בין אירופה לאפריקה
"היסטוריה וזמן אינם מחולקים באופן שווה ברחבי הים התיכון ולעיתים נראה שההיסטוריה שלו מתנקזת כולה לסיציליה" (דומיניק פרננדס, "אמנו הים התיכון"). סיציליה היא הקצה הלבנטיני של אירופה. הגדול והחשוב באיי הים התיכון, שמיצר מסינה עומד כחיץ בינו לבין היבשת האיטלקית. סיציליה היא המשכם של האפנינים הקלבריים מצד אחד ושל הרי האטלס מצד שני - נעה בין אירופה לאפריקה.
מיקומה המרכזי בים התיכון, הפך אותה למשאת נפש, למקור משיכה לכובשים וממשלים שונים שעיצבו את אופייה הרב תרבותי והשפיעו על המנטליות של תושביה מתרבות, פולקלור טעם אמנותי, שפה ועד קולינריה. על הסיציליאנים של היום נאמר שהם גזע מעורב עד ששכחו מי הם. עבור היוונים היא הייתה הארץ המובטחת, הערבים קראו לה "הגן של אללה", ששפעו ויוקרתו מתוארים בשירתם, הנורמנים הפכוה לאחד ממרכזי התרבות של המערב והספרדים קישטו אותה בבארוק. סופרים, אמנים ואנשי רוח עשו דרכם אליה במאות ה 19-18 במסגרת ה "מסע הגדול". עבורם היא הייתה מטפורה לארץ החיים. גריבלדי שחרר אותה מעול הבורבונים וצירף אותה לאיטליה. דורות של מהגרים המציאו אותה מחדש, ערבבו בין מציאות לדמיון.
דומה שכל אלו לא הוסיפו למוניטין שלה. שלא בצדק היא כורעת תחת נטל של סטריאוטיפים- היא שם נרדף למאפיה, למקום של שחיתות, קילוף והזנחה, לשתיקה והשלמה עם הגורל. מצד שני, קשה להימלט מקסמה: מנופיי הפרא היפהפיים שלה המשקפים את נשמתה, מגפנים ופרדסים, מים כחול בתולי, מכפרים חבויים שהזמן פסח עליהם, מאוצרות אמנות רבים, מאנשים מאירי פנים ואוכל משכר. סיציליה היא מקום בו העבר עדיין קיים והמיתוס חי. מקום שהמסע בו לעולם יהיה מסע בזמן, מסע בין תרבויות. מסע על מפה גיאוגרפית, אך גם על מפת הנפש.
למפת סיציליה >>
הויקינגים של סיציליה - נוצרים עם לב פגאני
פלרמו היא בירת סיציליה והעיר השישית בגודלה באיטליה. עיר כאוטית ומלאה ניגודים, אך עשירה באתרי תרבות והיסטוריה. מאחורי פסדה של מטרופולין משגשג נשמעים בה קולות של המזרח, של שווקים וסמטאות, הד לשנות השלטון הערבי. הנורמנים, צאצאיו של טנקרד הויקינגי- לוחמים נועזים, נוצרים עם לב פגאני, דחקו את רגלי הערבים והשאירו מונומנטים מרהיבים שהפכו זה מכבר לאתרי חובה במסלולי התיירות.
חצרם פרחה והייתה מפגש למלומדים ורקע צמיחה לשילוב סגנונות. כמו קודמיהם גם הם לבשו בגדי חצר ערבים, התהדרו בהרמון נשים ושקדו על פיתוח מדעים ואמנויות. בנקודה הגבוהה של העיר מתנשא ארמונם של הנורמנים שכיום משמש מקום מושבו של הפרלמנט הסיציליאני. בקומתו השנייה קפלה פלטינה, שנבנתה על ידי רוג'ר השני כקפלת הכתרה. סגנונה אקלקטי והיא מהווה דוגמא לשילוב תרבויות וסמל לעוצמתה של הממלכה הנורמנית. פסיפסי הזהב, המעטרים את קירותיה, הם תצוגה מרהיבה של שילוב דימויים דתיים ופוליטיים.
