טיול תרמילאים בגאורגיה

גאורגיה, אחת המדינות היפות בעולם, שוכנת בלב הקווקז, ומציעה למטיילים בה מגוון אפשרויות נהדרות לטיולים. לפניכם כתבה על טיול תרמילאים במדינה, עם אתרי הטרקים הטובים ביותר והמלצות למטיילים.

ורד חורש
תמונה ראשית עבור: טיול תרמילאים בגאורגיה - תמונת קאבר
© גיל חן

בכתבה זו:

תכנון מסלול הטיול בגאורגיה 

תכנון מסלול טיול בגאורגיה תלוי בהעדפות שלכם, אבל אני אנסה לתת כמה נתונים שיסייעו בקבלת החלטה. אלו אזורי הטיול העיקריים בגאורגיה, תיאור כללי של הנופים וטמפרטורות: 

  • חזבגי - אזור הררי, קרחונים, פסגות מושלגות, יחסית צחיח. בתקופה בשנה שהיינו (סוף ספטמבר-תחילת אוקטובר) היה בין המקומות הקרים. לא ירד גשם, אבל קשה לצפות.
  • תושתי - אזור הררי (אבל עם מעט פסגות מושלגות יחסית), ירוק יחסית. הנידח ביותר. בתקופה בשנה שהיינו (סוף ספטמבר-תחילת אוקטובר) היה בין המקומות הקרים. יחסית יבש, אבל טיפטף מידי פעם, במיוחד החל משעות אחה"צ המוקדמות (גם אם לא יורד גשם בדרך כלל הראות היתה פחות טובה החל משעות אחה"צ המוקדמות, לכן אם מתכננים טיפוס שווה להתחיל מוקדם יחסית כדי שכשתגיעו לפסגה עוד תוכלו לראות משהו). קשה לצפות.
  • סוונטי - אזור הררי, קרחונים, פסגות מושלגות, ירוק מאוד. בתקופה בשנה שהיינו (סוף ספטמבר-תחילת אוקטובר) היה בין המקומות הפחות קרים. לפעמים ירד גשם בלילה או בבוקר ובמהלך היום התבהר. לא היה יום שלא יכולנו לטייל בגלל גשם, אבל קשה לצפות.
  • בורג`ומי - פארק לאומי עם מסלולים מסומנים ובקתות שאפשר ללון בהן וגם להדליק בהן אש, הרים נמוכים ויערות. לא קר יחסית, אבל עלול להיות גשום. מכיוון שלא היינו, זה לא מידע בדוק.
  • קחטי - מישורי (למעט סירנארי שהיא גבוהה יחסית). בתקופה בשנה שהיינו (סוף ספטמבר-תחילת אוקטובר) היה נעים מאוד אבל קצת צהוב (סוף הקיץ). אני מניחה שבתחילת הקיץ ירוק יותר. בחורף יורד שם שלג לדבריהם.
  • באטומי - לחוף הים השחור. לא היינו, כך שאין לי שום נתונים על האזור. אני מניחה שהטמפרטורות דומות לישראל (אולי נמוכות במעלה או שתיים). לא בטוח שאטרקטיבי להגיע לבאטומי - כנראה שהחופים בישראל יפים יותר.

אם מטיילים בסתיו כמונו, ניתן להתחשב בתכנון המסלול בטמפרטורות - כלומר, להתחיל במקומות הקרים יותר (חזבגי, תושתי) ולהמשיך למקומות הקרים פחות ככל שעובר הזמן (סוונטי, בורג`ומי, באטומי), במיוחד אם מתכוונים לישון בחוץ. בכל מקרה, כדאי לשים בתיק שכמייה, כי לפעמים נכנסים ענני גשם במהירות לאזורים. 

לתחילת הכתבה

מתחילים את הטיול בסוונטי

הגעה: מסטיה היא העיירה הראשית בסוונטי ומגיעים אליה באמצעות מרשרוטקה ישירה מטביליסי (25 לארי) או באמצעות רכבת לילה מטביליסי לזוגדידי (15 לארי לאדם בקרון שינה של שניים). נסיעה ברכבת היא נוחה ומסודרת יחסית - כרטיסים יש לרכוש מראש, אפשר גם אחה"צ בתחנת הרכבת בטבילסי שנמצאת משמאל לתחנת המטרו Vagzalis Moedani. באולם הגדול של מבנה התחנה יש חלונות עם מספרים שבהם מוכרים כרטיסים ליעדים השונים. כרטיסים לזוגדידי יש בחלון 13 או 12 אם אני זוכרת נכון. זה נמצא באולם קטן יותר שנמצא בהמשך כשיוצאים מהדלתות בצד ימין (כשעומדים עם הפנים לדלפקים) של האולם המרכזי. הרכבת יוצאת בשעה 21:30. אין אוכל ושתייה או ניר טואלט ברכבת אז מומלץ להביא. כשמגיעים לזוגדידי יש הרבה מרשרוטקות שמחכות ליד התחנה. המרשרוטקה למסטיה לא נמצאת שם, אבל תשאלו איפה היא ויכוונו אתכם (על פי רוב שוטר ייקח את מספר הדרכון שלכם - לא לדאוג זה נוהל שגרתי). הנסיעה במרשרוטקה למסטיה (15 לארי) אורכת 4-6 שעות ויש לפחות עצירה אחת למנוחה, מזון ושתיה במזנון דרכים (עם קופדרי מצוין - מעין חצ`פורי בשרי שניתן למצוא רק באזור סוונטי, תאכלו אפילו שזה שמונה בבוקר!). הדרך מקסימה אבל גם בחלקה מפחידה, במיוחד אם הנהג שלכם פזיז (חלק גדול מנהגי המרשרוטקה הם כאלו). החדשות הטובות הן שבסוף המסע המפרך תגיעו לסוונטי. אחד המקומות היפים עלי אדמות.

