום של שר הטבעות, הראשון מאוד קרוב לתצפית בהר ויקטוריה, בו ישבנו במחבוא בו התחבאו ארבעת ההוביטים מפני הפרש השחור, והשני באחד הפארקים בסביבות Upper Hutt.
אחר הצהריים נסענו אל ורד, ענבר וארבעת הילדים, אצלם כבר התארחנו בזמן שהיינו בדרך אל האי הדרומי. מאוד שמחנו להגיע שוב אל בית אמיתי. היה נעים וכיף ונשארנו שני לילות, וגם אז היה קשה לעזוב אבל כבר יש לנו המשך מתוכנן. יצאנו לדרכינו צפונה לאוקלנד כשבדרך עוד מתוכננות כמה עצירות לילה. עצרנו בפארק כ-15 ק"מ מצפון ל"אפר האט" לאורך כביש 2SH שנקרא Kaitoke Regional Park, בו צולם "ריוונדל" משר הטבעות, אבל התאכזבנו לגלות שגם שם לא נשאר זכר לסט. בכל מקרה, המקום מלא בפינות חמד, טיולים קצרים, ונחמד לעצור.
המשכנו לנסוע לאיזור הפארק הלאומי טונגרירו (דרך כביש מספר 2). כשעברנו את Palmerston North לכיוון צפון, מצאנו אזור שבו נמצא לדעתי הכביש הכי יפה בניו זילנד! מיליונים של גבעות דשא ירוקות, יורדות ועולות מהמישור במתינות, משחקי אור וצל כי השמש בשלבי שקיעה מוקדמים, מלא פרות רועות באחו, וכל מיני בתי חווה תקועים באמצע הכלום. מדהיייים. ישנו בקראוון פארק מאוד טוב, עם שירותים יפים, מטבח נעים לישיבה וחלקות דשא על יד נחל קטן. הוא נקרא Ohakune Top 10 Holiday Park, נמצא ביישוב Ohakune (בדרום אגם טאופו).
לתחילת הכתבה
טרק הטונגרירו קרוסינג
למחרת היה מעורפל וגשום, בניגוד לתוכניות שלנו... אנחנו רצינו ללכת את טרק ה- Tongariro Crossing! התלבטנו רבות האם לצאת לדרך אפילו שהראות שואפת לאפס והגשם לא עומד להפסיק. החלטנו לצאת למרות הכל. אמא, אלון ויובל נשארו לבלות בכפר הקרוב לשמורה (נהנו מסרטים על הרי געש במרכז המבקרים של ה-doc והלכו גם לאתר צילום של שר הטבעות- של מורדור!), אבא, עומרי ואני לבשנו מעילי גשם (שום ציוד מקצועי, אבל למרות הכל עברנו את זה) והתחלנו בהליכה. ההליכה בשעה הראשונה הייתה במישור יחסי, שיחים קטנים, עגולים וצהובים (ממה שהצלחנו לראות לפחות...). כל האנשים שפגשנו היו עם ציוד מתקדם ובכל זאת בכיוון הפוך משלנו- והודיעו שכדאי לנו לחזור כי בהמשך הכל חלק, בוצי ולבן מערפל. אחר כך הגענו לטיפוס תלול מאוד, מתיש.
הקטע המוזר הוא שמסתכלים למטה, מסתכלים למעלה, בכל מקום יש רק מסך לבן ולא ניתן לראות את המשך הדרך... לא יכולנו לדעת שהדרך עוד די ארוכה. ובסופו של עניין, הגענו ופתאום העננים עלו מעל פני השטח ו- ניתן היה לראות את הנוף! היינו מאושרים. הלכנו בתוך "המכתש הדרומי", מישור שטוח- פלטה, מוקף בגבעות חול. משם עוד טיפוס תלול אבל יותר קצר. את הפסגות המושלגות אמנם לא ראינו, אבל התלהבנו מהצבעים יפהפיים של לועות הרי הגעש. בהמשך ירדנו לעבר שלושת האגמים התכולים והקטנטנים. למען האמת, אם רואים אותם סתם בתמונה- הם לא מאוד מרשימים, אבל אחרי הליכה ארוכה בטרק, בה כל מה שאתה מתרגל לראות הוא צהוב וחום (הצבעים השולטים במעלה ההרים), תכלת זה מפליא!
