מסע להרי בלה: חלק שני

על אף החששות אנחנו מוצאים בקלות את הכפר בלב היער, נפגשים עם האוכלוסיה המקומית האוהדת ועם בעלי החיים המיוחדים ביער. ממשיכים לטיול נוסף ביער שמתאפשר הודות לפרויקט מיוחד של eco-tourism באזור אחר של ה-Bale וחוגגים את כריסמס אצל מארח המנסה להוסיף אותנו לשורות הכנסיה.
אילנה
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: מסע להרי בלה: חלק שני
© רתם סוננברג

יומיים של חוסר וודאות בטרק

...לקראת 17:30 האופק מתגלה. מהיער אנחנו יוצאים למגרש גדול של דשא. והנה גדר! אם יש גדר, אני חושבת לעצמי, בטח יש אנשים בסביבה! והנה בקתה! אם יש בקתה, אני ממשיכה לחשוב לעצמי, בטח יש מים בסביבה! ניצלנו!!! הצוות מברר עם המקומיים כמה עוד נשאר כדי להגיע ל-Hawo. יש עוד שעת הליכה, וזקן חברה`מן מהסביבה, על סוסו, שגם ככה בדרכו לשם - מצטרף אלינו.

השטח מישורי, היער פחות סבוך - אכן מקום אידאלי להתישבות. כולנו שפוכים מעיפות, הלכנו כמעט 10 שעות בלי הרבה הפסקות. עומר עוצר חבורת ילדים הבאה מולנו, ברשותם קנה סוכר והוא קונה אותו מהם. איזה ילדים נדיבים! אם אני הייתי חוזרת מהעיר הגדולה כשברשותי כזה ממתק נהדר, בחיים לא הייתי מוכרת אותו לזר החולף מולי - ועוד במחיר מגוחך של ביר יחידי! (כחצי שקל). אך התושבים פה אדיבים וקנה הסוכר מסיט את תשומת הלב של כולם מהעיפות להשתוקקות לנעוץ ביס בבשר העסיסי של המקל הקשה והטעים הזה. מורידים קצב, מקלפים ומוצצים, ככה אנחנו מגיעים עם חשכה למגרש כדורגל ענק, טבעי, זהו אותו שטח שמלמעלה חשבנו אותו בטעות לאגם. מקימים את המחנה וזוכים להרבה מבקרים שבאים לארח לנו לחברה ולהתענין בחבורה המוזרה שנחתה להם בכפר. יושבים סביב המדורה, מדברים על הא ועל דא, אנחנו שרים את השיר החדש שלמדנו לשמחת כל הנוכחים.

למחרת יוצאים בזולה לכיוון מזרח, ממשיכים ביער, חוצים הרבה נחלים וזרמים. התשתית כאן לא משהו, אין גשרים מסודרים. אנחנו מגיעים לזרם רציני ועליו מוטלים עצים שלמים המשמשים למעבר. דניאל עולה עליהם ובאקרובטיות המשלבת טיפוס, זחילה והליכה זהירה וחוצה בשלום את הזרם. אני מוותרת על החויה אחרי שאתמול זכיתי ליפול למים, ונעזרת לשם החציה בסוס האמיץ של גטצ`ו. רחשים מצמרות העצים גוררים את מבטינו למעלה - שם מקפצת לה חבורה של קופי Colobus. קופים יפיפיים בצבעי שחור-לבן: זנב ארוך, לבן ופרוותי, על הגוף השחור רעמה לבנה, כמו פונצ`ו, מתנופפת ברוח במעופם בין הצמרות, ראשם לבן ופדחתם שחורה, מזכירה כיפה של מאמינים אדוקים.

