אורטאן וקאט
יום ששי - טיסה ב-Turkish Airways ל-Trabzon, דרך איסטנבול. בשל איחורים בטיסות הגענו לטרבזון סביב שמונה בערב, במקום בשש וחצי, ואת רוב הנסיעה למלון של אידריס עשינו בחושך. בטרבזון, בשדה התעופה חיכה לנו המיניבוס (דולמוש) שהזמנו בעזרת חברת "איילה" ונהגו המוצלח Turbo שכשמו לא כן הוא, נוהג בזהירות ובאחריות. כאן פגשנו גם בשמחה רבה את מונירה והייקו שמצטרפים אלינו.
נסיעה לאורך החוף, אחרי Pazar עוד מספר קילומטרים פונים ימינה ל-Camlihemshin, עוברים אותה וממשיכים ישר-ימינה (לא פונים שמאלה ל-Ayder), עוד כמה קילומטרים ומגיעים ל Otel Doga, שנמצא על הדרך ממש, קשה לפספס.
קבלת פנים חמה של אידריס הדובר אנגלית, ושאיתו סודרה ההזמנה טלפונית מהארץ. ארוחת ערב בחצות על המרפסת הנהדרת שבחוץ, התלויה מעל נהר הפירטינה השוצף. לדברי אידריס, הזרימה כעת, בסוף יוני, היא כמו זו האופיינית לחודש אפריל-מאי, כלומר - היה חורף קשה ומאוחר, ואנחנו בתמימותנו עדיין לא מבינים את ההשלכות המעשיות. חדרים מרווחים, מצעים נקיים, מגבות, בחלק מהחדרים מקלחת ושירותים, לאחרים מקלחות ושרותים קרובים במסדרון.
יום שבת - טיול קצר בכפר Ortan, שבקרבת הפנסיון. הרכב לוקח אותנו במעלה הדרך אל הכפר, אנחנו משוטטים בו וחוזרים ברגל. הכפר יפהפה, פשטות שלובה בתשומת לב ליופי, ברכס ממול כפר נוסף, במרחק ערפילים, תחתיהם ומעליהם ירוק באינספור גווניו. יש פירוט של מסלול רגלי לכפר שמעל הפנסיון מצדו השני (המערבי) של הנהר, אנחנו לא הלכנו אותו.
יוצאים לדרך ברכב. נוסעים במעלה העמק עד למבצר Zil Kale ומבקרים בו (שווה, נקודות תצפית מפעימות אל העמק וערוץ הנהר). ממשיכים בנסיעה במעלה העמק, אחרי שעוברים גשר ונוסעים עוד כ-100 מטר יש דרך עפר שמאלה (ממש בפנייה - שולחן פיקניק) המובילה אל המפלים Palovit Shalale. נוסעים כ-2 ק"מ ומשם ממשיכים ברגל לאורך הנחל. אחרי כ-20 דקות רואים משמאל את המפל הגדול. הדרך קוראת לנו להמשיך ויש שלא עומדים בפיתוי. לבסוף חוזרים לרכב ולדרך הראשית.
ממשיכים עד ל-Cat, לפנסיון Tosi, שם הזמין לנו אידריס לבקשתנו מקום ל-2 לילות, עוד מישראל. זהו הפנסיון הראשון (והקטן יותר). כשמגיעים לכפר, נמצא ממש על הדרך (למעשה הדרך עוברת בין הפנסיון עצמו, הכולל את חדרי השינה ואת חדר המגורים הנעים והמרווח עם אח בוערת - לבין המרפסת הבנויה עץ על הנהר, ומשמשת כמסעדת הפנסיון). למרות שקבלנו המלצה על הפנסיון השני שבכפר, Otel Cancik, ולכן כנראה גם הוא מוצלח, נהננו מאוד מהפנסיון שלנו. החדרים פשוטים, נקיים, זוגיים ברובם, לא קבלנו מגבות, השרותים והמקלחת משותפים לכל הקומה (וזו אולי בעיה כשיש שם עוד קבוצות). בשל הלחות הרבה באוויר, גם כאשר לא יורד גשם, בגדים רטובים אינם מתייבשים, הולכת ומצטברת מעמסה ריחנית (לקחת שקיות ניילון).
האווירה חמימה, מתקשרים בלי שפה משותפת ומצליחים לקבל מהמארחים המלצה למסלול רגלי למחרת (שלוקח בחשבון את תנאי הדרכים בזמן אמת) ואף מלווה להליכה (ללא תשלום, ובסוף באו שניים).
