קדחת הטיולים
נמיביה! הפעם הולכים על נמיביה! זו הייה ההצהרה הראשונה שלי בחודש אפריל. אשתי, השותפה העיקרית לטיולים ולשגעונות שלי בימים אלה, לא נראתה הכי מבסוטית אבל היא כבר למדה להכיר את השטויות שלי. אחרי בירורים מעטים הבנתי שנמיביה זה סיפור די יקר. טוב - נפאל! נעשה 3 שבועות של טרק בנפאל וזהו! זו היתה ההצהרה השניה שלי שגם אותה אשתי קבלה בחיוך עקום מעט (ולא בגלל שהיא עקומה, חס וחלילה!). ושוב ביררתי והבנתי שגם זה לא ממש בתקציב. הודו - עדיין לא היינו בהודו וזו ממש תקלה! זו היתה ההצהרה השלישית שלי.
אשתי כבר לא ממש התייחסה אלי (טוב זה יחסים נורמליים בן בעל לאישה לא?..). אחרי בירורים נוספים, חזרתי הביתה עם הראש למטה - אין לנו כסף - הודעתי לגברת הראשונה שלי באכזבה... בבת אחת קפץ לי הראש למעלה שוב - תורכיה! נוסעים למזרח תורכיה, תכיני בגדים חמים כי הולך להיות קר בקצ`קר!! הפעם לשם שינוי, הרעיון שלי לא נשמע מופרך לגמרי ואני מצליח לשכנע אותה ואנחנו ממש מתארגנים לטיול אלא שאז... בעבודה אני יכול לקחת חופש רק לקראת סוף אוקטובר, היא חוזרת ללמוד בסוף אוקטובר ועוד 3 חתונות של חברים מחסלות לנו את שאריות הכסף שנועד לכרטיסי טיסה. בסופו של דבר נסענו למקום לא פחות טוב - כפר יונה! כן כן, תאמינו או לא אבל ילידי המקום הם משהו לא נורמלי וחוץ מזה ההורים שלי גרים שם. בקיצור לא יצא מזה כלום!
כמו בכל שנה, בסביבות חודש אפריל אני מתחיל לתכנן את הטיול שלי בקיץ. בכל שנה אני עובר את המנהג הקבוע - מתחיל לחפש מדינות במקומות נידחים על פני כדור הארץ במטרה למצוא נקודה שעדיין לא מצאו. כמו כל שנה, אני עושה תיאומים לגבי מתי לקחת חופש מהעבודה, מי יסחב את האוהל, כמה יעלו כרטיסי טיסה, חורש את האתר והפורומים של המטייל, הולך להרצאות - בקיצור כל ההכנות שכולם מכירים. כעבור חודשיים בערך, אני כבר מוכן עם כל הציוד ארוז כשאני מכיר בע"פ את כל הערים בארץ שנבחרה את כל מסלולי הטיול, מלונות מומלצים ואפילו זמני נסיעות. וכמו בכל שנה, לאחר שאני מוכן כולי לטיול, אני מגלה שאין לי מספיק כסף כדי לנסוע אפילו עד פרדס חנה וכל התכניות שלי מתבטלות!
הריטואל הנ"ל חוזר על עצמו מדי שנה מאז שאני זוכר את עצמי. נשמע די מתסכל - אז כן, זה מאוד מתסכל!!! היות ואין ברירה, עושים פשרות. על כן החלטתי לא להיכנע ולהמשיך בטיולים במתכונת של גיחות קצרות של מספר ימים בכל פעם כשלעיתים זה לחו"ל (בתקופות שהרווחתי קצת כסף) ולעיתים יותר תכופות זה בארץ. מיותר לציין שטיולים אלה הם, עבורי, אוויר לנשימה ולאחר תקופה של חודשיים שלושה בלי להתאוורר קצת בטבע אני ממש מאבד את שפיותי.
לתחילת הכתבה
מעט עליי
מאז שאני זוכר את עצמי כילד קטן, קדחת הטיולים היתה כבר עמוק בנשמתי. אני זוכר היטב את ימי השבת וימי החג בהם היה אבא שלי מעיר את כולם מוקדם (למרות מחאות קשות והבעות כעס ומירמור) וגורר אותנו לעוד מקום לא ברור שאף אחד לא שמע עליו. אבל מהרגע שהיינו עוצרים את האוטו ומתחילים לצעוד ברגל כשמסביבנו עצים, ציפורים ותו לא - מצב הרוח היה משתפר פלאים. כמובן שכמו כל בני ישראל שיצאו ממצרים ומהשרות הצבאי, גם אני יצאתי לי לטיול של כמה חודשים טובים בדרום אמריקה ולפני שנה הצלחתי לגרד מספיק כסף לטיול נאה באפריקה.
מעבר לכך, כבר מזמן הבנתי שטיול גדול, עם כל הרצון הטוב (ויש המון רצון!), אינו אפשרי עבורי עקב בעיות של גיוס תקציב (בעיקר בשנותי באוניברסיטה). לרוב הטיולים הקטנים שלי הצטרף אליי חברי הטוב "בבי" (שמו האמיתי הוא בכלל אור) שגם הוא חובב טיולים לא קטן, אבל יותר רגוע ממני. בשלב מסוים הצטרפה אלי לטיולים משהי שגם הצטרפה למשפחתי רק לפני שנה - אשתי היקרה, ולאחרונה הוספנו עוד משהי לטיולים - שולי הכלבה שלנו.
רוב הטיולים שלי נעשו בתקציב דל ביותר (מקורח הנסיבות) ונועדו לצאת מהשגרה, לנשום אויר ולהירגע - כל אדם או זוג שחי בארצנו הקטנטונת והלחצוצה חייב את זה לעצמו. כל מה שאני רוצה זה בעצם להציג עוד אפשרות טיול לכל אותם אילו שחיים בלחץ האינסופי של הארץ הזאת, עבודה תובענית, לימודים, משפחה - למי יש זמן לנשום - לפעמים מרגישים כאילו אין זמן ללכת להשתין. אז זהו שיש! טיול קטן של יומיים שלושה הוא פתרון מעולה - עם מינימום הכנות ומינימום עלויות.
אז נכון, אין לי סיפורים מפוצצים על פיורדים מדהימים, פסגות מושלגות, שחייה עם תנינים וקפיצות בנג`י מגב של פיל באמצע מקדש בודהיסטי וגם אין לי תמונות של כל המקומות והדברים המדהימים האלה. אבל בכל זאת ניסיתי, באמצעות מצלמה ומילים, לתפוס את אותם רגעים קטנים בכל טיול, גם אם הוא הטיול הפשוט והקרוב ביותר שכל אחד מאיתנו יכול לעשות מחר אם רק יחליט, שגורמים לך תמיד לחייך שאתה נזכר בהם, אותם רגעים ומראות שבגללם תמיד תרצה לשוב למקום שהיית בו ולהמשיך לראות מקומות חדשים.
מקווה שתאהבו את מה שיש לי להציע.
אשמח לקבל תגובות והערות לאי מייל שלי: [email protected]
שלכם,
חן בובר
