עפתי לתרמילאים

תאילנד- יומן מסע

עצרנו על צוק מדהים שהוציא ממני אנחת רווחה - הנה חוף טרופי. מפרץ החלומות הראשון בטיול נפרס לנגד עינינו - בדיוק כמו בהזיה - מי טורכיז, חול לבן - שקוף, עצי קוקוס וכמה תיירות משתזפות בניחותא על שפת החוף המדהים... עלילותיהם של אנרג`ייזר, גרבר ורובי בנבכי רחוב הקוואסאן, ביער הטוקטוקים של בנגקוק, באיים הקסומים, במסיבת פול מון, חופים טרופיים ושקיעות אדומות ויפות עד כאב...
רובי גינל
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: תאילנד- יומן מסע
Thinkstock Imagebank ©

בבנגקוק

תאילנד- יומן מסע (28.1.04-12.2.04 ):

פרק א`- חשיפה למזרח: ובו יסופר כיצד איבד רחוב הקוואסן בבנגקוק את תמימותו באחר צהריים גורלי אחד.

לאחר ארוחת הערב הדשנה שהוגשה בחברת התעופה המצויינת (באמת!) איירג`ורדניאן, ולאחר ששבנו ווידאנו שהטיסה אינה מתעתדת לעבור מעל שום מדינה ערבית בלתי ידידותית להוציא איראן, קטאר ועוד 30 מדינות מוסלמיות בלתי מוכרות המאכלסות בעיקר שבטי פונדמנטליסטים שחומי עור אשר אינם הולכים לישון בלי לקרוא חמישה פרקי קוראן ולהתפלל בלב מלא לחיסולה של היישות הציונית, הנחתי את ראשי העייף על כתפו הרחבה של גרבר ושקעתי בשינה עמוקה.

אנרג`ייזר, חברינו השלישי למסע, בחר להניח את תלתליו הרכים על כתפו של ירדני עב צוואר אשר מיד חיבק אותו בחום ונרדם אף הוא. 11 שעות מאוחר יותר העיר אותנו הקברניט עם הקול השרמנטי לארוחת בראנץ` נוספת ובישר שתוך מספר דקות ננחת בבנגקוק.

שבוע קודם, לאחר עוד יום סוער במשרד, העליתי את הרעיון המהפכני לעזוב הכל לשבועיים ולברוח לתאילנד. גרבר ואנרג`ייזר הרימו גבה לשניה אבל גלגלי המוח שלהם עבדו מהר. כמה טלפונים זריזים והם השיבו תשובה חיובית והנה עוד כמה דקות אנחנו נוחתים בבנגקוק!

בנגקוק! מאז "לילה אחד בבנגקוק" באייטיז, אני הוזה את קסמי העיר האוריינטלית - מקדשים זהובי כיפות, בודהות שמנמנים, נשים יפהפיות מלוכסנות עיניים, מאכלים אקזוטיים, תאי בוקסינג בכל פינה חשוכה... בנגקוק! בעוד עיני שבות ונעצמות החליט הירדני עב הצוואר, ידידו הלילי של אנרג`יזר, להקיץ סופית וכהרגלו מדי בוקר הכריז על יקיצתו בפוק עסיסי ומלא עומק. מסיכות החמצן בכל המטוס מיד נפלו מהתקרה וכולנו התחלנו להתפלל לנחיתה מהירה.

מיד לאחר קבלת המזוודות (ארג`ייזר וגרבר הסתפקו באריזת תיק אוכל סמלי, מה שהוביל אותם למסע קניות בלתי מסתיים לאורך כל הטיול בעוד עבדכם ארז מזוודת אימים, שהובילה בעצמה למסע של מסאג`ים בלתי מסתיים לאורך כל הטיול) קפץ אנרג`ייזר לכביש תוך שהוא עוצר 4 מוניות בחריקת בלמים.

-האו מאץ? האו מאץ? האו מאץ? שאל בלהט.
- 400 באט, ענה לו נהג מונית מנומס.
-מההההההה?? 280! התמקח אנרג`ייזר כפי שכתוב בכל מדריך תיירים ובגנום התימני שלו.
-310 ענה לו נהג המונית, נפעם מפרץ האסרטיביות.
-320 וזה סופי! ענה אנרג`יזר והעמיס את המזוודות בתא המטען.

כל טייל בבנגקוק יודע להגות את השם של רחוב המוצא, הרחוב ממנו מתחיל כמעט כל טיול במזרח - הקוואסן האגדי. ברחוב זה יושבות רוב סוכנויות הטיולים ובהן גם "הקשר הישראלי", בניין שלם שנכבש ע"י כוחותינו ובנימוס אירופאי גם תלה שלט אימתני המבשר לכל תייר בעברית - "הקשר!". גם בית חב"ד יושב בסמיכות לרחוב וגם עשרות מועדונים, בארים, דוכנים, בזארים, טוקטוקים ומאות תיירים ותיירות מכל העולם שמאכלסים את הרחוב בצפיפות כמעט בכל רגע נתון.

בבנגקוק נפגשנו עם חברות ישראליות שהגיעו קצת לפנינו ובישרו לנו שכל החדרים ברחוב הפופולרי תפוסים. אנרג`ייזר וגרבר, יוצאי יחידות קרביות וחדורי מוטיבציה לא יוותרו כל כך מהר. מיד הושיבו אותי לשתות את שייק האבטיח הראשון שלי בטיול ויצאו לחפש חדר כמו זוג שאך זה קיבל את הזכאות למשכנתא. בעודי מתלהב ממזג האויר הקיצי, מההמולה המזרחית, מהעברית הטובה השגורה בפיהם של כל התאילנדים ברחוב ומדוכן השווארמה הפופולרי, חזר הזוג הנרגש ובישר - מצאנו חדר! לנו לא אומרים לא!

הבטתי בזוג הנרגש מתחיל להעמיס את מזוודותיו ושאלתי - יש מקלחת? כן! ענו הזוג במקהלה! יש מזגן? כן! אין עלינו אחי! יש מים חמים? שתיקה. הזוג מתבונן לכל עבר. יש מים חמים?? חזרתי על השאלה. 740 באט אחי! יאללה...ענה אנרג`ייזר והחל בצעדה לחדר המלון הראשון שלנו בשבועיים הבאים (מלון סיאם בקוואסאן - אינו מומלץ בחום. בצד השני של הרחוב יש מלון ענק בשם קוואסאן אין - עם בריכה על הגג, ממש כמו ה- D&D- לכו עליו!).