הירידה הייתה יותר מתונה וקלה, אבל ארוכה. בסופו של דבר הטרק היה חוויה מדהימה ומאוד אהבנו אותו, כדאי לעשות אותו. אני מניחה שבמזג אוויר טוב הוא אפילו יותר יפה. ההליכה לקחה לנו כ-8 שעות כולל עצירות ארוכות בדרך. אחרי הטרק החלטנו שהשרירים מחייבים בקתה ולקחנו אחת קטנה ומצ`וקמקת באחד מהקראון פארק`ס בעירה טוראנגי. בבוקר קמנו מתפנקים לארוחת בוקר משובחת שהבנים הכינו לנו- לכבוד הטיולדת השישי שלנו. כבר חצי שנה שאנחנו לא בבית. ממש מוזר לחשוב על זה ככה, בכלל לא נתפס.
לתחילת הכתבה
הקטע המוזר הוא שמסתכלים למטה, מסתכלים למעלה, בכל מקום יש רק מסך לבן ולא ניתן לראות את המשך הדרך... לא יכולנו לדעת שהדרך עוד די ארוכה. ובסופו של עניין, הגענו ופתאום העננים עלו מעל פני השטח ו- ניתן היה לראות את הנוף! היינו מאושרים. הלכנו בתוך "המכתש הדרומי", מישור שטוח- פלטה, מוקף בגבעות חול. משם עוד טיפוס תלול אבל יותר קצר. את הפסגות המושלגות אמנם לא ראינו, אבל התלהבנו מהצבעים יפהפיים של לועות הרי הגעש. בהמשך ירדנו לעבר שלושת האגמים התכולים והקטנטנים. למען האמת, אם רואים אותם סתם בתמונה- הם לא מאוד מרשימים, אבל אחרי הליכה ארוכה בטרק, בה כל מה שאתה מתרגל לראות הוא צהוב וחום (הצבעים השולטים במעלה ההרים), תכלת זה מפליא!
הירידה הייתה יותר מתונה וקלה, אבל ארוכה. בסופו של דבר הטרק היה חוויה מדהימה ומאוד אהבנו אותו, כדאי לעשות אותו. אני מניחה שבמזג אוויר טוב הוא אפילו יותר יפה. ההליכה לקחה לנו כ-8 שעות כולל עצירות ארוכות בדרך. אחרי הטרק החלטנו שהשרירים מחייבים בקתה ולקחנו אחת קטנה ומצ`וקמקת באחד מהקראון פארק`ס בעירה טוראנגי. בבוקר קמנו מתפנקים לארוחת בוקר משובחת שהבנים הכינו לנו- לכבוד הטיולדת השישי שלנו. כבר חצי שנה שאנחנו לא בבית. ממש מוזר לחשוב על זה ככה, בכלל לא נתפס.
לתחילת הכתבה
סיור עיירות
בצהריים נסענו צפונה אל עבר העיירה טאופו, והישר אל הבאנג`י שנמצא שם. הפעם תור אבא לקפוץ מגשר, תלוי רק על ידי חבל מסכן. החוויה היתה מדהימה, ומאוד עשה לי גם חשק... משם נסענו אל רוטורואה- מגשימים לאלון חלום. זורבינג. אז זורבינג הוא המצאה ניו זילנדית מקורית, עוד איזה גאון משועמם שניסה להמציא טירוף חדש (והצליח). הרעיון לא מסובך יותר מדי- כדור גומי שקוף ועצום, ובתוכו עוד כדור גומי, יותר קטן, שמחובר אל הגדול בקפיצים. יש אפשרות לעשות זורבינג יבש- וזה אומר להיקשר לרצועות בדופן הכדור הקטן, ואז להתגלגל עם הכדור במדרון ובעצם לעשות סלטות בתוכו. האפשרות השנייה (בה אנחנו בחרנו) היא לעשות זורבינג רטוב- יש קצת מים חמים בתחתית של הכדור הקטן, וכשהכדור מתגלגל האנשים שבתוכו נשארים בתחתית בגלל שהם מחליקים על המים... טירוף! נכנסנו עומרי, אלון ואני לתוך הכדור, סגרו אותנו בפנים, ואז גילגלו... ממש מכונת כביסה לאנשים! לא יכולנו להפסיק לצחוק הכל מסתובב סביבך וזה ממש נהדר...