לינה: לדעתי כדאי לישון במסטיה ולא בכפרים הסמוכים אליה כי חלק גדול ממסלולי היום יוצאים ממנה ובתור העיירה הראשית באזור יש בה בנק, מכולות, פאב, אינטרנט, מרכז מידע לתיירים וניתן למצוא בה בקלות ג`יפים שיסיעו אתכם לכל מקום בסוונטי וגם עוד חבר`ה שרוצים לעשות טרקים כדי להוזיל עלויות של מדריך/ג`יפים. יחד עם זאת, מסטיה היא לא יותר מכפר במונחים ישראליים, ולכן לא תרגישו בעיירה ראשית כשתשכבו על הערסל בחצר הגסטהאוס שלכם עם ספר. אנחנו ישנו אצל נינו רטיאני (Nino Ratiani) ממש בכניסה למסטיה. יש לה גם מכולת קטנה, כך שזה נוח. נינו היא אישה מקסימה הדוברת אנגלית בסיסית. תמונה (Tamuna), ביתה המדהימה, דוברת אנגלית מצוינת ויש לה אינפורמציה רבה על האזור שהיא בשמחה תחלוק איתכם וגם תעזור לכם בכל דבר (החל מארגון טיול וכלה בכביסה). האוכל מצוין, החדרים נחמדים, המקלחת טובה ויש מים חמים. אנחנו ממליצים בחום לישון אצל המשפחה החמה הזו! 30 לארי לאדם ללילה כולל ארוחות בוקר וערב. 

מוזיאון במסטיה - אוסף של כלי עבודה ובית, תכשיטים ובעיקר כל מיני ציורים ויצירות הנוגעים לנצרות מאזור סוונטי. ניתן לוותר. 10 לארי כניסה. עוד 10 לארי להדרכה באנגלית (אם כבר נכנסים מומלץ לקחת הדרכה). 

מוזיאון בית סוונטי ישן - יש מוזיאון שהוא למעשה בית סוונטי מתקופת המאה ה- 14 (אם זכרוני אינו מטעה אותי). יש לידו מגדל מקלט (רבים מסוגו מעטרים את סוונטי ומסמלים את האזור) שניתן לטפס אליו ולהשקיף אל האזור. 3 לארי. מעניין במיוחד עם הדרכה (בשפה הרוסית בלבד; אוסטרי דובר רוסית תרגם עבורנו לאנגלית ואנחנו סיכמנו בעברית ובאנגלית והשארנו אצל נינו רטיאני לטובת הדורות הבאים - ניתן לקחת את דף ההסבר אבל נא לשמור עליו ולהחזיר כדי שגם אחרים ייהנו). נחמד.

טיולים באזור מסטיה
טרק לקרחון - נחמד מאוד. בגלל שהוא יחסית קל (עליה של כ- 400 מ`) מומלץ להתחיל איתו. יש כחצי שעה-שעה (בכל כיוון) של הליכה די סתמית בתוך מסטיה ובשוליה שאפשר לחסוך אם משיגים טרמפ (אפשר גם ברכב רגיל). סה"כ הטיול אורך כשש-שבע שעות (כולל הפסקות וכולל ההליכה בתוך מסטיה). אחרי שתעברו את הגשר לצד השני של הנהר ייקח אתכם שוטר גבולות לנקודת ביקורת, ירשום אתכם (חובה להביא אתכם פספורט!) ויתן לכם שובר (תשמרו אותו כי צריך ללכת אליו בסוף הטרק ולהחזיר לו את השובר). יש מעיין ליד תחנת משטרת הגבולות, אז אם חסר לכם מים - תבקשו ממנו שיראה לכם. מעבר לזה לא ראינו מעיינות במסלול. 

טרק ל"צלב הראשון" (900 מ`) ול"צלב השני" (עוד 900 מ`) - אנחנו לא טיפסנו לצלב הראשון ברגל, אלא בג`יפ כי תכננו לעלות ל"צלב השני". ממה שנאמר לנו יש יותר מדרך אחת לטפס ל"צלב הראשון". דרך הג`יפים נראית לא קשה ונחמדה. שמענו על טיילים מנוסים שקצת התברברו בדרך אחרת, אז כדאי לוודא שמבינים טוב איך מוצאים את הדרך (דברו עם מטיילים אחרים, בידקו בספר של פיטר נסמיט ודברו עם תמונה הבת של נינו רטיאני). אחרי "הצלב הראשון" אפשר להמשיך לאגמים. כשאנחנו היינו שם (סוף ספטמבר) הם היו בלתי מרשימים. טיפוס ל"צלב השני" זו כבר אופרה אחרת. אם אתם מתכננים לעשות אותו מומלץ לקחת ג`יפ עד האגמים (80 לארי והוא מחכה לכם עד שאתם יורדים ומחזיר אתכם למסטיה) כי ההמשך מורכב. אנחנו לא הצלחנו להגיע אליו. שני חבר`ה שטיילו איתנו הגיעו אליו וחזרו עם תמונות מדהימות. הטיפוס קשה ודורש כושר מתאים וגם טיפה אומץ, כי יש דרדורת, הנתיב לא לגמרי ברור ולפעמים ממש צריך להאחז בסלעים בידיים וברגליים כדי לא ליפול. אם יש לכם מספיק כושר ואומץ - תעפילו לנקודה עם תצפית מרשימה מאוד על ממלכת קרחונים ופסגות מושלגות וכן על הצד הפחות אפל הוא הצד של מסטיה. יש טרקים יומיים נוספים בספר של פיטר שאנחנו לא עשינו אותם. אפשר לקבל מידע עליהם גם מתמונה הבת של נינו רטיאני.  