סוויטת הכלולות שבחר הזוג הצעיר התברכה במיטה זוגית רחבת מימדים, מיטת נוער צמודה לחלון בחזית הרחוב ובחדר אמבטיה מפואר שכלל לא פחות מצינור מים קרים מחובר לקיר. כאשר הזוג הנרגש יצא לעשות את השופינג הראשון שלו בקוואסן ההומה נכנסתי למקלחת הקרה וקיללתי את אמאמאמאמא שלהם בארבע שפות. כאשר יצאתי מהמקלחת וגיליתי שאין מגבות קיללתי אותה בשלוש שפות נוספות. שלחתי SMS לגרבר - תקנה לי מגבת והחלטתי, בינתיים, להציץ לאן משקיף החלון.

 ערום ורטוב פתחתי את הוילון לרווחה והופתעתי לגלות שהחדר שלנו משקיף ישירות, ממרומי הקומה הראשונה, לתוך רחוב הקוואסן ההומה. אולי יותר נכון יהיה להגיד שרחוב הקוואסן ההומה, הופתע באותו אחר צהריים חמים לגלות, שהוא משקיף ישירות אל עבדכם הרטוב, העירום והנבוך.

לתחילת הכתבה

סיור בעיר

פרק ב`- טוק טוק:

לאחר "החשיפה למזרח" התייבשתי באופן טבעי (תרתי משמע) ומאחר והזוג הצעיר טרם הגיע ממסע הקניות שלו, ירדתי לסקור את השכונה החדשה שלנו. עוד לא הספקתי להגיד סוואדיקה (שלום בתאילנדית) ומיד פגשתי את מושון מהגנון, דוידי מהיסודי, שמעון מהתיכון, נאוה מהצבא ונבות מהבית אבות. שכונה-שכונה, אין מה לדבר.

תאילנד היא ארץ שמאד קל להסתדר בה, ולא רק בגלל כמות הישראלים. התאילנדים אנשים חמימים וידידותיים ותמיד ששים לעזור בלי להעיק יותר מדי (אם כי גרבר בטח יחלוק עלי - אחד מבחורי הקוואסאן נדלק עליו וכל פעם שעברנו ברחוב הוא צץ עם הצעות חדשות עד שגרבר לימד אותו את משמעות המילה "חלאס"). המנטליות המזרחית הדומה מסייעת להתאקלמות הישראלית המהירה. המחירים, כידוע, הינם מחירי עולם שלישי - שייק עולה 1.5-2 ¤, חדר ממוצע במלון עולה 60-160 ¤ (לזוג עד שלושה אנשים), בירה מקומית בדאנס בר - 6 ¤ ובריזר עד 10 ¤.

לאחר שייק נוסף (הפעם היה זה אננס) הגיע הזוג הצעיר מהשופינג וביחד עם החברות הישראליות גיבשנו תוכנית פעולה לערב מזרחי סוער: ארוחת ערב בצ`ינה טאון, מסיבות בקוואסאן והצצה לפאט פונג - רובע האורות האדומים בבנגקוק. חדורי מוטיבציה עצרנו מיד שני טוקטוקים (ריקשות המשמשות להובלת נוסעים ברחובות בנגקוק העמוסים). כאשר אמרנו להם את היעד הראשון (צ`ינה טאון) הם נראו לנו קצת תמהים אבל אנחנו כבר היינו להוטים לחוות את החוויה הטוקטוקית ורצנו לתפוס את טוקטוק המירוץ היפה יותר. לאחר רבע שעה של דהירה ברחובות בנגקוק ניסיתי להזכר למה בכלל הפסקתי לעשן. ריאותי היו שוב שחורות מזיהום האויר המחריד שבעיר ולא נראה שהתקדמנו לשום מקום שכן היינו עדיין סביב הגדר הארוכה המקיפה את ארמון המלך.

אפרופו המלך - לתאילנדים יש מלך מאותגר פוטוגנית במיוחד, אך כנראה שאיש מעולם לא אמר לו זאת והוא בטוח שהוא דודי בלסר התאילנדי. שלטי חוצות בסדר גודל של שלט ההלכה שוטפים את כל העיר ובהם המלך בפוזות שונות ומשונות - מביקור בבית ספר, דרך תמונות שחור לבן מילדותו ועד תמונות רומנטיות שלו ושל רעייתו שתחיה, שנבחרה לתפקיד כנראה על רקע איתגורה הפוטוגני המקביל לשלו.

נחזור לטוק טוק - לאחר 55 דקות של תחרות טוקטוקים ברחובות העיר, כאשר אנרג'ייזר ידידינו האנרגטי מאיץ את הטוקטוקן שלנו לחתוך ניידות משטרה על מנת להשיג את הטוקטוק השני בקריאות YALLA YALLA הבנו שכנראה שהטוקטוקנים לא ממש יודעים איפה הצ`ינה טאון. לאחר צעקות בין טוקטוקיות הובילו אותנו הנהגים למסעדה סינית בלב בנגקוק ונעלמו.

רעבים אך סקרנים המשכנו בשיטוט רגלי תוך חיפוש בלתי מתפשר אחר העיר האסורה. בדרך גילינו כי לתאילנדים יש כנראה אובססיה קשה למנגל. בכל פינת רחוב ישבו עשרות תאילנדים ובלסו מאכלים ישירות מהאש. כשחזרנו מבילוי בשלוש לפנות בוקר גילינו שהתיאבון האדיר של מארחינו לא מסתיים לעולם - פינות הרחוב עדיין היו מלאות ושרצים משרצים שונים עדיין הוטלו אל הגחלים ומשם אל קיבותיהם הרעבות של הסועדים.

לאחר שעצרנו טוק טוקים נוספים, ולאחר נסיעה נוספת של 7 דקות במהלכה ניסה לשכנע אותנו הטוקטוקן לוותר על הצ`ינה טאון ולהגיע ישירות לפאטפונג, נפרס הצ`ינה טאון המרהיב לעינינו. עשרות דוכנים של פירות אקזוטיים בלתי מוכרים, שלטים ענקיים בסינית, מקדשים קטנים מצויידים בקטורת וכמובן מסעדות ופינות מנגל רבות - פשוט מרהיב.

לאחר ארוחת הערב וטיול ברובע הסיני חזרנו לקוואסאן נכנסנו לדאנס בר הראשון שראינו והתחלנו את המסורת הלילית שתלווה אותנו לאורך כל הטיול- פותחים את הערב עם סינגה (בירה תאית מצויידת ב-7% אלכוהול מרשימים) ורק בודהה יודע איפה, איך ובאיזו רמת אלכוהול בדם מסיימים אותו. בערב אחד עברנו מוטציה שעובר כל גבר נשוי היוצא לחופשי- ממחזיקי שלטים מנומנמים על כורסאות טלויזיה לנערי מסיבות חובבי אלכוהול וריקודים.