יום ראשון - נוסעים בדולמוש הלאה במעלה העמק, (לא פונים שמאלה בכפר לכיוון Elvit, את זה נשאיר למחר), כשמגיעים להתפצלות "מזלגית" פונים לענף השמאלי (מזרחי) ונוסעים עד Cicekliyayla. בדרך עוברים ליד מבצר נוסף, Kale-I-Bala, ואפשר לרדת מהרכב וללכת אליו (לא עשינו זאת כי רצינו לנצל את שעות צלילות האוויר להליכה). מכאן מתחילים את מסלול ההליכה שעובר תחילה דרך הכפר, יורד אחר כך במדרון חד, עולה לאוכף ויורד ממנו חזרה.
בתחילת הדרך ערפילים ואז, באחת, המראה מתבהר ונפרש למול עינינו במלוא הדרו שאין לתארו. ובקרבת העין - היכרות ראשונה עם שפע פריחה צבעונית ומגוונת, מיני סחלבים, שיחי רודונדנדרום בשיא פריחתם בקשת הגוונים שבין לבן לסגול (לפי הגובה?) ואחרים שלא ראינו מעולם. לקראת סוף הדרך, חוצים ערוץ מכוסה שלג רב ימים (בזהירות, One by one) ומגיעים לבקתה בה מתקבלים בחיוך חם ובכוסות איירן מעשה בית (המארחת - דודתו של זיא המלווה שלנו) ושלוש ילדות סמוקות לחיים מצחקקות בסקרנות ובמבוכה וקושרות עם איה קשר, ממשיכות ללוות אותנו עד לחניית הצהרים ולמפגש עם הרכב.
המפגש - על הדרך, אחרי הגשר, מתחת לשתי יאילות, אחת מהן Bashemsin. משך המסלול, עם הפסקות, 3-4 שעות. כאן המקום להזכיר, לראשונה ולא לאחרונה, את הקבנוס של דויד, שבלעדיו אנה אנו באים. משמע - יש הגיון להביא דברים מסוג זה, אם כי כמובן לא היינו מצטמקים גם בלעדיו. חוזרים ברכב ל-Cat אך עוד כוחנו במתנינו והדרך כה יפה - שולחים את טורבו עם הדולמוש קדימה ויורדים כמה קילומטרים ברגל. דרך רכב נוחה, לאורך הערוץ המדגים לנו את כל מה שזרם סוער יכול לעשות בשילוב עם סלעי המקום וצמחי הנחל והחוף.
לילה שני בפנסיון ב-Cat.
טירובית וקאברון
יום שני -
התכנית המקורית: 1.נסיעה ברכב מ-Cat, דרך Elvit עד Tirovit, ואולי אף את העלייה אחרי Tirovit (לכיוון Palovit). ומקצה העלייה להתחיל את ההליכה, דרך Palovit עד ל-Amlakit, שם נלון בפנסיון. למחרת - הליכה דרך Hazindag ל-Pokut, שם יש פנסיון.
2. לברר אפשרות לשלוח את הציוד עם רכב עד ל-Amlakit.
3. אידריס מציע שכדאי ביום השני להמשיך עד אליו ולא לישון ב-Pokut, לא ברור שהפנסיון פתוח, ומדובר בעוד כ-3 שעות הליכה.
בפועל:1. בשל תנאי מזג האוויר הדרכים עדיין מאוד בוציות וחרוצות ערוצי מים, אין אפשרות לרכב להמשיך מעבר ל-Tirovit ואפילו, מסתבר אחר כך, גם לא להגיע עד Tirovit עצמה. כך שאנחנו נפרדים ממנו כ-ק"מ לפני Tirovit.
2. אידריס שלח לנו למשא ומתן נהג רכב הנעה קדמית שיכול להגיע עד Amlakit עם הציוד. המחיר שהוא דורש עבור זה, והחזרת הציוד למחרת עד לפנסיון של אידריס - 100$. זה נראה לנו הרבה ומחליטים לקחת אתנו ציוד מינימלי הדרוש ללילה אחד. הציוד הכבד נשאר בדולמוש שלנו ויחכה לנו אצל אידריס ללילה השני.
3. גלגוליו של היום השני, ומה קרה לעצתו של אידריס - בהמשך...