הקתדרלה של פלרמו מוקדשת לרוזליה הקדושה - נסיכה נורמנית שמאסה בחיי החצר והתבודדה כנזירה עד למותה במרומי מונטה פלגרינו, המשקיף על העיר. במאה ה-17 היא הופכת לקדושה הפטרונית של פלרמו ובזכותה ניצלה העיר ממגפה. כל שנה נערך לכבודה פסטיבל בו נישאות עגלות בתהלוכה ועליהן ציורים המספרים את סיפור חייה. המערה בה חיה היא מוקד חשוב לעלייה לרגל. מנחות רבות נערמות בה והמים הזורמים מתקרתה נחשבים לבעלי סגולות מרפא. מסביבה תעשייה ענפה של דוכנים ומזכרות. למרגלות ההר שוכנת מונדלו הציורית היושבת על מפרץ- כפר דייגים בעבר והיום פרבר של פלרמו. בין דוכני תכשיטים, דגים ופירות ים משוטטים תיירים ומקומיים רבים. דג החרב, בעל השם המאיים, הוא עדיין מנת הדגים הטובה של סיציליה.
מונריאלה –ההר המלכותי: על גבעה בפאתי פלרמו מתנשאת מונריאלה, שצמחה סביב המנזר והכנסייה שבונה ויליאם השני הנורמני המעביר לכאן את חצרו. הכנסייה מפוארת ונשגבת מקפלה פלטינה והפסיפסים המעטרים אותה הם בעלי איכות נדירה. הם נועדו לחגוג את המונרכיה הנורמנית וקשריה עם ירושלים של ממלכת הצלבנים שכמוה שוכנת על הר. פרידריך השני, אחרון מלכי הנורמנים, יאמר בזמן הכתרתו כמלך ירושלים שלו אלוהים היה רואה את סיציליה שלו הוא לא היה בוחר בארץ הקודש. בעברה הנורמני הייתה מונריאלה מרכז פוליטי עשיר וחזק. כיום זוהי עיירה רבת חן, שבסמטאותיה הצרות חנויות קרמיקה רבות הצובעות אותה בצבעים זוהרים. הקתדרלה היא מקום פופולרי לחתונות בסופי שבוע המוסיפות לאווירה המיוחדת.
צ'פאלו - בין הים לצוק סלע
ממזרח לפלרמו, בנוף מרהיב בין הים לצוק סלע נישא, שוכנת העיירה צ'פאלו - מהיפות שבסיציליה - חוף ים, נמל דייגים מסורתי ומרינה מודרנית. סמטאות ציוריות, חנויות קטנות מעוצבות, גלריות ומסעדות משובחות ביותר. למרגלות הצוק הכנסייה הנורמנית שבנה רוג'ר השני, לאחר שנדר להקימה אם ינצל מסערה בים. ברחבת הכנסייה משתרעת הכיכר המרכזית של העיירה ובה בתי קפה, שיושביהם הם תערובת של תיירים ופרלמנטים מקומיים. ברחובה המרכזי של צ'פאלו עדיין אפשר לראות את המכבסה העתיקה שלה שאבניה השותקות שומרות הרבה סיפורים וסודות, לו רק יכלו לדבר. כביסה היא עניין חשוב בסיציליה הכפרית ועל הכבסים נאמר שהם הדגלים האמיתיים של הדרום. חבל הכביסה הוא גם צופן מסופר.
הליאופרד האחרון: בסוף שנות ה-50 מפרסם הסופר הסיציליאני ג'.ת. די למפדוזה את ספרו עטור הפרסים "הברדלס" העוסק בשקיעתה של האצולה הסיציליאנית עם נחיתתו של גריבלדי בחופי האי ב - 1860 וחיבורו לאיטליה החדשה. זוהי אוטוביוגרפיה של משפחתו שסמלה הוא הברדלס, אך גם סיפורה של האצולה הסיציליאנית בכלל שתהילת עברה ניכרת במספר רב של ארמונות בפלרמו וסביבתה. בשנת 1963 הופך הבמאי לוקינו ויסקונטי את הספר ה"ברדלס" לסרט עם כוכבי קולנוע זוהרים. הסרט מסתיים בסצנת הנשף המרהיבה כולה מתנקזת לסצנת הנשף שהיא חלון הראווה לסיציליה ולהויתה מלאת הניגודים. כיום אפשר להתחקות אחר ה "ברדלס" בפארק הספרותי שהוקם בעקבות למפדוזה בפלרמו ומחוצה לה -בארמון המשפחה בסנטה מרגרטה די בליצ'ה שם משחזרים את ארוחת הנשף. בפרס למפדוזה שמחלק מכון המחקר שבארמון זכה לא מכבר הסופר א.ב. יהושע.
