טיולים באזור פוקרה
פוקרה- העיר השניה בגודלה בנפאל שוכנת לחוף אגם קטן. היא נמצאת למרגלות רכס האנפורנה המרשים (שמגיע ל- 8,098 מטרים!) ומהווה בסיס יציאה מצויין לטרקים באזור. התיירים מתרכזים רובם ככולם לצד האגם באזור הקרוי לייק סייד (Lake side). למעשה מדובר ברחוב ראשי לאורך חוף האגם המוצף בחנויות ציוד למטיילים, מסעדות ובתי קפה קסומים.
עם הגעתי לפוקרה פגשתי את ערן גוטה, ידידי הטוב מלאדק וביחד שכרנו למחרת זוג אופניים (כל אחד!) ויצאנו לתור את סביבות פוקרה. בתחילה נסענו למפל המים Devi Falls שנמצא כשני ק"מ מחוץ לעיר. מדובר במפל מים שהתחפר עמוק בתוך קניון ובשלב מסוים צונח כ- 20 מטרים לתוך בור באדמה ונבלע בנבכי האדמה כנהר תת קרקעי שיוצא שוב רק ארבעה ק"מ דרומית לשם. המראה מעורר השראה ואני דמיינתי את ספרו של ז`ול וורן "מסע לבטן האדמה" שם הגיבורים מתניידים בתוך כדור הארץ על זרמו של נהר תת קרקעי שכזה. למקום קוראים Devi על שם תיירת שוויצרית שנסחפה במפל לתוך נבכי האדמה בשנות ה- 60 וככל הנראה טבעה שם. (או שהיא חיה באושר ועושר במעמקי האדמה).
משם המשכנו לכפר טיבטי קטן בשם טאשילינג. הכפר שהוקם ע"י אוכלוסיית הפליטים שברחה מפני הסינים מתמחה באמונות טיבטית וכולו מלא בדוכני מזכרות. למרות החלטתי הנחרצת לא לקנות יותר מזכרות, נשבתי וקניתי גלגל תפילה בודהיסטי קטן. המשכנו ברכיבה לאורך כביש פוקרה-קטמנדו. הכביש עובר בין מישורים מלאי אורז ואנחנו התקדמנו במהירות. כעבור 15 ק"מ פנינו צפונה מהכביש ונסענו עוד כשלושה ק"מ לעבר בגנס טאל, אגם קטן ומכובד יחסית לרגלי ההרים. האגם נגלה לעינינו מאחורי הסיבוב ואנחנו נעצרנו כדי להנות מהנוף. האגם נראה כמו תמונת נוף מנורבגיה, חלק כמו ראי ומוקף הרים, חלקם מכוסי שלג בפסגה. על האגם מחליקות סירות משוטים פה ושם וכל המראה קורן שלווה ורוגע. מצאנו לנו פינה קטנה בצל ובלי יותר מדי שהיות קפצנו פנימה לשחיית התקררות. אין מילים לתאר- פשוט גדול! אחרי התחרדנות קלה בשמש חזרנו על עקבותינו למסעדה קטנה לסעודת צהריים. לצערי למרות הקרבה לאגם לא היו לבעל המסעדה דגים טריים והוא המליץ לנו לחזור בבוקר. סעדנו את ליבנו במרק אטריות ולחם טיבטי וחזרנו לפוקרה, הפעם על גג של אוטובוס (שלקח בדיוק אותו זמן כמו על אופניים...).
חזרה בפוקרה. כניסה לשמורת אנפורנה, קניתי מפה וארגנתי תיק. למחרת בבוקר יצאנו באוטובוס מקומי לניה פול, נקודת היציאה לטרק הפון היל והאנפורנה בייס קמפ. בתחילת ההליכה אחרי התלבטות קטנה בין שני הטרקים החלטתי לעשות את ה- ABC -;Anporna Base Camp שהינו קצת יותר קשה ואורך לרוב 7 ימים. הבעיה היתה עם יום כיפור שאותו רציתי להעביר בפוקרה וכך נותרו לי בדיוק 6 ימים לביצוע הטרק. נפרדתי מגוטה שהחליט על ה"פון היל" והתחלתי בטיפוס לעבר הכפר הגדול הראשון גאנדרוק (כ- 4 שעות הליכה). השביל שהיה סלול היטב עם הרבה יותר מדרגות לטעמי, עבר בין טרסות אורז, כפרים קטנטנים והרבה מסעדות ולודג`ים- עדות לפופולריות הטרק.
