עפתי לתרמילאים

גרוזיה-הסוף

הפרק האחרון במסע של יאיר, כתבנו, בגאורגיה ובו טיולים קצרים לכפרים קטנטנים, שיחות מעניינות עם תושבים מקומיים, מפלים, כנסיות אגדות וגם הזמנה למסיבת יום הולדת ``סוערת`` במסעדה מקומית...
יאיר
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: גרוזיה-הסוף
גיל חן

קזבגי

בוקר בקזבגי. השמש עולה רק ב-9:30 מעל ההרים ובחוץ נושבת רוח בוקר קרירה. אנחנו מעדיפים להתחפר במיטות החמות ולצאת לארוחת הבוקר של ממא ונירה רק לקראת 10:00. הארוחות כאן כולן אותו הדבר וכולן טעימות: אורז מתוק, תבשיל כרוב אדום, חצ`פורי חם עם גבינה נוטפת וריבה עם תה חם.

 יצאנו הפעם במורד הדרך מצפון לקזבגי. 20 ק"מ מצפון נמצא הגבול עם רוסיה במקום הקרוי "גשר השטן". מכאן ממשיכה הדרך לעיר ולאדיקווקז וצפונה למוסקבה וסט. פטרסבורג.

 אנחנו תפסנו טרמפ בספק אוטובוס, ספק משאית שהובילה סחורה לרוסיה. ירדנו כעבור מספר קילומטרים בכניסה לכפר טסדו. דרך עפר מפותלת במעלה ההר היתה האופציה היחידה והתחלנו לטפס בה באיטיות. כעבור זמן מה תפסנו טרמפ עם משאית חציר קטנה וכעבור 2.5 ק"מ הגענו לכפר הקטנטן והיפהפה שיושב לו על אוכף חבוי מהכביש בלב ההרים. חיפשנו את ביתו של לוואן, בחור שפגשנו יום קודם בקזבגי והזמין אותנו לבוא לכפר לביקור. מצאנו את ביתו ואחותו שהייתה בבית אמרה לנו שהוא קוצר בשדות. מצאנו אותו כעבור מספר דקות בשדות שמסביב לכפר יחד עם אחיו ואביו עסוקים בקציר. הוא שמח מאוד לקראתינו וישבנו ביחד על הדשא לשיחה קצרה. לוואן שימש כמלח באוניית סוחר ששטה מהולנד לדרום אפריקה ועל כן הייתה לו אנגלית טובה. הוא סיפר לנו על החיים בכפר ועל תולדות הכפר העתיק והזמין אותנו לחזור בערב עם סיום הקציר כדי שהוא יוכל לקחת אותנו לסיבוב. נפרדנו לשלום כעבור זמן מה וירדנו באיטיות דרך ערימות החציר הגדולות אל עבר הכביש. שם תפסנו עוד טרמפ קצר עד לגשר שבמורד העמק. מהגשר הלכנו לפי מפה קטנה שצייר לנו ואנו, המארח שלנו. הגענו למפל סוער של 20 מ` ולאחריו לאגם יפה עם קני סוף. שם נרדמנו לשעה על הדשא בנוף קווקזי יפהפה.

 חזרנו בעוד טרמפ נחמד עד לקזבגי ושם העברנו עוד לילה נחמד בבית משפחת סוזשווילי על ארוחת ערב חמה וטעימה. למחרת בבוקר נפרדנו לשלום מואנו ומאימו, ונירה. קיבלנו כל אחד שלוש נשיקות לשלום מהסבתא החמודה ועלינו על המטרושקה של 9:00 בבוקר בדרך לטביליסי. הנסיעה הייתה יפה בנוף ערפילי משהו וכעבור שלוש שעות ירדנו במצחטקה Mskhtka, מרחק של 25 ק"מ מטביליסי.