טיול של שלושה ימים לאושגולי - מומלץ בחום (אחד משיאיו של הטיול שלנו): יום ראשון - בג`יפ ממסטיה לצ`ראביאני (כשלושת רבעי שעה נסיעה; 50 לארי). טיפוס של כ- 800 מ` ואח"כ ירידה של כ- 350 מ`. לינה בכפר אדישי אצל ג`ורה קלדאני (משפחה חמה עם בית מיוחד; מקלחת מצוינת ומפתיעה! 30 לארי. תבקשו שיכינו לכם לחם וחצ`פורי לדרך של יום המחרת). סה"כ 5-6 שעות (כולל הפסקות). יום שני - עליה לפס (יפה מאוד) של כ- 750 מ` ואח"כ ירידה של כ- 1,100 מ`. לינה בכפר איפרארי אצל אוצ`ה מרגלאני (בית נופש סובייטי מיוחד מאוד!). 30 לארי. שתי בנותיו שרות ומנגנות בכלים מסורתיים - מאוד יפה. סה"כ 9 שעות (כולל הפסקות). כדאי לקחת סוס מאדישי (אנחנו לקחנו כי אמרו לנו שזה דרוש על מנת לחצות את הנהר - 30 לארי, אלא שהנהר היה בסוף ספטמבר די רדוד וניתן היה לחצות בקלות גם ללא סוס, אבל תמורת 20 לארי נוספים הסוס המשיך איתנו עד לפס וסחב את הציוד של כולנו, מה שהיה נחמד ומקל מאוד). יום שלישי - קצת מבאס, כי הולכים למעשה על דרך הג`יפים שעליה חוזרים אח"כ למסטיה. יום קצר של כ- 3-4 שעות של עלייה מתונה מאוד (כ- 300 מ`). מגיעים לאושגולי, שהם למעשה 3 כפרים נפרדים אבל מאוד קרובים זה לזה. יש טרק לקרחון שיוצא מאושגולי שאנחנו לא עשינו (אבל מי שרוצה לישון באושגולי יכול לעשות; לחילופין, ניתן אולי להתחיל את היום מוקדם ולעשות גם את הקרחון באותו יום. בכל מקרה, על פי השמועות הקרחון פחות מרשים מזה של מסטיה). חוזרים מאושגולי למסטיה בג`יפ שמוצאים בכפר (פשוט מסתובבים וכשרואים חצר עם ג`יפ שואלים). כשהיינו שם המחיר היה גבוה ולא בר מיקוח - 150 לארי (כשעתיים נסיעה).

מישה הדריך אותנו בטיול הזה. הוא דובר אנגלית בסיסית, מיומן ומכיר את האזור היטב. הוא גם נחמד מאוד וסייע בתקשורת עם המקומיים בכפרים שלנו בהם. ממליצים עליו בחום. 40 לארי ליום. אנחנו שילמנו לו 50 לארי ליום כי היינו מרוצים. אם לא ישנים בגסטהאוסים בדרך, אז צריך לשלם על הלינה שלו. אם ישנים בגסטהאוס הם סופגים את הלינה שלו. בכל מקרה, בגלל שאין אפשרות ממשית להצטיידות בדרך ובגלל שהגסטהאוסים במסלול הזה כ"כ מיוחדים - ממליצה לישון בגסטהאוסים. לא מומלץ לעשות את הטרק הזה בלי מדריך. פגשנו חבר`ה שהתברברו. חלק גדול מהמסלול הוא בתוך עצים מה שמקשה על הניווט. ובכלל, לדעתי, הוודאות שתגיעו בלילה למחוז חפצכם (מיטה, מים חמים וארוחה) שווה את העלות הצנועה של מדריך. לגבי מים - יש מעיינות בדרך ומישה ינחה אתכם איפה ניתן למלא בקבוקים. בכל מקרה, מומלץ לקחת 3 ליטר לאדם לפחות. הפרטים של מישה: Misha Mchedliani, מייל: kvedilash@yahoo.co.uk, טלפון: 995-8-93-955573+

לתחילת הכתבה

מטיילים במצודות

הגעה: יש מרשרוטקות לשם מליד תחנת המטרו Didube. אנחנו לא נסענו במרשרוטקה (באינטרנט כתוב שזה כ- 10 לארי לאדם). פשוט עצרנו מונית בטביליסי והסברנו לו שאנחנו רוצים לנסוע לחזבגי ולעצור בדרך בכל מיני מקומות. אנחנו נסענו ככה תמורת 76 לארי (אפשר בפחות, אני בטוחה, כי בחזרה משם שילמנו למונית 40 לארי, אמנם בלי עצירות). אפשר לעצור בדרך במצודת אנאנורי ובמרפסות באזור גודאורי

לינה: המקום הטוב ביותר שישנו בו מבחינת התנאים הפיסיים בגאורגיה היה הבית של דיאנה וזאלי בחזבגי. הם עברו לבית שנה לפני שאנחנו היינו שם (ספטמבר 2007). הכל חדש ויפה. מקלחת ושירותים מדהימים. דיאנה מבשלת מצוין, ממש פינקה אותנו. הם לא דוברים אנגלית בכלל, רק רוסית וגאורגית, אבל יש להם הרבה רצון טוב ועם שיחון ותנועות ידיים מסתדרים יופי. מומלץ בחום. זה בין הבתים הראשונים ביותר של חזבגי כשמגיעים מטביליסי. אם הגעתם למרכז, צריך לחזור אחורה. ממש בתחילת חזבגי יש כביש קטן שעולה ימינה לכיוון בית אבן גדול עם חלונות מקושתים, חממה צמודה וחצר גדולה מגודרת בחומת אבן. לזאלי יש ג`יפ ניבה לבן שלפעמים ניתן להבחין בו חונה בחצר. 30 לארי לאדם ללילה כולל ארוחות בוקר וערב. טלפונים: דיאנה -  899570313, זאעלי - 898522525.