לאחר סיבוב הבארים הראשון בקוואסאן חשנו מוכנים נפשית לפאט פונג. אנרגייזר טען בתוקף שמי שלא ביקר בפאט פונג כמו לא ביקר בבנגקוק מעולם ובמצב האלכוהול בדמנו לא היינו ממש כשרים לויכוחים. חצי שעה אחר כך כבר ישבנו במועדון חשפנות תאילנדי מתבוננים בעיניים קרועות בכישורים הואגינליים של תאילנדיות יפות עכוז.

אנרג'ייזר שאך זה התגרש, ומינה עצמו עם נחיתתנו לשגריר כבוד של ישראל החל במסע ההתיידדות שילווה אותו בכל טיולינו. מהר מאד נגלה שאנרג'ייזר מכיר את כל התיירות מסביב ולעיתים קרובות גם את החברים הזכרים שלהם. למרות שהיה זה הוא שהזהיר אותנו מפני התיידדות יתר עם התאילנדיות, בשל טבעו הידידותי לא יכול היה לגרש תאילנדית חיננית שהתיישבה לידו והוא פתח איתה בשיחה ערה. כאשר ביקשה התאילנדית שיזמין אותה למשקה הסכים ברצון אך כאשר הזמינה משקה ב- 130 באט ביקש מיד מהמלצרית להחזיר והסכים להזמין אותה לסינגה ב- 60 באט גג (!)

 בינתיים המשכנו גרבר ואנוכי להתבונן בתדהמה כיצד המופיעות יורות חיצים, שותות בירה, מעשנות סיגריות והכל דרך איברים שלא נועדו כלל למטרות אלו. יומיים אחר כך, כאשר נרקוד שוב באחת המסיבות במועדון הגרין מנגו בקוסמוי יפנה גרבר את תשומת ליבי שהכוכבת הואגינלית הראשית רוקדת לידינו ואנרג'ייזר הידידותי כמובן ילך ללחוץ את ידה ולברך אותה על כישוריה הרבים.למחרת בבוקר קפצנו לבקר בארמון המלך היפהפה, עתיר הזהב והבודהות ובצהריים כבר היינו בדרכנו חזרה לשדה התעופה. היעד - גן עדן.

לתחילת הכתבה

בקו סמוי

פרק ג`: מבוא לגן עדן

נובמבר קר אחד, לפני המון שנים, ביקשה ממני מישהי שמאד אהבתי לעצום עיניים. עכשיו, לחשה לאזני, תגיד לי איפה הכי היית רוצה להיות. עצמתי את עיני כבקשתה ועל רקע קולות הגשם בחוץ הזיתי את קלישאת האי הטרופי - ערסל מתנדנד בין עצי קוקוס ענקיים, מפרץ ובו מים בצבע תורכיז, מהסוג שאפשר לראות כל דגיג גם כשהם עמוקים מאד, חול בצבע לבן-שקוף, נערות אקזוטיות שזופות בלבוש מינימלי, קוקטיילים עם מטריות. והשקיעות, השקיעות כל כך אדומות שזה כואב.

נחתנו בקו סמוי בצהריים. קו סמוי הוא האי השני בגודלו בתאילנד (הגדול ביותר הוא פוקט) וככזה ציפינו לאי מתוייר להפליא. שדה התעופה הקטן עורר בנו את החיוך הראשון - הוא נראה כמו שדה תעופה בעידן הפלינסטונס, הכל היה עשוי מעץ (כולל המסוע!) ללא אף פקיד מכס סמלי. מנהג המונית ביקשנו שייקח אותנו לבית מלון טוב בחוף המוכר ביותר.

בדמיוני שבתי לחלום הטרופי, כיצד אפתח את החלון ואראה רק את הים ואת השכנה מלוכסנת העיניים מהחדר הסמוך מסמנת לי בידה לבוא ולעזור לה למרוח קרם הגנה על הגב (אם כי כבר בחלום זה היה נדמה לי שאנרגייזר הבלתי נדלה רץ אליה ומקדים אותי במשימה הנועזת בעורף השכנה). כאשר פקחתי את עיני מצאתי את עצמי בחוף הסלע בבת ים. צבטתי את עצמי כמה פעמים לבדוק שאני אכן ער וגיליתי שכן - החוף הראשון בו הוריד אותנו נהג המונית לא ניחן בדמיון קלוש לפנטזיות שלי על חוף טרופי והכניס אותי לחרדות קיומיות קשות.

רק למחרת בבוקר, מצויידים בג`יפ שכור וקטנוע, 7 דקות נסיעה מהמקום בו בחרנו לקחת חדר, עצרנו על צוק מדהים שהוציא ממני אנחת רווחה - הנה חוף טרופי. מפרץ החלומות הראשון בטיול נפרס לנגד עינינו - בדיוק כמו בהזיה - מי תורכיז, חול לבן - שקוף, עצי קוקוס וכמה תיירות משתזפות בניחותא לרגל החוף המדהים החלטנו מיד לעצור את טיולנו היומי, שאך זה התחיל כאמור, ולהתנחל בחוף. אנרג'ייזר לאחר שהתיידד עם כל התיירות בחוף כמעט מיד, שחה לעבר סלע בודד במים והחליט לשחק את בתולת הים והשכיב עליו את 187 הס"מ שלו לשיזוף קליל בעוד גרבר ואנוכי פתחנו את חגיגות הסינגה מעט מוקדם מהרגיל.

לאחר מקלחת קצרה גילינו שהלילה נערכת באי אליפות התאי בוקסינג הארצית ואצנו רצנו לאולם הענקי בו נערכה האליפות. לאחר 3 פעמים בהם הימרתי על אדום המכנסיים והפסדתי לגרבר בקבוק סינגה בכל פעם שאדום המכנסיים התורן הפך לסטייק אנושי מברכיות מתחשבות של כחול המכנסיים, יריבו המיליטנט וחסר הרחמים, החלטתי לעלות לבמה בעצמי ולנקום את נקמתם של כל אדומי המכנסיים באשר הם. אם אנרגייזר לא היה עוצר אותי בכוח ייתכן שהיום הייתי מקליד לכם את יומן המסע עם האף אבל למזלנו החליט אנרג'ייזר שוחר האהבה ולא המלחמה להמשיך את הלילה, כמיטב המסורת המתגבשת, במסיבות במתחם הגרין מנגו.

