המערב הפרוע של נפאל
תשעה ימים נפלאים על נהר הקרנאלי בסירת ראפטינג וקיאק הגיעו לסיומם בעיירה Chisopani אי שם במערב נפאל. אחרי שחגגנו בבירות ודאל-באט נפרדו דרכי ודרך רוב הקבוצה כשהם חוזרים לפוקרה וקטמנדו ואני נשאר, לפגוש פנים אל פנים את המערב הפרוע של נפאל.
מלבד הרים אימתניים, נהרות גועשים, תרבות מרתקת ומוכרי Tiger Balm חביבים, לנפאל יש עוד הרבה מה להציע בתחום חיי הטבע ואולי היהלום שבכתר הוא הביקור ב-Royal Bardia National Park שהלונלי פלנט מגדירו בתור "השטח הגדול, הפראי והלא נגוע ביותר באזור הטראי Terai". אמנם ברדיה מנגן כינור שני לפארק הלאומי צ`יטואן מבחינת כמות וזרם המבקרים שנמצא במיקום קרוב בהרבה למרכז נפאל, אך למי שעושה את המרחק יש את הסיכוי הטוב ביותר לראות את אחת החיות המרשימות, הנכחדות והחמקמקות ביותר - הנמר הבנגאלי. ברדיה נפתח לציבור רק לפני 6 שנים ומכסה שטח עצום של 968 קמ"ר שבו מתגוררים לפחות 30 סוגי יונקים (נמרים, פילים, קרנפים, צבאים, קופים והרשימה ממשיכה...) ויותר מ-250 זנים של ציפורים. ניתן לשוטט בפארק על גבי ג`יפ, רכוב על פיל, או לשוט על אחד הנהרות החוצים את הפארק - אך האופציה הזולה, הנוחה ולדעתי הטובה ביותר, היא ברגל.
טיול ג'ונגל בשמורת רויאל ברדיה (Royal Bardia)
התייצבתי ב- 7 בבוקר מוכן ומזומן בפתח המלון שלי עם מקל הליכה, מצלמה, מים ובמיטב אופנת ההסוואה שמצאתי בתרמיל: מכנסי ב`ז ארוכות וחולצה בירוק ג`ונגל. המדריך שלנו Ishwari, נפאלי מזוקן, חייכן ועם אישה ושני ילדים קטנים בכפר השכן, לבש חולצת הסוואה משל עצמו שנראתה כאילו נלקחה מעודפי ייצור של הצבא האמריקאי במלחמת המפרץ. שילמנו עבור הכניסה לפארק, חלצנו נעליים וצלחנו את הנהר הראשון מוכנים למפגש עם הטבע ומביטים לכל הצדדים, מוודאים שאף תנין לא עוקב אחרינו.
Ishwari פתח בתדריך יציאה בו הסביר כי כדי לראות חיות, עלינו לשמור על דממה מוחלטת כשאנחנו בג`ונגל והסביר מה עלינו לעשות במקרה של התקלות מטווח קצר עם אחת מהחיות המסוכנות בפארק: "אם אתם רואים קרנף או פיל פרא בכיוונכם תטפסו מיד על העץ הקרוב ביותר ואם זה נמר- פשוט אל תזוזו". תוהה מדוע "טיפוס עצים מעל 15 מטרים" לעולם לא היה ברשימת החוגים שלי בילדותי, ניסיתי להבין איך אני אמור להישאר במקום ללא תזוזה כשאחד הטורפים הקטלניים מזיל ריר, עצבני ונועץ בי מבט ישיר, חושב על ארוחת צהרים. מסביבנו קיפצו צבאים מנוקדים ומעצים גבוהים עשרות קופים נתלו והתעופפו מעץ אחד למשנהו. הדממה מסביבנו מופרת רק על ידי קולות השירה של הציפורים וצעדינו שרומסים ענפים שבורים ועלים יבשים ומודיעים לכל החיות על מיקומנו העכשווי. Ishwari הצביע על עקבות של קרנפים, פילים ונמר אך אף אחת מהן לא הייתה טרייה מספיק ואחרי זמן קצר יחסית התחלנו למאוס בעוד ערמה של צואת קרנפים או טביעת רגל של פיל מתקופת המונסונים והיינו צמאים כבר לדבר האמיתי.
פילסנו את דרכנו בדשא הגבוה, מתמלאים בלחות של העלים, עד שהגענו לגדת נהר משובצת אבנים ושיחים יבשים בה החליט המדריך להקים מארב. האמת היא שה-Jungle Walk הוא יותר כ-Jungle Stalk, והדרך הטובה ביותר לראות חיות היא לשבת בשקט, לחכות ולקוות. שעה וחצי של המתנה נקטעה בשריקה חלושה של Ishwari, כ-10 מטרים מעלינו מעץ שעליו טיפס (הוא כנראה היה בחוג).
לא מודעת לעיניים הצופות בה מבעד לשיחים ומתוך העץ התהלכה באצילות ובערנות נמרה בגודל טבעי(!). הנמרה פילסה את דרכה בין השיחים עוצרת להביט, לרחרח ולהקשיב, פה ושם מעניקה לנו הזדמנות נדירה לצפות פה ממרחק של 100 מטרים. החיה המפוארת בצבעי כתום ושחור חזקים פנתה לחצות את הנהר שלפנינו אך משהו עצר בעדה. דרך עדשת ה-300 מ"מ של מצלמתי ראיתי את הרעמה הלבנה מסתובבת לכיווני ונועצת עיניים ישירות בנו. לא היה זמן לחשוב והאצבע שלי לא זזה מכפתור המצלמה והנמרה החליטה להתרחק מעט ואז ללא אזהרה פתחה בספק דילוג, ספק שחייה בנהר וחצתה אותו במהרה לכיוון השני. הסתכלנו זה בזה המומים ומסופקים עד ש-Ishwari ירד מהעץ במהרה והחל לחבק אותנו בשמחה שלא יודעת גבולות והסביר כי היה לנו הרבה מזל וכי לא כל אחד זוכה לראות נמר ובטח שלא בשעתיים הראשונות בברדיה.
שאר היום עבר ללא מאורעות יוצאי דופן אך השלווה, הדריכות והציפייה של ההליכה בג`ונגל הייתה מספיקה ובעודנו צופים בשמש הכתומה שוקעת מאחורי הדשא הגבוה עשינו את דרכינו חזרה.
