הקדמה
בורמה, מדינה בדרום מזרח אסיה שלאט לאט פותחת את שעריה למטיילים. כדי להנות מהטיול כדאי ללמוד על עברה ותרבותה, דרכי ההתניידות האפשריות, מעברי הגבולות הפתוחים והסגורים, להכין את המסמכים הדרושים ולתכנן נכון את מועד הנסיעה.
בורמה, הידועה כיום בשמה מיאנמר (Myanmar), היא אחת הארצות המרתקות ביותר בדרום מזרח אסיה. המדינה ענייה בשל צורת שלטון שבמשך שנים פועל בכוח נגד כל השפעה זרה. הטיול במיאנמר הוא לא רק טיול באזור גיאוגרפי אחר, אלא גם מסע בזמן לתקופות אחרות. אם משווים בין בנגקוק -; בירת תאילנד לינגון, בירת מיאנמר, מבינים שיחלפו עוד עשרות שנים בכדי להביא את ינגון לרמת החיים האופיינית לבנגקוק. ביקור בפנום פן, בירת קמבודיה, שהמשטר בה זהה מבחינת הרכבו לזה של תאילנד, ושמתפתחת בקצב מדהים (לטוב ולרע), ממחיש עוד יותר עד כמה נשארת מיאנמר מאחור.
קשה להאמין שעדיין נותרו מקומות כאלה... כאן עדיין קיימת סביבה עתיקה ועדינה, נשמעים צלצולי פעמוני המקדשים, באוויר נישאים הריחות החזקים של שום וקטורות, ושולטים הירוק החזק של שדות האורז, וצבעי הזהב והלבן של הפגודות. האנשים המיוחדים הלבושים כולם, גברים ונשים בחצאית הלונגי המסורתית מקרינים אמונה שלמה, אמיתית וכנה ומסירות חסרת גבולות לדת הבודהיזם.
בינגון ומנדליי (ובכלל באזורים עירוניים) האווירה היא עירונית לגמרי וכוללת כבישים רחבים, תחבורה צפופה, שווקים הומי אדם, בתי מסחר וכיוצא בזה. הזיקה לבודהיזם חזקה ביותר יחסית לשאר ארצות דרום מזרח אסיה, והסביבה הכפרית (Country Side בלשון העם) נגישה הרבה יותר, שם ייראו שדות אורז, חרישה במחרשות עץ פרימיטיביות רתומות לפרדים ובאפאלו ותלבושות אותנטיות בהתאם לקבוצות האתניות השונות.
כבר בהפניית המבט הראשון אל פגודת השוודגון (Shwedagon Pagoda) בינגון, אדמת הזהב הזו מטילה כישוף וקסם, ובעליה לפגודה אפשר להנות ממטר החיוכים של אנשי המקום. גם בהיה ממושכת בפגודות באגן הקסומות תוך חלום על העבר, או הפלגה איטית על אגם אינלה בשקיעה בין גני הפרחים וגידולי העגבניות, מרתקים את התייר, ולוכדים את הלב והדמיון. אלו הן רק מקצת הדוגמאות ליופי הנשגב האופייני למיאנמר. יחד עם זאת צריך להבין שבחלוף השנים, מאז נפתחה המדינה למבקרים חלו שינויים רבים שהביאו עימם שיפור ניכר ברמת המלונות ובטיב האוכל.
גם בלשון העבר היה שמה של בורמה - מיאנמר. ב-1989 ממשלת הצבא הבורמזית הכריזה שעל המדינה להיות מוכרת כמיאנמר בקרב הקהילה הבינלאומית. מאז, במסמכים רשמיים ודיפלומטים, מוזכר רק השם מיאנמר, אבל עדיין רוב האנשים קוראים למדינה בורמה.
מיאנמר גובלת עם בנגלדש, הודו, סין, לאוס ותאילנד ושטחה 678,500 קמ"ר. במיאנמר חיים 41,734,853 בני אדם והיא המדינה החמישית הכי מאוכלסת בדרום מזרח אסיה (אחרי אינדונזיה, ויאטנם, פיליפינים ותאילנד).