כך גילינו שכמו בשאר האיים בהם אנחנו עתידים לבקר, מרבית המסיבות מתגבשות באיזור די מצומצם כך שכל שנשאר לתייר הוא לבחור את סוג המוסיקה החביבה עליו ואם בא לו לשנות מוסיקה - כל שעליו לעשות זה 5-10 צעדים. לאחר בקבוק הסינגה-החמישי-אבל-מי-סופר ראיתי את גרבר רוקד מחובק עם שני הולנדים גבוהים, לכולם מרוחים חיוכים מאוזן לאוזן והוא מניף את הסינגה לעברי לחיים, את אנרג'ייזר מציג את עצמו בפני עוד שתי תיירות מחוייכות, ואת חבריהן מתקרבים לעברו במהירות - עשיתי לגרבר לחיים באויר מהצד השני של המועדון והרגשתי בעננים.

במסגרת פרוייקט "הכר את התיירת" של אנרגייזר ידידינו הגרוש הטרי, הצלחנו להתוודע אף לנאדיה, יפהפיה עם עיניים כחולות מדהימות שכאשר שאל אותה אנרגייזר מהיכן היא השיבה בחיוך- סוריה. אנרגייזר ללא היסוס צעק- אנחנו שכנים ונפל על צווארה. נסיון לנהל מו"מ לשלום עם נאדיה היפה נכשל בראשיתו ואנרגייזר המאוכזב רשם לעצמו כשלון ראשון שנובע מסיבות פוליטיות דווקא ולא מחבר צמוד ומאיים.

 חגיגות האלכוהול וההאוסים נמשכו כל ערב עד השעה 01:59. מסתבר שמלך תאילנד חרד למוסר בני ובנות עמו והוציא פקודה מלכותית כי כל מסיבה בממלכה תפסק בשעה 02:00 בדיוק. כך יצא שבשעה זו הופסקה המוסיקה בכל המסיבות והמון אדם, שתוי ברובו, נשפך לדוכני הבננה לאטה (פאנקייק בננה מכוסה בשכבת נוטלה וחמאת בוטנים- אורגזמה קולינרית) וההמבורגרים. לפנות בוקר, דקה לפני שנרדמתי, נזכרתי שוב בהיא שביקשה שאעצום את העיניים ואחשוב איפה אני הכי רוצה להיות. הייתי שם.

לתחילת הכתבה

מסיבות בקו פנגן

פרק ד`- סליזי:

מסיבת הפול מון בקו פנגן היוותה במידה מסויימת, עוגן בטיול שכל מהותו דינמית. עד הרגע האחרון, למשל, לא ידענו כמה זמן נשהה בכל אי ואף היו איים שלא היה סגור שנגיע אליהם כלל. מסיבת הפול מון, עם זאת, היתה מעבר לכל מחלוקת- ידענו שנהיה שם.לפיכך, אחרי יומיים בקו סמוי, וארבעה ימים לפני מועד המסיבה המשוער, התעוררנו בוקר אחד, ארזנו הכל ועלינו על המעבורת לקו פנגן. המטרה- להגיע מספיק מוקדם לפני שגדודי קלאברים מכל המזרח ישטפו את האי ולא יותירו לנו חדר ממוזג אחד.

לאחר שעה של נסיעה על מעבורת טיילים [מהסוג שאין הרבה איפה לשבת אז פשוט רובצים על הריצפה] נחתנו בקו פנגן. אנרג'ייזר האנרגטי רץ מיד לארגן לנו טקסי בוט [סירת מונית- שרידים ארכיאולוגיים לסירה הראשונה שהמציא האדם הניאדרטלי- עם מכסחת דשא מחוברת לצינור בתור מנוע. הדרך היחידה להגיע לחופים מסויימים בקו פנגן] וטבע את מה שהפך למטבע לשון בהמשך הטיול- "גם מונית, גם סירה וגם חוויה!" [ובהמשך הטיול- "גם 3 שעות נסיעה באוטובוס מקומי לא ממוזג ליד התאילנדי השמן היחיד בתאילנד וגם חוויה!", "גם נסיעה מטורפת על חתיכת גומי במפרץ שורץ כרישים תוך שאנחנו נופלים שוב ושוב למים וגם חוויה!" -אבל על כך בהמשך].

המלצות טיילים הובילו אותנו למה שחשבנו שהוא לילה-ביץ` ואח"כ הסתבר כחוף היחיד בתאילנד שאת שמו בלתי ניתן לזכור - בחוף האם האד רין. חוף האד רין הוא החוף המפורסם ביותר בקופנגן ומתחלק לשני חופים: חוף sunset השקט ובעל השקיעות המרהיבות וחוף sunrise, הלא הוא חוף המסיבות ובו הקלאברים המתמידים רואים את הזריחה כל בוקר לאחר לילה של מסיבות. מיותר לציין שחוף הסאנסט היה מרהיב- מפרץ ענק, סגור משני צדדיו ע"י צוקים ירוקים, עם חול לבן ומי טורקיז.

משלחת לחקר החדרים יצאה לחוף והחלה לחפש חדר. כבר בשלב החיפושים לא יכולנו להתחמק מהאוירה המיוחדת שרובצת על האי ואותה הגדירה ע. לאחר שעזבנו את האי- אוירת הסליזי. בכל החופים רבצו בנחת עשרות תיירות ששכחו שבגד הים הנשי כולל שני חלקים. עשרות ציצים בכל הצבעים והצורות רטטו מול התיירים המבולבלים, שאך זה נחתו מהמעבורת והסיטו אותנו ממטרתנו - מציאת החדר.

אנרג'ייזר האנרגטי מיד שאל את חשופת החזה הראשונה שראה -

- Are there sharks at the water?
חשופת החזה הבלונדינית הציצה לעברו והשיבה קצרות בעברית- לא, אבל יש לוויתנים אחי. כך הסתבר לאנרג'ייזר שחוף הסאנסט עמוס ישראליות, והן, כידוע, קו אדום עבור מגלה ארצות כמו אנרג'ייזר ידידנו! אוירת הסליזי מתחזקת לעת לילה - חוף הסאנרייז הופך למועדון אחד גדול בו אלפי רוקדים מכל העולם משתכרים ביחד- אבל על כך בפרק הבא.

לאחר שיטוט קצר בין חדרי המלון על החוף הסתבר שלא הצלחנו ממש להקדים את המהומה של טרום המסיבה- רוב החדרים היו תפוסים. מאחר ולא הסתפקנו בבונגלו עלוב נאלצנו להתפשר על המזגן. בתמורה קיבלנו חדר מדהים: מעוצב, יפה, צופה לחוף הסאנסט, עם מקלחת פתוחה [ועל כך בהמשך] וערסל מפנק במרפסת העץ החביבה. בחדר זה נשהה את השבוע הקרוב.