טרק האנאפורנה
גאנדרוק הוא כפר של כ-500 איש בני שבט גורונג ובנוי במפוזר על צלע ההר. ממנו השביל יורד לתוך ואדי רחב (שבניגוד לרוב הואדיות המיובשים שלנו הוא עמוס בנהר שוצף והמון צמחיה ירוקה) עד לכפרון הקרוי קומרונג. כשהגעתי לכפר קומרונג כבר היה 17:00 והתחיל לרדת גשם. התמקמתי בגסט האוס קטן וגיליתי כי אני התייר היחיד בכפר. מחירי האוכל והמגורים בכפרים הם יחסית יקרים והולכים ומתייקרים ככל שמתקדמים בטרק. ב-ABC עצמו בקבוק קולה כבר עלה 110 רופי (במקום 15 רופי כרגיל), שכן כל האספקה מובאת לשם על גבי סבלים. אני העדפתתי שלא להיות תלוי בסבל אישי ובמקום זאת ארזתי לי תיק מינימלי, שלא שקל הרבה.
למחרת בבוקר אחרי שנת לילה טובה ולחם טיבטי טרי יצאתי לדרך. כעבור הגעתי לכפר גדול בשם צ`ומרונג, שם החתמתי את הפרמיט ומשם כבר המשכתי בחברתה של משפחה אירית עליזה מדבלין- אמא בת 54 וארבע בנות בגילאי 23-28. העברתי את שארית היום בפיטפוטים על אופי החיים באירלנד ואת שארית הערב במשחקי קלפים בחדר האוכל של דובן (ריכוז של שלושה לודג`ים בדרך ל- ABC). דובן נמצאת כבר מעל קו הכפרים בגובה של 2,600 מ` ומכאן ואילך כל שעה, שעתיים הליכה נמצא רק ריכוזים קטנים של לודג`ים, שחלקם אף פתוחים בחורף, בשלג ובקור המטורף ששורר כאן. בבוקר יצאתי שוב אחרי ארוחת בוקר בריאה והלכתי את שארית הדרך עד ל-MBC, הנקודה האחרונה לפני ה-ABC. MBC שוכנת כ-400 מטר מתחת ל-ABC (כ- 4095 מ`) ומהווה בייסקמפ להר המאצ`פוצ`רה או סנפיר של דג- בשל צורתו של הדג (שכצפוי, כל קשר בינה לבין סנפיר של דג מיקרי בהחלט) הסביבה מסביב ל-MBC היא אלפינית עם דשא נמוך והרי ענק מושלגים מסביב.
הגעתי ל-MBC בסביבות הצהריים והתמקמתי לי על מזרון נוח בחדר האוכל. בחוץ ירד הגשם של אחר"צ וכל האזור היה בערפל. נרדמתי לשנת צהרים קצרה והתעוררתי בסביבות השעה 16:00. בעודי יושב ליד השולחן העגול והמחומם (פשוט תוקעים בנזניה מתחת לשולחן, כדי שלכולם יהיו רגלים חמות), נפתחה לה הדלת של החדר ואל החדר נכנס, עם חיוך רחב, אייל פרויד- חברי הטוב מהבית שאותו לא ראיתי כבר קרוב לשנה. אחרי ההלם והתדהמה הראשונים הסתבר לי שאייל מטייל גם הוא בהודו ובנפאל ומשום מה הצלחנו תמיד לפספס אחד את השני בכמה ימים. בלדאק ובדרמסאלה הוא היה אתי בקשר באי מייל וקיבל את המכתב שלי בקשר לטרק. הוא הגיע לפוקרה יום אחרי ומיד יצא לטרק בכדי להספיק לתפוס אותי. הוא עשה ביומיים את העליה שאני עשיתי בשלושה ימים והצליח לבסוף להשיג אותי ב- MBC. בקיצור השמחה היתה רבה ואנחנו בילינו את כל הערב בהשלמת פרטים מהשנה האחרונה ובכלל.
השכמנו ביחד למחרת בשעה 04:30 לפנות בוקר וטיפסנו את השעה האחרונה כדי לראות את הזריחה. מזג האוויר היה נקי מעננות ועם עליית השמש נגלה לעינינו רכס האנפורנה במלוא תפארתו, במרחק נגיעה. גובה ההרים היה אדיר. אנחנו עמדנו בגובה של 4,100 מ` והבטנו בהרים שגובהם היה 8,100: יותר מ-4,000 מ` של מצוקים מושלגים. זוית הראיה היתה של 270 מעלות והדבר היחידי שהיה אפשר לעשות מלמד קריאות התפעלות היה לצלם- והרבה. את הירידה עשינו מהר יחסית ואחרי ארוחת בוקר בריאה ב- MBC, עשינו את דרכינו בניחותה חזרה לדובן. אחרי עוד לילה של פיטפוטים בחדר האוכל המחומם של דובן, יצאנו שוב למחרת עד לכפרון ג`אני דאני. הגענו לכפר בשעות הצהרים ואחרי ארוחת פסטה טובה, השארנו את הציוד בכפר וירדנו למעיינות החמים הנמצאים למרגלותיו על דופן הנהר. המעיינות הם למעשה שתי בריכות בטון, עם מים לא מאוד חמים בנוף מטרף של ג`ונגל לח ונהר שוצף. תוך כדי טבילה בבריכה, איל פתאום אומר לי כי הוא מצא עלוקה על הרגל. העלוקה היתה קטנה ונצמדה דרך הסנדל כנראה בשלב הירידה אל המעיינות. מיד כיבינו עליה סיגריה והעפנו אותה.