אם כך, יוצאים בבוקר ברכב מ-Cat עד לפני Tirovit, נסיעה של כשעה. נפרדים מהרכב ומתחילים את ההליכה. עוברים דרך Tirovit, חוצים גשר אבנים ומטפסים בעלייה, בדרך רכב ברורה. כשעה וחצי-שעתיים של טיפוס. איך הנוף? כנראה נהדר, אבל אנחנו בתוך ערפל, גשם, וקור. מקצה העלייה מתחילה הדרך לרדת, ירידה של כשעה עד ל-Palovit (בסוף הירידה התפצלות, ענף אחד ממשיך כמעט ישר, השני יורד בחדות שמאלה, בו יש להמשיך עד לכפר). עוברים דרך Palovit, יאילה קטנה, (ולא ממשיכים בדרך שעוברת לפני הכפר) כדי להמשיך ל-Amlakit כשעה וחצי הליכה. מגיעים ל-Amlakit מצדו השמאלי של הערוץ, בתי היאילה הגדולה יחסית בנויים משני צידי הערוץ. הפנסיון הוא בצד השמאלי (מערבי). אנחנו טעינו בתחילה וחצינו את הגשר לגדה השנייה, הבית הראשון בחלק זה של הכפר - חנות ובית-תה.
הפנסיון Ufuk Pansiyon קטן. מקבל אותנו בחום Kadir, בעלה של Ufuk, ועוזר לצידו אחיינו Doka בן ה-18, המדבר מעט אנגלית. הגענו מאוד רטובים (בכל שכבותינו) ומאוד קרים, בערך ב-14:30. בחוץ ערפל וגשם ואין למה לצאת. את כל שעות היום והערב הזה בילינו באינטימיות צפופה וריחנית סביב התנור שבמרכז החדר, משכללים שיטות ייבוש, תוך דיונים פוליטיים ובלשניים רב-לאומיים. בתוך החדר הקטן הזה אף הפליא Kadir לבשל ולהגיש לנו ארוחת ערב טעימה, ולשכנענו להזמין Muhlama לארוחת הבוקר.
ומה יהיה מחר, אם מזג האויר יהיה סוער כמו היום?
דולמוש? - אין! חשמל? - אין! קשר טלפוני? - אין! (שני האחרונים - בגלל מזג האויר, בעיקרון יש) משאית? - אולי אבא של Doka יבוא מחר עם משאית, אם מזג האויר יהיה יפה (חה-חה-חה). מתי יוכל לדעת סופית? - מחר באחת בצהריים!
יום שלישי - גשם חזק וערפל בחוץ. מתלבטים. מחליטים (גם באין-ברירה אחרת) להמשיך במסלול הרגלי. לבקשתנו Doka מלווה אותנו קטע מהדרך לכיוון Hazindag (ליווי נחוץ כיוון שמדובר בשביל הליכה לא ברור, במיוחד בתנאי הזרימה העכשוויים), עד לחציית ערוץ זורם גדול. מכאן והלאה לדעתו הדרך ברורה. ואכן - אין קושי לעקוב אחרי השביל. אנחנו זוכים להתבהרויות לסרוגין, הדרך יפהפיה, הצמחיה נהדרת, השביל עובר ביער כשמדי פעם נפתחות תצפיות אל הנוף.
לקראת Hazindag שוב גשום, מגיעים אליה רטובים וזוכים להזמנה חמה ולבבית מאחמד, מתארחים אצלו לכוס תה וייבוש גרביים. הדרך מ-Amlakit עד Hazindag ארכה לנו כשעתיים וחצי. מ-Hazindag יש דרך היורדת ל-Ayder ואחרת הממשיכה ל-Pokut, אחמד מכוון אותנו (כדאי לשאול). בהמשך הדרך (כעבור כשעה +) מתחילה עלייה ממושכת, בתוך היער, ועוברת מדי פעם באוכף חשוף לנוף. אחרי העלייה, ולא רחוק מהיעד (אך עדיין לא רואים אותו) התפצלות V, לוקחים את הענף השמאלי (הימני עולה בתלילות). ב-Pokut יש פנסיון, אבל האם פתוח? ואם לא - אולי ב-Sal יש? ואם לא - מה עושים? כבר מתאחר (בגלל התלבטויות הבוקר יצאנו רק ב-11), יש רטיבות ויש עייפות.
Pokut ממוקמת מרהיב אבל אין בה סימני חיים. ממשיכים ל-Sal בדרך בוצית מאוד (כבר קיימת דרך לרכב שטח בין Sal ל-Pokut). ממש לפני Sal מצליחים ליצור קשר טלפוני עם אידריס (בשיטה הסודית!) ומודיעים חרום: You must send a car to Sal. אידריס מבטיח ומקיים ביעילות.
