כת מוזרה, חיי כפר וצלילה היסטורית

עופר משנרקל בריף האלמוגים היפייפה של Port Resolution, ועולה להפרד מהר הגעש יאסור (הפעם מהצד הקצר והתלול יותר). לאחר מכן מגיע לאי סנטו- שם הוא יורד לצלול ב-President Coolidge.
judb
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: כת מוזרה, חיי כפר וצלילה היסטורית

האי טננה

יום שבת: החלטתי לנוח קצת היום, אחרי כל החוויות של אתמול. יש עוד כמה תיירים ב- Port Resolution Yacht Club ואני הילוותי שנורקל ומסיכה מזוג ניו זילנדי ושנירקלתי לריף האלמוגים היפה של פורט רזולושיין ואפילו ראיתי חתול ים ששחה איתי איזה שתי דקות. אח"כ הלכתי לאורך החוף ופגשתי ילדים ודייגים שחזרו מהים. אחד הילדים לקח אותי למעיין חם שקרוב לחוף (מישהו מבשל תפו"א מתוק במים הרותחים...) וארגן לי ארוחת צהריים- דג על האש. אכלתי אותו עם עוד כמה נשים וילדים וחזרתי לבונגלוס שלי. אחר הצהריים עזרנו לטבחית המקומית עם הכנת האוכל. לארוחת הערב יהיו משהו כמו 15 אנשים- האמריקאים מהיאכטות, פול ובן מדרום אוסטרליה, הזוג הניו זילנדי וכמה ח`ברה מחיילות השלום האמריקאים שעשו הפסקה בהתנדבות בת השנתיים שלהם בונואטו ויצאו לטייל קצת באיים.

יום ראשון: השעה שמונה וחצי בערב. חזרתי לכפר Sulphur Bay. כל הכפר כבר ישן לגמרי ורק כמה כלבים עוד נובחים איפהשהו. אמרתי יפה שלום לפורט רזולושיין בצהרי היום, והגעתי עם טרמפ לאזור הזה וילדים ליוו אותי מהדרך הראשית עד לכפר. הכפר הזה הוא המרכז של כת מוזרה בשם Jon Frum. בשתי מילים מדובר בכת שחבריה מאמינים שיום יבוא וג`ון פרום יגיע מאמריקה עם ספינות ואווירונים מלאי כל טוב. האמונה המוזרה הזו התפתחה לפני שישים ומשהו שנים והתחזקה בזמן הנוכחות האמריקאית המסיבית בונואטו בזמן מלחמת העולם השניה.

 בזמן שאחת הנשים ניקתה וסידרה את הבקתה שאני אישן בה ישבתי ודיברתי עם הגברים שכרגיל ישבו ולא עשו כלום. הם כיבדו אותי באגוז קוקוס ישר מהעץ ותיחקרו אותי על המלחמה באפגניסטן. בתור מערבי אני נתפס כנראה כסוכנות ידיעות מהלכת. אח"כ באה סדרת השאלות הרגילה על ישראל, והתנ"ך והמצב בארץ.

"כשאתה מגיע למדבר תיקח שמאלה", אמר לי הבחור שדואג לי לפני שיצאתי לכיוון הר הגעש יאסור, הפעם מהצד השני שבו הדרך קצרה יותר (ותלולה יותר) ואף אחד לא מחכה לך בשביל לקחת תשלום על הכניסה לאזור ההר. ההר יותר רגוע היום, פחות פיצוצים והלוע משחרר עננים שחורים של אפר וולקני. חוץ משלושה צרפתים אנטיפתים שבאו לעשר דקות ואפילו לא נשארו לחושך (החלק היפה), הייתי לבד, אני וההר. עצמתי עיניים כדי לנסות ולדמיין כמו מה ההר נשמע. יצאתי עם רעש של גלים, רוח חזקה ומטוס F15 מממריא. נשארתי עוד איזה שעה, אחרי אור אחרון וירדתי לכפר שבו (כמו ביתר כפרי ונואטו) כשחושך כולם כבר ישנים.