משם נסענו אל עיירה קטנטונת ליד המילטון (ממערב לרוטורואה) שנקראת Gordonton. אחרי הכיף אצל אנג`י וגורדון מארגון ה- HIT החלטנו לנסוע לעוד משפחה שחברה ב- HIT. ההורים הם סטיבן וג`יין, ויש להם שישה ילדים- הבכורה בת 7, הקטנה בת שבועיים. מדהים להיות בבית כזה, הילדים קטנים ובלונדיניים, מתרוצצים בבית כמו בגן ילדים. מקסימים. הבנים נסעו באופניים ובאופנוע-מיני, סיירו במכון חליבה מיושן ולקינוח ביצעו מטווח בחלק קטן ממגוון הרובים של בעל הבית. מאוד נהננו מההיכרות איתם והשהות אצלם.
משם נסענו אל עיירה קטנטונת ליד המילטון (ממערב לרוטורואה) שנקראת Gordonton. אחרי הכיף אצל אנג`י וגורדון מארגון ה- HIT החלטנו לנסוע לעוד משפחה שחברה ב- HIT. ההורים הם סטיבן וג`יין, ויש להם שישה ילדים- הבכורה בת 7, הקטנה בת שבועיים. מדהים להיות בבית כזה, הילדים קטנים ובלונדיניים, מתרוצצים בבית כמו בגן ילדים. מקסימים. הבנים נסעו באופניים ובאופנוע-מיני, סיירו במכון חליבה מיושן ולקינוח ביצעו מטווח בחלק קטן ממגוון הרובים של בעל הבית. מאוד נהננו מההיכרות איתם והשהות אצלם.
למחרת אחר הצהריים עזבנו, ונסענו אל אוקלנד, בחזרה אל הבית של איתי, אורה, עדן, רימון, תומר ואחינועם, אצלם התחלנו את הטיול שלנו בניו זילנד. מעגל נסגר. למחרת בבוקר עומרי ואבא נסעו אל שוק המכוניות של אוקלנד כדי לנסות למכור את קמפר-אריק שלנו. החזקנו אצבעות, והמזל הטוב הגיע. אחרי יום אחד של ניסיון מכירה הקמפרוואן נמכר לזוג אנגלי והיינו מאושרים (ומופתעים) מהמהירות. נסענו לחוף Muriwai Beach שנמצא ממערב לאוקלנד, בו קיים איזור קינון של ציפור שנקראת סולה אוסטרלית (Gannet). הציפורים ישבו בשלושה אזורים, צוקים מעל הים, בצפיפות גדולה. הן די יפות- גוף לבן, ראש צהוב, אלגנטיות.
בימים הבאים התחלנו "לארוז ולהעיף". ציוד היה לנו בכמויות, ומכיוון שהתחנה הבאה בטיול שלנו היא המזרח הרחוק וקניית רכב אינה בתוכניות, עלינו להיפטר מכמה שיותר ולהישאר רק עם ציוד הכרחי. משימה קשה מאחר שלהרבה דברים נקשרנו... בכל זאת התקדמנו עם השעות... בין השאר גם טיילנו באוקלנד בין המרינה, החנויות והרחובות. נסענו ל- Kelly Tarltons Antarctic Encounter Underwater World- "עולמו הימי של קלי טרטון".
