תה בפאמיר
"צ`וי?!" -; הזמנה תמציתית זו לתה, בנימה ספק שואלת ספק מצווה אבל תמיד מחויכת, נקראה לעברי מאות פעמים -; ואני לא מגזים - במהלך שהותי בת שלושת השבועות באזור הרי הפאמיר שבטאג`יקיסטאן. מהר מאוד גיליתי שהתה הוא בדרך כלל רק תירוץ לארוחה, להתבוננות באלבומי תמונות משפחתיים, למסיבות ריקודים, לשיחות נפש, וכיוצא באלה. הכנסת האורחים הנדיבה נתנה לי הזדמנות לא רק לטייל בצורה הרגילה באזור היפה הזה אלא גם לחוות את אורח החיים המקומי וללמוד להכיר ולחבב את התושבים המתמודדים עם תנאי חיים לא קלים.
חורוג'
את הטיול התחלתי למעשה בחורוג (Khorog), הבירה של מחוז גורנו-בדחשאן הטג`יקי, אליה הגעתי ב- 4 טיסות: תל אביב -; איסטנבול -; בישקק (בירת קירגיזסטאן) -; דושנבה (בירת טאג`יקיסטאן) -; חורוג. את שני הקטעים האחרונים (170$ + 80$) ניתן לעשות גם יבשתית. ענייני ויזות ופרמיטים עלולים להוות כאב ראש לא קטן בטיול במדינות מרכז אסיה, המשמרות בקנאות משונה את הבירוקרטיה הסובייטית, כולל אפילו KGB. בנחיתה בנמל התעופה בבישקק (אך לא במעברי הגבול היבשתיים לקירגיזסטאן) ניתן לקבל ויזה קירגיזית לחודש עם שתי כניסות (תמורת 55$), מה שאיפשר לי בהמשך מעבר מטאג`יקיסטאן לסין דרך קירגיזסטאן (מעבר הגבול הישיר בין טאג`יקיסטאן לסין אינו פתוח בינתיים למעבר תיירים). קל מאוד להוציא ויזה טאג`יקית בבישקק, כולל גם פרמיט הנדרש לטיול במחוז הפאמיר (GBAO) - מה שחוסך לא מעט בירוקרטיה בטאג`יקיסטאן, תמורת 110$ לשירות מבוקר לאחה"צ, או בחצי מחיר לשירות תוך כ- 4 ימים (השגרירות נמצאת ברחוב Karadarinskaya 36). ייתכן שניתן להוציא ויזה לטאג`יקיסטאן בארץ, ובטוח ניתן באיסטנבול, שאז ניתן לטוס מאיסטנבול ישירות לדושנבה (נכון לקיץ 2007 לא ניתן לקבל ויזה בשדה התעופה בדושנבה). כשמגיעים לחורוג צריך לעשות רישום במשרד OVIR המקומי, תמורת כ- 25 דולר - טופס הרישום נבדק בהמשך במקומות לא מעטים כך שלא כדאי להתפתות לנסות להסתדר בלעדיו.
בחורוג, עיירה קטנה וזנוחה השוכנת במפגש נהרות על גבול אפגניסטאן, התאכסנתי ב- Pamir`s lodge (רחוב גגרין, ליד ביה"ס גגרין), הידוע למקומיים כביתו של ד"ר ראג`פוט. ד"ר ראג`פוט הוא בריטי ממוצא פקיסטאני, פרופסור למתמטיקה בדימוס בן 85, שבנה לעצמו בית קיץ בחורוג, בו הוא מבלה מידי קיץ ב- 16 השנים האחרונות. המקום נפלא -; חדרים נוחים (כשאין מקום ישנים במרפסת), מקלחת דלי, חצר ענקית עם בוסתן, פינת ישיבה מרופדת בכריות ומוצלת בעץ אגס, משפחה חביבה, כולל ארוחות טעימות, שיחות עם ד"ר ראג`פוט, המעלה זכרונות מתקופת הראג` הבריטי בפאקיסטאן, ועם תרמילאים מכל העולם, כולל וואנג משאנחאי המספר סיפורים מצחיקים עד דמעות על החיים בסין המודרנית השטופה בדת הכסף, ובסך הכל שקט, שלווה ותחושת בית (המקום כבר מופיע ומומלץ בצדק בלונלי-פלנט החדש, כך שייתכן מאוד ש"יתקלקל").