לתחילת הכתבה

מצחטקה

מצחטקה, הייתה המרכז השלטוני בגרוזיה במאה ה- 3. באותה תקופה הופיעה באיזור אישה צעירה ונוצרייה מקפדוקיה, שבמרכז תורכיה. היא שכנעה את המלך מיראן הראשון ומשפחתו להתנצר וכעבור זמן מה בשנת 337 התנצרה הממלכה כולה וגרוזיה הפכה למדינה הנוצרית השנייה אחרי ארמניה. טביליסי הפכה להיות הבירה השלטונית של גרוזיה במאה ה- 6 אבל מצחטקה נשארה לאורך השנים הבירה הרוחנית של גרוזיה. העיר, שנמצאת על מפגש נהרות המטקרבי והטרגטי נמצאת בנוף יפהפה ומוקפת בהרים. אנחנו התחלנו את הביקור שלנו בכנסיית sveti-tskhoveli היפה. הכנסייה הוקמה במאה ה-10 וקבורים בה המלך מיראן ואשתו שקיבלו עליהם את הנצרות. משם המשכנו לכנסייה הגדולה ביותר במצחטקה ובגרוזיה כולה. בכנסייה זו, sveti-tskhoveli אירע הסיפור הבא. לפי האגדה, בימיו של ישו, היה יהודי גרוזיני בשם אליעז ששב מארץ הקודש ואיתו הגלימה של ישו. הוא נתן את הגלימה לאחותו צידוניה וזו מתה מיד. מאחר ולא הצליחו להוציא את הגלימה מידיה, קברו אותה עם הגלימה. על הקבר צמח לו עץ גדול ומשבאו לבנות את הכנסייה הראשונה במקום, רצו לגדוע את העץ. אך משניסרו אותו הוא לא נפל, וסט. ינה באה וגרמה לעץ להמשיך ללבלב. העץ המשיך להדיף שמן קדוש לאורך השנים ועל שמו נקראת הכנסייה.

הכנסייה היא גבוהה מאוד ומרשימה, מלאה מבפנים בנרות דולקים ופסלים שונים ועתיקים. ברצפה יש לפעמים זכוכיות שדרכן ניתן לראות את יסודות הכנסייה מהמאה ה-4. בכנסיות יש מנהג לקבור אנשים מפורסמים ברצפת הכנסייה וכל העוברים בכנסייה דורכים למעשה על קבריהם של אותם אנשים... וכך עברנו על פני קברים מהמאה ה- 18 ועוד על פני קברים שכבר לא ניתן לזהות את הכתוב עליהם ואפילו על קבר עם כיתוב בערבית. אכלנו צהריים על הדשא שמול הכנסייה היפה וחזרנו באוטובוס מקומי לטביליסי, ומשם תפסנו אוטובוס לטלבי.

לתחילת הכתבה

טלבי וסביבתה

טלבי Telavi, היא העיר הגדולה ביותר במחוז קחטי שהוא למעשה כל מזרח גרוזיה. האזור, שבימי הביניים היה ממלכה עצמאית, מפורסם מאוד בזכות ענביו והיינות המפורסמים המיוצרים בו. זהו אזור של גבעות מיוערות במערב ומישור גדול במזרח שגובל באזרבייג`אן המוסלמית. העיר עתיקה למדי ובמרכזה נמצא הארמון, מוקף בחומה מהמאה ה -17.

התמקמנו במלון פשוט, שאיבי אהבה, ויצאנו העירה בחיפושים אחרי ארוחת ערב. בכיכר המרכזית עמדו עשרות בני נוער וכששאלנו אחד מהם לפשר הדבר, התברר לנו שהיה מתוכנן במקום קונצרט רוק בהמשך הערב. בשל הפסקת חשמל, שגרתית לגמרי, היו כל הרחובות חשוכים לגמרי ורק במעט חנויות דלקו נרות או מנורות ששאבו חשמל מגנרטור מזמזם על המדרכה. אותו נער נחמד שדיברנו איתו הוביל אותנו למסעדה היחידה ככל הנראה בטלבי עם חשמל. נכנסנו פנימה והסתבר כי נפלנו הישר לתוך מסיבת יום הולדת 15 של נער מקומי ממשפחה טובה. כששאלנו אם יש אפשרות להזמין ארוחה במסעדה, הם היססו לרגע ומשפחת הנער מיד קפצה והזמינה אותנו להצטרף למסיבה. הסכמנו בצורה מהוססת ונכנסנו אחריהם לחדר השני. בחדר היו כ-25 בני נוער שרקדו לצלילי מוזיקה גרוזינית ומערבית. כמקובל בגילם הבנות רקדו בהתלהבות והבנים ישבו בצד וצפו. אותנו הושיבו ליד אחד השולחנות והתחילו להגיש לנו מיני תבשילים שונים וטעימים מאוד. הייתה המון התעניינות בנו והילדים שדיברו אנגלית די טובה ניגשו מידי פעם לשאול אם טעים לנו, ואם אנחנו אוהבים את גרוזיה...

