הפארק הלאומי סטיוארט
חמישה ימים בברוקן היל הספיקו לנו והיינו מוכנים להמשיך. אחרי בדיקת אי-מיילים, ביקור אצל הקצב החביב המקומי וסידורים אחרונים היינו ארוזים ושוב על כביש ה-Silver city, בדרכנו צפונה. הגענו ל-Tibabbura, עיירת אאוטבק מבודדת וקטנה עם אוכלוסייה של 150 נפשות ו-180 מבקרים בסופי שבוע, לפי המקומיים. האם הגענו לעוד נווה מדבר של חיי לילה? אחרי ביקור קצר במפקדת הפארק הלאומי נכנסנו עם הרכב ל-Sturt National Park. השמש החלה לשקוע ומסביבנו קפצו עשרות, לא- מאות קנגורואים.
Sturt הוא המקום הטוב ביותר לצפות ולהתרשם מהקנגורו האדום, הכי גדול מבין כל המינים והצבעים. בלמתי בפתאומיות כשראיתי שמולי יושב Eagle Wedged tail עם מוטת כנפיים של שני מטרים. מסתבר שהפרעתי לו בארוחת ערב בעודו שוקד על נבלה של Emu, ציפור מצחיקה שמהווה את הגרסה האוסטרלית לבת יענה. הימים הקרובים אינם הולכים להיות שגרתיים בחיי הטיול. שתי בחורות גרמניות מקסימות שפגשנו בסוף השבוע האחרון הזמינו אותנו לביקור ב-Downs Olve. המבנה המרשים באמצע הפארק מהווה בסיס למחקר מדעי ופרוייקט לדוקטורט בביולוגיה שמנהלת רבקה, אוסטרלית חביבה מסידני. בישלנו לבנות ארוחת ערב בעוד המארחת הסבירה לנו מה היא עושה כבר שלוש שנים באמצע המדבר. רבקה חוקרת את השפעת התיישבות האדם הלבן באוסטרליה ואת השפעת בניית מאגרי מים מלאכותיים על הסביבה הטבעית של החיות בפארק והאם כיום, מאה שנה אחרי הכנסת השינויים יש לשנות את הסביבה שוב ולהיפטר מבריכות השתייה.
הראיתי עניין רב במחקר ואחרי התייעצות מהירה צורפנו לשתי המתנדבות הגרמניות ונהפכנו לחלק פעיל בפרוייקט המדעי. התחלקנו לצוותים כשאני וסוניה, נערה כפרית מדרום גרמניה עם קוצים בלונדינים ועיניים כחולות צריכים לקום השכם בבוקר למחרת לעזור לרבקה. 4:45 בבוקר. ארוחת בוקר קלה, אריזת כל הדברים בתוך הג`יפ ואנחנו כבר בדרכים. אני יושב מאחור מסביב לגדרות, מלכודות, משקפות ומכשירי מדידה וניווט. השחר זוחל לאיטו כשרבקה מפלסת את דרכה בשבילי העפר של Sturt National Park ומובילה אותנו למאגר המים הראשון בו נתחיל את היום בצפייה בציפורים. רצועה צהובה צרה של שמש חיממה את רכס ההרים במזרח ולבסוף הציפה את העמק עם אור בוקר רך שחשף את המדבר רחב הידיים הזה.
קבוצה של קנגורואים נבהלו מחריקת הבלמים היפנים וברחו בעוד אנחנו יוצאים בדממה מהרכב. הביולוגית החלה לרשום ולקרוא שמות של ציפורים שעפות עשרות מטרים מאיתנו. קבוצה של Galahs, שילוב מהמם של ורוד, אפור ולבן שהתמזגו לציפור ישבה על העץ מולי בעוד נשר אימתני נח על ענף שבור ונפנף בכנפיו. אני וסוניה ירדנו כק"מ אחרי הבריכה כדי להתחיל בהליכה של חמישה ק"מ ובסקר של כל החיות שאנחנו רואים. במבטא גרמני ובאנגלית שבורה היא הסבירה לי כיצד נאסוף את המידע ולאחר כמה דקות היינו בדרכנו. בעזרת המשקפת סרקתי את האזור עד שגיליתי חבורה של Emu מצפון. בדקנו את מיקומם ב-GPS, מדדנו את המרחק והזוויות ורשמנו את המידע במחברת. הקנגורואים מסתגלים היטב למדבר ומבלים את רוב היום מתחת לעצים או ב-Hip Holes - בורות שבהם הם מתחפרים ומתקררים מהחום הקטלני של האזור. זו גם הסיבה שיש לספור אותם בזמן הזריחה או השקיעה, בשעות הקרירות יותר של היום כשהם יוצאים ממחבואם ומקפצים לבד או בקבוצות בחינניות ובמהירות.