המקום די יקר (80 דולר לכולנו) אבל שווה כניסה. יש קרונית שנוסעת בתוך הדמייה של אנטריקה, בפנים חיים להם פינגווינים מ-ת-ו-ק-י-ם, מסוג מלך (נראים כמו הקיסרים, עם ראש צהוב) ועוד סוג קטן. כיף לראות, גם למי שכבר ראה פינגווינים. מלא סטינגריי`ז (חתולי ים) מפחידים וענקיים, תעלה מתחת למים, דרכה אפשר לראות כרישים, סטינגרי`ז והמוני דגים, אקווריומים עם `נמו` ו`דורי`, `אבו נפחא`, סוסוני ים, סרטנים ענקיים, צלופחים, וסרט פנורמי על אנטרקטיקה. בקיצר, הרבה מה לראות, מקום מאוד מוצלח. לשמונת הימים האחרונים שנשארו לנו בניו זילנד שכרנו מיניואן ירוק עם סידור ישיבה מצויין (דרך חברת A2B- 44 דולר ניו זילנדי ליום), איתו נטייל בצפון האי הדרומי (איזור Bay Of Islands, Kauri Coast וכדומה)
ב-31.1 אחר הצהריים יצאנו לטיול הקצר שלנו (חמישה ימים בצפון האי הצפוני), ורק נסענו עד לקראוון פארק ב- Whangarei, שם הקמנו אוהלים. הלילה היה יותר נוח ממה שציפיתי. מאוד נחמד. במזל מזג האוויר היה טוב ולא גשום כלל. למחרת, בדרך צפונה, עצרנו בעיירה מאורית נידחת Kawakawa, שום דבר מעניין חוץ השירותים הציבוריים שם. הקירות הצבעוניים והיפים עשויים משברי קרמיקה ובקבוקי זכוכית שמחוברים יחד בפסיפס. אמן יליד אוסטריה בנה אותם בשנת 1997 ויצא לו די יפה.
לתחילת הכתבה
ראסל ועצים עתיקים
המשכנו בנסיעה עד שהגענו למעבורת בסביבות העיר Pahia- מעבירה מכוניות אל העיר Russell שבצדה השני של היבשה. ישנה אפשרות גם להגיע לראסל בנסיעה בכביש אבל בדרך עוקפת ולא כל כך טובה. ראסל התגלתה כעיירה קטנה, שלווה ומקסימה. הסתובבנו בחוף ובמרינה, וגילינו שהאבנים בחוף קטנטנות וצבעוניות. נכנסנו לאטרף ואספנו מלא... בלילה ישנו ב"טופ 10" המקומי (כולנו באוהלים), ההרגשה הייתה נהדרת, כאילו חופשה של כמה ימים (למרות שכל הטיול הזה הוא בעצם חופשה אחת גדולה...). קמנו מוקדם, הלכנו למרינה, ועלינו על סירת הדיג הקטנה של פול שלוקח איתנו לטיול ב- Bay Of Islands. דגנו כמה דגים, ראינו איים וגם טיילנו על כמה מהם (ואספנו צדפות אכילות), הלכנו בכפר מאורי מקומי, ובסופו של עניין פול התגלה כאיש די מוזר... בדרך חזרה הסירה התקלקלה ונתקענו לכשעתיים בין האיים- עד שחולצנו ושמחנו לדרוך על אדמה. ההפלגה בין האיים הייתה פחות מרשימה ממה שציפינו, הם הרבה יותר יפים דרך תצפית מעל ראסל, בה ניתן לראות את האיים הירוקים מלמעלה בהרבה צורות יפות.
