השפלה הטרופית של דרום נפאל
שפלת טראי, הרצועה הדרומית ביותר של נפאל המפרידה אותה מהודו שמדרום, אינה מאפיינת את המדינה שמפורסמת בעיקר בזכות ההרים שלה. למרות שהנופים כאן שונים לחלוטין מאלה שהתייר בנפאל רגיל לראות (כלומר הרים ,שלגים וכיוצא בזה) - קשה להתאכזב מהמישורים הסובטרופיים של טראי. עד 1950 האזור כולו היה נגוע במלריה. כאשר הממשלה הנפאלית זיהתה את הפוטנציאל הכלכלי וההתיישבותי של הג`ונגלים שכיסו את כל האזור היא פתחה במבצע לחיסול הנגע שכלל הדברה מסיבית ב-DDT. המבצע זכה להצלחה ומאז, באופן הדרגתי, היערות אט אט מבוארים ואת מקומם תופסות אדמות חקלאיות, שמהוות כ-70% מכלל האדמות החקלאיות במדינה, ואדמות תעשייתיות שמספקות כיום למדינה יותר ממחצית הת"לג שלה. היישוב המסיבי של האזור פתח אותו להשפעות הודיות אותן ניתן לראות בשווקים המקומיים, המסגדים המוסלמיים שנבנו באזור, הבראהמינים הרבים וגם הדרכים ותכניות השקיה שנסללו ונבנו על פי הטכנולוגיה ההודית. אבל לא כל האזור שועבד לחקלאות ולתעשייה.
הממשלה הנפאלית השכילה לשמר חלקים נרחבים במערב טראי תחת שמורות ופארקים לאומיים בהם ניתן לראות את החיי הבר העשירים ביותר של תת היבשת ההודית- נמרים, ברדלסים, קרנפים, קופים, יעלים, צבאים, חזירי בר ומושבות ציפורים מגוונות שיש בהן יותר מ-400 סוגי ציפורים שונים. הפארק הפופולרי ביותר הוא צ`יטוואן ( ParkChitwan National ) והוא גם העשיר ביותר בחיות והנגיש ביותר. הפארק נמצא בעמק צ`יטוואן, שנקרא גם עמק ראפטי (Rapti) והוא חלק מטראי הפנימית. זהו העמק הגדול ביותר בשרשרת העמקים, Dun בנפאלית, שבין שתי פסגות ההימלאיה סיוואליק (Siwalik) ומאהאבהאראט ( Mahabharat). שטח הפארק, כ-932 קמ"ר, נראה עצום אבל כדאי לזכור שלפני 40 שנים כל שפלת טראי הייתה מכוסה יער דומה. העץ הדומיננטי ביער הוא סאל Sal, שיכול להגיע לגובה של 40 מטרים ומכסה כ-70% מהגבעות של הפארק.
כחמישית משטח הפארק מוגדר כערבה ומכוסה ב-70 סוגי עשבים שונים שנקראים באופן כללי "עשב פילים" כיון שחיות אלה ניזונות ממנו והן היחידות שמצליחות לחדור את הצמחייה הצפופה הזו. הפארק תחום על ידי שלושה נהרות: ריאו (Reu), ראפטי ( Rapti ) ונאראיאני ( Narayani) שמדי שנה מציפים את היער ויוצרים בו ביצות ואגמים. לאורך נתיבי המים שיוצרים המפלים צומחים עצי שישו Shishoo וקהאיר Khair. בתוך היערות צומחים פרחי הפאלאש Palash, להבת היער בנפאלית, הידועים בפריחתם האדומה. בנהרות שוחים יותר מ-70 סוגי דגים וגם כמה מאות תנינים. בעבר שחו בנהרות דולפינים גנגטים, שנקראים בנפאלית סיסו( Sisu), אך כיום הם כמעט ולא מגיעים לכאן ולכן קשה מאוד לראותם. בעבר שימש המקום כאתר צייד לבריטים ונפאלים עשירים אך כיום החיות בו מוגנות וניתן לראות אותן תוך כדי נסיעה בג`יפ, שייט בקאנו, רכיבה על פיל או טיול רגלי עם מדריך מקומי - כדאי לנסות יותר מאופציה אחת כיוון שכל אחת מעניקה נקודת מבט שונה על היער. בקטמנדו נוטים לשווק את צ`יטוואן כ-safari adventure.