בסוף ההליכה צפינו מבעד לזגוגית המשקפת בעשרות קנגורואים ורשמנו את המידע כדי להכניס לבסיס הנתונים שמאוחר יותר נעבד אותו וממנו רבקה תסיק מסקנות. סיימנו את תה הבוקר במאגר המים והיינו מוכנים למשימה הבאה - הקמת מלכודות.
חלק מהמחקר כולל יונקים קטנים וכדי לאגור מידע על החבורה החמקנית הזו צריכים להקים שני סוגים של מלכודות. הסוג הראשון נקרא Elliot trep ובעצם זוהי קופסת פח בגודל קופסת נעליים עם דלתות שנסגרות אחרי שהעכבר או הלטאה אוכלים את הפיתיון. הסוג השני של המלכודות הוא שני בורות שביניהם גדר עשויה מברזנט. כשהחיה נתקלת בגדר היא הולכת לאורכה עד שהיא נופלת לצמר גפן שמחכה לה במלכודת ועד שהמדענית תמצא אותה בבוקר שלמחרת.
בניית הגדרות דרשה עבודה לא קלה וכך בעוד אחד מאיתנו הציב את מלכודת הפח, השניים האחרים התוודעו לחלק הפחות זוהר במשלחת מדעית לחקר חיות בר- חפירת תעלות תחת השמש הקופחת. גדר מספר 10 הוקמה אחרי שלוש שעות של עבודת צוות כשברקע מוסיקה רועשת מהסטריאו. היינו מוכנים למנוחת אחה"צ שקטה ליד מאגר המים, רק אנחנו וכל זבובי האזור שכנראה חגגו איחוד משפחתי....
נפלתי למטה ב-Homestead המרווח, בו שמונה חדרים וחמש נפשות, כמו אבן שנזרקת מפסגה של הר אחרי מקלחת מהירה וארוחת ערב. חייכתי לעצמי כשחשבתי על היום המוצלח שחוויתי בעוד עפעפי נסגרו לאט אך בקצב קבוע ונרדמתי לשינה עמוקה וטובה.
העבודה בפארק
יום ראשון היה יומנו הגדול. אחרי ארבעה ימים בפארק היינו אמורים כבר לעזוב, אך החלטנו להישאר כדי לראות את תוצאות עבודתנו וליהנות מרגעי התהילה - פתיחת המלכודות ובדיקתן. קאט וסוניה, שתי הגרמניות, לקחו חופש בעוד אני וירון קיפצנו על קצות האצבעות על רצפת העץ של הבית ב-05:30 לפנות בוקר. המלכודות חייבות להיבדק דבר ראשון על הבוקר כדי שהחיות לא ימותו מחום, חנק או שנמלים יאכלו אותם חיים. עזבנו מלאי צפיה והתרגשות, הקרירות של הבוקר המוקדם לכדה מספר עננים וערפלה בתוכם כמה מהעמקים שראינו בדרך, מחזה נדיר ומיוחד, אחד שבהחלט שווה להתעורר בשבילו.
אתר מספר 1 היה ריק. אתר מספר 2 היה נטוש. גדר מספר 3- חסרת סימני חיים. מלכודת מספר 4- כשלון. כשהגענו למספר 10 היינו מודאגים, וכשראינו שגם המלכודות באתר 14 שקאט וירון הקימו ביום השני ריקות תכננו צעדים משפטיים ותביעה ייצוגית על עבודת פרך בלתי מוצדקת. אך אז בא מספר 15 וכרגיל, כמו טבע בני האדם, שכחנו את האכזבה שמוקדם והנצחנו את הרגעים שאחרי.