אנחנו ממשיכים בירידה, מחשש שהמשאית לא תוכל לטפס עד למעלה. שאון המשאית המתקרבת כצרי לעצמותינו, ובמהרה פוגשים את Atila עם המשאית (6 מקומות בחזית, ומאחור מושבים מרופדים וכיסוי נגד גשם) ואת כלבו המרשים שרץ במעלה הדרך כולה ושוב בירידה. הנסיעה ארוכה, במורד תלול וסבובים חדים, בשליש האחרון שלה כבר חושך ולאורך הכביש שפע נצנוצי גחליליות מבין השיחים. ושוב אצל אידריס - קבלת פנים חמה, מקלחות חמות, מצעים לבנים ועלי גפן ממולאים טעימים. אין חולק (או מי שחולק - שותק): מחר יום מנוחה. מקבלים עצה, טובה כמסתבר, מאורי מחברת איילה - אם בכוונתנו ללכת מחרתיים מ-Yukari Kavrun לאגמים, מוטב לישון שם.
יום רביעי - ארוחת בוקר ב-09:00. מונירה והייקו "על הקרשים". מתארגנים לאט ונוסעים ל-Ayder (חצי שעה נסיעה מאידריס, דרך יפה). ביקור ארוך בחמאם, שווה - לפחות באגף הנשים. ב-Ayder אין מה לעשות, אך אפשר להצטייד בכל מה שצריך. ארוחת צהריים נחמדה בהמלצת טורבו, במסעדה כק"מ ממרכז Ayder, ולקינוח מקבלים נגינה ב-Tulum (חמת החלילים התורכית). נפרדים מהייקו ומונירה ונוסעים, כשעה וחצי, ל-Y.Kavrun. פנסיון Sahin (לא צריך לזכור, היחידי במקום) - פשוט אך סביר, בכל חדר מיטה זוגית + בודדת, מקלחת ושרותים. יש חדר ארוח מרכזי בו מסבים סביב התנור שבמרכז. מתאמים עם בעל הפנסיון הזמנת מדריך (Rehber) למחר.
יום חמישי - בשש וחצי בבוקר דוד רואה שמים כחולים לגמרי, בשמונה אנחנו יוצאים לדרך לכיוון האגמים וכבר ערפילי יותר. העלייה אורכת לנו כ-3 שעות, חוצים שלגוניות, הגשם מתגבר, לא רואים הרבה. כשמגיעים למעלה והמלווה אומר: כאן האגם הראשון, אנחנו פשוט מאמינים לו. ערפל סמיך סביבנו. אי לכך גם אין עצירות וממשיכים לאוכף וממנו יורדים ל-Kara Deniz, והלאה עד ליאילה Chaimakçur, שם מחכים לנו טורבו והדולמוש. הירידה - עוד 3 שעות. כדי לדעת איך הנופים מכאן - נצטרך לבוא שוב.
שוב רטובים וקפואים, המקום האפשרי היחיד הוא החמאם באיידר, ממנו יבשים ומאוששים אנחנו נוסעים, כ-3 שעות, ל-Uzungöl. הדרך מענינת לנו ויפה: מטעי התה, הבתים שעל המדרונות, מעגנות דיג לאורך החוף ודרך קניונית בואכה Uzungöl. ישנים במלון Kocar, לא משהו לחזור אליו (יותר מוצלח בעיירה תיירותית זו - Ensar).
יום ששי - מי שרוצה - נשאר להסתובב ב-Uzungöl החמודה, סביב האגם. מי שרוצה - נוסע עם הדולמוש במעלה הערוץ המזין את האגם, לכיוון Demirkapı. בדרך, אחרי כשלושת רבעי שעה נסיעה, "יער" עמודי אבן על המדרונות מצידי הדרך.
העלייה ל-Demirkapı יפהפיה, אנחנו כבר קרובים לקו הרכס. 7 ק"מ אחרי היאילה - אגמים, אך כעת הדרך חסומה (שלג).
הטיסה שלנו מטרבזון ב-19:00 (כך לפחות חשבנו), ועוד מספיקים ארוחת צהריים מעולה ב-Uzungöl, ויוצאים לדרך.
פרטי האכסניות:
Otel Doga/ Idris Duman/ Tel:0464 651 74 55
Cat/ Tosi Pansiyon/ 0464 654 40 02 - 654 41 02
Amlakit/ Ufuk Pansiyon/ 0464 213 09 14/ 0452 225 07 07
Truck/ Atila Guner/ 0464 653 30 52/ 0536 337 10 39