הברדלס הוא בעיקר סאגה על המוות, אך סיציליה כולה חדורה בתרבות המוות וזהו תחביבם של הסיציליאנים שחג המתים הוא החשוב בחייהם. המיתוסים האפלים וצל המוות מלווים אותה עוד מעברה המיתולוגי. הקטקומבות של מנזר הקאפוצי'ינים בפלרמו הוא אתר מבעית ומצמרר. לאורך מסדרונות מתחת למנזר מוצגים 8000 שלדים לבושים בבגדי פאר שחלקם כורסמו ע"י עכברים, חוטי ברזל מחברים אברים שנשמטו. הסידור הוא על פי מין ומעמד חברתי. הדיירת המפורסמת היא רוזליה לומברדו שמתה בשנת 1920. תינוקת שנחנטה עבור אביה שהיה חייל במלחמה ולא זכה לראות אותה ואת שערה שצמח. המשורר רוני סומק כתב עליה שיר נוגה.
דרום מזרח סיציליה - בארוק ומרציפנים
בדרום מזרח סיציליה משתרע עמק נוטו ובו הערים מודיקה, נוטו ורגוסה, המהוות מוזיאון חשוב לאמנות הבארוק. האהבה למקושט, לדרמטי, לחושני הוא חלק חשוב בטעם האמנותי הסיציליאני שמקורו במורשת הספרדית ומתבטא גם בתהלוכות דתיות, בעיקר של האיסטר, הנערכות ברחבי סיציליה. הידועה שבהם היא באריצ'ה היושבת בקצה המערבי של האי. עיירה הררית, משומרת,יפה, דמומה. בראשה שרידי מקדש האהבה והפוריות לעשתורת ולונוס, שהיה מפורסם ברחבי הים התיכון. בין כתלי כנסיותיה הרבות שהוסבו לאולמות הרצאה נערכים כנסים מדעיים המושכים מדענים מרחבי העולם. אך עיקר פרסומה הוא בתעשיית המרציפנים שלה שהדביקה לה את הכינוי "עיירת המרציפן". במפעל ביתי זעיר יושבת כבר שנים מריה גרמטיקו - חלק מהמיתוס של אריצ'ה והמרציפנים. היא גדלה כיתומה במנזר שם למדה את מלאכת הכנתם. בסמוך נמצאת הפסטיצ'ריה המפורסמת שלה בה נמכרים עוגיות שקדים ומרציפנים מפוסלים בצורת פירות.
האוכל הוא מעיין האהבה. בסיציליה יש אוכל נהדר מהטוב שבאיטליה- ראי למפגש התרבויות. זהו" מטבח עניים", המורכב מחומרי גלם זולים ועונתיים, פירות ים ודגים מתובלים בלימון ושמן זית. תבשילים המנצלים את שפע הפירות וצמחי תבלינים הגדלים בכל פינה. הפסטה והקוסקוס המשולבים בסרדינים וחצילים. את המתוקים של סיציליה הביאו הערבים: את השרבטים, הקסטה, הקנולי - צינורות הבצק הממולאים בגבינת ריקוטה ומסמלים בסיציליה שפע ופריון. הם שיצרו גם את המרציפנים. היינות של סיציליה תופסים לאחרונה מקום מכובד והיא מבקבקת יותר מאוסטרליה. סביבות אריצ'ה ומערב סיציליה הם אזורי היין - חוות חקלאיות, כפרים ויקבים וכמובן העיר מרסלה עם היין הכבד והמתוק שלה. דונה פוגטה עם יין ה"אלף לילה ולילה" ועוד שמות אקזוטים של יקבים ויינות שמקורם בספרים וסרטים. אצל הסיציליאנים האוכל הוא מעיין האהבה, השער לזיכרונות. הוא טקס אכילת לחם הקודש.
הסנדק עדיין חי
עד היום מבכים בסיציליה את השלטון הספרדי תחתיו התגבש אופייה הפיאודלי של סיציליה. המורשת הספרדית אולי לא יצרה את המאפיה, אך הקוד הפוליטי - חברתי שהנהיגה אפשר את צמיחתה. הפשע המאורגן הוא חלק מהיסטוריה ארוכה של כיבוש זר, ניצול והזנחה. מצד שני הקודים של המאפיה כמו השתיקה, הכבוד ונקמת הדם מקורם במורשת הערבית. נראה שאין סרט המזוהה יותר עם סיציליה מאשר ה"הסנדק" אשר אחראי, שלא בצדק, לרושם שסיציליה היא רק מאפיה. טרילוגיה מיתולוגית זו בבימויו של פ.פ. קופולה על פי ספרו של מריו מציגה את חיי המאפיה הניו - יורקית של שנות ה - 40 בהרבה סגנון והדר.