טיול בטראי
מי שחושב שהוא ילחם כאן בקרוקודילים ויביט לתוך לוע הארי שלוש פעמים ביום עשוי להתאכזב. כידוע, אינדיאנה ג`ונס יש רק אחד, ולכן מומלץ להשאיר את הכובע והשוט בבית, כלומר לשים את הציפיות בפרופורציות נכונות, מה שיאפשר לכם, עם קצת סבלנות, ליהנות ממראות ייחודיים של יער קדמוני עם צמחיה עשירה, חיות בר חופשיות וקולות ציפורים שמזכירים ג`ונגל אמיתי. הלינה יכולה להתבצע באחד משני אופנים שנבדלים זה מזה על רקע גיאוגרפי ופיננסי. מחוץ לפארק נמצאים מרכזי המטיילים על כל המשתמע מכך - גסט האוסים בסיסיים וזולים, מספר מסעדות וחנויות מכולת, חנויות ספרים ומשרדי כרטיסים. סוראהה (Sauraha) הוא דוגמא למקום כזה ועד לא מזמן הוא היה הפופולרי ביותר מביניהם. כדי להימנע מההמולה שבו אפשר לנסות את מקומות בסיסיים יותר כמו גאיגאט (Gaighat), את ג`אגאטפור (Jagatpur)או את האתר בו נוחתות הטיסות המגיעות מקטמנדו - מגהולי ( Meghauli). בתוך הפארק נמצאים המלונות היוקרתיים ומחנות אוהלים שכמובן פונים לכיסם של תיירים מבוססים יותר. מרבית המטיילים בצ`יטוואן מקדישים לו את שני הלילות שמוקצבים באישור השהיה בפארק. זה אמנם מלחיץ מעט את העניינים אבל במרבית המקרים זה מספק ומתמצת את המקום היטב.
כמובן שחובבי טבע רציניים יותר יוכלו לבלות פה עוד ולספוג את אווירת הרוגע שהמקום נוטה להשרות על מי שמאריך לשהות כאן. הגעה לטראי אפשרית מקטמנדו ומפוקארה באוטובוסים שעוברים דרך נאראיאנגאט (Narayanghat). גם מי שהחליט לוותר על ביקור בצ`יטוואן והחליט ליסוע להודו יעבור בטראי בדרכו למעבר הגבול בסונאלי Sunauli. אפשר לנסות להסתמך על טיסות פנימיות אך יש לקחת בחשבון שהן יקרות ולוחות הזמנים שלהם אינם מהמדויקים ביותר. העונה האופטימלית לביקור בטראי היא מאוקטובר עד ינואר כיוון שהצמחייה העבותה נגזמת בתקופה זו של השנה וקל יותר לראות את חיי הבר. בחודשים אפריל-יוני, תקופת המונסון, חם כאן מאוד והיתושים הרבים מגדילים את סכנות המלריה. יתרונותיו של פארק בצ`יטוואן ידועים לכל וזהו למעשה החיסרון המרכזי במקום כך שמי שמחפש את השקט ומעוניין לברוח מההמון - כדאי שישקיע את הזמן והמאמץ הדרוש בכדי להגיע לפארקים בארדיה סוקלה פאנטה. הפארק הלאומי של בארדיה( Bardia National Park )עדיין הרבה פחות מפותח ונגיש מצ`יטוואן ועל כן זהו האזור הגדול ביותר של טבע בתולי בטראי. בארדיה גם מגוון יותר מבחינה אקולוגית מצ`יטוואן: יש בו יערות עבותים ועצי סאל כמו גם אזורי פאנטה ( Phanta) (מובלעות ערבה מבודדות המזכירות הסוואנות של מזרח אפריקה) לצד מדרונות הרריים צחיחים.
