המטריה האוטומטית שקניתי בהודו שימשה אותי היטב במונסונים של צפון ויאטנאם. אמיר ואני היינו במהלך טרק חד יומי באזור ההררי הירוק המדהים שנמצא צפונית לעיירה ספא.

אזור ספא, שונה לחלוטין משאר ויאטנאם שרובה דומה יותר לסרטים ההוליוודים שהורגלנו לראות, מדובר בהרים ירוקים, גבוהים וצרים אשר מאוכלסים בשבטים מונגולים שהעיקרים בניהם נקראים שבט ההמונג הלבוש כולו כחול ושבט הדרי הלבוש כולו אדום. זה היה בערך 3 חודשים לאחר תחילת הטיול ועדיין התנהגנו כתיירים אינפנטילים כך שאת הילדים המקומיים משבט ההמונג שפגשנו בשבילים לימדנו את השיר הידוע - "עוגה, עוגה, עוגה" כולל צעדי ריקוד.

כנראה שהילדים התלהבו מאוד מן המוסיקה האותנטית הישראלית עד כדי כך שנטשו את עבודת קישוש העצים בה עסקו והובילו אותנו מחוץ לשבילים הידועים, לעבר הכפר שלהם. כפר זו מילה מכובדת מאוד למספר הסוכות המצומצם אשר עמד במרכזו של נוף מדהים! ללא חשמל, מים או כל דבר אחר אשר מזכיר ציוויליזציה. המטריה האוטומטית שלי שימשה מייד מקור עניין ופליאה כאשר כל גברברי הכפר התאספו סביבה וניסוה כל אחד בתורו. לאחר ההתלהבות הרבה הוזמנו לתוך אחד הצריפים הצרים והושבנו ליד אחד הקירות, מייד קיבלנו כוסות עם משקה חריף שמשום מה הזכיר מאוד עראק. כמו כל בוגרי המערבונים על האינדיאנים ניסינו לא לסרב מחשש שזה יעליב אותם ויקלקל את "שמו הטוב" של עם ישראל בתפוצות.

 במרכז החדר עמדו שלושה מונגולים וניגנו בכלים שהזכירו נבל ומצלתיים. ואז כמו כל תייר מתחיל ואידיוט שלפתי את המצלמה וצילמתי עם פלש את שלושת הנגנים, הכל נעצר למשך מספר שניות ומייד אח"כ חזר לקדמותו- המשקאות המשיכו לזרום והמוזיקה הפכה מהירה יותר. לפתע מעבר לנגנים הבחנתי בשלוש נשים ומעליהן על מדף שוכב ילד קטן, לבן כסיד לבוש יפה בבגדים כחולים ומת לחלוטין!. זו הייתה ההלוויה שלו. ואנחנו היינו האורחים. מובן שהתחרטתי על צילום התמונה, אך כשחזרתי לארץ שלושה חודשים לאחר מכן ופיתחתי את הסרט - הנגנים מופיעים ומייד מאחוריהם שוכב אותו ילד שאפילו לא ידעתי את שמו באותו כפר מדהים בצפון ויאטנאם.

יעדי הכתבה