עיר הבירה היא ינגון (נקראה בעבר רנגון).
הסטוריה, דת וחינוך
החל משנת 1962 הגנרל Ne Win שלט בבורמה, תוך כדי הלאמה של כל מקורות ההכנסה. בשנת 1988 העם החליט שנמאס לו, וכ-3000 איש נהרגו במהלך מהומות והפגנות שנמשכו שישה שבועות. בלחץ נזירים רמי דרג Ne Win נאלץ לעזוב את משרתו אולם מאחורי הקלעים ובעזרת אנשי שלומו בצמרת השלטון נוסדה מפלגת SLORC (ראשי תיבות: State Law and Order Restoration Council) שהכריזה על שלטון צבאי והבטיחה בחירות דמוקרטיות ביולי 1989. באותו שנה שונה שמה של בורמה למיאנמר על מנת למחוק כל סממן של המשטר הבריטי אשר שלט בה במשך שנים רבות.
האופוזיציה, אשר מוכרת בשם NLD (ראשי תיבות: National League Democracy) ומונהגת על ידי הגברת Aung San Suu Kyi, הצליחה לזכות בניצחון סוחף באותן בחירות (85% תמיכה מבין המצביעים) אולם ה-SLORAC סירבו לקבל את תוצאות הבחירות, עצרו ואסרו את Aung San Suu Kyi ואת יתר חברי ה-NLD. מאז הספיקה Suu Kyi לזכות בפרס נובל לשלום בשנת 1991, להשתחרר ממעצרה ולהיעצר שוב מספר פעמים, האחרון שבהם במאי 2003. היא מסרבת להצעת השלטון לעזוב את המדינה. Ne Win, אגב, מת בשיבה טובה בדצמבר 2002, והוא בן 91.
הגברת Suu Kyi היא בתו של המנהיג הבורמזי הדגול Bogyoke Aung San, אשר הוביל את בורמה לעצמאות מידי בריטים ועמד בראש המפלגה המנצחת בבחירות שנערכו בשנת 1947. בטרם הספיק להיכנס באופן מסודר לצמרת השלטון נרצח Aung San בידי מתנקש, מה שהוביל לפרוץ מהומות אתניות וכאוס במשך שנים רבות. המנהיג המנוח עדיין נערץ בכל רחבי בורמה והמשטר הקיים מנסה למחוק כל סממן הקשור אליו.
מיאנמר היא אחת מהמדינות הכי מעורבות מבחינה אתנית ביבשת. רשמית, ממשלת בורמה מצהירה על 135 לאומים שונים. בודהיזם זו הדת הלאומית המוצהרת וכ-85% מהאוכלוסייה מאמינים בדת זו (בעולם בורמה נחשבת כמרכז הבודהיזם העולמי). הבודהיזם הפך לדת הדומיננטית רק אחרי שהמלך King Anawratha החזיר את כתרו ב- 1044. ניתן לראות שכל מקדש בודהיסטי נמצא במרכז הכפר, וכמו בתאילנד, גם במיאנמר, מקדשים הם מקום חינוכי. משפחות רבות היו רוצות לראות את ילדיהן (נשים וגברים) גדלים להיות נזירים ונזירות, אולם אין "חינוך נזירי בסיסי".
כמעט כל ילדי המדינה זוכים לחינוך יסודי, שכולל גם לימודי היסטוריה, מתמטיקה ואף אנגלית. הדגש בלימודי האנגלית הוא על קריאה וכתיבה ופחות על דו שיח וניתן ל"תקשר" עם מקומיים באמצעות כתיבה באופן לא רע. בינגון ובמנדלי ישנן אוניברסיטאות ובתי ספר. חלק מן הלימוד בבתי הספר מתמקד בלימודים מקצועיים ואימונים טכניים.