לאחר ארוחת צהריים על החוף [בתפריט נכללות מנות כמו- שניצל ישראלי, סלט ישראלי ועוד] יצאנו לתור את רחובו הראשי של האי. על מנת להגיע מהחוף שלנו למרכז האי, שנמצא מצידו השני של צוק ענק, נאלצנו לטפס על אחת העליות המוזרות ביותר שראינו בחיינו. אני מוכן להשבע שבמקומות מסויימים שיפוע העליה הגיע לכמעט 90 מעלות. וכידוע, לאחר כל עליה יש ירידה ועד היום אנחנו עדיין לא סגורים באם הירידה דרך המדרגות בהן אם אחוז האלכוהול בדמכם עולה על 15% הגילגול מטה הוא כמעט ודאי היא יותר קלה, או דרך הכביש עפר- בו ניכרו במשך השנים והמונסונים בורות שיאפשרו לקרנף קטן להתחבא בהם בביטחה.

הרחוב הראשי בחוף ההאד רין מצוייד במסעדות, בארים, סוכנויות נסיעות אך בעיקר במאות תיירים ותיירות בכל הצבעים ומכל הארצות. אנרג'ייזר האנרגטי כמעט נכנס לורטיגו כאשר הוקף מיד בעשרות בלונדיניות ועשה ככל יכולתו על מנת להכיר את כולן תוך פרק זמן קצר ככל האפשר. בלילה, במסיבות החוף, הוא כבר ישוטט כמו הארנב של אנרג`ייזר על אקסטות עם חיוך מאוזן לאוזן ואושר אמיתי בלב- הבלונדיניות של הצהריים היו עכשיו שתויות!

 אבל עוד לפני שנגיע למסיבות של הלילה נתיישב בנחת על הערסל בחוף הסאנסט היפהפה ונצפה בשקיעה הראשונה שלנו בקופנגן- כדור השמש האדום כמו התנפץ לרסיסים וצבע בשברי כתום, אדום וורוד את המפרץ כולו. השקיעות על חוף ההאד רין היו הכנה יפהפיה ומרגשת לחגיגות הלילה הסוערות באי.

לתחילת הכתבה

על החוף

פרק ה`- לילות קופנגן:

עם שקיעת השמש בקופנגן מתמלא האי ציפייה. מסיבות הלילה עומדות לפרוץ כל רגע וככל שהירח מתמלא והופך עגול ועסיסי יותר כך מתמלא גם האי בעוד ועוד תיירים שמגיעים מכל המזרח לקראת מסיבת הפול מון המפורסמת.לאחר ארוחת ערב עלינו חזרה לחדר ושמחנו לגלות שהחדר מצוייד במקלחת מיוחדת [ראו תמונה]- עד הצוואר המקלחת היא מקלחת רגילה לחלוטין, אך מהצוואר ומעלה, במקום קיר עמדו סביבנו המפרץ הכחול ועצי הקוקוס הירוקים ובמקום תקרה נצצו לעברינו שמים מלאי כוכבים. הקונספט מקסים- תארו לכם חזרה בארבע לפנות בוקר ממסיבה, עמוסי אלכוהול וצחוקים וכניסה למקלחת חמה כאשר הירח מלווה אתכם בשירה מלמעלה וגלי הים מסייעים לו בקולות רקע...פשוט מדהים.

לאחר סבב המקלחות הראשון יצאנו לחוף הסאנרייז. כבר במרחק של מאות מטרים [לאחר טיפוס בעליה המוזרה וירידה חדה במדרגות] יכולנו לשמוע את הבומים מהבאסים של המסיבות. ככל שהתקרבנו המחזה היה מרשים יותר ויותר- כל החוף מכוסה רמקולים כאשר בכל שטח של 50 מטרים מתחלפת המוסיקה. בשתי הקצוות ניגנו מוסיקת דאנס חביבה במועדונים הכי פופולריים וככל שהתקרבנו יותר למרכז המוסיקה עלתה והתחדדה עד לשיא הדרמטי של שני מועדונים במרכז החוף שניגנו טראנסים אלימים.

מהר מאד התוודענו גם למוסד ה-Bucket דלי פלסטיק ידידותי למראה [ראו תמונה], מהסוג שילדים משתמשים בהם לבנות ארמונות בחול, אשר ממולא באלכוהול על פי בקשתכם, מצוייד ב- 8 קשים ויוצא לדרך. הבאקט דופק את הראש יופי אבל יותר מזה- הוא תורם ליצירת אינטרקציות חברתיות יוצאות דופן. כך למשל, כל בחורה אשר מסתובבת עם באקט זוכה מיד ל-7 פיות צמודים אשר יונקים מהקשים שלה. לאחר הלגימה העשירית-אבל-מי-סופר, מהבאקטים שלנו, כמו גם של אחרים, התופעה לא נראית מוזרה כלל וכלל והשתיה מבאקטים של אנשים שאנחנו לא מכירים נראית טבעית לחלוטין. כאשר השתכרנו כלוט הכרנו מושג חדש שנכנס ללקסיקון הטיול- "הלום".

לדוגמא:

אנרג'ייזר- אחי, איך הבלונדינית הזאת?
אני [בחיוך ענקי]- אל תשאל אותי עכשיו, אני הלום באקט.
אנרג'ייזר- גם אני הלום, זה בסדר. בתור הלומים היא שווה לא? חחח
אני -בתור הלומים היא בהחלט שווה אבל [מנסה להגיד משהו חכם ולא כל כך מצליח בשל הלימותי]- תמיד תזכור שהשמש עולה מתישהו.
אנרג'ייזר - [לא מתייחס והולך להכיר את הבלונדינית] יאללה ביי

בנוסף לבאקטים החוף עמוס אלכוהול- מאחר והכניסה לכל המסיבות היא בחינם [מרבית האנשים רוקדים בכלל על החול, לצלילי רמקולים שהופנו לים ולא בתוך המועדונים]- הרי שההכנסות היחידות של מפעילי המסיבות הן מהאלכוהול. לפיכך נמצאים דוכני אלכוהול בכל פינה, כל תייר מוצא עצמו מחובר לבאקט, סינגה או בריזר ובסביבות חצות החוף כולו שתוי, הזוי וחברותי בצורה יוצאת דופן. כך למשל הכרנו את שמשון, ישראלי הזוי במיוחד שעמד על מדרגות אחד המועדונים וצעק לעצמו תוך מחיאות כפיים- "הופה! הופה! שבדיות עליך שמשוווווןןןןן" [במציאות זה היה הרבה יותר משעשע]...היה דיסקו.

