ב-מונמוזיה

 The only way is up- במיוחד כשאתה בנקודה הכי דרומית ביוון, לפני כרתים ...אז את האי קית`ריה עזבתי כשיש לי בפעם הראשונה מזה חודש וחצי יעד ומקום - ליאת , ואתונה. מצד אחד, זה שימח אותי מאוד, לראות את ליאתי אחרי זמן רב שקבענו להיפגש באתונה, ולהמשיך איתה צפונה, מה שכבר מאוד רציתי והייתי מאוד סקרנית איך זה ייראה, מה נעשה אבל.. (בשיטה שלי יש תמיד איזה אבל...), זה סימן עצוב, שעוד שבועיים הטיול שלי נגמר וחוזרים לחיים האמיתיים. לימודים, עבודה, דירה, חתול, ועוד לימודים.

ובכן, כתבה זו סוקרת את העליה לאתונה, ואת השהות בעיר, ובכתבה הבאה אספר איך נראית יוון היבשתית. במהלך השהות בקית`ריה שמעתי אגדות על מקום בדרום מערב הפלופונז שאסור להפסיד, המקורות נראו לי אמינים, וכך הגעתי , בדרך עקלקלה ופתלתלה, עם תוספת שקיעה ורודה לתוך הים ל אל מונמוזיה Monemvasia.

ההגעה שלי אל מונמוזיה הייתה קצת עקומה, אבל כמובן שבזכות הרבה מזל וסיפור אהבה חוצה גבולות (לא שלי, לכל מי שנבהל לרגע...) הצלחנו לנחות בשלום בעיר. וההסבר למשפט האחרון - מקית`ריה הפלגתי לנפולי (לא, אני לא באיטליה, גם כאן יש נפולי...), (כשעה וחצי, 1500 דרכמות) שנמצאת 42 ק"מ ממונמוזיה, אך הבעיה, היא שאין אוטובוסים, מהעיר הזו. לכל מי שרוצה להגיע- ניתן לקחת אוטובוס מאתונה, או מערים אחרות מרכזיות בפלופונז, (טריפולי, ספרטה), שזה הרבה יותר עדיף. במעבורת פגשתי את הזוג נורין ופרנקו שמנהלים רומן-חופשות בשנתיים האחרונות, הוא משוויץ והיא מקנדה, והם לקחו אותי למונמוזיה סיטי.סיטי? עיירה? מבצר? תופעה? קשה לי מאוד להגדיר את המקום בלי להשתמש במילון מושגים קיטשי במיוחד.

 זוהי עיר משומרת היטב, מתקופת ימי הביניים, בנויה כולה מאבן, עם גגות אדומים, ומעוצבת הכי בטוב טעם שרק אפשר. למחפשים מקומות רומנטיים מאוד ומעוצבים -; רישמו לפניכם. העיר ממוקמת על צלע צוק ענק, אבן גדולה במרחק מאות אחדות של מטרים מהיבשת, וכביש מחבר ביניהם.מסביב- ים ונוף, מרשים של כל החוף המזרחי של הפלופונז, מלמעלה- שמיים נקיים עם מיליוני כוכבים זוהרים, ומבפנים- סמטאות אבן ציוריות שעם מאמץ חזק מאוד של דמיון אפשר לראות בהן קצת ירושלים (והחיסרון כמובן שמאוד תיירותי שם).
לא הייתי מוכנה נפשית למקום הזה, וגם לא פיננסית, אפילו שהנזק לא כל כך גדול כפי שזה נראה ממבט ראשון. ומכאן גם כל ההתרגשות והפירוט הרב יחסית שלי על מקום אחד.

בתוך הסימטאות הציוריות יש מלונות, חדרים דירות סטודיו, וכו`. כולם עשויים אבן, מבפנים ומבחוץ, עם כוכים מרופדים בכריות צבעוניות, לופטים מעץ, עליות גג , ריהוט כבד, מצעים לבנים וריח נעים. הייתי מוכנה לגור בכל אחד מהמקומות שראיתי כל החיים, אם זה יהיהבארץ, במיוחד אחרי 3 ימים באוהל באמצע היער עם מקלחת ושירותים בחסות אמא אדמה. המחירים הם בהתאם- לסטייל- (12-20 אלף דרכמות לזוג עד שלושה ללילה, לא כולל ארוחת בוקר). לאחר מיקוח קשה ביותר הצלחתי להגיע ל- 9000 דרכמות , וזה כמובן מחוץ לעונה.

 הלינה מבחינתי היתה שווה כל דרכמה , במיוחד כשקיבלתי מגבות לבנות למקלחת והרגשתי כמו מלכת שבא לפחות. וחוץ מהלינה- הרחובות הקטנים, במונמנזיה מרוצפים מסעדות, בתי קפה וחנויות, והכל יפה ומזמין (ויקר) ושווה שיטוט.בכל פינת רחוב מחכה כנסיה או באר או פעמונים וכיף להסתובב.