אחרי יומיים מהנים בראסל, עברנו עם המעבורת בחזרה לצד השני ונסענו לעיירת התיירות פאהיה. הסתובבנו קצת, ונסענו לראות מרכז כלשהו שהוקם במיוחד לכבוד "יום וואיטנגי"- היום לפני 167 שנים נחתם הסכם וואיטנגי שהוא הסכם אדמות בין הבריטים למאורים. זוהי דילמה שמדוברת עד היום- כי המאורים דורשים אדמות נוספות. ראינו כמה סירות קנו מאוריות מסורתיות בים, חותרים לכבוד יום וואיטנגי. אחרי שסיימנו להתעניין ביום המיוחד, נסענו כשעתיים ל"בק- פקר" של יוסי, Pukepoto Lodge אליו הגענו בזכות הזמנה של איה ויורם. בית חמוד ממש, תקוע בראש גבעה בלב השומקום, עם נוף מקסים של האיזור. ישנים שם הרבה ישראלים, ויש אחווה מאוד כייפית, מומלץ. יוסי הכין לנו חומוס ולבנה מ-צ-ו-י-י-נ-י-ם. היתה ארוחת ערב משובחת ומאוד נהננו לפגוש ולהכיר את כולם
ביום הבא נסענו דרומה בחלק המערבי של הצפון, שנקרא גם Kauri Coast. עצרנו ליד שני עצים מיוחדים- הראשון Te Matua Ngahere שהוא עץ הקאורי הרחב ביותר בניו זילנד (עצום!) וגם העתיק ביותר (בן 4000 שנה). קבוצת העצים השנייה נקראת Four Sisters (יותר דרומיים מהעץ הראשון שראינו) - ארבע עצי קאורי שגדלים בצמוד אחד לשני. הם יותר קטנים מהעץ הראשון בו עצרנו, ואם מתאפשר עדיף לעצור בהם ראשונים כדי להצליח להתרשם גם מהם וגם מהשני. משם נסענו אל מוזיאון הקאורי- כשמגיעים נוטים לחשוב שהמקום קטן, שני חדרים, מקסימום שלושה. מסתבר שיש חדר ועוד חדר ועוד אחד ועוד. מצאו המון דברים לספר לנו עליהם! -; דגם מנסרה, מכונות לחיתוך עצי הקאורי העצומים, גילופי עץ מקאורי, חתך רוחב של עץ קאורי, המחשת החיים של יערנים שכרתו את העצים ושל אנשי אצולה שהשתמשו ברהיטי העץ, וכמובן את חדר השרף (אבן כתומה- שקופה) של עץ הקאורי- בו נמצא "האוסף הכי מרשים וגדול בעולם של שרף קאורי". את הלילה העברנו ביחידת דיור חמודה ומאוד בייתית של לולה ובעלה, בעיירה Tinopai.
ולמחרת שוב נסענו אל אוקלנד. כשהתקרבנו אל העיר הרגשנו "באים הבייתה"- כבר פעם שלישית שחוזרים לכאן, נדיר בטיול כמו שלנו. נסענו אל ביתם של אורה איתי והילדים, ושמחנו מאוד לפגוש בהם שוב. והפעם אריזות אחרונות עד אמצע הלילה... קמנו ב- 4:30 בבוקר, מתרגשים לקראת ההמשך. ועוד פרק בטיול כבר נגמר. ניו זילנד הייתה בשבילנו חוויה מדהימה, שונה מאוסטרליה. בהתחלה היה לנו קשה להתרגל והתגעגענו ליבשת (אוסטרליה), אך כשהזמן עבר למדנו לאהוב גם את ניו זילנד. למרות מזג האוויר ההפכפך והמעצבן (לרוב ניתן לפגוש בארבע העונות ביום אחד) הצלחנו להנות מהנופים שנראים כאילו יצאו מתוך גלוייה (גם בתור הצלם הכי גרוע בעולם אפשר לצלם פה תמונות מ-ד-ה-י-מ-ו-ת), מהאנשים הנחמדים שהכרנו פה (ניו זילנדים ואחרים מהעולם), ומהחוויה של נסיעה בקמפרוואן קטנטן וצפוף- כולנו ביחד. היה כיף ואני בטוחה שנתגעגע אל היופי המיוחד. בינתיים אנחנו עוברים אל החצי השני של הטיול שלנו והוא המזרח הרחוק. בכתבה הבאה... דוגמית של סיאול (דרום קוריאה), הונג קונג ועוד. היו שלום!
