עוברת בין צרפת לשוויץ
התעוררתי בביקורת הגבולות בין צרפת לשוויץ. מוזר, ביקורת גבולות, הראשונה שלי מזה שלושה וחצי חודשים. התמתחתי וניסיתי לשלוף את הדרכון מהגרב בלי להתעורר לגמרי. הצוואר שלי כאב ועל לחיי היו שאריות של ריר, ממש כמו נרדמתי באוטובוס בדרך לצבא. הדבר הכי מגניב היה שהכל מסביב היה לבן- אח... שלג אמיתי, בכמויות, אירופה בחורף. רק בשביל להזכיר, אני בדרכי מרוטרדם, שהיתה ביתי בשלוש וחצי החודשים האחרונים, לבולוניה, אשר מתעתדת להיות ביתי בשמונת החודשים הבאים. ועל הדרך, לרגל חגיגות סיום מבחני סמסטר א`, החלטתי לפרגן לעצמי חופשה של שבעה ימים בציריך. למה דווקא ציריך? הסיבה העיקרית היא כי ציריך נמצאת על הדרך בין רוטרדם לבולוניה ואני, שבמזוודתי היקרה נחו להם 30 קילו Over weight, לא בדיוק יכלתי להרשות לעצמי לטוס. בנוסף, ציריך ידועה כעיר חג מולד יפהפיה ובה שוק חג המולד המקורה הגדול בעולם, ואם כבר אווירת כריסמס אז עד הסוף.
יקר יקר: אירופה בכלל ושוויץ בפרט נעדרות כמעט לחלוטין ממפת התרמילאי הישראלי בעיקר בגלל שיקר יקר. כמה יקר? מאוד. קפה מעפן בסטרבקס בציריך- 7 יורו. פלאפל- 6 יורו למנה (לא נסחפנו). פחד אלוהים. אבל מה? יש גסטהאוס מעולה ולא נורא יקר ממש במרכז ציריך- City backpackers, שכולל מטבח מאובזר ותה חופשי. אז הולכים לסופר ומבשלים, וכך יצא שבמשך שמונה ימים התמחיתי בפירה משקית ונקניקיות. להיות תרמילאי ישראלי בציריך זה מוזר. בניגוד לגסטהאוסים במזרח שנראים כמו פגישת מחזור, כאן הייתי לבד, הישראלית היחידה בגסטהאוס, מוקפת תרמילאים מברזיל, הודו, רוסיה, קנדה, סין, הקריביים, אוסטרליה וארה"ב. היתרון- אנשים ממש ממש מגניבים, כל יום טיילתי ויצאתי עם אנשים אחרים והכרתי מגוון טיפוסים עם מגוון דעות. החיסרון- נשאלתי מהי דעתי על גדר ההפרדה בערך כל שלוש שעות. אבל לא נורא, הרוב לא באמת ציפו לתשובה מבוססת, נתמכת ומנומקת.
ציריך
ציריך עיר יפה. מאוד. שוויץ כולה נראית כאילו תוכננה ביד אמן, לאן שלא תביט תראה הר מושלג, אגם ומגדל עם שעון. העיר העתיקה של ציריך נראית יותר כמו תמונה מאשר עיר אשר משמשת למגורים, וכל כך נקי, "אפשר לאכול מהרצפה". אני פתחתי את הביקור בציריך בטיפוס על צריחי ה-Grossmunster Cathedral ובתצפית על העיר על האגם ועל כנסיית St. Peter הניצבת ממול, ולה שעון המתהדר בתואר השעון בעל שטח הפנים הגדול ביותר באירופה - 8.7 מטר. לא סתם בחרתי להביא בפניכם את הנתון המשמעותי הזה: פשוט, מסיבה מסוימת השוויצרים ממש מוקסמים מהשעון הזה והנתון הנ"ל מצוין בכל מדריך תיירות, חוברת, ברושור, עלון או סתם פתקיות שתמצאו בציריך. לי יש רק הערה קטנה בנוגע לשעון הזה- הוא מאוד מאוד מדוייק (שעון שוויצרי, לא?) וכשאתם רואים שהוא קרוב לשעה עגולה- תנסו לא להיות קרובים ממש לכנסיה, כי חוץ משעון גדול יש לכנסיה גם פעמונים גדולים המצלצלים בקול גדול וגורמים למיגרנה לא קטנה.