מעברי גבולות, תחבורה והתמצאות
הגעה בטיסה לינגון אפשרית מבנגקוק (4 חברות תעופה: Thai Airlines, Bangkok Airways, Myanmar Airlines International ו-Pucket Air), מהודו (כלכתה) ומבנגלדש. הגעה בטיסה למנדליי אפשרית מצ`אנג מיי שבצפון תאילנד. פרטים יש לברר בסוכנויות נסיעות תאילנדיות.
יציאה בטיסה מהמדינה אפשרית דרך ינגון בלבד, כאשר ניתן לטוס מינגון גם לצ`אנג מאי (טיסות דו שבועיות של חברת Air Mandalay). למרות ההגיון שבדבר, לא קיימת טיסת חזור ממנדליי לצ`אנג מאי.
לכל המעוניין לנחות במנדליי ולצאת מינגון, כדאי לברר היטב את השמועה הגורסת שנקודת הכניסה למיאנמר צריכה להיות זהה לנקודת היציאה. מי שנכנס למיאנמר עם כרטיס חד כיווני יוכל לרכוש כרטיס חזרה דרך אחת מסוכנויות הנסיעות הרבות שפזורות בינגון ובמנדליי. חוץ מטיפול בכרטיסי טיסה בינלאומיים ופנימיים, סוכניות הנסיעות לא ממש עוזרות הרבה.
מס יציאה מהארץ הוא 10 דולר.
גבול יבשתי: הגבול היבשתי עם תאילנד (Mae Sai שבתאילנד ו-Tachileik שבמיאנמר) פתוח למעבר זרים. עם זאת כדאי לקחת בחשבון ש:
א) זהו גבול של "50-50" (כלומר יכול שלא להיפתח באותו יום בהחלטה שרירותית).
ב) מ-Tachileik מגיעים ל-Keng Tong עם pick up שאורך כשש שעות ומשם יש לקחת טיסה פנימית לנקודה אחרת במיאנמר (מנדליי או אינלה לייק) כך שחצייה יבשתית, באם היא אפשרית, תעלה כסף וזמן.
ג) שוב רצוי לבדוק את השמועה הגורסת שנקודת הכניסה צריכה להיות לנקודת היציאה.
ישנו מעבר גבול נוסף עם מיאנמר אליו מגיעים במעבורת מהאי Koh-Samui שבדרום תאילנד, אולם זהו מעבר גבול אשר פתוח לצורכי הארכת ויזה תאילנדית בלבד והרווח של הממשלה המיאנמרית מכך הוא שהמאריכים צריכים לשלם גם עבור ויזה למיאנמר.
בכל מקרה יש להכין ויזה מראש, ולא ניתן לקבלה בשדה התעופה או במעבר הגבול היבשתי.
תחבורה
אוטובוס: האוטובוסים הרגילים הם עתיקים, זולים, זמינים, לא נוחים וצפופים עד מאוד. ישנם גם אוטובוסים יותר יקרים שנחשבים אקספרס. אך עדיין, בגלל הדרכים הגרועות, המהירות הממוצעת היא מתחת לחמישים קמ"ש. אם תרצו לנמנם בנסיעה אל תשכחו להביא זוג איכותי של אטמי אוזניים, כיוון שסרטי פעולה יוצגו בקול רם.
רוב האוטובוסים אשר נוסעים ליעדים התיירותיים (אינלה לייק, באגן) ולערים הגדולות (ינגון ומנדליי) הם אוטובוסים טובים, ברמה מערבית לא רעה, כנראה לאור העובדה שקיימות מספר חברות אוטובוסים שנוסעות לכל יעד. רוב הדרכים לא רעות וסלולות (רוב הדרכים הראשיות והגשרים החדשים נסללות ונבנים על ידי ברוני הסמים, על מנת להבטיח מעבר מהיר יותר של "הסחורה") אולם יש לקחת בחשבון שמהירות הנסיעה הממוצעת אכן איטית (מה שמאריך את זמן הנסיעה) וכמעט כל הנסיעות יוצאות בשעות אחר הצהריים או הערב ומגיעות לפנות בוקר. המיאנמרים משוגעים לקריוקי, ומתמחים בכתיבת מלים מקומיות ללחנים מערביים (חפשו את הגרסה המקומית ל"הבה נגילה"...).
