מנמל חיפה לאיה נאפה

אז החלטנו בסוכות לטייל בקפריסין, אני ודני, הבעל היקר. תפסנו אנייה שתיקח אותנו עם ה- XT500 מנמל חיפה. העדפנו "להתפנק", ובתוספת תשלום קטנה קיבלנו תא צנוע, צר וצפוף, שהיה בכל מקרה עדיף עשרות מונים על פני "התחפשות" על הסיפון. נוסעי הספינה הישראלים הפגינו את ישראליותם, אך היו מספיק אירופאים לצורך מיתון האווירה. השיט היה סך הכל חביב, והיה בספינה גם קזינו קטן שעזר להעביר את הזמן. התעוררנו לארוחת הבוקר באנייה, ומיד היינו צריכים לרדת כי למעשה הגענו כבר לקפריסין. חיכינו במסוף כשעה עד שהגברת הקפריסאית שעושה ביטוחים תתעורר ותבוא לקבל מאתנו כסף, והוצאנו סך הכל כ-50$ על מנת להיכנס לקפריסין (ביטוח + מכס).

 יצאנו מהנמל לכיוון איה נאפה (Agia Napa), עיירת חוף, מהמתויירות ביותר באי. בקפריסין נוסעים כמו בזמן המנדט: צד שמאל של הכביש. למרות שדני השתדל מאוד להתרכז בעובדה זו, כבר אחרי שעה היה נראה הגיוני יותר לחזור לימין. הדבר קרה באחת הפרסות- פתאום הגיחה אלינו מכונית מהסיבוב ונהג מבועת סטה במהירות לנתיב השני והציל את חיינו. הסצינה הסתיימה בחיוך מבויש, אך הלקח נלמד. בדרך לאיה נאפה סטינו 10 ק"מ מקו החוף במעלה גבעה, לכוס קפה בלפקרה (Lefkara), עיירה קטנה המתאפיינת בגברים פנסיונרים המשחקים שש-בש ונשים רוקמות תחרה היושבות בפתחי החנויות. התיישבנו, ותוך שעה קלה כבר מצאנו את עצמנו בתחרות שש-בש מול פנסיונר מקומי. אחרי שיחה מלבבת ושתייה חזרנו לכביש המוביל לאיה נאפה.

 העיר מתויירת לחלוטין, עם כל רמות המלונות וצפיפות גבוהה של פאבים. אחרי שהתמקמנו בחדר צנוע (די מוזנח בעצם), ירדנו לחוף. שמנו לב שמודעות ללבוש בטיחותי ברכיבה היא לא הצד החזק של המקום: אנשים שוכרים מטוסטוסים ועד XR-ים ורוכבים עליהם עם בגד-ים וכפכפים, וכמובן ללא קסדה. גם אנחנו התאקלמנו על פי מנהג המקום, ובערב גם אנחנו ויתרנו על הקסדות, עד שפגשנו שוטר מקומי ששאל אותנו איפה הקסדות שלנו. הבטחנו לו שאנחנו "כבר נוסעים להביא אותן", אבל תוך כדי שיטוט אחרי פאב כלבבנו חטפנו איום לקנס מאותו שוטר, שהתרעם על שלא מילאנו את ההבטחה. מכך הסקנו שהפטור מקסדות חל רק על דו"גים קטנים. אחרי התקרית עם "העין הכחולה" מצאנו פאב שהיה בו זמר עם בוזוקי (קצת קשה למצוא כזה) והשתכרנו כיאות עם חברים שפגשנו.

לתחילת הכתבה

כפרים בהרי הטרודוס

למחרת התעוררנו אפופי אדי אלכוהול. קנינו בסופרמרקט תיירותי ויקר מצרכים לארוחת בוקר, אותה סעדנו בחוף, באחד המפרצונים המקסימים המפוזרים פה למכביר. עלינו על הכביש המהיר המוביל לחלק המזרחי של הרי הטרודוס - חבל פיציליה (Pitsylia). כשיורדים מהכביש המהיר, מתחילים לעלות בגובה, והנוף הופך לטרשי. עוברים שרשרת של כפרים הנראים נטושים כמעט. נסענו בכיוון המנזר היפה מכרס (Macharias) הנגלה בין ההרים ושקט עד שומם. מזל שהכנתי מראש שם של מסעדה הנמצאת באחד מהכפרים, כי עושה רושם שלא בכל כפר יש איפה לאכול.. המקום נמצא בכפר הקטן פיקארדו (Fikardo), הממוקם כ-2 ק"מ מעל לזניאס (Lazanias). למסעדה יש מרפסת עץ המשקיפה לנוף, והאוכל היווני טעים מאוד. הרגשנו סוף סוף שהגענו לשקט של ההרים.