טיולים: אנחנו פחות אהבנו את חזבגי שהגענו אליה אחרי מסטיה. עשינו רק את הטיפוס לכנסיית סמבה (Sameba) ומשם לנקודת התצפית על הקרחון (view point). זה טיפוס של כ- 1,000 מטר. מומלץ לקחת משהו חם ללבוש, כי לקראת התצפית ההליכה היא ממש על הסכין ויש רוחות עזות. להגיע לתצפית לקח לנו כ- 4 שעות ולרדת בחזרה לכפר עוד שעתיים.  

בסוף ספטמבר 2007 חזבגי היתה די מצהיבה. במועדים אחרים, נראה שהטיול לעמק טרוסו יכול להיות נחמד ולא קשה. בנוסף, יש מסלול שנשמע מבטיח מחזבגי לג`וטה, משם לרושקה ומשם לעיירה שאני לא מצליחה לזכור את שמה אבל נמצאת מזרחית לדרך הצבאית (החבר`ה ב- Geoland מכירים את המסלול הזה ויוכלו לעזור בזיהוי העיירה...) ומשם כבר אפשר לחזור במרשרוטקה לטביליסי. נראה שהמסלול הזה מחייב ציוד לינה. בנוסף, יש המלצות באתר זה על טיולים יומיים לקרחון ולעמק סנו (שזה בעצם ג`וטה). כאמור, אנחנו מיצינו את חזבגי די מהר (אבל יש הרבה שאהבו...). אגב, הפירות בחזבגי טעימים במיוחד (וגם מגוונים יחסית ליתר הקווקז) וכדאי להצטייד ליום טיול בקצת פירות בירקנים שליד המרכז (למשל, ברחוב שעולה מעט ימינה מהמרכז). 

לתחילת הכתבה

 

 

יוצאים לטיולי יום

הגעה: מונית מטביליסי לתלאבי (Telavi) עולה 28 לארי. יש מרשרוטקות שעולות למיטב ידיעתנו 6 לארי ליד תחנת המטרו של איסאני בטביליסי, אבל לא מצאנו איפה הן בדיוק, אז ויתרנו. הנסיעה אורכת כשעתיים. לאחר מכן יש להמשיך עוד חצי שעה לאלבני (Alvani). כאן כבר אין מרשרוטקה והמונית עולה 15 לארי. מאלבני לוקחים ג`יפ לאומלו (Omalo). ג`יפ עולה בסביבות 150 לארי. הדרך אורכת קצת יותר מארבע שעות והיא תלולה ולעיתים מעט מפחידה. אבל בעיקר מאוד יפה. ממש חויה בפני עצמה. כשמגיעים לאומלו (מעבר לתחושת הרווחה על סיום הנסיעה) מרגישים בעולם אחר. האזור כל כך מנותק ויפה. אין חשמל - רק גנרטורים שמופעלים (אם הם קיימים) בדרך כלל רק משעות החשיכה. רוב האנשים עוזבים את הכפרים בחורף ויורדים יחד עם העדרים לאלבני. כשאנחנו היינו, בתחילת אוקטובר, הנדידה מטה היתה בעיצומה ושיירות ארוכות של עדרים השתרכו במורד ההר וחצו את דרכו של הג`יפ שלנו. המראה מקסים. צריך לקחת בחשבון שאם מגיעים מעבר לשבוע הראשון או השני של אוקטובר, מומלץ לתאם עם מישהו שיארח אתכם למעלה, כי, כאמור, נהיה דליל מאוד באנשים. 

לינה: אנחנו ישנו באומלו ב"מלון" שנקרא מלון קמסורי (Kamsuri Hotel) שהוא מבנה לבן וגדול בסמטה מצד שמאל של "הכביש הראשי" של אומלו (לא לדאוג, מדובר בדרך ג`יפים בקושי). 30 לארי לאדם ללילה כולל ארוחות בוקר וערב. זה לא בדיוק מלון, אלא יותר בית גדול שמשמש את בחתור (Bakhtur) - בחור גדול עם תיבת תהודה מרשימה אבל לב זהב - ואישתו המקסימה דאריקו (Dariko) בתקופת הקיץ (אגב, אנשים מתחילים להגיע לתושתי חזרה בסביבות אמצע מאי). יש שם חדרים נחמדים ומקלחת ושירותים שלא תמיד עובדים (אבל תקבלו דלי גדול עם מים חמים למקלחת - מהטובות שעשיתי ויש בול פגיעה בחוץ, הי לא להיבהל, ולהתכונן נפשית - זה ככה בחלק גדול מהמקומות בגאורגיה וזה חלק מהחוויה). האוכל טעים (אם כי לקיבה מערבית יש רגישויות אחרות וצריך לשים לב שאין במקום מקרר - לא בטוח שיש מקרר בכל תושתי, אבל הטמפרטורות בדרך כלל לא גבוהות - לכן, נא לזכור אם מדובר בשאריות של אוכל שכבר הוגש אתמול או באוכל חדש. במקרים מסוימים מומלץ להימנע מחלק מהמבחר. אבל תמיד יש גם דברים טריים וטעימים שהוכנו במיוחד לארוחה ודריקו מקסימה ומשתדלת מאוד לענות על כל הרצונות). הם דוברים רוסית וגאורגית בלבד, אבל עם שיחון ותנועות ידיים הסתדרנו מצוין.
טלפון: 895544111 (להוסיף 995 בהתחלה ולהוריד את ה- 8 לחיוג מפלאפון ישראלי). 