לתחילת הכתבה
אחרי יומיים מהנים בראסל, עברנו עם המעבורת בחזרה לצד השני ונסענו לעיירת התיירות פאהיה. הסתובבנו קצת, ונסענו לראות מרכז כלשהו שהוקם במיוחד לכבוד "יום וואיטנגי"- היום לפני 167 שנים נחתם הסכם וואיטנגי שהוא הסכם אדמות בין הבריטים למאורים. זוהי דילמה שמדוברת עד היום- כי המאורים דורשים אדמות נוספות. ראינו כמה סירות קנו מאוריות מסורתיות בים, חותרים לכבוד יום וואיטנגי. אחרי שסיימנו להתעניין ביום המיוחד, נסענו כשעתיים ל"בק- פקר" של יוסי, Pukepoto Lodge אליו הגענו בזכות הזמנה של איה ויורם. בית חמוד ממש, תקוע בראש גבעה בלב השומקום, עם נוף מקסים של האיזור. ישנים שם הרבה ישראלים, ויש אחווה מאוד כייפית, מומלץ. יוסי הכין לנו חומוס ולבנה מ-צ-ו-י-י-נ-י-ם. היתה ארוחת ערב משובחת ומאוד נהננו לפגוש ולהכיר את כולם
ביום הבא נסענו דרומה בחלק המערבי של הצפון, שנקרא גם Kauri Coast. עצרנו ליד שני עצים מיוחדים- הראשון Te Matua Ngahere שהוא עץ הקאורי הרחב ביותר בניו זילנד (עצום!) וגם העתיק ביותר (בן 4000 שנה). קבוצת העצים השנייה נקראת Four Sisters (יותר דרומיים מהעץ הראשון שראינו) - ארבע עצי קאורי שגדלים בצמוד אחד לשני. הם יותר קטנים מהעץ הראשון בו עצרנו, ואם מתאפשר עדיף לעצור בהם ראשונים כדי להצליח להתרשם גם מהם וגם מהשני. משם נסענו אל מוזיאון הקאורי- כשמגיעים נוטים לחשוב שהמקום קטן, שני חדרים, מקסימום שלושה. מסתבר שיש חדר ועוד חדר ועוד אחד ועוד. מצאו המון דברים לספר לנו עליהם! -; דגם מנסרה, מכונות לחיתוך עצי הקאורי העצומים, גילופי עץ מקאורי, חתך רוחב של עץ קאורי, המחשת החיים של יערנים שכרתו את העצים ושל אנשי אצולה שהשתמשו ברהיטי העץ, וכמובן את חדר השרף (אבן כתומה- שקופה) של עץ הקאורי- בו נמצא "האוסף הכי מרשים וגדול בעולם של שרף קאורי". את הלילה העברנו ביחידת דיור חמודה ומאוד בייתית של לולה ובעלה, בעיירה Tinopai.
ולמחרת שוב נסענו אל אוקלנד. כשהתקרבנו אל העיר הרגשנו "באים הבייתה"- כבר פעם שלישית שחוזרים לכאן, נדיר בטיול כמו שלנו. נסענו אל ביתם של אורה איתי והילדים, ושמחנו מאוד לפגוש בהם שוב. והפעם אריזות אחרונות עד אמצע הלילה... קמנו ב- 4:30 בבוקר, מתרגשים לקראת ההמשך. ועוד פרק בטיול כבר נגמר. ניו זילנד הייתה בשבילנו חוויה מדהימה, שונה מאוסטרליה. בהתחלה היה לנו קשה להתרגל והתגעגענו ליבשת (אוסטרליה), אך כשהזמן עבר למדנו לאהוב גם את ניו זילנד. למרות מזג האוויר ההפכפך והמעצבן (לרוב ניתן לפגוש בארבע העונות ביום אחד) הצלחנו להנות מהנופים שנראים כאילו יצאו מתוך גלוייה (גם בתור הצלם הכי גרוע בעולם אפשר לצלם פה תמונות מ-ד-ה-י-מ-ו-ת), מהאנשים הנחמדים שהכרנו פה (ניו זילנדים ואחרים מהעולם), ומהחוויה של נסיעה בקמפרוואן קטנטן וצפוף- כולנו ביחד. היה כיף ואני בטוחה שנתגעגע אל היופי המיוחד. בינתיים אנחנו עוברים אל החצי השני של הטיול שלנו והוא המזרח הרחוק. בכתבה הבאה... דוגמית של סיאול (דרום קוריאה), הונג קונג ועוד. היו שלום!
לתחילת הכתבה