חורוג די משעממת אך היא משמשת כנקודת מוצא נוחה לדרך הפאמיר העולה מכאן מזרחה, חוצה את רמת פאמיר הגבוהה וממשיכה לקירגיזסטאן, וכן לטיולים בחלק המערבי של הפאמיר. אזור זה מחורץ בנהרות עמוקים (המתאחדים בהמשך לנהר האמו-דריה, שנשפך לבסוף לימת אראל). לאורכם פזורים כפרים חקלאיים המיושבים בפאמירים, מוסלמים שיעים-איסמעילים, הדוברים שפה ממשפחת השפות הפרסיות, כאשר לכל עמק עגה משלו (לעומת הפאמירים, יתר הטאג`יקים אמנם דוברים גם כן שפה פרסית, אך שונה מהעגות הפאמיריות, והם מוסלמים סונים). בחרתי לבקר בשניים מהעמקים: עמק אישקאשים ועמק הברטנג.
עמקים יפים בסביבה
עמק אישקאשים (Ishkashim) שוכן על גבול אפגניסטאן לאורך נהר הפאנג`. מדרום לנהר נמצא מסדרון הוואחאן האפגאני הארוך והצר - לעתים פחות מ- 20 ק"מ, שעוצב אי שם בשלהי המאה ה- 19 בתקופת ה"משחק הגדול", כך שיפריד בין האימפריה הרוסית, ששלטה בטאג`יקיסטאן עד ל -; 1991, לבין האימפריה הבריטית, ומפריד כיום בין טאג`יקיסטאן לבין פקיסטאן, השוכנת מדרום לרכסי ההינדו-קוש והקרקורום העצומים. העמק הרחב והשטוח יחסית מנוקד בכפרים רבים ובשדות, מעיינות חמים (Yamchun נחמד ביותר), מצודות עתיקות, נוף פסגות מושלגות מרכס ההינדו-כוש המפריד בין אפגניסטאן לבין פקיסטאן המבצבצות פה ושם, כמובן הפסקות תה רבות, והדובדבן שבקצפת -; הבאזאר הטאג`יקי-אפגאני. הבאזאר נערך מידי שבת באזור הפקר שבין שתי המדינות סמוך לעיירה אישקאשים (כדי להיכנס לבאזאר מפקידים את הדרכון בידי החיילים הטאג`יקים), ומאפשר צפייה בפרצופים אפגאניים פוטוגניים אם כי מפחידים במקצת. אפשר להגיע מחורוג ולחזור אליה במרשטרוטקות (מוניות משותפות), שהופכות פחות ופחות סדירות ככל שעולים במעלה העמק מזרחה (חורוג-אישקאשים כ- 7$). ניתן גם לשכור ג`יפ (בחורוג או באישקאשים), מה שמאפשר פה ושם גיחות סביב הדרך הראשית, וכן מאפשר להמשיך מהקצה המזרחי של העמק ישירות לדרך הפאמיר הראשית ללא צורך לחזור לחורוג (אישקאשים-לאנגאר שבקצה העמק ובחזרה לאישקאשים כ- 60$ לג`יפ). אם יש זמן וסבלנות ניתן גם בטרמפים (לפעמים בתשלום).