מעבר לאלכוהול ניתן להשיג בחוף גם עשבים, פטריות וכדורים אם כי האזהרות שרצות בקרב התיירים גורמות לרובם להסתפק באלכוהול החוקי. בשולי החוף מדליקים המארגנים מדורות ענק וקהל שתוי מנסה את כוחו בקפיצה דרך חישוק בוער או סתם הילוך איטי על גחלים. ואיך אפשר בלי סקס- במצב של מזג אויר טרופי, המון אלכוהול, מסיבות ואלפי צעירים וצעירות בחופשה הסקס זמין להפליא או כמו שאמרה לנו תיירת קנדית מעושנת אחת - כל מה שצריך במסיבות האלה זה להביא קונדום.כאמור, אנרג'ייזר ידידנו ההיפרקטיבי היה בטוח שהגיע לגן עדן בלונדיני. במהלך המסיבות הליליות נפרדנו, נפגשנו ונפרדנו שוב, כאשר בכל פעם שפגשנו אותו הפגישה היתה זמנית לחלוטין- עד לאיתור בלונדינית חדשה.

באחד המקרים הכריח אותי אנרג'ייזר להצטרף אליו להכרות עם הבאקט של שתי תיירות ומאחר ורציתי לנוח ולידן היו שני כסאות פנויים [תירוצים, תירוצים-הייתי הלום] קפצתי על ההזדמנות. מהר מאד הסתברה הסיבה לכיסאות הפנויים, שני גרמנים גלוחי ראש מצויידים ב- 210 ס"מ של שרירים שזופים [כל אחד! לא ביחד חחח] התקרבו לעברנו בחיוך [אני כמעט בטוח שהיו להם גם קעקועים של הימלר על הכתף אבל אנרג'ייזר טוען שאלו הזיות שנובעות מפאניקה]. כאשר אינגה הציגה בפני את החבר הניאו-ידידותי שלה פלטתי משהו כמו- יש לך חברה מקסימה, אתה בר מזל וגם חתיך לא נורמלי ומשכתי משם בכוח את אנרג'ייזר אשר היה מרוכז בשיחה ולא שם לב לשינוי במאזן הכוחות בגוש האירופאי.

 בוקר אחד איחר אנרג'ייזר לחזור. בשעה 09:00 הוא נכנס וכששאלנו אותו מתוך שינה איפה היה השיב משהו כמו- אל תשאלו איזה לילה הזוי היה לי. כשהתעוררנו בצהריים גילינו שהתעלומה גדולה יותר- אנרג'ייזר חזר מצוייד בשקית פלסטיק ובה- שני בקבוקים של ליטר בירה מקומית חמה, חטיף שרימפס [!] וארבע מנות חמות [!!]. נסיונות מאוחרים להבין מה עבר על אנרג'ייזר בלילה "ההזוי" נתקלו בחומת שתיקה בצורה ולא אופיינית ועד היום לא ברור מה היתה בדיוק החוויה הטראומטית שעברה על אנרג'ייזר ידידנו.לאחר 4 לילות בהם הלך הירח והתמלא וכך גם האי, הגיע הלילה הגדול- מסיבת הפול מון.

לתחילת הכתבה




פרק ו`-ימי קופנגן:

הימים בקופנגן נמשכו כמו חלום שמתפתח לכל כיוון אפשרי. שום דבר לא הוגדר מראש, ידענו שכנראה נתעורר בצהריים, ידענו שכנראה נבחר חוף מזדמן להצניח עליו את עכוזינו המפונקים וידענו שבלילה נשתכר שוב בסאנרייז.בארוחת בוהריים אחת סיפרה לנו תיירת שהצטרפה אלינו לשולחן על אחד החופים המדהימים בקופנגן- חוף אג`ואן. חצי שעה אחר כך כבר היינו על טקסי בוט לכיוון החוף. הסירה הורידה אותנו בחוף יפהפה, גם הוא, כמרבית החופים סגור משני צדדיו ע"י צוקים מוריקים.

לאחר רביצה של שעות במים ובשמש ומשחק פריזבי לוהט בו כמעט התזנו את ראשם של תיירים שהעיזו לעבור בשטח האש התחיל הרעב לכרסם בנו שוב. מבט מהיר לעבר הצוקים הירוקים שמסגרו את החוף גילה לנו מספר בקתות שסביר היה להניח שיש בהן מסעדה עם מבט פנורמי אל המפרץ.חיש קל ארזנו את הפריזבי ועשינו צעדינו לכיוון ההר.

לאחר טיפוס לא פשוט וקבלת כיווני דרך מהמקומיים הגענו למה שנראה במבט ראשון כמו מסעדה רגילה ובמבט שני כמו מסעדת החלומות לתייר המסטול- על כל קירות הבונגלו הענקי נתלו כרזות גדולות ושחורות ובהן היד המפורסמת של העלה הירוק, תמונות של בוב מארלי ואף צ`ה גוארה כיכב שם באחת הכרזות. מוסיקת הרגאיי ובעל המסעדה עם הראסטות לא הותירו מקום לספק- הגענו לסניף של מפלגת עלה ירוק בקופנגן.

איך שהתיישבנו במרפסת מדהימה המשקיפה על החוף מלמעלה ניגש אלינו איש הראסטות והציע לנו בנדיבות לא פחות מאשר פטריות. מאחר ובתור בורגנים קשיי יום ואנשי משפחה למופת הפטריות היחידות שהכרנו עד כה היו באבקת מרק מצוייה של תלמה או גג כתוספת לסלט סירבנו בעדינות. מסביבנו התמר עשן ירקרק ומתוק שגרם גם לנו להרגיש גבוהים עד מרחפים קלות וקבוצה של תיירים ליד התענגה על צלחת פטריות ענקית. כך רבצנו לנו במאורת העשב החמימה עם חיוך טיפשי עד שהחלה השמש לשקוע ונאלצנו לרדת מההר לפני שהסירה האחרונה תעזוב את החוף.

בוהריים אחר החליט אנרג'ייזר לגרור את כולנו לחוף הסאנרייז המוכר במטרה לצבור עוד חוויה שנויה במחלוקת. חוף הסאנרייז הוא כאמור החוף המרכזי של האי, ואם בלילה הוא הופך למועדון אחד גדול הרי שביום הוא חוזר להיות חוף בסגנון "משמר המפרץ". מאות חתיכות וחתיכים מצויידים בבגדי ים אופנתיים [החוטיני האדום שולט ללא עוררין] רובצים על החוף, חלקם יושב בברים, חלקם צופה במשחקי הכדורעף וחלקם סתם נח לקראת מסיבות הלילה.

אך לנו הייתה מטרה באותו צהריים הרה גורל- לראות את קופנגן מלמעלה. הדרך היחידה לעשות את זה [במסגרות התקציב שלנו] היתה באמצעות קשירה של הקורבנות המיועדים [אנחנו] לחבל דקיק מחובר לסירה מצד אחד ולחתיכת בד מהצד השני, לעצום עיניים ולקוות שהסירה אכן תצליח להרים אותנו למעלה ואף להוריד אותנו, כאשר תידרש לכך.