 בבוקר לקחנו את הזמן, עכשיו צריך לשלם על זה: אנחנו מתברברים ביער ומקבלים הערכות זמנים שונות מאנשים שעוברים אותנו לגבי הזמן המשוער לסוף ההליכה. במעבה היער אנחנו מגיעים לשטח ובו כמה בקתות לא סטנדרטיות, מלבניות, ברזנט כחול מתוח מעליהן. ילדים מציצים עלינו מבינהן. אחת הילדות מתלווה אלינו ומצילה אותנו כשהיא מראה לנו את הדרך הנכונה להמשיך בה. עולים ועולים ביער, יש לי דה-ז`ה-וו לאתמול: הולכים מהר, בחוסר וודאות. הפעם אנחנו חולפים על פני מקומות לינה פוטנציאליים, אך עומר מתעקש להגיע ל-Katcha, המחנה המתוכנן, הנמצא באזור שמוכר לו. מהסבך אנחנו נפלטים לדרך עפר, המחנה אמור להיות בצידה, אבל מאיזה כיוון? גטצ`ו אומר - ימינה. עומר הולך שמאלה. אני נשארת באמצע, כשמישהו מוצא - תקראו לי. אבל אף אחד לא מוצא! אנחנו משוטטים ביער, נסחבים עם עצים לבעירה, מתעצבנים לאללה על עומר העקשן.

 כשיורד החושך גטצ`ו ואלו קובעים עובדה: מורידים את הציוד מהסוסים בחלקת יער נוחה לעצירה ומבעירים אש. אנחנו לא מרוצים מהתנהגותו של מדריכנו, אך עם זאת שומרים על התנהגות טובה ורגועה ומודים לו על שהסכים ללכת איתנו בדרך שלא הכיר. אנו מבהירים לו שזה בסדר גמור שכשהדרך אינה ידועה מראש, יהיו שינויים בתוכניות ומוסיפים שהמקום בו לבסוף עצרנו נראה לנו ממש מצוין. ביום הבא אנחנו מגלים עד כמה: כשהשמש עולה אנחנו זוכים לראות את חלקת האדמה היפה והמוצלת בה עצרנו. יש בה עשב גבוה ונהדר בשביל הסוסים, מקום אידאלי ליום מנוחה להם -ולנו. יום שישי למסע, הלחם נגמר מזמן, אבל אני מוצאת קמח בשק האוכל של אלו, ואם יש קמח - יש פיתות! אח, כמה משתלם להיות מדריך זרקן בצופים שעושה לחניכים "פעולת פיתה": יוצא לי בצק מ-ע-ו-ל-ה. אנחנו מאלתרים טאבון בתוך המדורה ואופים את הפיתות-מצות על מכסה הסיר של אלו.


יורדים לעשות כביסה ולהתרחץ בנהר, השמש מחממת אותנו - כיף אמיתי. עכשיו יש לנו גם קצת זמן להסתובב לאט יותר ביער, אחרי שרצנו בו יומיים, להתבונן בצורה טובה יותר בחיים שמסביב: ציפורים שרות במגוון קולות, בבוניות מכרסמות דשא ולעומתן בבונים נערכים לקרב, צווחות ומכות מכל עבר.

לתחילת הכתבה

יום שוק וימים אחרונים

יום אחרון ביער, הפעם לאורך דרך עפר מרכזית, דרך המחברת בין ישובי ה-Bale. את חלקה כבר הכרנו בנסיעה הזכורה לרעה, בדרכנו לכאן. חבל ה-Bale אחראי לאחוז ניכר מהתוצרת החקלאית של חיטה ושעורה במדינה. משאיות עושות דרכן הלוך וחזור - ועם זאת הדרך נשארת במצבה הגרוע, לא סלולה כבר שנים. התושבים מאוד ממורמרים מכך, אנו שומעים דעות על כך שראש הממשלה ה"צפוני", שמוצאו מחבל ה-Tigray דואג רק לפיתוחם של חבלי אמהרה וטיגריה ומזניח את האורומים, על אף שהם מהווים את הקבוצה האתנית הגדולה ביותר במדינה (כ-54% גורס ה-LP). כשזה מגיע לעדות, תמיד מישהו ירגיש מקופח.

 היום הוא יום השוק בכפר Rira אליו פנינו מועדות. נשים, ילדים, רוכלים וקונים מתלווים אלינו בהולכנו, בדרכם לשוק. האנשים כאן נראים במצב טוב יותר מאלו שראינו בצפון - פחות מאובקים, יותר לבושים, לכולם יש נעליים. גם מצב החקלאות כאן נראה מתקדם יותר, לא רק אנשים הקוצרים תבואתם עם מגל, יש כאן גם מכונות וקומביין. אני שואלת את עומר על אותה מחווה יפה שעשו האמריקאים ערב לפני יציאתנו לטיול, כשקנו באמריקה נעלי צבא איכותיות לכל עובדי הפארק. אני מעט מופתעת מתגובתו, הוא צוחק עליהם ומזלזל - "נעליים איכותיות? בטח קנו אותם באדיס. מיד מכרתי אותם. כולם מכרו אותם" וכך אני לומדת משל קטן על תרומת מדינות המערב לתושבי אפריקה.