זהו סיפורה של משפחת קורליאונה מהעיר קורליאונה - במרכז ההררי של סיציליה, המנסה לאחרונה להיפטר מהשם הרע שדבק בה. הכיכר המרכזית שלה נקראת למרבה האירוניה על שם השופטים פלקונה ובורסלינו מהלוחמים האמיצים נגד המאפיה שהרצח שלהם זעזע עמוקות את סיציליה. סצנות מה"סנדק" צולמו בכפרים ליד טאורמינה, אליהם עולים לרגל מעריצים רבים. אחד מהם הוא סבוקה - כפר הררי ציורי שבמרכזו בר ויטלי הידוע. על קירותיו תלויות תמונות הסצנות שצולמו במקום המשאירות את הרושם שהקולנוע הוא זה שיוצר את המציאות. אפשר לשבת בסוכת הגפנים שלו ליהנות מהגרניטה סורבה - לימון שמכינה מריה בעלת המקום אותה היא מוכרת מאז בסכום נכבד.
במעלה הכפר מתפתל הכביש אל הכנסייה שם צולמה סצנת החתונה. לאחרונה נראה שהכפר עובר מתיחת פנים ונערך לעניין הרב שהוא מעורר - תמונות מהסרט נתלות ברחוב הראשי, בתים משתפצים, גלריות לאמנות נפתחות ובכיכר הראשית נפתח בית קפה חדש ומודרני מול בר ויטלי המתפורר. הסנדק עדיין חי.
במעלה מונטה טאורו
מדרום לסבוקה יושבת טאורמינה על הר טאורו היפה, הזוהרת והמתויירת שבאתרי סיציליה. סמטאות ציוריות, מעדניות, חנויות טרנדיות, מבנים היסטוריים, עצי תפוז ולימון המדיפים ריח, מרפסות פורחות. והעיקר, הפנורמה הנשקפת ממנה של ים הרים והר הגעש אטנה. תמיד הייתה גן עדן לתשוקות נסתרות - אמנים, סופרים, צלמים ושחקנים שמצאו בה את מקומם. עדות לאריסטוקרטיה הבריטית הם גני טרביליאן היפים שנטעה ליידי פלורנס טראביליאן, שהגיעה לכאן בעקבות רומן אסור ונישאה לבן המקום. אנגלי נוסף הוא ד.ה. לורנס שכתב כאן את ספרו השערוריתי "מאהבה של ליידי צ'טרלי" על רומן שניהלה אישתו עם איכר מקומי - בשרני.
בסוף המאה ה-19 מגיע לטאורמינה הצלם הגרמני הברון פון גלאודן, שמתמחה בצילום נערים ערומים על רקע כפרי תוך ביום סצנות מהמיתולוגיה. גלויות עם תמונותיו אפשר לראות ברחובות טאורמינה. משפחות לא מעטות חייבות לו תודה על הכספים ששילם למודליסטים שלו בהם קנו בתים ורכוש. במרומי טאורמינה ממוקם התיאטרון היווני המשקיף אל הנוף המכשף. בין שרידיו נערכים מופעי קיץ. טאורמינה היא חלק מ"יוון הגדולה" ואחת מערי החוף שמקימים היוונים. המיתוסים הקשורים בהן הם מטפורה למעבר התושבים מיוון לסיציליה.
הר הגעש אטנה - הענק הטוב
המוקד הבולט ביותר בחוף המזרחי של האי הוא הר הגעש אטנה - קודר ומכשף כדרכם של הרי געש. מעשן תמידית ומשנה צורתו בכל ביקור. היוונים ראו בו את ביתם של וולקאן אל הנפחים והקיקלופים, הערבים קראו לו מונג'יבלו, הסיציליאנים קוראים לו הענק הטוב. מורדותיו נמוכים ופוריים וחיים בקרבתו כ - 1/5 מאוכלוסייתה של סיציליה. בין כפריו הקרירים בונים עשירי קטניה החמה וילות קיץ. האטנה הוא הגבוה והפעיל מבין הרי הגעש של אירופה (3343 מטרים) ולאחרונה ידע מספר התפרציויות אלימות. המקומיים אומרים שאפילו המאפיה לא יכולה לסתום לו את הפה. הכביש מטפס בין נופים געשיים. סמוך לפסגה ניתן להגיע ברכבל, בג'יפ וברגל. אפשר גם להתענג על טעמו הנפלא של הדבש המקומי.
הפולחן הנוצרי קושר את התפרצויות האטנה לסנטה אגתה ילידת המקום-נוצריה המושלכת לבית זונות, אך באורח פלא שומרת על בתוליה. הרומים כורתים את שדיה ואז מתפרץ האטנה וכך היא הופכת לפטרונית ההר. פולחנה הוא שילוב של קדוש וחושני. בקתדרלה של קטניה שלמרגלות האטנה מונחים שרידיה של אגתה. בכל פברואר נערכות תהלוכות לכבודה ברחבי העיר שנחשבות לאירוע היפה של האי.