שלשלתי את ידי בזהירות לאחד הבורות כשגיליתי בתוך צמר הגפן הנעים עכברון קטן מבוהל וחמוד. רבקה הוציאה את היצור וקבעה במקצועיות כי זהו Fat Tailed Donut - עכבר מדברי ולמרות שלנו הוא נראה נדיר הוא נפוץ מאוד באזור. שמנו את ה-Donut בשקית ואחרי בדיקה קצרה גילינו שזו נקבה. שקלנו ומדדנו את הכוכבת החדשה שלנו ואחרי שרשמנו את המידע וסימנו את זנבה בלק ציפורניים בצבע טורקיז מזעזע שיחררנו אותה חזרה לטבע כדי שתספיק זמן לארוחת ערב עם המשפחה... הגיע הזמן להיפרד ולקחנו את זמננו להעמיס ולארוז את הרכב. נישקנו לשלום את הבנות והמשכנו מערבה דרך מדבר ה-Strezelecki אל לב מה שהרבה אנשים היו מתארים כשום מקום.
מדבר סימפסון
יותר מ-800 ק"מ במדבריות הביאו אותנו לפינה הדרום מערבית של קווינסלנד ולפתחו של מדבר סימפסון. נכון שאמרו לנו שמדבר הסימפסון שדרכו תכננו לחצות מערבה למרכז אוסטרליה סגור ומוצף, אך מראה עיניים טוב ומשמע אוזניים, והחלטנו לבדוק את העניין בעצמנו. הורדנו לחץ אויר בגלגלים, פעולה שגורמת לשטח פנים גדול יותר לגלגל ומקלה על חציית חיל עמוק, והתחלנו לנסוע. הנוף של המרחבים האינסופיים, הקרקע הקשה והיבשה שאליהם התרגלנו החלפנו כבר בהתחלה לדיונות חומות גדולות שבין דיונה לדיונה, כשכל אחת יכולה להתנשא לגובה של חמישים מטרים ויותר מתחבאים עצים ושיחים ירוקים. ביחד עם השמים הכחולים והשביל המתפתל הבלתי נגמר כל אלו הציתו את הדימיון ואת התקוות ואולי Eyre Creek שאמור להיות בלתי עביר בכל זאת ניתן לתיקול.
הנהר, כמובן היה מלא מים ומוצף אך בכל זאת היה בהחלט שווה ביקור, אפילו אם רק לקבל טעימה מהסימפסון ואולי עד סוף הטיול אנחנו עוד נחזור. את אחר הצהריים בילינו על ה-Big Red, דיונה עצומה שמתנשאת לגובה של 90 מטרים ומהווה אתגר לכל רכב שטח. אחרי כמה ניסיונות, גם אנחנו הצטרפנו לקהל הצופים כשרכב נוסף ניסה לטפס את העלייה החדה על חול עמוק ורך תחת שמים אדומים וסגולים של שקיעה.
היה כבר ערב כשחזרנו ל-Birdsville, עיר אאוטבק טיפוסית בקצה הדרום מערבי של מדינת קווינסלנד. דמיינו רחובות באמצע שום מקום עם שתי תחנות דלק, פאב אחד ו-80 תושבים. המקום הקסום הזה מלא באופי של אנשים שגרים בו ואין כמו ביקור בפאב של ה-Birdsdville Hotel כדי לפגוש את אותם טיפוסים צבעוניים.
לגמתי את בירת ה-XXXX, הבירה הרשמית של קווינסלנד, והתבוננתי בכמה אבוריג`ינים משוחחים בפינה בעודי בוחן את היצע הבחורות של האזור... המקומיים לא צריכים להזמין ופשוט מניחים את השטר על הבר והברמן מחזיר עודף ואת המשקה האהוב. "הוא עובר על החוקים", הערתי ליריבו של הבחור הצעיר שאחז במקל ביליארד. "אל תדאג", הרגיע אותי נהג המשאית המזוקן, "אנחנו לא משחקים על תחנות כבשים"...