מיד אחר כך התחיל לרדת גשם אחר הצהרים הקבוע. ארזנו מהר את התיקים, התלבשנו והתחלנו לטפס בזריזות חזרה לג`ינו. הגשם שירד עלינו עודד את העלוקות וכשהגענו חזרה לכפר גיליתי לזוועתי על הרגלים שלי ושל איל כ-5 עלוקות. הסרנו אותן עם מלח ואני הגעתי סופית למסקנה שאם יש חיה שאני הכי לא מסמפט בעולם- זאת העלוקה. המשכנו עוד קצת באותו היום והלכנו לישון בסופן של דבר בכפרון ניו ברידג`. בדרך פגשנו סוחרים רבים שעוברים בין הכפרים ומוכרים את מרכולתם כולל סוחר התרנגולות שמסתובב עם כלוב תרנגולות מדורג ו-30 עופות על הגב- ממש לול מהלך. למחרת בבוקר הלכנו את חמשת השעות שנותרו לנו עד לניה פול ומשם באוטובוס חזרה לפורקה, עייפים ומרוצים עם כמה מ"ל פחות של דם- תרומתינו לעלוקות האנפורנה.
פוקרה, דלהי והביתה
את יום כיפור העברתי בפוקרה בעיקר בחדר במלון שלי ללא אירועים מיוחדים וממוצאי יום כיפור וביומיים שלאחר מכן פתחתי בסדרת נופש ומנוחה (בעזרתו האדיבה של איל) שכללה בעיקר ארוחות טובות, שינה, סרטים, קצת קניות והסתובבות ושחייה באגם. כעבור יומיים הגיע זמני להפרד מאייל ומנפאל ועליתי על אוטובוס לילה לגבול בדרך לדלהי. כעבור 24 שעות הגעתי לדלהי שנשארה כפי שזכרתי אותה- לחה, מלוכלכת ורועשת. כעבור עוד 24 שעות, קניות אינטנסיביות ובדיקות בטחוניות קפדניות (כולל החרמת מצת אחד שמסתבר שאסור לטוס איתו) מצאתי את עצמי על טיסת 625 של אתיופיאן בדרך לארץ דרך אדיס. זהו, עכשיו אני ישוב במטוס שרובו מטיילים ישראלים ואנשי עסקים הודים. מהחלון ניבטים אלי מדבריות החול האדירים של ערב הסעודית ואני מנסה להעביר בראש ולנסות לסכם את הטיול הזה שגם מסכם את עשרת החודשים האחרונים בדרמ"א, בפולין ובמזרח.
הייתי במקומות רבים וראיתי מראות רבים, חלקם מדהימים- עדות גאה ליכולתו של המין האנושי וחלקם נוראיים ואפלים- החלק השלילי של המין האנושי. פגשתי אנשים רבים מהרבה מדינות והתחזקה בי האמונה שלמרות המגוון האדיר, אנחנו כולנו בבסיסינו אותו דבר, מונעים ע"י רגשות ושאיפות דומים. הידיעה שיש עוד כל כך הרבה מקומות בעולם בהם אני רוצה לבקר, צרובה אצלי עמוק ואני בטוח שעל מנת לשמור על שפיות דעתי בעולמנו הטרוף אני חייב להמשיך ולטייל, לראות עולמות חדשים ולפגוש אנשים חדשים ועל ידי כך אולי להבין קצת יותר את החיים שלי ושל אלה הסובבים אותי.
לסיום, ולפני פרידה אחרונה (זמנית בלבד) אני רוצה להודות לכל צוות למטייל ברשת ובמיוחד לאיילת על תשומת הלב והטיפול המסור לאורך כל הדרך- המון תקווה ובתקווה להמשך עבודה משותפת. מאגמי צ`ילה, דרך ערבות פטגוניה, דרך חופי ברזיל ויערות האמזון דרך הסלאר בבוליביה והמאצ`ו פיצ`ו בפרו, דרך חופי קולומביה ומראות פולין. דרך הרי לדאק, נהר הגנגאס והרי נפאל אני נפרד ממכם לשלום ובאופן זמני בלבד עד הטיול הבא בעתיד הלא כל כך רחוק.
יאיר, אתיופיאן 625, נתב"ג.