טיולים
:
טיול יום לשנקו ודיקלו - שנאקו (Shenako) הוא כפר ציורי ומקסים ליד אומלו. ניתן להגיע אליו ברגל אם הולכים מזרחה מ"הכביש הראשי" של אומלו בדרך העפר שמימינה יש בסיס צבאי ובהמשך שני מבני בטון הראשון מימין והשני משמאל. ממשיכים בדרך הזו שמתעקלת למטה ושמאלה ואז יש בצד ימין ירידה לתוך העצים, הולכים בה עד שמגיעים בתחתית הירידה לגשר על הנהר ומשם מטפסים למעלה לשנקו (שנמצא בהמשך השביל אחרי שמגיעים לקצה הגדה השניה). משנקו אפשר להמשיך לדיקלו (Diklo) בדרך מרשימה פחות אך נעימה. לוקח כשעתיים לשנקו ועוד מעט יותר משעה לדיקלו. בחזור לוקח טיפה פחות. כל הטיול אורך כשש שעות כולל הפסקות קצרות. 

אנחנו עשינו יום בג`יפ עם בחתור (בעל ה"מלון" שהיינו בו) - נסענו מאומלו לאומלו הישנה ומשם לדארטלו (Dartlo) היפה. שם בחתור חיכה לנו ואנחנו טיפסנו ברגל לקוואוולו (Kvavlo) הישנה (המגדל שרואים מעל דארטלו). הטיפוס מורגש אבל זו אחת מנקודות התצפית המקסימות בכל גאורגיה. אחר כך המשכנו באותו קו גובה פחות או יותר מערבה לקוואוולו החדשה ולדאנו (Dano) וירדנו בדרך הג`יפים למטה בחזרה לדארטלו (הפעם מכיוון מזרח). כל הסיפור לוקח כשעתיים. אנחנו התארחנו עוד כשעה לקפה בבית המשפחה היחידה שעוד גרה בקוואוולו הישנה. אנשים מקסימים. משם המשכנו בג`יפ של בחתור מערבה לאורך הנהר עד לצ`שו (Chesho). בגלל אילוצי חשיכה לא יכולנו להמשיך לפארסמה (Parsma), אבל זה נראה שווה. בדרך חזרה עשינו "על האש" (תגידו לבחתור "שישליק" והוא כבר ידע מה להביא): בחתור הכין גחלים מבולי עץ שמצאנו בדרך, גילף שיפודים מענפים ושיפד עליהם נתחי כבש, עגבניות ובצלים שדאריקו (אשתו של בחתור) שלחה איתנו. יין מקומי, לחם וגבינה. מה עוד צריך בנאדם?! זה היה אחד הימים החווייתיים ביותר שלנו - גם טיול ג`יפים, גם קצת טיפוס רגלי וגם מנגל ומדורת ל"ג בעומר ביום אחד, והכל על רקע אחד האזורים המדהימים בגאורגיה. שילמנו לבחתור 70 לארי על היום הזה (עבור כולם). 

יש טרק של שלושה-ארבעה ימים שאפשר לעשות באזור (אנחנו לא עשינו כי היה לנו קר מידי כדי לישון בחוץ בתחילת אוקטובר ולא ידענו בוודאות אם יהיו אנשים שיארחו אותנו בכל הכפרים כי המקומיים כבר נדדו למטה). כדאי לקחת ציוד לינה. פגשנו חבר`ה שעשו ואמרו שהיה שווה. זה אכן נראה ככה. יום ראשון: אומלו-שנקו-דיקלו. יום שני: דיקלו-דארטלו-צ`שו. יום שלישי: צ`שו-פארסמה-חציית הנהר (יש גשר באזור פארסמה), חזרה מזרחה לאורך הנהר, טיפוס לפס והמשך על הרכס או ירידה לצד השני של הרכס. יום רביעי: הליכה על הרכס או בצד השני של הרכס וירידה חזרה לאומלו. אפשר לקצר לשלושה ימים יותר עמוסים. 

 לתחילת הכתבה

מבקרים באזור קאחטי

תלאבי (Telavi) היא העיר הראשית באזור קאחטי. היא לא יותר מנחמדה. יש כמה אטרקציות בסביבתה שאת כולן אפשר לראות ביום אחד אם לוקחים נהג. מאחר ואנחנו לא חובבי כנסיות ומנזרים אינני יכולה לחוות דעתי על הסיור הזה, אבל סבטלנה, שמומלצת בלונלי פלנט יכולה להסביר לכם עליו קצת וגם לסדר לכם נהג. למיטב זכרוני, העלות היא 50 לארי (לרכב). מעבר לזה יש שוק די סתמי בתלאבי ושני רחובות "ראשיים". חצ`פורי מצוין יש כשעומדים במרכז תלאבי איפה שכל המוניות עם הפנים לכיוון הירידה של הרחוב אז החצ`פוריה נמצאת בצד שמאל של הרחוב (מצד שמאל שלה יש מסעדה פשוטה ועממית). 

סבטלנה נחמדה מאוד וכדאי לישון אצלה. היא דוברת רוסית ואנגלית בסיסית. יש לה בית נחמד ומקלחת בסדר עם מים חמים. 25 לארי לאדם ללילה כולל ארוחת בוקר בלבד. בחצר שלה יש סוכת גפנים עם הענבים הכי טעימים בעולם. סבטלנה מפנה לארוחת ערב ל"מסעדה" (כמה שולחנות בקומה הראשונה של איזה בית) שנמצאת 10 דקות הליכה מהבית שלה. זו מסעדה מצוינת עם סלטים ממש טעימים (פטריות, חצילים) וגם תבשילים גאורגיים שיותר קשה להשיג במסעדות (צ`אטפולי), בעלת המסעדה נחמדה מאוד ודוברת אנגלית בסיסית. עולה כ- 10 לארי לאדם. 