אחרי זמן מה איבי אזרה אומץ והצטרפה לרוקדות ואחרי עוד קצת זמן ומאמצי שכנוע מהילדים, גם אני ואיל הצטרפנו ופיזזנו קלות על רחבת הריקודים ביחד עם הילדים. אחרי די הרבה זמן ולא מעט בקבוקי יין וגם עוגת יום הולדת גדולה, נפרדנו לשלום מבעל השמחה והשארנו בידיו כרטיס מזל טוב. זו הייתה חוויה נהדרת, מהסוג שנופלות עליך במקרה במהלך הטיול ומשאירות זכרונות מיוחדים.

 למחרת בבוקר יצאנו במונית לאחוזת שוושוודזה שבכפר Tsinandali הסמוך לטלבי. האחוזה שהוקמה במאה ה-18 היתה שייכת למשפחת אצילים מקומית והיא כוללת גן אנגלי גדול ויפהפה, מוזיאון חשוך (הפסקת חשמל כמובן...) ויקב מקומי ומפורסם למדי.

אחרי סיור בגן היפה נכנסנו ליקב לטעימת יינות. עשינו סיור קטן ברחבי היקב וראינו את החביות הגדולות ואת הגת. הובלנו לחדר גדול עם חלונות בתקרה ושולחן ארוך מאוד והגישו לנו יין אדום ויין לבן מתוצרת היקב. הבאנו איתנו גם לחם טרי, גבינה וקצת ירקות ויחד הרכבנו לעצמנו ארוחת ערב נהדרת וקצת משכרת.

 אחרי גמיעת חצי בקבוק אדום ושני שליש לבן (איבי לא שותה אדום...) יצאנו מסוחררים קלות אל הדשא הירוק והעברנו עוד כחצי שעה על ספסל מתפכחים לאיטנו. בדרך החוצה הלכנו לאט על כביש הגישה הארוך של האחוזה וקטפנו בדרך תאנים אדומות בשלות ופטל אדום שצמח בר בצידי הדרך. בסוף תפסנו טרמפ מהכביש הראשי אל העיירה.

לתחילת הכתבה

טביליסי, בטומי והמעבר לתורכיה

הדרך אל טביליסי עברה עלינו במהירה באוטובוס מהודר יחסית. אותי עצבן שאנשים מסביב עישנו בתוך האוטובוס. נראה שבגרוזיה (וגם בארמניה) כל אחד מהיותו נער מתבגר ואילך מעשן, כל הזמן ובכל מקום. זה טבעי לחלוטין שנוסע לידך, באוטובוס סגור לחלוטין וללא אוורור ישלוף לפתע סיגריה, ובשום מקום ציבורי לא ראיתי שלטים כלשהם האוסרים על עישון. גן עדן למעשנים, לא כל כך כיף לכל השאר...

 בטביליסי עצמה עצרנו אצל נסי, בעלת הבית שלנו על מנת להתקלח ולהתארגן. יצאנו לסיבוב פרידה אחרון ברחוב רוסטבלי היפה. רוסטבלי, המפורסם שבין סופרי גרוזיה חי בעת תור הזהב של גרוזיה במאה ה- 12. למעשה, את יצירתו המפורסמת ביותר "עוטה עור נמר" הוא כתב במנזר המצלבה שבירושלים, הנמצא דקות מספר מביתי... אנחנו אכלנו ארוחת ערב טובה במסעדה גרוזינית מסורתית ברחוב רוסטבלי. מענין שבכל המסעדות שהיינו לימונדה בתפריט הוא שם קוד למשקה מוגז כלשהוא, כל פעם בטעם שונה אבל אף פעם לא בטעם לימון...

עלינו על רכבת הלילה המוכרת לבטומי בפעם השלישית בטיול. למזלנו קיבלנו הפעם תא שלם לשלושתינו והעברנו את הלילה בשינה ערבה עד לבטומי. לבטומי הגענו ב 7:00 בבוקר ויצאנו מייד לעבר הגבול. המעבר לא היה חלק ולקח המון זמן כי נתקענו מאחורי אוטובוס של תיירים גרוזינים שדחפו וצעקו.

 המעבר לצד התורכי סימן במידה כזו או אחרת חזרה לציביליזציה. כבישים מהירים בלי בורות, תמרורים ואספקת חשמל שוטפת היו רק חלק מהדברים שהתרגלנו לחיות בלעדיהם. למרות מחסור חומרי מסוים גרוזיה מפצה על הכל בנופים מקסימים ואנשים עוד יותר מקסימים ונחמדים. הטיול בארמניה וגרוזיה היווה הצצה מרתקת לחייהם של האנשים במדינות הסובייטיות לשעבר, למקומות היפים ולאורח החיים הקשה והמשתנה שלהם - במילים אחרות היה מענין ונפלא.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על גאורגיה (גרוזיה)