כרטיסי אוטובוס מומלץ ביותר לקנות דרך בית המלון או הגסט האוס שבו תתאכסנו. רובם עובדים עם לפחות חברת אוטובוסים אחת וישמחו להזמין עבורכם כרטיס אוטובוס. גם אם תדרשו לשלם עמלת כרטיס, ברוב המקרים הדבר ישתלם ויחסוך לכם זמן וכסף (בינגון, למשל, ישנן שלוש תחנות אוטובוס מרכזיות, כולן במרחק 40 דקות נסיעה מה-Downtown. כמו כן, הסיכוי למצוא שם דובר/ת אנגלית הוא קלוש...).
רכבת: כיאה לקולוניית עבר בריטית מרושתת מיאנמר במסילות רכבת רבות ומסועפות. התשתיות ישנות מאוד, כמו גם הקרונות, והנסיעה איטית ואורכת זמן רב. בנוסף הנסיעה יקרה מאוד (רכבת מינגון למנדליי תעלה כ-35 דולר! אוטובוס יעלה כ-6 דולר).
טיסות פנים: ניתן לטוס כמעט לכל מקום תיירותי (מנדליי, אינלה לייק, באגן) אולם משום מה אלו טיסות יקרות מאוד (בין 70 ל-100 דולר, תלוי ביעד). טיסה מבנגקוק לינגון יכולה להיות יותר זולה מטיסה מינגון למנדליי!
מרכז מידע לתייר:
במיאנמר קיים גוף בשם Ministry of Hotels & Tourism, שניתן למצוא סניף שלו בכל עיר גדולה ובאתרים תיירותיים. העובדים שם דוברי אנגלית שוטפת (ואדיבים מאוד) ומספקים מידע אמין ומדויק (פחות או יותר) לגבי דרכי הגעה ושעות נסיעה, מחירים שונים, מידע על המרת כספים וכדומה. בינגון הסניף נמצא בכתובת הבאה:
77 -; 91 Sule Pagoda Road, Yangon.
Phone: 01-280321, 01-252859
שעות הפעילות הן: 17:30-;08:30, למעט ימי שבת וראשון.
עונות ומזג האוויר
כמו בתאילנד, גם בבורמה שלוש עונות עיקריות. העונה הקרה והיבשה נמשכת מאוקטובר עד פברואר. העונה החמה והיבשה - נמשכת ממרץ עד תחילת יוני, והעונה החמה-גשומה מאמצע יוני עד ספטמבר. העונה הטובה ביותר לבקר במיאנמר היא בין נובמבר לפברואר, כאשר יש פחות גשם ופחות חם, ועל כן בעונה זו כמות המבקרים גדולה. מאידך, בחודשים יוני עד ספטמבר בדרך כלל מיאנמר אינה עמוסה במטיילים. עם זאת, המונסונים עלולים להקשות על תנאי הנסיעה ממקום למקום, כאשר גם כך הנסיעות ארוכות מאוד.
כסף
מטבע וחליפין: השער הרשמי הוא 450 צ`אט ל-1 דולר אמריקאי. בשוק השחור ניתן לקבל בין 900 ל-930 צ`אט עבור אותו דולר אמריקאי, כאשר ניתן ורצוי להתמקח, במיוחד עבור שטרות גדולים של 50 ו-100 דולר. אומנם החלפות בשוק השחור הן לא חוקיות אולם בערים הגדולות גם בתי מלונות גדולים עוסקים בסחר חליפין זה, ואישית לא שמעתי על תייר שנעצר על החלפת מטבע זר. בכל מקרה רצוי לפקוח עיניים ולהיות זהירים. המרת כסף מומלץ מאוד לעשות בערים הגדולות (ינגון ומנדליי), משום שבמקומות אחרים קשה למצוא מקומות להמרה ואם כן השער יהיה יותר נמוך.