לתחילת הכתבה

יוצאים לטרקים בסירנארי

הגעה: לסירנארי (Sighnaghi) אפשר להגיע ישירות מטביליסי או אם באים מכיוון תושתי אז מתלאבי (Telavi). אנחנו באנו מתלאבי במרשרוטקה שלוקחים אותה מרחבה שנמצאת בסמטה מקבילה לרחוב הראשי (כשעומדים במרכז תלאבי - איפה שכל המוניות - עם הפנים לכיוון הירידה של הרחוב, אז הרחבה הזאת נמצאת בצד ימין, מאחורי שורת החנויות). זה עולה 4 לארי ולוקח קרוב לשעתיים. כשחזרנו מסירנארי לטביליסי זה עלה לנו 5 לארי ולקח פחות משעתיים. 

לינה: אנחנו ישנו אצל דיויד זנדרשווילי (אם תגיעו לסירנארי במשרוטקה סביר להניח שהוא יחכה במרכז ואם לא - תשאלו אנשים ויכוונו אתכם אליו או יטלפנו אליו שיבוא לקחת אתכם). אמא שלו - מננה - היא אישה מקסימה ומבשלת מצוין. הבית נחמד. יש מים חמים. 25 לארי לאדם ללילה כולל ארוחות בוקר וערב. קחו בחשבון שהמקום חוזר כהמלצה כבר זמן רב, מה שאומר שיש סיכוי גבוה שתתקלו בהרבה מאוד חבר`ה (ביחוד ישראליים). לפעמים זה נחמד. לפעמים פחות.

מה לעשות בסירנארי? כחובבי טרקים, הגענו לשם בעיקר כדי לנפוש - הנוף מסירנארי המשקיפה על העמק מסביבה הוא יפה, העיר עצמה נחמדה (השיפוץ השנוי במחלוקת הופך את הרחוב הראשי לסוג של טוסקנה גאורגית) ויש חומה ציורית. אנחנו בעיקר קראנו ספרים במרפסת של משפחת זנדרשווילי המשקיפה על כל היופי הזה. עשינו סיור רגלי קטן לכנסיית בודבה וירדנו למעיין של נינו עם המים הקדושים (ירידה נחמדה וטיפוס חביב חזרה באותה דרך). אל הכנסייה מגיעים דרך הרחוב הראשי המשופץ של העיר (הולכים בו עד הסוף) ואז יש פניה חדה שמאלה, עולים עם הכביש וממשיכים ללכת על הכביש (זהו למעשה הכביש לטביליסי) עד שיש שלט שמורה לפנות שמאלה לכביש השירות לכנסייה, בו יורדים עד לכנסייה. למעיין של נינו הקדושה פשוט יורדים מתוך מתחם הכנסייה (בחלק הרחוק מהכניסה יש מדרגות לשם). באוקטובר בוצרים את הענבים. יין הוא עניין מאוד רציני בקחטי. דיויד זנדרשווילי לקח את כל החבר`ה ששהו בבית לבציר ענבים אצל קרוב משפחה. אנחנו לא הצטרפנו, אבל האנשים על פי העדויות נהנו, לא עבדו קשה במיוחד וקיבלו ארוחת צהריים וגם חוויה נחמדה. מי שמתעניין בבישול גאורגי יכול לשדל את מננה (אמא של דיויד) להכניס אותו לעבוד איתה במטבח ותוך כדי לרשום את המתכונים (בחורה שהיתה שם עשתה את זה ונראה שנהנתה). 

אנחנו ירדנו עם מננה ואבא של דיויד לשוק של יום ראשון בעיירה קטנה ליד צנורי - שהיא עיר קטנה מתחת לסירנארי - שנמצאת כמה דקות מתחת לסירנארי. היה נחמד מאוד. אם אתם אוהבים חלבה - יש שם חלבה שעשויה מבוטנים (עם בוטנים וצימוקים בתוכו) וגם חלבה שעשויה מגרעיני חמניה (שתיהן מיוחדות וטעימות). באחד המגדלים בחומה שמקיפה את סירנארי נמצאת המסעדה היחידה בעיר. כשאנחנו הלכנו לשם, המתנו כחצי שעה לתפריט ולאחר תחינות הוא הגיע. התחינות לא עזרו כשרצינו להזמין והמלצריות פשוט לא הגיעו. תיירים בשולחן שלידנו אמרו לנו שהם מחכים למעלה משעה ורבע לשישליק. אנחנו עזבנו את המקום. 

לתחילת הכתבה 

מגיעים אל העיר הגדולה טביליסי 

מרחצאות - 20 לארי למרחצאות פרטיים "משודרגים" למשך שעה (+ 1 לארי למגבת; אם יש לכם עדיף מגבת מהבית, כי המגבות הגאורגיות דקיקות ולא ממש סופגות). 5 לארי למסאז` בן כעשר דקות (בסגנון תורכי - תכליתי, יעיל ומפרק... לא בסגנון עדות הספא המוכרות מישראל). אנחנו הלכנו למרחצאות שנמצאים מעל פני האדמה, בצד ימין בקצה סמטת המרחצאות. סמטת המרחצאות מאוד קרובה לשארדן. ואם אתם כבר שם יש ממול הגינה הציבורית הקטנטונת שבאמצע השארדן - כשעוברים את הרחוב שבצד האחורי של הגינה לצד השני - את בית הכנסת של טביליסי. לא מבנה מרשים באופן יוצא דופן, אבל אם אתם כבר שם - לא תעברו? 