עמק הברטנג (Bartang) נמצא מצפון מזרח לחורוג, כאשר מוצא העמק הוא בעיירה רושאן (Rushan) הנמצאת כ- 50 ק"מ מצפון לחורוג על הדרך הראשית חורוג-דושנבה. בניגוד לעמק אישקאשים, קניון הברטנג, החתור ברובו בסלעי יסוד שחורים ואדומים, צר ומצוקי, והכפרים בו מועטים יחסית אך הכנסת האורחים שוברת שיאים. אני שמתי פעמי לכפר הקטן ברצ`דב (Barchadev), שנבחר משום תמונה יפה עד מאוד על כריכת מפת הפאמיר שנזכרה לעיל, ושהיתי בו כמעט שבוע. הנסיעה במרשטרוטקה (יקר יחסית - 25$ בהלוך, יותר בחזור) ארכה כיום וחצי נינוחים, כאשר בלילה לנתי בביתו של אחד הנוסעים, שדיבר קצת אנגלית, שם אירחו אותי כיד המלך. הכפר היפהפה שוכן על גדות נהר מורגאב, מתחת לאגם סארג` (Sarej) המפורסם. האגם הצר והעמוק נוצר כתוצאה מרעידת אדמה שהתרחשה ב- 1911 וגרמה להיווצרות סכר עפר טבעי ענק לרוחב הנהר. כפי שנוצר, הסכר עלול גם להיהרס ביום מן הימים, מה שיגרום לאסון ביישובים השוכנים במורד הנהר וביניהם ברצ`דב אך בינתיים האגם גורם למי הנהר, הפורצים במעיינות מתחת לסכר, להיות צלולים וכחולים להפליא, וכן מושך תיירים לכפר, המהווה נקודת מוצא לביקור באגם (יום הליכה מהכפר, יש גסט-האוס). הביקור באגם דורש פרמיט מיוחד, שבנתיים לא ניתן להשיגו בחורוג אלא אולי רק בדושנבה, אם כי ראש הכפר, נור-מוחמד, שבביתו הנעים התארחתי (בתשלום -; גם אם הם לא מבקשים לעניות דעתי צריך לשלם לאור העוני הרב) ושדובר אנגלית בסיסית, טען שביכולתו לסדר פרמיט כזה בהתראה מראש של מספר ימים (נסו במייל הבא).
כאשר חזרתי לחורוג נקלעתי לחגיגות יום העצמאות (ה- 16) של המדינה. השמחה לא ניכרה, ונאסים המקומי סיפר לי שהממשלה די מזניחה את אזור הפאמיר בתקציבים ובפיתוח ולכן, וגם בשל השחיתות הפושה בכל, השלטון המרכזי לא אהוד באזור. לשאלתי אם היה מעדיף לחזור לתקופה הסובייטית ענה שלא - בכל זאת המשטר כיום מאפשר יותר חופש לאנשים, למרות שבינתיים המצב הכלכלי גרוע יותר.
מורגאב
מחורוג המשכתי מזרחה לכיוון מורגאב (Murghab), כפר גדול השוכן בלב הרמה הגבוהה (בגובה 3600 מ` המורגשים היטב), בערך באמצע הדרך בין חורוג לגבול הקירגיזי. לעומת עמקי הנהרות העמוקים במערב, חלקה המזרחי של הרמה הפאמירית שטוח יחסית (אך מנוקד בהרים נישאים פה ושם -; הגבוה מביניהם הסומוני, לשעבר קומוניזם, 7495 מ`), צחיח וקר, ומיושב - בדלילות - בנוודים קירגיזיים, מוסלמים סונים הדוברים שפה ממשפחת השפות הטורקיות. לצורך הנסיעה למורגאב הצטרפתי לזוג גרמנים ששכרו ג`יפ (יקר -; אפשר גם ליסוע במרשטרוטקה זולה בהרבה, אבל אם יורדים לפני מורגאב קשה להמשיך). בילינו את הלילה במעיינות החמים בג`לונדי (לא משהו), ולמחרת סטינו מהדרך הראשית על מנת לבקר באגם Yashil Kul (יפה) ובכפר בולונקול הסמוך (שכוח אל).