רגע של תרבות: ציריך הפגישה אותי בשנית עם שתי אהבותי הגדולות- מונה ושאגאל. בציריך אינספור מוזיאונים, גדולים וקטנים, אולם העיקרי והחשוב בניהם הוא מוזיאון ה-Kunsthaus, המוזיאון לאמנות יפה, שבניגוד להרבה מוזיאונים לאמנות יפה שראיתי, למוזיאון הזה יש אוריינטציה חזקה לאמנות מודרנית, ויש בו הרבה בדים גדולים עם קו שחור באמצע, וואו... (סוג אמנות שאני כנראה לעולם לא אבין). בחודשים הקרובים המוזיאון מארח תערוכה מציוריו של מונה, המון המון חבצלות מים מהממות. ושאגאל? בביקור בציריך אסור, אבל ממש אסור לוותר על ביקור בכנסייה Fraumunster Church, שהויטראז`ים היפהפיים שלה, הכחול, הירוק והאדום עוצבו על ידי שאגאל. לפני שאתם יוצאים סובבו את הראש- החלון העגול למעלה עוצב גם הוא על ידי שאגאל, קצת קשה לראות אותו אבל ניתן להשלים את הפרטים בעזרת הגלויות שנמכרות במקום.
מציריך ניתן לצאת לטיול של אחר צהריים לכיוון Schaffhausen, עיר ימי-ביניימית יפה, ציורית ומגניבה אשר נמצאת בסמוך לגבול עם גרמניה ולמפלי נהר הריין. שווה לשוטט ברחובות בלי מטרה, להסתכל על הבתים הצבעוניים ועל הכיכרות היפות ולעלות למצודה שמשקיפה על העיר. אם אתם לא מתכננים טיול מעמיק בשוויץ או שאתם ללא רכב צמוד וחפצה נפשכם לראות קצת משוויץ הכפרית והמושלגת, קנו כרטיס רכבת לכיוון אגם קונסטנץ ופשוט סעו, בלי מטרה. הרכבת עוברת בהרבה כפרים קטנים ומושלגים מהצד השווייצרי, ואת התפאורה מהצד הגרמני מספק נהר הריין. אני עשיתי זאת בשעת השקיעה, חצי שעה לכל כיוון. כמה לבן.
חג המולד
I wish you a merry Christmas 2: זהו. אחרי הכנות, קישוטים והרבה הרבה שירי כריסמס בכל תחנות הרדיו (חולני) הגענו לשבוע הגדול- הכריסמס. בציריך פועל שוק הכריסמס הסגור הגדול באירופה. במרכז השוק ניצב עץ כריסמס ענק מכוסה קריסטלים, בלילה המקום מואר באופן שהאור נשבר בקריסטלים והעץ מנצנץ יפה יפה ומאובטח בקפדנות. בשוק חג המולד מוכרים דברי כריסמס כמו הרבה אוכל, יין מתוק, עוגיות זנגוויל, מתנות ושאר שמונצעס. כל המוכרים בכובעי סנטה, הדוכנים מקושטים, הכל חגיגי. לקראת הכריסמס הקימו במרכז המוזיאון הלאומי השווייצרי בציריך זירת החלקה על הקרח להנאת ילדי המקום, שזכו להחליק על הקרח על רקע תפאורה של טירה מימי הביניים. בבוקר הכריסמס לקחתי החלטה כלכלית אמיצה והחלטתי לפנק את עצמי בסיבוב על הקרח. האמת, היה מגניב. ולמה? בבוקר הכריסמס, בשעה שכל המשפחות הנוצריות הטובות מתכוננות לחג, את הרחבה מילאו עשרות יהודים, הודים, יפנים וערבים שהחליקו זה לצד זה בהרמוניה מושלמת לצלילי I wish you home for Christmas.