 דרך ארוכה מצפה בכבישים הרעועים ובהתפתלויות בין ההרים כך שהמהירות הממוצעת היא 50 קמ"ש. לקראת ערב, באור שקיעה הגענו סוף סוף ליעדנו, קקופטריה (Kakopetria)- כפר גדול על גדות פלג הררי המהווה מרכז לכפרים שבחלק הצפוני של ההרים. התמקמנו בבית מקומי שבו שכרנו חדר עם מרפסת קטנה המציצה להרים. לאחר מנוחה קצרה הכרחנו עצמנו לקום, כיוון שהפעילויות בהרים מסתימות בשעות מוקדמות. יצאנו לשוטט להנאתנו ברובע העתיק הממוקם על גדות נחל הזורם בתעלות שבצדי הסמטאות וקשה היה שלא להציץ לתוך חדרי הסלון שבבתים חסרי הגדרות. התיישבנו במסעדת LINOS הטעימה שנמצאת באחד מבתי האבן שברובע, כשגם כאן קיבלנו כד יין גדול במחיר זול מהארץ. אגב, בדרכנו פגשנו פתאום ב-XR600 ישראלי מגיח בסערה מהחשכה לבוש כולו בחליפת שטח ולאחר החלפת מילים קצרה הבחור המשיך עוד בנסיעה (יש כאלה שכוחם עוד במתנם...).

 לקחנו את הבוקר "באיזי", נהנים מאווירת המקום. העמסנו את התיק, ודני קשר אותו היטב, מתכונן לשבילי העפר המובילים ליעד הבא - כפר הדובדבנים פדולאס (Pedoulas). להפתעתנו (גם קצת לאכזבתנו) הדרך נסללה בשנה שעברה וזה טרם סומן במפה. בכל זאת נהננו מנסיעה מדהימה בין ההרים, כאשר בעיניים רואים רק עצים גבוהים ויערות רחוקים. לאחר סיור קצר בכפר התיישבנו לנוח ו"הורדנו" אוזו במסעדת "אל המעיין- VRISI" המומלצת בספרים.

 אגב, לשמחתנו בכל העצירות הללו, פשוט חנינו את האופנוע ולקחנו אתנו את הפאו`ץ עם הכסף. השארנו תמיד את התיק הגדול ללא דאגה קשור לאופנוע, אפילו בשאננות, כאשר האופנוע לא בטווח ראייה. האווירה שם היא של תיירות אירופאית, ויש תחושה שהדבר האחרון שמעניין אותם זה לגנוב תיק מאובק שקשור בצורה מסובכת לאופנוע. ירדנו דרומה לכיוון אומודוס (Omodos), אחד מכפרי היין הנמצאים מדרום להרי הטרודוס. בדרך עלינו לתצפית על האי מההר אולימפוס, הגבוה ביותר באי. לחובבי השטח ניתן לבקר במנזר הנטוש MESE, הנמצא על גדות מעיין, כ-15 ק"מ מכביש הכניסה לפאנו פלאטרס (Pano Playres) - עיירה תיירותית המושכת אליה תיירים עשירים, שמחפשים קצת קרירות בימי הקיץ החמים. הגענו לפאנו פלאטרס לפנות ערב, קצת מתקשים למצוא שם לינה צנועה בין בתי המלון, אז שילמנו קצת יותר והתמקמנו בבית דירות התלוי על צלע הר עם נוף יפהפה. בעיירה זו, כדאי לדאוג לבטן כבר בשעות אחר הצהריים, כיוון שבערב המסעדות מתרוקנות וקשה שלא ליפול בפח על איזו מסעדה ריקה חסרת אנינות במאכליה...