לטיולים באזור, הנעדר תחבורה ציבורית, נעזרתי בשירותים של ארגון ACTED המנסה לפתח את התיירות במורגאב (המשרד נמצא בקצה הצפוני של הכפר). עלות שכירת ג`יפ (ונהג) מטעמם עמדה בקיץ 2007 על כחצי דולר לק"מ, כאשר כל לילה של שהייה בשטח מוסיף עלות (זניחה) של 3 דולר (לא כולל תשלום למארחים). רוב המטיילים שפגשתי התקמצנו, אולם ברנדון האמריקני (שלמרבה הנוחות דובר רוסית ואף קצת פרסית) הצטרף אלי לנסיעה יפת נוף לכפר הנידח Shaimak השוכן במשולש הגבולות טאג`יקיסטאן-סין-אפגניסטאן (במחיר של כ- 160$ לג`יפ), שם חגגנו את ראש השנה היהודי בארוחת ערב ראשון של רמאדאן טעימה יחד עם כל גברי הכפר (תקרית בין-דתית נמנעה ברגע האחרון כאשר התברר שראש הכבשה הצלוי, שמארחינו התעקשו בחביבות בלתי מתפשרת שנקבל לקינוח, נועד לאכילה רק בליל המחרת). חזרנו למורגאב דרך כמה כפרים נידחים אף יותר ונוף פראי, וזכינו לראות כמה יעלים, וכן שני עדרים של כבשת מרקו-פולו המוזרה למראה והנדירה למדי. למחרת נסעתי יחד עם יואב מישראל לעמק Pshart הסמוך למורגאב, שם התארחנו (בתשלום) ביורטה קירגיזית חביבה. בבוקר חצינו רגלית פאס גבוה וירדנו (בתחילה בדרדרת תלולה ביותר וללא שביל) לעמק הנהר מורגאב היפהפה, שם המתין לנו הג`יפ, שהחזירנו למורגאב דרך המעיינות החמים הסמוכים (65$ לג`יפ לשתי הנסיעות, דרך ACTED).
את היום האחרון בטאג`יקיסטאן בילינו בנסיעה מדהימה בנופיה ממורגאב לכפר Sary-tash שבקירגיסטאן (במרשטרוטקה צפופה, כ- 20$ לאדם, כ- 5-6 שעות נסיעה קופצנית). הדרך עוברת בסמוך לאגם קרקול היפה ובהמשך חוצה את רכס הטרנס-אלאי הלבן (פסגת הלנין הסמוכה מתנשאת לגובה של מעל 7000 מ`). מעברי הגבול מתישים למדי - שתי המדינות מתחרות במספר מחסומי הביקורת (נדמה לי שטאג`יקיסטאן ניצחה 4:3), ובצד הקירגיזי משום מה לא היה פשוט להשיג חותמת לדרכון. בערב תיאר לנו רוסטאם, איש עסקים טאג`יקי בדרכו לסין, כיצד השחיתות בארצו פועלת. הסיפורים היו מצחיקים עד דמעות אבל גם מדכאים.
למחרת תפסנו -; תוך דקות - טרמפ על משאית סינית ענקית (בתשלום זניח) ונסענו בעמק ירוק (חידוש מרענן אחרי המדבר הפאמירי) כשהחומה הלבנה של הרי הטרנס-אלאי, אותה חצינו אתמול (לא ברור איך), צרה עלינו מדרום. נהר אדום וכביש אספלט מושלם (לפתע אפשר להתרווח במושב ולא צריך להיזהר כל הזמן מקפיצות וטלטולים, שהפכו למובנים מאליהם בשבועות האחרונים) מבשרים שהגענו למעבר הגבול Irkeshtam ולסין. מונית (10$ לאדם) לוקחת אותנו לקאשגאר (Kashgar) הנכספת.
המשך המסע של צבי - בחלק ב` של הכתבה