כרטיסי אשראי: אין שימוש בשכאלה, גם לא בבתי מלון וחברות תעופה.
המחאות נוסעים: ישנה התקדמות, ובחלק מהבנקים ואף בבתי המלון הגדולים ניתן לפרוט המחאות נוסעים בשער המרה נמוך הקרוב לשער היציג. עם זאת, לא מדובר בהמחאות נוסעים של "אמריקן אקספרס" אלא של חברות אחרות. בשורה התחתונה עדיין מומלץ להגיע למדינה עם כמות מספקת של כסף מזומן.
הערה- שטרות של 100 דולר שמספרם הסידורי מתחיל באותיות CB לא יוחלפו בשוק השחור. ניתן להמיר שכאלה בבנקים (בשער יציג) או בבתי מלון וגסט האוסים (שער המרה נמוך יותר מ"השער השחור").
טיפים (תשר) אינם דבר נהוג במיאנמר, הם לא חלק מהתרבות הבורמזית, אבל "מתנות" כן. "שוחד" קטן יכול להביא אותך רחוק עם המקומיים. לא הכרחי כסף, ניתן לתת גם סיגריות, עטים, ליפסטיקים, טי שירטס. המקומיים למדו את השיטה, ומאוד ישמחו לקבל סיגריה או חולצה, אולם ברור גם להם שכסף יעזור הרבה יותר. מומלץ בכל זאת להשאיר מתנה קטנה, ללא קשר לתשלום. ההנאה מהחיוך והכרת התודה מובטחת...
ויזה ונציגויות ישראליות
בכדי להיכנס למיאנמר דרושה ויזה. הוצאת ויזה בארץ אורכת כשבוע ומחירה כ-85 שקלים. תוקף הויזה הוא לחודש, החל מהיום בו נכנסים למדינה, ויש להיכנס למדינה לא יאוחר משלושה חודשים מיום קבלת הויזה.
הנפקת ויזה בחו"ל:
ויזה ל-28 יום ניתן להוציא בארץ, בבנגקוק (תאילנד), קטמנדו (נפאל) וניו דלהי (הודו). ברוב המקרים את הויזה יש לנצל (ולהיכנס למיאנמר) לא יאוחר משלושה חודשים מיום הנפקתה. על פי השגרירות הישראלית בינגון ניתן לשלם קנס של שני דולר עבור כל יום שהיה נוסף, אותו משלמים בשדה התעופה (למתכננים לחצות יבשתית לתאילנד מומלץ לוודא שהויזה "הסטנדרטית" מאפשרת גם כניסה דרך הגבול היבשתי). יש להצטייד במספר תמונות פספורט (רצוי להכין לפחות שתיים) ויתכן וכחלק מהבקשה לויזה תדרשו גם להציג כרטיס טיסה דו כיווני, למיאנמר וממנה.
נציגות ישראל במדינה:
15 Khabaung St.
Hlaina Township, Yangon
Phone: 95-1-515115
Fax: 95-1-515115
E-Mail: [email protected]
Working hours: Sunday -; Thursday: 09:00 -; 16:30. Friday: 09:00 -; 14:00.
(כתובות וטלפונים נוספים של שגרירויות ונציגויות ישראליות בחו"ל ניתן למצוא באתר משרד החוץ)
כתובת הנציגות במדינת ישראל:
קאופמן 2 , תל אביב
טלפון 5170760/1
פקס: 5271440
תקשורת, שפה וחשמל
בתי הדואר פתוחים בימי שני-שישי בין 9:30 ל 16:30.
טלפון: קידומת המדינה היא 95.
שיחות בינלאומיות יקרות ותעלנה בין 5 ל-7 דולר לדקת שיחה. לכל המעוניין בשיחת טלפון ניתן לבצע שכזו מבתי מלון וגם ממספר גסט האוסים.