הגבול המערבי של הפארק נוצר על נהר גרוואה (Geruwa), אחד מיובלות קארנאלי (Karnali)הנהר הגדול ביותר בנפאל, והוא אחד ממקורות המים העיקריים לפארק. האזור המזרחי והפחות נגיש של הפארק, מנוקז על ידי נהר באבאי (Babai)שיוצר עמק מוגן שורץ בעלי חיים. מי שלא זכה לראות דולפינים גנגטים בצ`יטוואן קרוב לוודאי שיוכל לעשות זאת בבארדיה המועדפת עליהם בזכות ערוציה העמוקים. מראה שכיח וייחודי לפארק הם תלי עפר שבנו טרמיטים המגיעים עד לגובה ל 2.5 מטרים. Sukla Phanta Wildlife Reserve - שמורת הטבע סוקלה פאנטה, נמצאת בקצה הדרום מערבי של נפאל. גם כאן אפשר לראות אזורי פאנטה מפוזרים בפארק בו נמצאת אוכלוסיית צבאי הביצות הגדולה ביותר בעולם, לעיתים קרובות אפשר לראות אותם בעדרים של אלף ויותר, ואחת החיות החביבות על ר.קיפלינג בספרו המפורסם ספר הג`ונגל. אפשר לשכור כאן רכב ולטייל עצמאית או לשכור מדריך מקומי שייקח אתכם לספארי יוקרתי. אגם המלכה Rani tal נמצא במרכז השמורה ומוקף ביער רעשני. זוהי למעשה לגונה בה קפא הזמן מלכת- עצים נטויים על שפת האגם, צבאים משכשכים במימיו ותנינים מציצים מתחת לפרחי יקינטון הגדלים על המים.
ממגדל שבמערב השמורה אפשר לצפות על מגוון הציפורים העצום שבשמורה ובסמוך נמצא מעגל לבנים בקוטר של 1500 מטרים שלפי האמונה המקומית שימש כמבצר למלך סינגפל (Singpal) לו הייתה נשואה המלכה שעל שמה קרוי האגם. לא תמיד ניתן לצפות בעדר פילי הבר שבמקום, אך העקבות שהוא משאיר כשהוא חוצה את הגבול להודו בהחלט ניכרים- מדובר בשדות שלמים שנראים כאילו פקדה אותם סופת טורנדו. הזכר הגדול ביותר בעדר, טאלו האטי (Thulo Hatti), שנחשב לפיל האסייתי הגדול בעולם, נהרג בשנת 1993 אטרקציה חשובה נוספת באזור היא לומביני, שהינה אחת מארבעת הערים הקדושות לבודהיזם, זאת על שום היותה עיר הולדתה של הבודהה. הרחבה אודות העיר ראו בפירוט נפרד. במרחק 138 ק"מ דרומית מזרחית לקטמנדו ובמרחק דומה מהפארק הלאומי של צ`יטוואן נמצאת ג`אנאקפור (Janakpur). זוהי עיר צבעונית למדי באזור טראי שמשמשת כמוקד עלייה לרגל לתיירים הודים הרואים בה מקום קדוש כיוון שלפי האמונה כאן נולדה סיטה Sita, אשתו של האל ראמה Rama וגיבורת האפוס ראמאיאנה Ramayana. ברחובות הסבוכים של העיר עומדים מקדשים, אכסניות לעולי הרגל, שנקראות קוטי Kuti ויותר מאלף בריכות קדושות - המשמשות לכביסה, שחיה, רחיצת תאואי מים ולרחצות היטהרות טקסיות, שנבנו על ידי מלך בשם ג`אנאק Janak.
הבריכות נבנו על פי האמונה, בכדי לשכן בהם את אלים הרבים שירדו מהר קאילאש ( Kailash )הקדוש כדי לחזות בחתונתה של בתו סיטה. האגדה גורסת שכאשר סיטה הגיע לפרקה אביה בחן את מחזריה על ידי כך שביקש לירות חץ מהקשת הגדולה של האל שיווה Shiva אותה יכול לדרוך מי שלבו טהור. התחרות נערכה בדהאנוסה Dhanusa, כ-15 ק"מ צפונית לג`אנאקפור, שמשמשת גם היא כאתר עליה לרגל. אחרי שמאות נכשלו הגיע ראמה, דרך את הקשת בקלות תוך כדי שהוא מנפץ את הקשת וזכה בידה של סיטה. מאז משמשים השניים כדוגמה לזוג אידיאלי: ראמה על פי האמונה הוא גלגול של וישנו- תמצית המעלות הגבריות וסיטה היא דוגמא ומופת לאישה הינדית -צנועה ומסורה. נשואים טריים סוגדים לפסלי ראמה וסיטה בתקווה לזכות בחיי נישואים מאושרים. מחוץ לעיר נמצא מרכז לקידום האשה Janakpur Women`s Development Centre שמומלץ גם למי שמתעניין בציור וקדרות וגם למי שתפקיד האישה בקהילה המקומית יקר ללבו.