ב-Rira אנחנו מצטיידים להמשך הטיול, לא לפני שאוכלים ארוחת צהרים במסעדת השוק: ירקות מבושלים ולחם טרי. איזה כיף! כמה זמן כבר לא דחפנו איזה ויטמין! אנחנו גם טועמים את הדבש שיש לה להציע - Rira ידועה בדבש יערות ההרים המעולה שלה. את הכוורות העשויות מבמבוקים כבר ראינו בדרכנו לא פעם, תלויות גבוה גבוה בין צמרות העצים, נשמרות מפני טורפים וגנבים פוטנציאלים. איזה דבש... הכי טעים שטעמנו בחיים שלנו... אנחנו מצטיידים בפחית להמשך הדרך.

ממשיכים בעליה, היער מדלדל, הצמחיה חוזרת להיות נמוכה. מביטים לאחור ושוב רואים במרחק את אזור Hawo ואת הדרך שעברנו. חוזרים לרמה הבזלתית, לנופים שעזבנו לפני 5 ימים. יובש. שממון. אפילו עכברים לא מתרוצצים כאן בהמוניהם. רוח חזקה נושבת כל הזמן, שורקת באזניים. כדי לגוון, בסוף היום אנחנו מגיעים לאגם אלפיני יפה היושב בתוך מכתש קטן, Garba Guracha. בבוקר הכל קפוא מסביב (כולל המים בבקבוקי השתיה), לרגע קט נדמה שיש מסביבנו מעטה של שלג, אך זוהי רק שכבת קרח דקה שנמסה ברגע שהשמש יוצאת מאחורי ההרים.

 יומיים נוספים עוברים עלינו בדרך יפה, בה אנחנו פוגשים עוד זאבים, עוברים בין הפסגות הגבוהות בפארק, ומסיימים בנקודה המשקיפה על תחילת דרכנו, לסגירת המעגל. בערב האחרון שלנו ביחד עומר עורך שיחת סיכום ומשוב. כל אחד מקבל את רשות הדיבור בתורו. כולם מודים לכולם על החויה הנהדרת, על הנכונות לעזור בכל מצב, על התכנון המוצלח והמקורי של המסלול.

לתחילת הכתבה

יום מנוחה בדינשו

חוזרים ל-Dinsho Lodge. בסמוך אלינו, במטבח, עומלת קבוצת נשים איטלקיות על תבשיל גולש המעלה ניחוחות. אנחנו עושים פרצופים של מסכנים ואוכלים סרדינים מקופסא שנשארו לנו מהטיול. אחד מחברי הקבוצה קולט את מבטינו ומזמין אותנו לטעום מהתבשיל שלדבריו בושל כבר 3 שעות והבשר עדין קשה. אנחנו מודים לו, אך נאלצים לותר על ההזמנה - הסאונה שלנו מוכנה ואנחנו הולכים להרפות את השרירים בחום הנעים, איזה תענוג...

למחרת מתעוררים מוקדם (אנחנו כבר רגילים להתעורר עם השמש) והולכים לתצפת על ה-wildlife החיים מסביב ל-lodge (המרשימים אותי יותר). גבעת הלודג` היא מתחם סגור ומגודר בו הצליחו לשמר את היער הטבעי שפעם היה כאן ואת החיות היחודיות לו. התושבים בפארק הלאומי Bale הרסו עם השנים שטחים גדולים מהיער, רק שטח קטן נותר. בין העצים אנחנו רואים יצור ענק ואצילי בהליכה גמלונית, מן יעל אפור ענק עם קרנים גבוהות ומסולסלות - נראה כמו דמות מהאגדות. זהו Mountain Nyala זכר, מין של אנטילופה, היחודי לאתיופיה שנמצא, גם הוא, בסכנת הכחדה. לאורך הבטן יש לו כמה נקודות לבנות בשורה יחידה, כאילו עף עליו שפריץ של צבע. להקה שלמה מצטרפת סביבו: הנקבות קטנות יותר, חומות, לא מקורננות והילדים - בעלי רגליים ארוכות ולא פרופורציונליות לגופם הקטן. אנחנו עוקבים אחרי חבורה של כ-10 פרטים, למרות שממש לא קשה לראות פה כאלה, גם כשהם נבהלים ובורחים מאיתנו קל לאתר חבורה חדשה. עוברים אותנו גם warthogים מצחיקים, הלא הם חזירי היבלות או פימבה, כפי שמוכרים לרובנו מהסרט "מלך האריות".