המחיר שננקב עבור התענוג ע"י מפעילי מצנח הדאייה לא התאים לאנרג'ייזר תוך דקות הצליח לפתח תכונות של עמיר פרץ ולגבש סביבנו קבוצה של 10 ישראלים תאבי מו"מ. לתפקיד יו"ר ועד גולשי קופנגן מונה מושה [עם ו`!]- באסטיונר אמיתי מנתניה. בשעה הבאה ניהל מושה מו"מ קשוח עם מפעילי המצנח- הוא צעק, הוא התחנן, הוא איים ואף הורה לנו לשבת על החוף ולעשות את עצמנו כאילו אנחנו לא רוצים לדאות יותר [מה שלא היה רחוק מהמציאות במקרה של חלקנו].

 עם תום המו"מ התיאטרלי נכנענו ["נכנענו בכבוד!"- עפ"י מושה] והסכמנו להנחה סמלית של 5 ¤. רבע שעה מאוחר יותר כבר היינו צנחנים עזי עורף, ציפורי טרף, מרחפים בחיוך מעל החוף היפה כאילו אין מחר [ותרגום חופשי: צועקים באימה "אמאאאאאאל`ההההה תוריד אותייייייי תוריד אותייייייי עכשיוווווו!!!"].

לתחילת הכתבה

קופנגן על אופנוע

פרק ז`- ירח מלא:

כפי שסופר בפרק ה` [לילות קופנגן] ככל שהתמלא הירח כך גם התמלא האי בתיירים מכל המזרח, אשר הגיעו לקראת מסיבת הפול מון המפורסמת. ביום המסיבה סער הים. רוחות עזות נשבו וגרמו להשבתת כל התעבורה הימית. לאחר כמה לילות של שתיית באקטים מופרזת, הושבתתי גם אני ונפלתי למשכב. את היום ביליתי במיטה תוך שאני נעזר בשייק אבטיחים בלבד להשבת האנרגיות האבודות. בשעות הערב המוקדמות הושבתו המסעדות בכל האי לרגל המסיבה ואוירה חגיגית של ערב יום כיפור [ להבדיל כמובן] השתלטה על האי. סירות החלו לחוג סביב האי, מפעילות קוז`אקים צבעוניים כמו מבשרות לתיירי האי- הלילה הירח מלא, היכונו לשיגעון הגדול.

לעת ערב החלטתי שאני בריא. שפעת האיים הקלילה לא תרתיע אותי מלחזות באם כל המסיבות. בלילה שתיתי עוד שייק אבטיחים עתיר אנרגיות, הבטחתי לעצמי להימנע מאלכוהול הלילה, לבשתי ג`ינס וגופיה חגיגיים ושמנו פעמינו למסיבת האיים הגדולה.כשהתקרבנו לחוף שמענו את הבומים הרגילים מהלילות הקודמים אבל החוף עצמו היה עטוי טירוף. הצוקים מסביב הוארו בזרקורים, עשרות מדורות הודלקו מסביב ועל החוף עצמו היו על פי הערכות זהירות לא פחות מ- 30,000 איש.

האנרגיות באוויר היו עצומות, כל החוף היה עמוסים תיירים רוקדים, צוחקים, מפלרטטים, צועקים, שותים ועושים מעשים טובים. אני כמעט בטוח שגם סבא ירח חייך לעצמו בסיפוק כמו אומר- על החוף הזה הצלחתי להפיל את שיגעון הירח המלא ללא ספק. במהלך הלילה קראו קטעים הזויים רבים. אנרג`ייזר, שהתחבר לקשיות של באקטים מכל עבר התקשה לשמור על חדות המחשבה ובמהלך הערב צץ ונעלם כמו דוד לוי בפוליטיקה הישראלית. גם אנו התקשינו לשמור על אחידות דעים מוסיקלית ויצא שרקדנו כל הערב בהליכה- מצד אחד של החוף לשני וחוזר חלילה....טוב, להיות הלום בירח מלא זו לא משימה פשוטה.

ביום האחרון בקופנגן החלטנו לנצל את העובדה שהאי ננטש וניתן להשיג אופנועים להשכרה ולצאת לטיול חוצה אי. לצורך המשימה נשכרו שני אופנועי שטח אימתניים [אחד מהם היה קטנוע שטח אבל לא נהיה קטנוניים]. גרבר ואני יצאנו למסע אל הבלתי נודע על האוטוסטרדה הראשית של האי [שהתגלתה ככביש עפר עם בורות אימתניים, עליות תלולות וירידות מטילות אימה].

 לאחר רכיבה קשוחה בה השתדלנו נואשות לא ליפול מהאופנועים [וחלקנו הצליח !] עצרנו ליד מעיין מקסים ושלפתי שוב את המפה. "אנחנו פה!" אמרתי לגרבר בבטחון תוך שאני מצביע על צומת דרכים במפה. "אתה בטוח?" שאל אותי גרבר תוך שהוא מעיף מבט לצדדים ולא רואה איש "100%" השבתי חד משמעית. "מוזר" השיב גרבר באדישות אופיינית- "כי זו בכלל המפה של קוסמוי ועד כמה שאני זוכר אנחנו בקופנגן". הטיול האחרון באי נמשך עד שעות הערב תוך שאנו עוברים במפלי מים, חופים נדחים ונוף בראשיתי מדהים [ומשתדלים, כאמור, לא ליפול]. לפנות ערב ראינו את השקיעה המדהימה האחרונה באי, על צוק שנקרא Sea view, ולמחרת בשש בבוקר כבר היינו בדרכנו לאי שעל פי השמועות היה היפה מכולם - קופיפי.

לתחילת הכתבה

ימים אחרונים על האי

פרק ח` ואחרון - רואים רחוק:

צר היה כל כך
הייתי אז מוכרח
לפרוש כנפיים ולעוף
אל מקום שבו
אולי כמו הר נבו
רואים רחוק רואים שקוף.

באוטובוס, בדרך למעבורת שהיתה אמורה לקחת אותנו לאוטובוס שהיה אמור לקחת אותנו שוב למעבורת שהיתה אמורה לקחת אותנו, בסופו של יום, לאי הקסום מכולם, קופיפי, נזכרתי איך הודעתי בבית שאני נוסע- בהתראה של כמה ימים. ואיך היא, שידעה עד כמה צר היה לי כל כך, אמרה לי - סע ורק בדרך לשדה התעופה אמרה לפתע בחיוך- "שבועיים זה לא קצת הרבה?". ונורא התגעגעתי אליה. והביתה. על הנסיעה לקופיפי החלטנו ברגע האחרון. לא כל כך בא לנו להיטלטל יום שלם באוטובוסים ומעבורות וכמעט שויתרנו, אבל כל מי ששוחחנו איתו השביע אותנו באמו זצ"ל שלא נפספס את האי ואנרג`ייזר ואני, שלא עומדים בלחץ חברתי כשאנחנו לא רוצים לעמוד בו, נכנענו.