בערב הכריסמס הלכתי עם שתי חברותי האוסטרליות לשמוע מיסת חצות. משעה 21:00 החלו לצלצל כל פעמוני הכנסיות בעיר ולא הפסיקו עד 23:00 (oh scilent night?) דבר שהיה חגיגי למשך 10 דקות בדיוק, ומעצבן להפליא בשעה וחמישים הדקות הנוספות. המיסה עצמה היתה בעיקר ארוכה. כאן המקום לציין שבמהלך שנותיי כסטודנטית צעירה ונמרצת בירושלים, הלכתי עם שותפתי לחדר (משקי"ת חינוך בדימוס) לסיור כנסיות בערב חג המולד, לכנסיה במזרח העיר שהיום לא הייתי נכנסת אליה גם אם הייתי מלווה בדול רגלי צמוד. באותו ערב חג מולד בירושלים הכל היה קסום: הכנסיה היתה שקטה ואפלה, מוארת בנרות עבים בלבד, ארבעה כמרים ניהלו את הטקס בערבית, אנגלית, לטינית וצרפתית, חצי מהמזמורים היו מוכרים מסרטי חג מולד, ואפילו קיבלנו יין חם בבית ימק"א. כאן, בציריך, הכנסיה היתה מפוצצת בילדים, שאיך ננסח זאת בעדינות, חצות זו לא בדיוק השעה החזקה שלהם. שני כמרים ניהלו את המיסה בגרמנית ובצרפתית שוויצרית, ואנחנו, שהיינו מהמאחרים, נאלצנו להסתפק במקומות ה"זולים" על הרצפה ב"עזרת נשים" בקומה ב` והאמת- לא ראינו/הבנו כלום. מה שכן- עד גיל 26 הספקתי לראות מיסת חג מולד בשש שפות שונות, ואני בכלל לא מאמינה בצלוב.
יום הכריסמס עצמו היה שטוף שמש (התערבות אלוהית), יום מושלם לטיול על שפת האגם וצילום תמונות של שוויצרים עושים פוטוסינתזה. לטובת התייר הישראלי היהודי חשוב לציין כי יום הכריסמס הוא שווה ערך ליום כיפור- הכל סגור, ובמקומות הבודדים אשר פתוחים (ע"ע פיצוציות), אין שום סיכוי להשיג משהו במחיר שהוא לא בגדר פשע על פי אמנת ג`נבה ה-4. אני הוזהרתי והצטיידתי מראש בסופר מרקט, ועם זאת אזלו לי הפילמים באמצע חג המולד ולא, לא קניתי חדשים, יש גבול. יום אחרי חג המולד התחילו הסיילים בבננהוף בציריך (לידע כללי - הבננהוף בציריך - רחוב הקניות היקר באירופה). הרחובות היו הומים, אי אפשר היה להכנס לחנויות, והבננהוף כולו נראה לרגע כמו שוק הכרמל השוויצרי. חלק מהחוויה.
אל ההרים
על אף שמספר ההרים המושלגים לפרקים בארצנו הקטנטונת מסתכם באחד, נראה שמספר חובבי הסקי הישראלים עולה בטור הנדסי משנה לשנה. אז אמרתי לעצמי, אם כבר לנסות סקי בפעם הראשונה, אז בקלאסה, באלפים השוויצריים. תוכניותי נגוזו במהירות, והמקום היחיד בו יכולתי לצרף את המילים "גלשתי" ו"סקי" הוא בפורום הסקי של אתר למטייל. הסיבה העיקרית שויתרתי על תוכניותי להפוך למכורת סקי מן המניין היא שחברת הביטוח הרפואי שלי לא הסכימה לשדרג לי את הביטוח כך שיכסה סקי (מתברר שאני מסוכנת? נעלבתי). אבל אחרי חמישה ימים מלאי חוויות עיר, חפצה נפשי בקצת אלפים שוויצריים מושלגים ואוויר הרים קפוא.
שעה בדיוק ברכבת מציריך שוכנת לוצרן, עיר יפה לכשעצמה, כמובן על שפת אגם, מוקפת בהרים מושלגים ויש גם מגדל עם שעון. אבל השוס- לוצרן שוכנת למרגלות הר פילאטיס (כן כן, כמו ההתעמלות), שמתפאר בתואר ההר עם הרכבל הארוך ביותר בשוויץ (משוגעים על תארים השוויצרים האלו), וניתן לטעום ממנו קצת נוף של אלפים. אז נסענו, רכבלנו וירדו מההר ב-Tobogganing (מילה באנגלית שלעולם לא חשבתי שאכיר, ומשמעותה- זחילה במזחלות שלג). היה פשוט מ-ד-ה-י-ם. הנוף מההר- גלויה, הגלישה- חוויה, אולי לא משתווה לסקי אבל אם אתם פוחדים/קצרה ידכם/לא משוגעים לדבר/הביטוח לא מרשה (מחק את המיותר): שווה לנסות. עפתי כל כך הרבה פעמים מהמזחלת ובסוף היום דגמנתי הופעה של אישה מוכה (אולי הביטוח הרפואי שלי צדק...), אבל החיוך נשאר למשך שבוע. עצה- תביאו זוג נוסף של גרביים לאחר כך...