מופע פולקלור "נאבאדי" - 35 לארי למופע שנמשך כשעה וכולל קטעי ריקוד, נגינה ושירה שמספרים על ההיסטוריה של גאורגיה (ואת סיפור "גיזת הזהב" - תחפשו בויקיפדיה...). מוגשים מתוקים ויין. התלבושות יפות ובסה"כ נחמד מאוד. לא לצפות למופע מחול ברמה מקצועית. 

המלצות על מסעדות ובתי קפה בטביליסי: בטביליסי יש אזור נעים מאוד של מספר רחובות קטנים שנקרא "שארדן". כל נהג מונית ידע לקחת אתכם לשם. כנסיית סיוני נמצאת בשארדן ובית הכנסת הגדול של טביליסי נמצא ממש ממול השארדן, אז אם אתם רוצים ללכת ברגל תשתמשו במדריך שלכם לגאורגיה ותנווטו אל הכנסייה או אל בית הכנסת. אין תחנת מטרו בשארדן, אבל יש שתי תחנות קרובות: תחנת Avlabari שנמצאת מעבר לנהר וצריך רק לרדת למטה ולחצות את הנהר ותחנת Tavisuplebis Moedani שנמצאת לפני השארדן וצריך להמשיך אחריה ברגל. יש שם המון בתי קפה ומסעדות מקסימים (שלא נופלים מאלו שתמצאו ברוב בירות אירופה). 

אנחנו אהבנו במיוחד מסעדה בשם "מרקש". אם תשאלו - יכוונו אתכם, אבל כיוון כללי: זה בסמטה המרוחקת ביותר מהנהר - תלכו בה מכיוון הגן הציבורי הקטן שבשארדן והמסעדה תהיה בצד ימין שלכם, אם הגעתם למסעדה סינית (אגב, לנו לא היה טעים בסינית) עברתם את "מרקש". יש שם שלוש מנות "מרוקאיות" טעימות ושיקיות להפליא (לכל מי שמחפש את המטבח של סבתא שלו - צפויה אכזבה; זה יותר "בהשראה מרוקאית", אבל טעים מאוד). ויש שם גם מנות אחרות "רגילות". אנחנו דגמנו גם אחת מהן שהיתה מצוינת (האחרונה - בקר עם פטריות ופלפלים ברוטב שמנת טעים מאוד). המנות מגיעות עם רוטב עשיר, לכן כדאי להזמין לחם (טעים!). מנה עיקרית ב"מרקש" עולה בין 12 ל- 17 לארי. זה לא זול במונחים גאורגיים, אבל זה השארדן והאווירה במקום נעימה (בבית הקפה הסמוך יש בערב הופעות חיות של ג`ז ובצהריים נגינת פסנתר, אז זה מוסיף). 

הקפה בטביליסי יקר יחסית למחיר הארוחה ונע בין 5 ל- 7 לארי. כשהוא גם לא טעים - זה מבאס. הקפה הטוב ביותר ששתינו בטביליסי היה בקפה פרוספרוס ברח` רוסטבלי 34, שהוא בית קפה וחנות ספרים (גם באנגלית) עם אווירה נעימה ומבחר מרשים של קפה (וגם פרישייק וסמוט`י שזה יוגורט עם פרי בבלנדר וגם פרפוצ`ינו שזה הדבר הכי קרוב לאייס קפה שמצאנו בגאורגיה). אם יורדים בתחנת המטרו Rustaveli צריך ללכת על רחוב רוסטבלי לכיוון כיכר Tavisuplebis Moedani, ואם יורדים בתחנת המטרו Tavisuplebis Moedani צריך ללכת בכיוון ההפוך. אגב, לכל המטרקים, הקפה בבעלות פיטר נסמיט שכתב את הספר Walking in the Caucasus שלפי השמועות ניתן להשיג אותו שם וגם שיחון אנגלי-גאורגי (אנחנו הזמנו באמאזון אז לא בדקתי את האינפורמציה הזו).

מי שלא יכול לוותר על חינקלי (יש להם גם קבב טעים ומרק שעועית (בגאורגית "לוביו") שאמור להיות מוצלח אבל לא טעמתי בעצמי) - ישמח לבקר במסעדה שאני לא זוכרת את שמה בגאורגית, אבל משמעותו היא "בית החינקלי" (אולי Khinkali Sakhli, אבל זה באמת הימור). יש להם שני סניפים: אחד ברוסטבלי 37 (לא הייתי בעצמי - כך אמרו לי, אז זה לא מידע בדוק אישית) ואחד ממש בקרבת השארדן - עם ציורים של אנשים סועדים על הקירות וכמה מדרגות ספורות מעל מפלס הרחוב (תלכו מהגן הציבורי בשארדן לכיוון כנסיית סיוני, תעברו את הכנסייה לגמרי ואח"כ ממש לפני שמתחיל עוד רחוב של בתי קפה ומסעדות של השארדן יש רחוב קטן שעולה שמאלה (בדרך כלל ממתינות שם מוניות), תעלו איתו לרחוב המקביל, פנו ימינה ברחוב המקביל ואחרי כמה מטרים בצד שמאל תהיה המסעדה).  