בבוקר האחרון שלנו בקופנגן השכמנו קום עוד לפני הזריחה וארזנו את תרמילינו. הפרידה מגרבר היתה נרגשת, הוא אמור היה לחזור לפנינו לישראל ובאמת שלא היה טעם שיעשה את הדרך הארוכה לקופיפי. הגשם הדק שירד כשאנרג`ייזר ואני עלינו למונית עזר לנו להעלים את דמעות הפרידה מגרבר. המונית שלנו הצטרפה למוניות רבות אחרות שסבבו בכבישי האי ואספו את נוטשיו הרבים לכיוון המעבורת.

לאחר שיט של שעתיים היינו אמורים להגיע לסוראטני ומשם בנסיעה ישירה לקראבי, הגדה המערבית של הלשון הארוכה ששולחת תאילנד דרומה. כנראה בשל אובר-ביקוש איתרע מזלנו ונפלנו על סוכנות נסיעות לא מקצועית במקרה הטוב או על אוסף של נוכלים במקרה הפחות טוב. מיד לאחר שירדנו מהמעבורת הראשונה הושיבו אותנו על טקסי שהוביל אותנו ישירות למסעדה של בעלת הסוכנות ומשם לאוטובוס "דן" תאילנדי.

תרגיל העוקץ היה פשוט- במקום באוטובוס תיירים המיועד להגיע למעבורת, העלו אותנו, שני ישראלים ועוד 12 שבדים על אוטובוס ציבורי שסבב בכל מחוז סוראטני עד שהגיע באיחור רב לסוכנות תיירות אחרת. סוכנות זו מציעה לתיירים המאחרים חדרים בקראבי או שיט במחיר מופקע לקופיפי.

אך לא ישראלי נחוש ובוגר "יצאת צדיק" כמו עבדכם יוותר בקלות. הטלפון הסלולרי עזר לנו לפתוח חמ"ל ולאחר מו"מ נחוש, צעקות ואיומים זכינו לקבל בחינם כרטיסים לסירה מהירה שתוביל אותנו לקופיפי כפיצוי [לאחר שחזרתי ארצה וקיבלתי את חשבון הסלולרי התברר לי שבמחיר השיחות הייתי יכול לקנות סירה מהירה אבל הנושא העקרוני היה חשוב יותר!]. השיט בסירה המהירה בזמן השקיעה לכוון קופיפי היה מרשים ביותר. לידי התיישבה כריסטין, שבדית צעירה, ומאחר ואנרג`ייזר לא פספס כמעט אף בלונדינית בקופנגן הסתבר שהיא הכירה אותו.

איך קוראים לחבר שלך? שאלה והצביעה על אנרג`ייזר שישב רחוק מאיתנו. בשלב זה נזכרתי כיצד לילה סליזי אחד סיפר לי אנרג`ייזר שפגש שבדית באיזה בר וכששאלה כיצד קוראים לו השיב לה בחיוך "I love you ". היא כמובן לא האמינה והוא הוציא את הדרכון הישראלי, פתח אותו בחלק הכתוב עברית, "והוכיח לה" שחור על גבי אפור שזהו שמו.

כששאלה אותי הבלונדינית כיצד קוראים לאנרג`ייזר נזכרתי שוב בסיפור והשבתי לה שזה חברי הטוב- Iloveyou! בפה פעור היא סיפרה לי בהתרגשות כיצד התחיל איתה בקופנגן וכיצד לא האמינה לו שזה שמו. את צריכה לגבש אמון בסיסי בבני אדם, השבתי והסברתי לה שהקפיצות של הסירה המהירה על פני המים נובעות מהעובדה שאנחנו שטים בדיוק מעל להקת דולפינים וכל קפיצה כזו משמעותה דולפין ז"ל שהחליט לסיים את חייו בטרם עת ופשוט מתאבד על הרוטור של הסירה.

כשהיא שאלה מהם הקונוסים הכתומים הצפים על המים השבתי לה בכל הרצינות שיכולתי לגייס שמדובר במצבות שהציבו הדייגים לכבוד הדולפינים ברי המינן. מכאן נפל על כריסטין עצב גדול ושנינו שתקנו והתבוננו בשקיעה עד שהסירה המהירה נכנסה למעגן קטן של האי קופיפי. כולנו התבוננו במים בתדהמה. למרות שהיתה זו שעת ערב ומדובר היה במעגן עם מים עמוקים מאד- הצבע של הים היה פשוט לא טבעי.

את שלושת הימים האחרונים שלנו בתאילנד העברנו באי כל כך יפה שזה פשוט כואב. קופיפי אכן היה האי היפה והעשיר מכל האיים שאנו עברנו. מי טורקיז מדהימים, מפרצים ירוקים, חולות לבנים. ביום הראשון בילינו על אוניה שסבבה את האי והובילה אותנו לחציו השני והבלתי מיושב, למפרצים יפהפיים, צוקים מדהימים, שוניות אלמוגים עשירות וחופים לבנים. בכל מקום שעצרנו ירדנו לשנורקלינג או שיט על קיאקים.

אחר צהריים חמים אחד, כשהלכנו על החוף, אמרתי ל אנרג`ייזר, תתבונן מסביב ידידי, חרוט היטב בדמיונך את המים השקופים, את הטופלסיות הרבות מסביב, את השמש המלטפת ואת טעמו של שייק הקוקוס- אתה עוד תשלוף את הזכרון הזה בימים קצת פחות נעימים. למרות שבד"כ אני רגיל שאת סופי המשפטים שלי רק אני שומע, מאחר ול אנרג`ייזר יש נטיה לנטוש אנשים בפתאומיות כאשר צצה בלונדינית בסביבה, הפעם אנרג`ייזר התבונן בי והנהן בראשו. השבועיים האלה עייפו גם אותו כנראה ולמרות שפע האפשרויות מסביב הוא הלך בשקט וחשב.

 כשירדו הדמדומים על האי היפה, קצת לפני ארוחת הערב והמסיבה האחרונה באי, השארתי את אנרג`ייזר בחדר לסיים את הספר שהתחיל בתחילת הטיול וירדתי לטיילת היפה. הים נסוג לאחור והותיר אחריו ציור יפהפה של סירות לונגטיילס על החול. התיישבתי מולו, לקחתי נשימה עמוקה וחופשייה והרגשתי איך כבר לא צר לי כל כך ואיך כאשר התרחקתי קצת מהכל ראיתי רחוק, ראיתי שקוף.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על תאילנד