 כשאנחנו חוזרים לארוחת הבוקר, מחכה לה צלחת יפה עם גולש על השולחן. לאור מבטינו בליל אמש וההזמנה הלא ממומשת שקיבלנו לטעום מהאוכל, אנחנו מחליטים שהאיטלקים השאירו אותה עבורנו ומצרפים גם אותה לארוחה. והיום ב-Dinsho - יום השוק. אנחנו הולכים להצטיד לקראת ארוחת ערב גדולה שאנו מתכננים להכין. בדרכנו לשוק, עוברים אותנו רוכלי בקר הנאבקים עם מרכולתם: הכבשים לא רוצות להיות מובלות כצאן לטבח ומסרבות להתקדם. הרוכלים נאלצים למשוך אותם בקרניים ולהרים אותם בידיים. השוק גדול ועמוס, אוכל, בעלי חיים, בגדים, נעליים, עצים לבעירה. הוא מושך אליו את תושבי הסביבה, יש אנשים שיוצאים ברגל מכפריהם יום לפני בכדי להגיע אליו.

לארוחת הערב אנחנו מזמינים את עומר ומצטרפים אלינו עוד מדריך מהפארק וגם ה"מתאם" שאחראי על ארגון הטיולים בפארק. אנחנו שמחים על ההזדמנות לערוך שיחה נעימה ובה נותנים את חוות דעתנו על הפארק, נוטעים רעיונות חדשים למסלולים בו ומשבחים את בני הצוות שיצאו עמנו בפני ה"אחראי".

לתחילת הכתבה

הכפר דודולה וטיול של שלושה ימים באיזור

עוזבים את Dinsho. התכנון שלנו הוא להגיע היום בחזרה לכביש הסלול, לבקר בעירה הנמצאת ליד אגם. לא בא לנו על נסיעה מגעילה באוטובוס, הזמן עומד לרשותנו, מחליטים לנסות לתפוס טרמפ עם אחד מרכבי ה-4X4 שעוברים כאן תדיר. הולכים לקצה הכפר, לא עובר הרבה זמן ורכב עוצר ומציע לנו טרמפ, אבל רק עד מחצית הדרך, לכפר בשם Dodola. הדרך הנוראית עוברת הרבה יותר בנעימים כשאנחנו מתרווחים לנו במושב האחורי בג`יפ. אם כבר הגענו ל-Dodola, אנחנו חושבים לעצמנו, זאת הזדמנות טובה לבדוק איזה פרויקט ששמענו עליו - קרן גרמנית עזרה להקים כאן פרויקט לשימור היער תחת הכותרת המרשימה של Integrated Forest Management Program. הטרמפ מוריד אותנו הישר במשרדי הפרויקט.

היער, כפי שראינו באזור הפארק הלאומי Bale, ניזוק קשות על ידי מתישביו. לו גם כאן היו ממשיכים התושבים בהרס היער, תוך מספר שנים לא יהיו להם עצים לבעירה ולבניה, לא יהיו מקומות לרעיית העדרים, הצמחיה ובעלי החיים היחודיים לאזור יכחדו והמשמעות כלפי התושבים ברורה (ולא מאוד אופטימית). באזור הזה הצליחה הממשלה, עם תמיכה כלכלית ומקצועית של הקרן הגרמנית, לחתום על הסכם עם התושבים: היער חולק לבלוקים, כשבכל בלוק כ-30 משפחות. המשפחות אחראיות על שימור ותחזוקת היער, הן מקבלות הדרכה ותמיכה מאנשים מקצועיים שהוכשרו לשם כך. הרעיון המרכזי הוא שהתושבים יכירו בכך ששמירה על היער היא בראש ובראשונה לטובתם ותאפשר להם להשתמש במוצרי היער (עצים, שטחי מרעה, כוורות וכו`) לאורך זמן.