 מהסמטאות ניתן ורצוי לעלות אל המבצר שנמצא מעל העיר, זהו טיפוס של כחצי שעה או ארבעים דקות, קצת קשה, אבל מגיעים אל נוף של 360 מעלות על הים והפלופונז, עם צ`ופר של בריזה בחינם, והרבה שרידי מבצר מפואר, שמזכיר מה היה פה פעם. שווה לא לוותר ולטפס עד למעלה למעלה. הכניסה- חינם.מונמוזיה היא עיר מאוד פוטוגנית, מכל זווית אפשרית (אפילו חומרי בנין לשיפוצים מעלים לעיר עם חמורים).אז מומלץ להצטייד בהתאם.וכמעט שכחתי- אין מכוניות. הכל ברגל. יש חניה בכניסה. לעיר מומלץ להקדיש יום מלא לשיטוט ולילה לינה. לא צריך יותר, ופחות יהיה בזבוז .

לתחילת הכתבה

נסיעה לאתונה

קל מאוד להמשיך מכאן לכל האתרים המרכזיים בפלופונז באוטובוסים , או להפליג ברחפת לכל מיני מקומות אחרים (אתונה, קית`ריה, כרתים וכו`).וכמו בכל שלב בטיול שלי, יש שכר וגמול לכל תעלול... כל דרך מסובכת הובילה למקום שווה, יום רע הביא ליום טוב, ועיר מקסימה הביאה לנסיעה מזעזעת , כשהכיוון הוא בנגקוק, סליחה, אתונה.

רובין, העיתונאי הסקוטי מקית`ריה, הגדיר יפה את יוון בכלל ואת אתונה בפרט , כ"שער האירופאי לעולם השלישי". הדרך לאתונה הוכיחה זאת. 450 ק"מ בשבע שעות, באוטובוס משנות החמישים , ובדרך מתפתלת . כל הנסיעה התפללתי שאני רק לא אקיא, כי זו השנאה הגדולה שלי. השיטה היוונית להגיע ממקום למקום באוטובוס נוגדת כל הגיון אפשרי. במקום שבכל עיר מרכזית יעלו עוד נוסעים , הדרך המתוקנת ביוון היא להוריד את כל הנוסעים על כל פקלאותיהם ולעבור לאוטובוס אחר. ככה. אפילו לנמנם באוטובוס כדי להעביר את הבחילה לא נתנו לי.

 ובאמת, אחרי שעות ארוכות באוטובוס שלא הצדיק את מחירו (6050 דרכמות, אבל אין ברירה אחרת, למעט אוטובוס לטריפולי ומשם רכבת , מה שמוזיל את הנסיעה בכ-1800 דרכמות , אבל מוסיף עוד לפחות שעתיים של "הנאה צרופה".) הגעתי לאתונה.זה הזמן לציין שבאופן אישי, יש לי קצת בעיה עם ערים גדולות, אני כמעט נדרסת חמש פעמים ביום, אני מפחדת מכל אחד ברחוב, ולוקח לי כמה ימים להתרגל. ולאתונה, כפי שהכינו אותי מראש, לוקח זמן להתרגל. אז ישר חיפשתי איפה לישון. הלכתי בעקבות המלצות של אנשים שפגשתי, באיים, היישר לרובע אומניה Omania, חיפה דאונטאון , להוסטל שנקרא Anabel ובאמת היה בסדר. אי אפשר לצפות להרבה מדי מהוסטל זול (2000 דרכמות). היה נקי, הרבה רעש מבחוץ, וצוות ממש ידידותי ונחמד.

 בלובי יש מקרר גדול לאכסן אוכל, יש גזיה, טלוויזיה, (כדי שאוכל לבדוק באופן אישי מה שלום אוסאמה בן לאדן...) וכל בוקר מחכה לאורחים צלחת פירות טריים בחינם. כיף גדול, ותחושה משפחתית. כל אינפורמציה חיונית, ניתן לקבל בקבלה. (הכתובת- 28 Odos koumoundourou ) יכיתי באתונה לליאתי יום, ובאמת אני ואתונה התחלנו, בשלבים, לחבב אחת את השניה. במיוחד אחרי המפגש המרגש עם האקרופוליס בלילה, והמפגש העוד יותר מרגש עם החנות Zara במבצע...אחרי חיבוקים ונישוקים, סיבוב לילי ומפוקפק באתונה, וכמה חבילות במבה מהארץ עזבנו את אתונה עם שחר (טוב, נו לא בדיוק עם שחר אלא יותר אחרי מו"מ עם סוכנות השכרת הרכב) והתחלנו להצפין.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה