מגיעים לטורקיה
אנחנו זוג בגיל 24 והסיפור שלנו מתאר את הטיול בקצ'קר שבצפון מזרח טורקיה ובאיסטנבול, טיול של שלושה שבועות בחודש ספטמבר 2009. למרות שלעתים הקונוטציה הראשונית לטורקיה היא ישראלים כרסתנים ושעירים על שפת בריכה בקלאב מד "הכל כלול", יש לארץ הזו הרבה מה להציע מבחינת נופים ותרבות שונים והמון אוכל טעים. בחרנו להגיע היישר לטרבזון בטיסה דרך איסטנבול -; מחיר כולל של 450 דולר. טרבזון היא אחת מהערים המרכזיות במזרח טורקיה ונוחה יחסית כנקודת התחלה ליעדי הקצ'קר, מעין עיר מערבית-ערבית.
נחתנו בטרבזון אל הדילמה הראשונה למתחילים: איך להגיע למרכז העיר? אם תסתכלו ישר תראו כביש שעובר מעל לשדה התעופה. יש לפנות ימינה ולצאת מהשדה ולעלות לכביש זה. שם ניתן לתפוס דולמוש -; מעין מונית שירות מקומית -; אל הסיטי סנטר במחיר של לירה טורקית אחת. לאחר עשר דקות נסיעה מגיעים למרכז.
משימה 2 -; הגעה למלון סביר. אנו בחרנו באחת ההמלצות מתוך אתר "למטייל" -; מלון Evim. רדו בחזרה ברחוב ממנו הגיע הדולמוש ולאחר כמה דקות הליכה תגיעו לנקודה בה מתאחד הרחוב עם הרחוב הראשי. מיד לאחר מכן ניתן לראות את השלט הקטן של המלון שמשמאלכם, אל מול סופרמרקט. בעל המלון זיהה אותנו ברגע כישראלים, ואכן במקום זה פגשנו שלושה מתוך עשרת הישראלים היחידים שראינו בכל טורקיה. החדרים מעופשים במקצת, אבל בסך הכל במצב סביר בהחלט וכוללים מזגן. בנוסף לכך המלון נמצא במיקום מרכזי והעובדים שמחים לעזור. תמורה סבירה למלון הזול ביותר בסביבה -; עשרים לירות לראש.
טרבזון טובה להצטיידות ויש בה חנויות ובנקים רבים. אגב בנקים -; לכל יוצאי הודו והמזרח שזוכרים את הטרוול-צ'ק לטובה, בטורקיה מדובר יותר בטרבל-צ'ק. ניתן להמיר אותם למזומן רק בחלק מהבנקים, בעמלה גבוהה ובתהליך ארוך. כספומטים, לעומת זאת, ניתן למצוא כמעט בכל מקום. לקניות מומלץ כמובן ללכת לשוק ולא לחנויות המסחריות, למרות שהכל זול יותר מישראל. פשוט תמשיכו על הרחוב בו ירדתם מהדולמוש ותגיעו אל השוק. לדוגמא: דקה הליכה נמצאת מימין חנות גז, שם קנינו גזייה+מיכל גז בשלושים וחמש לירות, חצי מהמחיר שביקשו ברחוב הראשי, שם גם מכרו M16 אגב.
מתכוננים לטרק סובב קצ'קר
התכנון המקורי שלנו היה לעשות את "טרק סובב קצ'קר", עליו מסופר גם באתר זה -; להתחיל באיידר, לעבור דרך ברהל ופסגת הקצ'קר ולשוב לאיידר כעבור עשרה ימים. מיינו ציוד לא הכרחי והשארנו בתיק במלון הטרבזוני. הערה כללית: בכל מקומות הלינה היו אנשים נחמדים שהסכימו להשאיר ולשמור חפצים אצלם עד שנשוב, כך שניתן להסתמך על כך בתכנון הציוד. בתחילת הרחוב הראשי, משמאל למלון, נמצאת תחנת דולמושים נוספת, ממנה ניתן להגיע לאוטוגאר -; התחנה המרכזית. משם אוטובוס מרווח יקח אתכם שעתיים תמורת 11 לירות לפזר (Pazar) ומשם דולמוש שעה נוספת לאיידר -; 9 לירות נוספות. גם בפזר יש סופרמרקט להצטיידות.
בפזר אירעה טרגדיה -; המצלמה הדיגיטלית המשוכללת, אשר שרדה שבעה חודשים ברחבי המזרח הרחוק, נפלה על המדרכה ושבקה זום וחיים. ניסיון למצוא טכנאי הוביל לחנות צילום מקומית מנוהלת על ידי זקן מקומי. בסופו של דבר קנינו מצלמת פילם ישנה, מה שלפחות נתן תמונות כלשהן מהטיול -; גם אם הן נראות כאילו צולמו בשנות השמונים, אבל מנע הוספת תמונות לכתבה זו. אני בטוח שגוגל ואתר "למטייל" יוכלו להשלים את החסך עבורכם.
איידר היא עיירה כפרית וירוקה מוקפת הרים מיוערים וכרי דשא פסטורליים שנראית כאילו נועדה לתיירים -; כמעט כל מבנה בה הוא מלון או מסעדה. הוכחה נוספת היא שבעיר הגדולה טרבזון כמעט אף אחד לא דובר אנגלית, אך כשחיפשנו את הפנסיון באיידר פשוט הורו לנו בעברית: "פנו שמאלה". לגבי הפנסיון, שוב הסתמכנו על המלצה מהאתר ופנינו ל-Zirve. בתחילת הכפר יש מאפייה משמאל וממש לפניה ישנו שלט ותחילת השביל שמוביל לפנסיון. ממול ניתן לראות את מלון Elif. "זירבה" עשוי כולו עץ, בעלת המקום נחמדה ואוהבת סדר וניקיון -; והמקום אכן נקי ויפה. החדרים נוחים, אם כי המים במקלחת חמימים ותו לא, אך הנוף היפה של ההרים והמפלים מהחלון מפצה וכראיה חזרנו למקום פעמיים נוספות. המחיר הוא ממוצע -; 30 לירות לאדם כולל ארוחת בוקר, אשר מומלצת ביותר.
נוסעים לאסוור ומתחילים את הטרק
לא רחוק מהמאפייה המדוברת מתרכזים כל הדולמושים וניתן פשוט לגשת ולשאול מתי כמה ואיך. החלטנו לקחת דולמוש לאסוור ולקצר במעט את הטרק בעקבות הגילוי המרעיש שהתיקים שלנו כבדים. מאד. הנסיעה אורכת כשעה והיא יפה מאד. רובה עוברת ביער עם מפלים ונחלים בצדי הדרך, כך שמעט הצטערנו שלא הלכנו ברגל, לפחות עד שהתחילה עליה אימתנית וארוכה שאתגרה אפילו את הדולמוש הכל יכול. לאחר מכן הנוף משתנה לגבעות עשבוניות וסלעים צבועים ירוק זרחני. התחלנו ללכת נרגשים בשביל הכפרי, נסמכים על סיפור הדרך ופנטומימה מקומית וכעבור עשר דקות התברברנו. אציין כעת גילוי מאוחר -; מאחורי הכפר ישנו שביל שמוביל בצורה די נוחה וברורה אל הפס -; מעבר ההרים. כלומר, אם עומדים עם הפנים לכיוון ההליכה לקראת סוף הכפר בשביל החוצה את הכפר, השביל המוביל אל הפס נמצא כמאה מטרים משמאל לשביל זה. מאה המטרים הללו די לא ברורים, אך שווה להתעקש ולמצוא את השביל כדי להימנע מהדברים הבאים.
אנו, כאמור, לא ידענו על קיומו של השביל והמשכנו הלאה, עוברים מימין לפנסיון העץ האחרון בכפר. הלכנו על סוג שביל שהופיע ונמוג, מעודדים על ידי רוג'ומים אקראיים ומרושעים, עד שהגענו לעלייה משופעת וטרשית. רוג'ום נוסף הבהיר שעלינו לעלות אותה. נראה היה שמדובר בעליה של כמה מאות מטרים בצורה של שתי שלוחות וביניהן דרדרת. בדיעבד הסתבר שהשביל מגיע משמאל לשלוחה השמאלית בצורה הרבה יותר נוחה ופחות מסוכנת. נתון נוסף שעלינו לציין לחפותנו הוא שעד אז מזג האוויר היה טוב ובטרבזון היה אפילו חם. בכל אופן, בזמן העליה מזג האוויר התקרר וערפילים כבדים הופיעו. החלטנו לחנות מעט אחרי סוף העליה, בעמק הרחב שהתגלה. סריקות מסביב מצאו את השביל האבוד והמיוחל, אך גם גילו שהוא נעלם שוב לאחר כעשר דקות הליכה.
הערפילים הגיעו למצב בו לא ניתן לראות יותר מכמה מטרים קדימה, דבר המקשה ביותר על התמצאות. בדיעבד, מהשוואה עם מטיילים אחרים, החלטנו לישון בפס. כמה דקות אחרי שסיימנו להרכיב את האוהל השאול אך השמור שלנו החל לרדת גשם שנמשך חמש שעות ללא הפסקה והביא למסקנה הנחרצת שהאוהל כנראה לא חסין מים. בניתי מערכת ניקוז משקיות ניילון שבסופו של דבר הובילה היישר לשק השינה, שהתברר גם הוא כלא אטום. בנוסף לכך, הקבבים שאכלתי באיידר החליטו להראות שהם לא פוחדים ממזג אוויר רע ורוצים לצאת החוצה.
הלילה הנורא, יחד עם חוסר הוודאות ומזג האוויר שנמשך גם בבוקר, הביאו אותנו להחלטה לחזור לאסוור. פירקנו את האוהל וירדנו דרך ערפל סמיך וגשם בשביל החדש שמצאנו, שמחים על הדרך הנוחה והברורה לשם שינוי, אבל מאוכזבים מכך שזה קרה מאוחר מדי. לאחר בערך חצי שעה של הליכה בגשם, אסוור נגלתה אלינו מבין הערפילים ומעולם לא נראתה טוב יותר. מקומי הוביל אותנו לאותו פנסיון עץ אחרון. נערה בלונדינית פתחה את הדלת ואביה מיד הזמין אותנו להיכנס ולהתייבש ליד האח. אכלנו שם ארוחה נפלאה של שלוש מנות בעשרים לירות לזוג והיינו שמחים על החום הממשי והמטפורי ששרר בבית. לאחר מנוחה ואינספור כוסות תה בעל הבית ליווה אותנו לדולמוש חזרה לאיידר.
איך להימנע מזוועות המשימה:
- למרות שמזג האוויר היה טוב בתחילה, הגענו בסוף העונה (אמצע ספטמבר) ולכן היו צפויים שינויים. הגעה בתאריך מוקדם יותר הייתה מונעת זאת.
- וודאו שהציוד עמיד במים, גם אם זה אומר לשבת בתוך האוהל בחצר הבית כשהממטרה פועלת, או הצטיידו מראש ביריעות ניילון למקרה הצורך.
- נסו להצטייד מראש במפה מפורטת ככל הניתן.
ממשיכים ליוקרי קוורון
אין לתאר את השמחה שהרגשנו כשהגענו שוב ל"זירבה" והאח הבוער שלו. אולי בגלל זה היינו חיוביים והחלטנו פשוט לשנות את אופי בטיול לטיולי יום ולתקוף את הקצ'קר מזווית אחרת. הגענו ליוקרי קוורון בדולמוש -; 10 לירות -; בנסיעה יפה אשר רובה בעליה. הנסיעה ארכה כשעה, כאשר ברגל זה יקח כשש שעות. יוקרי קוורון די נידחת וקטנה, מה שכמובן לא מונע תפריט בעברית באחת משתי המסעדות היחידות שבה, והיא נמצאת בעמק שצורתו כקערה ענקי. התמקמנו בפנסיון הראשון שמימין בחדר מכוסה ברזנט כתום, מה שמונע גשם, אך מאיר הכל באור כתום חסר שפיות. מקום משפחתי וחביב בעשר לירות לאדם.
למחרת יצאנו לכיוון Buyuk Deniz Gulu -; לגונה במרחק שלוש שעות הליכה כביכול. כשפניכם לכיוון הגשר הקטן המוביל אל הכפר, הדרך מתפתלת במעלה השלוחה הנמצאת ישר מולכם. השביל יחסית ברור ומלווה ברוג'ומים. בתחילה הנחל המרכזי עובר משמאלכם, עד שבשלב מסוים חוצים אותו ואז הוא מימינכם. גם כאן התברברנו מעט כשעה לאחר תחילת ההליכה -; חשוב להמשיך ללכת באותו כיוון ולשמור על אופטימיות ועל קשר עין עם הנחל. מזג האוויר שוב החמיר, הערפילים העלימו את הנוף ובנעליים רטובות החלטנו לחזור בטרם הגענו אל הלגונה והשלמנו את המשימה, זאת על מנת שנספיק לתפוס את הדולמוש חזרה לאיידר.
בחזרה באיידר החלטנו לפנק את עצמנו בגלל הרטיבות ולמרות כשלונותינו הרבים בחמאם אשר באיידר. המבנה נמצא מול רחבת הדולמושים -; רדו בירידה מימין. למרות שמבנה לבנים עם ארובות הוא לא קונוטציה יהודית חיובית, החום שבקע מבפנים שכנע ונכנסנו. החלטנו לוותר על האותנטיות לטובת רומנטיקה ולקחנו חדר זוגי, מלאי התרגשות לחוות חוויה עותומאנית. בפועל מדובר פשוט בחדר עם אמבטיה. בעשרים וחמש לירות לשעה. ניצלנו כמיטב יכולתנו את המים הרותחים ועזבנו פחות היפו תרמיים לקול צחקוקם של העובדים המוסלמים בחמאם.
אוזו נגול וטרבזון
מכיוון שעד כה מזג האוויר לא האיר לנו פנים, החלטנו לקלוט כבר את הרמז ולהתרחק ממרכז הקצ'קר. הפור נפל על אוזו נגול, אגם מוקף הרים מיוערים ולצדו כפר מוסלמי ומסגד גדול ויפה. מדובר בכפר די תיירותי, אך בדיעבד אחד המקומות היפים שביקרנו בהם בטורקיה. לקחנו דולמוש לפזר ולאחר מספר דקות עלינו על האוטובוס לטרבזון. מקומי חובב ישראלים אמר וייעץ כי הפניה לאוזו נגול היא לפני טרבזון ולכן חבל שניסע עד לטרבזון, אלא עדיף שנרד שם. נרגשים מהעובדה שמצאנו מישהו דובר אנגלית בטחנו בו. לאחר כשעה נסיעה ירדנו באמצע כביש סואן ובעזרת מעט פנטומימה הגענו לעיר הסמוכה -; עוף (Of).
לראשונה בטיול נתקלנו במקום לא תיירותי בכלל, ובאווירה מוסלמית קיצונית יחסית -; גברים מזוקנים ונשים עטופות לגמרי בד שחור. די מהר גילינו שאין שום אוטובוס או דולמוש לאוזו נגול ונצטרך לסמוך על "הסעות גולדפינגר" או לתפוס איכשהו את האוטובוס שיגיע מטרבזון לאוזו נגול. למזלנו, אחד האנשים ששאלנו בדרך הציע לבסוף לקחת אותנו לשם בטנדר הגדול שלו. מכיוון ששאר הנוסעים ברכב היו בנות משפחתו ולשאלתו אודות מוצאנו המרנו את ארצנו לניו זילנד, עלינו ללא חשש והגענו לאחר שעת נסיעה לאוזו נגול. כשגבכם אל המסגד הגדול של אוזונגול תראו מולכם את מלון Unal, מלון עם מרפסות עץ. בחמישים לירות לחדר, כולל ארוחת בוקר, היה זה המקום הזול והטוב ביותר בו ישנו. המרפסת על הכביש הראשי אל מול המסגד והאגם משבחת אותו עוד יותר, אם כי קריאות המואזין מחוץ לחלונכם בחמש בבוקר עלולות להוריד את סף ההתלהבות. אוזו נגול שלווה ושקטה מאד וניתן לטייל ביערות מסביב ולאורך האגם והנהר המוביל אליו. כשפונים ימינה מהמלון, ישנה לאחר כמה מטרים חנות שהיא משרד כרטיסי האוטובוס. אוטובוס לטרבזון עולה עשר לירות לנסיעה שאורכת, כולל עצירות, כשעתיים וחצי.
איסטנבול העיר הגדולה
לאחר מספר בירורים בסוכנויות נסיעות בטרבזון, הגענו למסקנה שנכון לעכשיו מחיר אוטובוס וטיסה מטרבזון לאיסטנבול הם די דומים, כך שלמרות שהתכנון המקורי היה נסיעה הרפתקנית של 24 שעות באוטובוס, לקחנו טיסה וחסכנו יום טיול במחיר של 140 לירות. הדולמוש לשדה התעופה יוצא מאותו מקום בו ירדתם בפעם הראשונה. בעקבות המלצה ישראלית בחרנו מלון ברובע טקסים, בצד האירופאי של איסטנבול, המחולקת על ידי מיצר הבוספורוס לצד אסיאתי ואירופאי, ושוב פעם על ידי לשון ים הנקראת "קרן הזהב".
משדה התעופה ניתן להגיע בשתי דרכים לכיכר טקסים, הכיכר המרכזית של המקום. ישנו שאטל בעשר לירות, אשר מביא אתכם ישר לשם תוך חצי שעה, או אוטובוס מקומי אשר אורך מעט יותר זמן ועולה חצי המחיר. שניהם נמצאים על הדרך ישר מולכם כשתצאו מהשער הראשי של שדה התעופה -; חפשו את הכתובת Taksim. המלון הנבחר הוא Avrupa והוא נמצא ברחוב צדדי היוצא מכיכר טקסים בכתובת: רחוב Topcu Caddesi 14 רובע Talimhane-Taksim. כשתרדו מהאוטובוס בתחנה הגדולה יהיה מימינכם פארק שעשועים. הצמדו אליו והמשיכו ברחוב ימינה. אחת הפניות שמאלה תהיה לרחוב שלנו. המלון נקי ובמיקום מרכזי, האנשים נחמדים ויודעים אנגלית, שזה טוב לכל שאלה שצצה. לקחנו חדר זוגי כאשר השירותים והמקלחת מחוץ לחדר, אך הם נקיים ויש מעט אנשים בקומה. בפועל רק אנחנו השתמשנו בהם ובתמורה שילמנו 35 יורו לחדר כולל ארוחת בוקר.
כל התיאורים וההמלצות הם כמובן סובייקטיביים ונועדו לעזור בשיקולים ולא לקבוע החלטות. כשאתם עומדים במקום בו ירדתם מהאוטובוס משדה התעופה ופארק השעשועים מימינכם, כיכר טקסים נמצאת מולכם ובה פסל גדול, המנציח את ייסודה של הרפובליקה. ממש לידכם, משמאל, נמצאת הירידה לרכבת התחתית ודרך ההגעה הנוחה למטרו. מכיכר טקסים ניתן לראות שהתנועה די מתנקזת לרחוב הראשי היורד מטה, רחוב איסטיקלל, הומה אדם ומלא חנויות ומסעדות. הרחוב ממשיך כשני קילומטרים עד למגדל גלטה ומתפצל לרחובות קטנים יותר עד לגשר גלטה, המוביל לעיר העתיקה. זו דרך אחת להגיע לעיר העתיקה ולאטרקציות שבה, כאשר בכל מקרה יש לשים לב לכניסות למתחמים שונים, "פאסאז'ים", בשני צדי הרחוב, אשר חלקם יפים ומעניינים בפני עצמם. דרך אחרת לעיר העתיקה, במיוחד למתחילים, היא המטרו. כאמור, ישנה רכבת תחתית לא רחוק המובילה לתחנת Kabatas. מתחנה זו יש רכבת העוברת כמעט בכל האטרקציות המרכזיות. כל שנותר הוא פשוט להסתכל על המפה בתוך הרכבת -; ליד כל שם תחנה מצוינות האטרקציות המרכזיות שלידה. ז'יטון כניסה לרכבת עולה לירה וחצי, לא משנה אורך הנסיעה.
בתחנת סולטן - האמט מרוכזים כמה מהאסים הכבדים שבאטרקציות: כנסיית האגיה סופיה -; 20 לירות לאדם. הכנסייה עצומה בגודלה ועתיקה -; המאה החמישית לספירה -; אבל אישית הרגשתי שניתן לוותר ולהשקיע במקום אחר. המסגד הכחול -; יפה, מרשים והכי חשוב -; בחינם. ארמון טופקאפי -; הכניסה עולה 20 לירות לאדם ועשר לירות נוספות אם מעוניינים בהתקן אלקטרוני שיספר על כל מוצג באזניות. הארמון עצמו והתצוגה ממש מרשימים, אך ההסתובבות ברוב האולמות היא בטור ארוך, מיוזע ורועש של אנשים שעושים את החוויה למאד מעייפת. ההסבר האלקטרוני נמצא יעיל משום שהלחץ לפעמים לא מותיר זמן וסבלנות להתעכב ולקרוא את ההסבר לצד המוצג. המוזיאון הארכיאולוגי -; לא רחוק מהארמון, עשר לירות לאדם. מעניין מאד אך מעט אינסופי -; ארבע שעות הסתובבות ולא כיסינו אפילו חצי ממנו. בתחנה אחר כך נמצא הבזאר הגדול ולא רחוק ממנו שער אוניברסיטת איסטנבול הגדול והמרשים. ה"גרנד בזאר" די מזכיר שוק ישראלי, אך שווה לסייר בו ולצאת דרך שוק התבלינים ( Misir Carsisi), שנמצא במבנה והוא שוק יפה ואותנטי יותר, אשר יוצא לבסוף אל מול גשר גלטה.
הבוספורוס ואיי הנסיכים
אטרקציה נוספת היא הבוספורוס והתחנות השונות לאורכו.
בחוויית הבוספורוס נתקלנו בכמה דרכים: הספינות יוצאות מנמל Eminonu. ישנה ספינה אשר עוברת ועוצרת בכל תחנה לאורך המיצר. היא אמורה להיות הזולה מבין האופציות והמסלול כולו אורך כשש שעות לפי דיווחים מקומיים. אנחנו פספסנו אותה ועל כן יש לבדוק מראש בנמל מהם זמני היציאה. אפשרות נוספת היא ספינה אשר עושה את מחצית הדרך לאורך המייצר ועוצרת לשעה באחת התחנות בצד האסייתי של איסטנבול. סך הכל אורך העניין שעתיים וחצי ועולה עשרים לירות. האפשרות השלישית היא ספינה, אשר עושה סיור של שעה וחצי במייצר ועולה תשע לירות. מכיוון שהעצירה לא גילתה לנו איסטנבול שונה יותר מדי, נראה כי הספינה הזולה יותר היא האופציה העדיפה.
ביום כיפור רצינו להתרחק מהעיר הסואנת ולכן החלטנו להפליג אל איי הנסיכים המהווים פתרון מושלם. אם השקט, הנוף הירוק על רקע המים ואחוזות הפאר לא שכנעו, הרי שהעובדה שאסור לנסוע באיים ברכב וכולם מתנייעים על אופניים (או כרכרות רתומות לסוסים) נותנת טון מתאים ליום כיפור. איי הנסיכים, או Adalar, הם מספר איים כשהגדול מביניהם נמצא במרחק של שעה וחצי מקבטאש, תחנה אחת מטקסים, המקום בו ישנו. ישנן הפלגות לאורך כל היום והפלגה עולה שלוש לירות לאדם. אנחנו ירדנו בתחנה האחרונה, האי הגדול מכולם, בויו-קאדה. באיים, כאמור, אסורה נסיעת רכב מלבד רכבי החירום וטנדר אקראי, כך שבכל מקום רואים כרכרות רתומות לסוסים. מכיוון שהמכונית היא הטורף הטבעי של החתול, העדרה באיים גרמה לכך שיש שם המון חתולים.
ישנה רצועה מתוירת מסביב למזח ושם מרוכזים גם רוב המסעדות (חובה לאכול את הוופל) ובתי המלון, בעוד שאר האי מופקר לאחוזות הפאר של עשירי איסטנבול, חורשות וכמובן חתולים. הוילות המטופחות ותחושת השלווה נותנות תחושה של ארץ אחרת, עד כדי כך שברגע שהתרגלת, קריאות המואזין או רכב חולף נראים לא קשורים לחלוטין. לנו במלון Botik Ada, פנסיון מעל בית קפה על הרחוב הראשי של האי, אשר מקביל לרחוב המזח. פשוט תמשיכו ישר מהמזח ופנו שמאלה. הוא די קרוב לאוטוגאר בגירסא האורוותית שלו וזה, בנוסף להיעדר נוף, הם החסרונות היחידים. המקום די חדש ומושקע, הכל עשוי עץ ובנוסף לחדר המאובזר נותן תחושה של צימר מושקע ורומנטי בארץ, פחות או יותר. פחות במחיר -; מאה לירות לחדר כולל ארוחת בוקר -; ויותר בעובדה שאתם על אי ירוק בים השיש ולא במושב תימני בגליל.
סיכום
מבחינת עלויות: ארוחה ממוצעת לאדם בטורקיה תסתכם באזור העשר לירות ולינה בין שלושים לחמישים. סך הכל, כולל טיסות, טיול של שלושה שבועות הסתכם באזור ה-1300 דולר. בנוסף, הכתבה מלאה אינפורמציה, אולי אפילו יותר מדי, אך במדינה בה דוברי אנגלית הם מצרך נדיר, נעזרנו פעמים רבות באינפורמציה מאתר "למטייל" וזו הייתה גם הסיבה שהחלטנו לתרום משלנו.
שתי מסקנות עיקריות שנבעו מהטיול:
- לא חייבים להרחיק במרחק וכסף כדי לראות משהו שונה.
- גם מחוץ לצבא, כל תכנון הוא בסיס לשינוי, וכדי להפיק את המיטב צריך לזרום ולא לפחד לשנות את טבע הטיול וליהנות גם מהדברים הלא צפויים -; הרי הם אלו שהופכים את הטיול להרפתקאה.