אחד ממוצרי היער הוא תיירות: 5 בקתות כבר נבנו ביער במוקדים שונים. תיירים מוזמנים לטיל ביער וללון בבקתות המאובזרות. הטיול נערך בליווי של מדריך מהקהילה שהוכשר לכך וניתן גם לרכב על סוסים המושכרים מהקהילה. בעל הבקתה מעביר "מס" לקהילה בעבור התירים המבקרים אצלו. מהכספים האלו נהנת הקהילה באופן ישיר. הפרויקט הזה רץ כבר איזה 7 שנים והתוצאות נראות בשטח: שטחים רבים ביער שוקמו, עצים צעירים ננטעים, האדמה פוריה יותר וגם התירים מרוצים. חשוב לציין שהפרויקט התירותי עדין לא זוכה למספיק פרסום ותקוות התושבים היא כי השמועה עליו תעבור מפה לאוזן, על ידי לקוחות שבעי רצון.

 לפרויקט כזה נשמח לתרום מכספנו, הבעיה שאין עלינו גרוש. למרות שאמרו לנו שבבנק הקטן בכפר לא מחליפים המחאות נוסעים, אנחנו מחליטים לנסות את מזלנו ומחכים שתעבור הפסקת הצהרים והבנק יפתח. כשמגיעים לבנק, פקיד צעיר אומר לנו: "אנחנו לא מחליפים כאן כסף, אך אם תרצו אני אקנה מכם דולרים בשער היציג". ככה, בלי לנסות להסתיר? ממרה את חוקי הבנק בתוך הבנק? סבבה! יום המזל שלנו. אני בציפיה לראות את הבקתות. את פקיד הבנק Abara אנחנו פוגשים שוב בערב, במלון. הוא שמח מאוד לפגוש אורחים מישראל ואומר לנו עד כמה הוא אוהב יהודים. אנחנו סועדים את ארוחת ערב בחברתו, כאן דניאל חווה לראשונה (ולאחרונה, כך הוא מקווה) את טראומת ה-Gursha: זהו מנהג מקומי של האכלה הדדית שכבר ראינו אותו קודם לכן במסעדות, אך למזלנו טרם התנסנו בו. המארח, מתוך עודף חיבה לידידו, מכין מנה עסיסית של אינג`רה ובשר וטוחב אותה לפיו של ידידו. דניאל ההמום משתדל לעכל, אך נראה מעט כמו גוזל מצוברח שאמו לא העריכה כראוי את יכולת הבליעה שלו וטחבה לפיו הרבה יותר מידי תולעים. אברה לא מוותר וחוזר על כך עוד פעמיים. דניאל משתדל לחייך, אך מסיים את הארוחה עם בחילה קלה.

למחרת יוצאים לטיול. לשמחתנו, הפעם רק עם מדריך - ההליכה, המלווה במשלחת גדולה, כבר נמאסה עלינו. החלטנו "לטעום" מהחויה, 3 ימים יספיקו לנו הפעם, במהלכם נלון בשתי בקתות. ההליכה ביער יפה ונעימה. משקל התיק קצת מעיק, אך יום אחד מספיק להתרגל אליו. הבקתות מתגלות כפינוק גדול, והן מאובזרות לחלוטין. יש בהן כלי בישול, גזיות, מיטות עם מצעים ושמיכות עבות, בירות, יין ומשקאות קלים, מקלחת עם מים חמים, סבון, ניר טואלט ואפילו כפכפים למקלחת! חשבו כאן על הכל! אוכל הבאנו לעצמנו ואנחנו מכינים ארוחת ערב כשהאח מחמם אותנו. כשאנחנו רוצים לשטוף כלים, עוצרים אותנו: חלק מההסכם הוא שבעל הבקתה אחראי גם על שטיפת הכלים!