לתחילת הכתבה

עוד מידע על טיולים בגאורגיה

שק שינה ואוהל - כן או לא? אנחנו סחבנו איתנו שק"שים ואוהל בכל גאורגיה אבל לא פתחנו אותם אפילו פעם אחת, אבל פגשנו לא מעט מטיילים שכן השתמשו. לכן, אני לא מתיימרת לענות על השאלה הזו עבור אף אחד, אבל אני אנסה לתת כמה נתונים שיסייעו לכם לקבל החלטה משלכם בעניין. על-פניו, נראה שברוב האזורים בגאורגיה ניתן לתכנן מסלול שעובר בין כפרים, באופן שאפשר ללון ולאכול ארוחות בוקר וערב בבתים של אנשים (בפועל, אנחנו עשינו מסלול כזה בסוונטי ממסטיה לאושגולי; תכננו מסלול כזה באזור תושתי, אבל הוא לא יצא לפועל מסיבות אחרות; באזור חזבגי לא מספיק התעמקנו, כי פחות אהבנו, אבל ניתן לבדוק את האפשרות). צריך לקחת בחשבון שברובם המכריע של הכפרים שתעברו לאורך הדרך אין מכולות. לכן, אם לא תישנו בבתים, תצטרכו לקחת איתכם אוכל לכל תקופת הטרק, או לסמוך על יכולת השכנוע שלכם והתקשורת עם המקומיים (נראה אפשרי, אבל לא ניסיתי בעצמי). 

אם אתם מתכננים לטייל בלי מדריך מקומי, תמיד קיים סיכוי שלא תגיעו לכפר שתכננתם לישון בו את הלילה ואז כדאי לקחת ציוד לינה (השבילים לא מסומנים ובחלק מהמקרים לא לגמרי ברורים או עוברים בתוך יערות שמקשים על ההתמצאות). לכן, אם אתם רוצים לשמור את האופציה לטייל בלי מדריך - מומלץ לקחת ציוד לינה. אנחנו לא ישנו בחוץ כי היה לנו קר מידי. טיילנו בסוף ספטמבר-תחילת אוקטובר 2007. הטמפרטורות בלילה הן מעלות בודדות מעל האפס בהרים (באזורים מוגנים מרוחות. אם תיאלצו לישון באזור פס - הטמפרטורות יהיו כמובן נמוכות יותר). לתקופה שבה אתם מגיעים יש משמעות גם בהקשר של נוכחות האנשים בכפרים. בתושתי למשל, האנשים עוזבים את הכפרים בתקופת החורף ויורדים לקחטי. אם אתם מתכננים לטייל שם במהלך אוקטובר, כדאי לוודא מראש שיהיה מי שיקבל אתכם או להביא ציוד לינה. 

ספרות על גאורגיה ומפות טופוגרפיות: הטיפים באתר עזרו לנו והם התבררו כיותר מעודכנים מהלונלי פלנט. יש שמועה שבשנה הבאה הולכת לצאת מהדורה מעודכנת של הלונלי. המהדורה הנוכחית (משנת 2004) לא מספקת והיא לא נותנת כל מידע למי שמתעניין בטרקים. מידע על טרקים אפשר למצוא, כאמור, בטיפים באתר, בספר של פיטר נסמיט Walking in the Caucasus (שהוא לא הספר הכי קפדני למטיילים - למשל, המפות לא מקצועיות - אבל הוא ככל הנראה הדבר האופטימלי בהיצע הנוכחי) וגם אצל המשפחות שתתארחו אצלהן. 

עוד מקור טוב למידע זה חנות Geoland שם ניתן להדפיס מפות של גאורגיה (אותן מפות קיריליות שמסתובבות ברשת אבל עם תרגום לאנגלית של שמות המקומות). המפות עולות 5 לארי לעמוד. זו הכתובת של החנות: Geoland, רחוב: 3 Telegraph Cul-de-sac, טלפון: 995-32-922553+, אתר: www.geoland.ge.  (תחנת המטרו ה"קרובה" היא Tavisuplebis Moedani אבל קשה להסביר איך ללכת משם, אז או שתקחו מונית לכתובת, או שתעזרו בהוראות שהם אמרו שיש באתר האינטרנט שלהם). 

את הספר של פיטר נסמיט Walking in the Caucasus לפי השמועות ניתן להשיג בקפה פרוספרוס (בבעלותו) ברח` רוסטבלי 34. מומלץ מאוד לרכוש גם שיחון אנגלי-גאורגי (שוב, לפי השמועות ניתן להשיג בקפה פרוספרוס). אנחנו הזמנו את הספר של פיטר נסמיט ואת השיחון באמאזון. יש מדריך חדש לגאורגיה של Bradt שיצא בשנת 2007 ונראה מקיף ורציני הרבה יותר מהלונלי פלנט (אבל אנחנו לא טיילנו איתו בעצמנו, אלא ראינו אותו אצל תיירים אירופאיים). 

לתחילת הכתבה

הדפס|
קרא מאוחר יותר
| שמור לעצמי| שלח |סרוק לנייד

תגובות

רוצה להגיב לזה? יש להתחבר לאתר:

 

כתבה מצוינת


היכנסו לבלוג שלי באתר למטייל
השב  · 

גאורגיה

השב  · 

תגובות פייסבוק

הזמנת חופשה לקאחטי

הזמנת מלון השוואה בין מאות אתרים ברחבי העולם הזמנת טיסה כל האתרים המובילים במקום אחד ביטוח נסיעות דרך למטייל יוצאים לחו"ל בראש שקט
סגור
0

בחרת להירשם לעידכונים על:

    כדי שנשלח לך את התכנים הנכונים בזמן המתאים לנסיעה שלך, כדאי לציין:
    או תאריך אחר בו נפסיק לשלוח עידכונים.

    אולי תרצה להירשם ליעדים נוספים בהם התעניינת לאחרונה:

    כדי להשלים את התהליך אנא:

    או התחבר\הירשם לאתר
    ×