 את יום המחרת העברתי בכפר, בבוקר התבטלתי עם הגברים שהקשיבו לשידור של משחק כדורגל מקומי ברדיו ואח"כ המשכתי להתבטל תוך צפייה בנשים עובדות (מכינות מחצלות מענפי קוקוס). התפריט שלי ביום הזה כלל לפלפ (המאכל הלאומי של ונואטו- פשטידה שמגיעה בתוך עלים עם חלב קוקוס), תפוח אדמה מקומי עם עלי כרוב, קוקוס ופרי-לחם Breadfruit. בערב הלכתי עם המארח שלי ואחיו לשחות במעיינות החמים שעל שפת הים. בדרך חזרה במעבה היער, בחושך, תפסתי פתאום שאני לבד עם שני גברים שכל אחד מהם מחזיק סכין באורך איזה חצי מטר, בררר...

 למחרת בבוקר חציתי את האי מערבה ועליתי על מטוס לפורט וילה, אחרי כמעט שבוע באי Tanna. ספינת שייט תענוגות עגנה בנמל של פורט וילה ומאות תיירים הציפו את חנויות הדיוטי פרי שברחוב הראשי של העיר, מה שעודד אותי עוד יותר להמשיך לאי הבא.

לתחילת הכתבה

האי אספיריטו סנטו

האי Espiritu Santo, או בקיצור סנטו, הוא האי הגדול בונואטו. רוב התיירים מגיעים לכאן בגלל ה- President Coolidge - הספינה הטבועה הגדולה ביותר בעולם שנגישה לצוללנים. מדובר בספינת תענוגות שחצתה את הפסיפיק בין לוס אנג`לס לסידני בשנות השלושים ואח"כ גויסה לצבא האמריקאי כשהיא מביאה איתה אלפי חיילים לאזורי הקרבות מול יפן, בדרום מערב הפסיפיק. לרוע מזלה של הספינה וחייליה (ולמזלם של הצוללנים כיום), הספינה עלתה על שני מוקשים "ידידותיים" תוצרת ארה"ב וטבעה מלאה מאה מטרים מחוף סנטו. אנשים מכל העולם, ובעיקר מאוסטרליה ומניוזילנד, מגיעים לפה ועושים בין שמונה לעשרים צלילות לספינה. זו ספינה ענקית ויש המון מה לראות. בצלילה הראשונה שלי רק התחלתי לקבל מושג על הגודל הענק שלה (210 מטר אורך, 9 קומות). בצלילה ראינו את תאי השירותים ואת אחד התותחים ושמנו על עצמנו קסדות ומסכות אב"כ ששוכבות מתחת למים כבר 60 שנה. בצלילה השנייה, הסתובבנו בין הסיפונים השונים וראינו חלק מהשרידים של הקולידג` כספינת פאר. המחזה מדהים. אתה צף לך בעומק 30 מטרים, שט במים כחולים בתוך מסדרון של ספינה טבועה, הרצפה מימינך והתקרה משמאלך, כשבדרך נתקלים בכלי אוכל, מנורות, מזרקה מקרמיקה עם פסיפס משולב ומתעכבים לצילום תת מימי ליד הליידי עם הסוס- פסל מקרמיקה שהוצב בחדר העישון של המחלקה הראשונה, ושהפך לסמל של הספינה עם השנים.

אחרי הצלילות יושבים במועדון הצלילה שהוא גם הבית של אלן פאוור- האיש והאגדה. בגיל 68, עם קרוב ל- 16 אלף צלילות לספינה (ז"א שנה וחצי מתחת למים!), הוא מכיר בה כל פינה. לפני 33 שנים הוא הגיע לפה מסידני ומאז הקדיש לספינה את חייו, והפך אותה לאטרקציה תיירותיית בקנה מידה עולמי.

 ועם שכרון המעמקים הזה אני טס צפונה לאי Gaua.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על ונואטו

הזמנת חופשה לונואטו

הכתבות הכי נצפות השבוע

הפוסטים הכי נצפים השבוע

הטיפים הכי נצפים השבוע

עקבו אחרינו לכל העדכונים החמים בארץ ובעולם