אינטרנט: קיימים מספר מקומות של "אינטרנט קפה" בינגון, מנדליי, באגן ואינלה לייק. מרוב המקומות לא ניתן לגלוש לשירותי דואר אלקטרוני ציבוריים (כגון Hotmail, Yhaoo וכדומה) למרות שקיימים מקומות "אמיצים" שמשתמשים בשרתי Proxy ובהם כן ניתן לקבל שירותים אלה. בכל מקרה המחירים בדרך כלל לא זולים ויכולים להגיע עד לדולר וחצי לחצי שעת שימוש!
כיום ישנה אלטרנטיבה פשוטה לתקשורת מינימלית עם הבית: ברוב הגסט האוסים ובבתי המלון קיים חיבור אינטרנט ודואר אלקטרוני אשר עובר דרך השרת הראשי של ממשלת מיאנמר. ניתן לנצל אותו תמורת תשלום סביר (בדרך כלל דולר אחד לשליחת e-mail וחצי דולר לקבלת תשובה) על מנת ליצור קשר עם הבית ולקבל תשובה. יש לקחת בחשבון שיכולות לעבור מספר שעות עד קבלת התשובה עקב בדיקות הצנזורה, ולכן יש לרשום רק mail-ים קצרים עם פרטים רלוונטיים בלבד. בכל מקרה, יש לעדכן את הבית לפני הכניסה למדינה ולהודיע על האפשרות שלא תיצרו קשר לזמן ארוך מהרגיל.
שפה: השפה השלטת היא בורמזית, בכל מיני ניבים מקומיים.
חשמל: 230V, 50 Hz.
אוכל
הדיאטה הבסיסית היא אורז וקארי. יש גם כמה שילובים של דגים וסלט וכמו כן מרק מגיע אוטומטית עם הארוחה. המטבח הבורמזי השתפר בשנים האחרונות. הדיאטה הבסיסית התרחבה גם לטופו ונודלס, כאשר ב"מסעדות" שממוקמות על המדרכה ובפינות הרחוב ניתן למצוא גם תבשילי בשר שונים ומשונים (Chicken, Pork, Fish) שמגיעים עם אורז לבן ותפוחי אדמה. התקשורת ב"מסעדה" שכזאת מתבצעת בדרך כלל על ידי חוש הראייה, הריח והטעם, והרבה תנועות ידיים. בערים הגדולות ובאתרי תיירות ישנן גם מסעדות מערביות מצוינות. עלות ארוחה במסעדה יכולה להגיע לשלושה דולר, ואילו אוכל בחוץ יעלה בין 250 ל-500 צ`אט. כמובן יש לשים לב להיגיינה בסיסית כאשר אוכלים ברחוב.
אזורים שכדאי לטייל בהם
- ינגון - עיר הבירה של מיאנמר, עיר שוקקת חיים, ובה פגודות מוזהבות רבות ביניהן השוודגון המפורסמת. ניתן לצאת מהעיר לבקר במקומות מדהימים בסביבה, למשל בפגודה התלויה.
- מנדליי - העיר מוקפת מקדשים ואתרים היסטוריים חשובים מאין כמוהם לדת הבודהיסטית ולאנשי מיאנמר.
- באגן - אלפי מקדשים, מציצים מהקרקע בחוסר הגיון ופרופורציה, האמונה הבודהיסטית שולטת ומקרינה על כל האוירה הקסומה והמיוחדת של באגן.
- באגו - הפגודה המוזהבת, התלויה על סלע, על קצה הצוק, אחד מאתריה החשובים של מיאנמר.
- אגם אינלה - המקום הקסום והמיוחד אשר רק בו אפשר לראות סגנון חיים כל כך שונה ממה שאנו מכירים כיום, וכנראה נכיר...
- חופים במיאנמר - על שלוש רצועות חוף, המאפשרות מנוחה, שיזוף ונופש.
לתחילת הכתבה
יוצאים לטיול תרמילאים במיאנמר? כל המידע החשוב לטיול שלכם באתר "עפתי" >>