משוויץ לאיטליה
וזהו, נגמרה החופשה. נפרדתי משוויץ היפה בנסיעת רכבת מדהימה דרומה לאיטליה והגעתי לבולוניה, להכיר את ביתי החדש (שהוא מקסים להפליא אבל על כך... בהמשך). לפני הסמסטר השני הצלחתי לקפוץ לחופשה קצרה בארץ, היה חם ומגניב. מגניב עוד יותר היה השרוול שבו עברתי ברדתי מהמטוס לאחר הנחיתה המרגשת בארץ הקודש. כאן המקום לציין כי לדעתי, חלק מהכיף של לטייל בחו"ל זה החזרה לארץ. השעות הראשונות בארץ, הפטיטורה של בן גוריון בכניסה לביקורת הדרכונים, הפעם הראשונה שנכנסים לאוטו, שמים גלגל"צ ושומעים את אריק איינשטין אומר "סבתא לא תבוא יותר...".
עד עצם תחילת 2005, מה שהצליח להרוס לי את הכיף שבחזרה לארץ היה האוטובוס המעפן בין הירידה למטוס וביקורת הדרכונים. שנאתי אותו בלי שום סיבה רציונלית, וכל הזמן תהיתי איך זה שבדלהי יש שרוולים בירידה מהמטוס ובתל אביב לא. בשבילי, לעבור בפעם הראשונה בשרוול בטרמינל היה יום חג, עדות חיה לכך שישראל נכנסה למאה ה-21. אמנם באיחור רב, אבל יחי השרוול הציוני הראשון. הטרמינל (על שרווליו) ו-25 דקות ההליכה מהשרוול לביקורת הדרכונים נותנים הרגשה של סחיפהול. ועוד בעניין הטרמינל, בדיוטי-פרי ביציאה מהארץ, ליד המזרקה במרכז, יש דוכן ג`וסלנד שעושה גלידות Swirl. מה עוד יכול אדם לבקש מטרמינל?
טיפים מציריך
- לישון בזול- City backpackers, מקום סבבה, מיקום מעולה, נקי, מטבח מאובזר, צוות מקסים והמון המון מידע על גסטהאוסים, סקי, תרמילאות, רכבות, מקומות מעניינים, בשוויץ בפרט ובאירופה בכלל.
- לאכול בפחות מ-5 יורו- אין. רק שוקולד במשקל בחנויות השוות (אני קניתי ארבע "חתיכות" כל פעם, וליקקתי את השיניים שעתיים אחר כך). אם יש לכם תקציב, לכו לאכול פונדו גבינות (בנאלי, אבל מגניב).
- לא לפספס- טיול רגלי על שפת האגם, ביחוד בראשון בבוקר.
- לחובבי הצילום- נסיעות הרכבת בשוויץ יפהפיות, והנוף ממש "דורש צילום". אם אתם מצלמים תמונות רכבת, הצמידו את העדשה לחלון, לצמצם את ההשתקפות מהזכוכית, וצלמו בדיוק ברגע שאתם רואים עמוד חשמל לפניכם- ככה תתפסו את התמונה אחרי העמוד, אבל לפני העמוד הבא.
- שמעתי שטוב אבל לא הייתי- יש המלצה חמה להגיע למוזיאון השוקולד במפעל השוקולד של חברת "לינדט", שממוקם בפרברי ציריך. יש במקום תערוכת שוקולד ומקבלים דוגמיות וטעימות. פתוח ברביעי עד שישי בלבד.
- תחבורה ציבורית- יקר יקר, גם בתוך ציריך, גם מוניות וגם בין הערים בשוויץ. קחו זאת בחשבון בבחירת מקום הלינה.