לתחילת הכתבה

חג המולד בדודולה

אנחנו חוזרים מהטיול, הישר לחגיגות הכריסמס של הכנסיה הנוצרית האתיופית. בכפר איתר אותנו אברה והוא מזמין אותנו להתארח בביתו לארוחת החג. לא סתם מזמין - קובע עובדות: "הערב, ב-18:00, אצלי". לי זאת נשמעת חויה מבטיחה לראות איך חוגגים כריסמס במשפחה אתיופית, שלא לדבר על ארוחת ערב איכותית בחינם. דניאל, לעומתי, חושש מ-Gursha אחת יותר מידי. אברה הוא מעשירי הכפר. פרט לכך שהוא עובד בבנק יש לו עוד עסקים: שני בתי מרקחת, בית מלון בבניה וקומביינים שהוא משכיר לחקלאי הסביבה. אך מרכז דאגותיו מופנות אל היהודים. הוא נוצרי פרוטסטנטי אוונגליסטי. לצערו, היהודים עדין לא הכירו בישו בתור המשיח והוא נחוש לשכנע אותנו בכך. לא רק אותנו, את כל היהודים: את מיטב כספו הוא משקיע באיזו קרן אמריקאית שמטיף מטעמה מסתובב בעולם, עורך כנסים ומנצר יהודים. למעשה הכסף שקנה מאיתנו בבנק ישלח אל הקרן!

להזמנה לא יכולנו כבר לסרב: לאברה יש מערכת לאיתור יהודים בכפר. בחור צעיר בשם יוסוף העובד כמדריך בפרויקט קבל הוראה מאברה להתריע בפניו על כל ישראלי ויהודי המבקר בכפר. יוסוף מגיע למלון לאסוף אותנו. אנחנו מצידנו החלטנו לנקוט בקו של שיחות נמוסיות, בתקוה להוציא עצמנו מהקונטקסט. לפני הכניסה לביתו אנו מסכמים בעדינות עם אברה על המנעות מגורשות.

ביתו של אברה מקושט לכבוד החג בסטייל המערבי: ענפים מעטרים את הקירות, מנורות מנצנצות, קישוטים זוהרים, כרטיסי ברכה עם תמונות של ישו, מרים ואפילו סנטה קלאוס. רק נשים וילדות בבית, אך לא מציגים אותן בפנינו. אברה מראה לנו לוח שנה של הארגון האוונגליסטי שלו: בכל חודש יש תמונה של אחת מהכנסיות הפזורות בארץ והוראה המנחה את המאמינים לטובת איזו קבוצת יהודים להתפלל החודש. יהודי אמריקה, יהודי אירופה, יהדות צפון אפריקה - הכל מלווה במספרים של כמות היהודים בכל מקום אשר, אבוי! עדין לא הכירו בישו כמשיחם! בכל עמוד תמונות של מנהיג הארגון בבקוריו בארץ: "מוריס טובל בירדנית", "מוריס מחזיק גרגר חיטה בשדות מגידו", ועוד כהנה וכהנה מיצגים של פולחן אישיות.

אחת הבנות עורכת את השולחן רק עבור שלושתנו, כך אנו מבינים שהנשים לא יצטרפו אלינו לארוחה. הארוחה מכילה מספר מנות אתיופיות מסורתיות, תבשילי בשר ועוף חריפים, מלווים, כמובן, באינג`רה. הסגנון פולני - כל הזמן רוצים לדחוף לנו עוד ועוד. יוסוף מצטרף לשלב הכיבודים ובהיותו מוסלמי אתאיסטי מאזן קצת, לשמחתנו, את הפנאטיות של אברה.בנות המשפחה (שבינתיים אוכלות את הארוחה מול הטלויזיה, על הרצפה) נראות עייפות ומשועממות בעוד אנחנו רבים על דתות. ארבע שעות אנו מעבירים בחברתו, בהן לא מצליח לשכנע אותנו אברה לקחת איתנו את הברית החדשה. אציין לטובה כי למרות הגוון המיסיונרי הקליל של הערב הצלחנו לדבר גם על נושאים אחרים, כגון: איסלאם, נצרות, ידידות בין עמים, זמרים אתיופים מפורסמים. אנחנו נפרדים כידידים, מודים לאברה על עצותיו ומעניקים לו ולבנות מחזיקי מפתחות עם תמונות של ישו ושל בית לחם שרכשנו מבעוד מועד בארץ.

 הטיול ב-Dodola מסכם את ביקורנו באתיופיה. אנחנו חוזרים לאדיס ומשם, בטיסה, לאוגנדה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על אתיופיה

הזמנת חופשה לאתיופיה

הכתבות הכי נצפות השבוע

הפוסטים הכי נצפים השבוע

הטיפים הכי נצפים השבוע

עקבו אחרינו לכל העדכונים החמים בארץ ובעולם