לתחילת הכתבה

מנזר קיקוס ופוליס

בוקר, התארגנו ופנינו לכיוון צפון מערב לביקור במנזר קיקוס המפורסם באי. יום זה הוקדש לנסיעה בשבילי עפר במטרה לטייל קצת בשטח. למרות השילוט הנוח, היו מספר שעות של `התברברות` שלוו בחשש קל של "מה יהיה אם ניתקע פה לבד???". אך האי כזה קטן כך שתמיד אפשר להגיע לאיזה כביש משולט ולהתאפס על הדרך. ראויה לציון דרך העפר היפהפיה מצפון לכפר איוס ניקולס (Agios Nikolas) ועד לכפר מיליכורי (Milikouri) בדרך למנזר קיקוס, העוברת בצמוד לערוץ נחל ומוצלת כולה על ידי עצים שיוצרים כמעין סוכה ארוכה לאורך כ-10 ק"מ. לאחר סיור במנזר קיקוס יצאנו לחיפוש אחר תחנת דלק, וכאשר ראינו את עצמנו כבר נתקעים ללא תחנה ברדיוס 50 ק"מ סביבנו, הפנו אותנו למפעל לחיתוך עץ שבמקרה מחזיק חבית בנזין ומילאנו קצת דלק במשפך. מזל!!!

 בצהרי היום פנינו לעבר היערות ללינה באכסניית היער הרומנטית סטבוס טיס פסוקס (Stavors tis pesokas) שממערב לטרודוס. שוב ציפינו לנסיעת שטח אך גם כאן הדרך הראשית התמלאה באספלט כך שהגענו ליעדנו מוקדם מהמשוער. האכסניה מהווה בסיס לטיולי ג`יפים או טיולים רגליים, ובהם אפשרות לרדת לעמק הארזים, אך אנחנו הסתפקנו בלנוח. אגב, כדאי להצטייד במזון מבעוד מועד או להסתפק כמונו בסעידה בחברת היערנים הנחמדים במזנון היערנים הסמוך. לקראת ערב, קול צפירה הפר את הדממה ופתאום עשרות יערנים הופיעו בג`יפיהם, גועשים ורועשים, בעקבות דליקה שפרצה כנראה ביער, וכל זה קרה בדיוק לאחר שיחה עם יערן שסיפר על חייו במקום, שנחשבים לקצת משעממים...

 התעוררנו לבוקר שקט ולאחר קפה טוב ירדנו לכיוון הים, נפרדים משבילי העפר בעיירה ליסוס (Lysos) ומשם המשכנו עוד כ- 20 ק"מ עד לעיירה פוליס (Polis), הממוקמת על מפרץ עם ים שקט להפליא ורחוב קטן המרכז את רוב המסעדות והפאבים. ללילה האחרון התמקמנו בבית מלון אמיתי עם חדרים שרק דשא מפריד בינם לחוף. הקשבנו להמלצות במלון והתיישבנו לסעודת ה-fichMese הידועה בקפריסין במסעדת Leonioss. נהננו מכל רגע בארוחה שהורכבה ממנות קטנות של כל סוגי הדגים ונמשכה כשעתיים. בסיום הארוחה ניגש אלינו המלצר, שהתלהב שבאנו עם אופנוע מישראל. מסתבר שגם לו יש XR-125 (שאין בארץ) וכמובן שיש לו גם ציוד שטח והוא ישמח לקחת את דני לסיבוב בשטח... אך לצערנו זה היה עבורנו הלילה האחרון בקפריסין.. לא נורא, נזכור אותו לפעם הבאה. סגרנו את הערב במשחק ביליארד באחד מהפאבים ולהפתעתנו פגשנו שוב בבחור ישראלי נחמד שבא לבדו עם XR600 במטרה ל`התחרע` קצת בשטח. לאחר שסיפרנו לו על המורעל שפגשנו בהרים, הסתבר שזה הוא.. שהחליט שכדאי קצת לנוח...

 קמנו לבוקר אחרון ולאחר רחצה חטופה בבריכה הקסומה הצופה לים, ארזנו ותפסנו את הכביש ללימסול, עם הפסקת צהריים קטנה בחופי העיירה פיסורי (Pissori), הממוקמת בראש צוק המשקיף לים, כ-20 ק"מ מלימסול.

 עלינו על האנייה בלימסול והגענו לחיפה בבוקר למחרת לקבלת פנים מייאשת של עמידה שעתיים וחצי בתור על מנת לקבל חתימה מהמכס המזורגג, כיוון שבישראל קשה לעבוד במשמרת מלאה בחגים, בדיוק כשעומס התיירים הוא הכי גדול... לא נורא, לא הצליחו להרוס לנו שבוע של כיף בקפריסין, שהסתכם סה"כ ב-4000 ש"ח לשנינו ביחד! אגב, מומלץ להיעזר בחוברת הטיול של מסע אחר על קפריסין וללכת לשגרירות קפריסין בת"א, שם יציידו אתכם במפות, חוברות בתי מלון וכו`.

לתחילת הכתבה