פחות משעה הפלגה מהחוף הצפוני - מזרחי של סיציליה שוכנת קבוצה של שבעה איים וולקאנים המציעים עולם שונה ומסתורי שרק לאחרונה נחשף יותר לתיירות. קבוצה זו מוכרת בשמה האיים האאוליים או הליפארים (על שם הגדול מביניהם) אודיסאוס עבר בהם במסעותיו והיוונים האמינו שהם נשלטים ע"י אאולוס אל הרוחות המחזיק אותם כאן בכלאם כדי להסביר את הסערות הרבות באזור. איים אלו מתרוממים בתלוליות מתוך מי הים הכחולים. צבעם הכהה מהווה ניגוד לבתי הכפרים המסוידים לבן, לשיחי הביגונביליות המשתרגים ולנטיעות הגפן. בעקבות הפעילות הולקאנית - הולכת ומתפתחת במקום תיירות מרפא וזה בליווי טעמו של האוכל האאוליאני הפשוט והאותנטי, היין והעוגות הנפלאות שמזכירים לנו טעמים של פעם.
סיציליה היא הקולנוע
נראה שאף אזור באיטליה לא שימש רקע לכל כך הרבה סרטים כמו סיציליה וכך גם האיים האאוליים שיופים ובידודם השתלב עם אופי הדמויות. מבט פואטי עם נימות פוליטיות מציג הסרט "הדוור" ( מייקל רדפורד, 1995), שצולם באי סאלינה המושך תיירים לבקתה הציורית בה גר המשורר הגולה נרודה המקבל מכתביו מדוור מקומי. האי סטרומבולי - הרחוק והעצוב מבין האיים, שכולו הר געש שימש רקע לסרט בשם זה מ - 1948. כאן נרקם הרומן, שעורר הדים, בין הבמאי רוברטו רוסליני לשחקנית אינגריד ברגמן והמבקר באי יוכל לראות את לוח ההנצחה על הבית בו גרו. במאים רבים מהצפון עושים דרכם אל הדרום הנחשל, רובם בעלי תודעה חברתית, מרקסיסטים המגלים חיבה מיוחדת לפרולטריון. לסרטיהם הם מלהקים את בני המקום ומציגים ריאליזם אותנטי של איכרים ופועלים.
על במאים אלו נמנים האחים טביאני הלוקחים אותנו למסע בסיציליה הכפרית של סוף המאה ה-19 בסרטם הידוע "כאוס" על פי סיפורי פירנדלו, מגדולי הסופרים הסיציליאנים וזוכה פרס נובל. הם מתארים את סיציליה במבט ריאליסטי- מציאות חושנית של פחד, מוות, שיגעון ומיסתורין, אך גם הומור ואהבה - תמצית הסיציליאניות. מקומות רבים בסיציליה נראים עדיין כאילו יצאו מסרט זה. אחד מסרטי הפולחן המפורסמים שנעשו בסיציליה הוא "נואובו סינמה פרדיסו" (1988) של הבמאי הסיציליאני ג'וזפה טורנטורה, שהוא גם הצהרת אהבה לקולנוע וגם נגיעה בנשמתה של סיציליה. הסרט צולם בעיירה המבודדת פלצו אדריאנו, המאוכלסת באלבנים, שסביב הכיכר הגדולה עם הבאר יושבים פרלמנטים מקומיים.
המסע בסיציליה הוא גם מסע הקולנוע וכפי שאמר ליאונרדו שאשא, גדול סופריה של סיציליה: "סיציליה היא הקולנוע", אבל לסיציליה אין רק עבר היא יוצאת למסע חדש, כותבת פרקים חדשים בהיסטוריה שלה. מתחברת לאירופה בפרוייקט גשר מסינה, מנסה להתקלף משמה הרע. וכפי שכותב עליה פרופ' גאטנו צ'יפולה: "במקום לחשוב על סיציליה כארץ של מאפיה, ראה אותה כמקום בו הביגונביליות פורחות כל השנה, שריח היסמין חזק וממלא את הלילה. חשוב עליה כמקום בו נולד האביב שנתן לאירופה את הטעם של תפוזי הדם, מקום שהפך דברים למתוקים כשהערבים החלו לגדל קני סוכר על אדמתה, מקום שאפשר לאירופאים לעטוף את גופם במשי. חשוב עליה כפי שגתה הגרמני הרומנטי כתב: "איטליה ללא סיציליה לא משאירה חותם על הנשמה. סיציליה היא המפתח לכל".
לפניך כתבות נוספות על איטליה, שעשויות לעניין אותך:
