ימים 1-2 - טרבזון ומנזר סומלה
יום 1 - תל אביב-טרבזון: טיסה ישראל-איסטנבול ומשם, לאחר המתנה של כמה שעות, טיסת המשך לטרבזון. הגענו לשדה התעופה בערך בשעה 7 בערב. הדרך הקלה ביותר (אך לא הזולה ביותר) לצאת מהשדה ולהגיע לאטטורק אלאני (מרכז העיר) הנה במונית, אשר עולה בערך 10 מיליון לירות (כ-7 דולר). הלונלי פלנט ממליץ על מספר מלונות בטרבזון, המחירים הכתובים במדריך לא כל כך מעודכנים: מלון "נור", לדוגמא, אשר מומלץ בו, הנו הרבה יותר יקר מאשר כתוב בלונלי פלנט. אנו הגענו למלון נוסף אשר מומלץ בלונלי אשר נקרא "אניל אוטל", לילה במלון עולה 35 מליון לירות (לזוג), אך בסופו של דבר נשארנו לישון במלון הסמוך אליו, "יובן אוטל", אשר בו עולה לילה 30 מליון. המלונות נמצאים באותו בניין וכמעט שאין הבדל ביניהם.
יום 2 - מנזר סומלה: מהמלון סידרו לנו דולמוש אשר נוסע לסומלה (המנזר התלוי). הדולמוש עובר במלון בשעה 10 בבוקר, נוסע לסומלה, ממתין כ-3 שעות וחוזר. עלות- 10 מליון לאדם. לאחר סומלה אנו חזרנו לאטטורק אלאני ומשם נסענו לאיה סופיה (עלות דולמוש- 3 מיליון לאדם). על הוילה של אטטורק ויתרנו, ובהחלט ניתן גם לוותר על האיה סופיה במידה וכבר באותו היום ממשיכים ליעד הבא ולא עושים עוד לילה בטרבזון. כניסה לאיה סופיה עולה 3 מליון.
ימים 3-6 - אוזונגול, איידר וקברון
יום 3 - אוזונגול: השכם בבוקר יצאנו מהמלון לכיוון השוק הרוסי (ראס באזאר) אשר נמצא כ-5 דקות הליכה ממלון יובן דרך סמטאות העיר. בשוק נמצאת חברת ההסעות צ`איקרה אשר מוציאה אוטובוסים בין השאר לאוזונגול. בגלל שהיה זה סוף שבוע ובסופי השבוע הרבה טורקים נוסעים לאוזונגול, לא היו לנו מקומות על האוטובוסים הראשונים ונאלצנו להזמין כרטיס לשעה מאוחרת יותר, למזלנו עוד באותו הבוקר. הנסיעה לאוזונגול אורכת כשעתיים נסיעה על חוף הים השחור עד לעיירה בשם אוף, ומשם דרומה לתוך ההרים דרך צ`איקרה ועד לאוזונגול (עלות הנסיעה 5 מיליון). האוטובוס עוצר באוזונגול ליד סוכנות הנסיעות ממש בכניסה לעיירה. אנו הלכנו לבדוק מלונות בהמלצת הלונלי פלנט, מה שלא כתוב בו זה שבחלקו המרוחק יותר של האגם קיימים מלונות חדישים ויפים הרבה יותר אשר הנם גם מחוממים (קר בלילה באוזונגול), וכל זאת בעלות לא הרבה יותר גבוהה אך בהחלט שווה את ההפרש. אנו שילמנו 30 מליון לחדר סביר בעוד שבחלק המרוחק עולה חדר הרבה יותר, שווה 40 מליון. לנו היה ממש קר בלילה ורק לאחר בקשות ממושכות הצלחנו לקבל תנור חשמלי מבעלי המלון, כך שאולי שווה לשלם עוד קצת ולו רק בגלל החימום. לאחר התמקמות ניתן לצאת לסיבוב סביב האגם, הנוף מרהיב, הדגים טעימים (מומלץ לבקש שיעשו לכם אותם על הגריל ולא מטוגנים בחמאה כמו שהם בדרך כלל נוהגים לעשות). מעבר לזה אין יותר מדי מה לעשות שם, אלא אם בשלווה חשקה נפשכם...
יום 4 - איידר: בבוקר עלינו על אוטובוס אשר יוצא מאוזונגול לטרבזון ובדרך עוצר באוף, כרטיסים הזמנו עוד יום קודם לכן על מנת לשריין לנו מקום בטוח על האוטובוס- נסיעה של כשעה, עלות 3 מליון. באוף יש לרדת ולהחליף אוטובוס אותו ניתן לתפוס מהכביש הראשי (צריך לחתוך וללכת צפונה לכיוון הים על לכביש), האוטובוס הנו אוטובוס לעיירה בשם פאזאר נסיעה של כשעה - עלות נסיעה 4 מליון. בפאזאר עצמה חוץ מלהתרענן ואולי להחליף כסף אין מה לעשות. מפאזאר יוצאים דולמושים לאיידר-נסיעה של כשעתיים עלות 5 מליון. באיידר עיירה קטנה הנמצאת לאורכו של נחל בנוף קסום, מבחר הפנסיונים הנו עצום, אנו הגענו לפנסיון מאוד נחמד אשר נקרא סרנדר פנסיון הנמצא כעשר דקות הליכה מעל מרכז העיר. שלמנו 30 מליון לזוג כולל ארוחת בוקר ויחס מדהים של בעל הפנסיון-מומלץ בחום. ברצוני לציין כי אם אתם מתכננים לצאת לטרקים באזור ולחצות לצד השני יש לקחת בחשבון כי אין מקום מסודר בו ניתן להחליף כסף אז נא להגיע לאיידר מצוידים במזומנים.
יום 5 - איידר: התחלנו לעלות רגלית ללא כל יעד מוגדר, לטיול בנוף המדהים של איידר. בדרך עצרנו טרמפ עם משאית אשר העלתה אותנו עד לכפר בשם אבוסור (ממנו יוצאים טרקים של שלושה ימים עד לברהאל), ממנו ירדנו חזרה עד לאיידר - טיול יומי נחמד של כארבע שעות. באותו יום בערב הלכנו לחמאם של איידר, אנו בחרנו בתא פרטי לזוג למשך שעה בעלות של 17.5 מליון. כניסה לחמאם הרגיל הנה 5 מליון לראש כאשר יש הפרדה בין גברים לנשים. לפני הכניסה ניתן לבקש לראות את החמאם (הפרטי והרגיל) על מנת להחליט לאיזה להיכנס אם בכלל. לדעתי על החמאם אפשר לוותר,זו בסך הכל אמבטיה חמה (אלא אם כן אתם לאחר טרק ואז זה יכול להיות שחרור מצוין לשרירים). בערב לא חסרות מסעדות לאכול בהן, הדגים קטנים אך טעימים,ואני מזכיר לכם לבקש אותם על הגריל...
יום 6 - איידר-קברון: השכם בבוקר קמנו, קנינו קצת צידה לטרק ועלינו על דולמוש אשר עולה עד לקברון ואשר יוצא מהמרכז של איידר בערך ב-9 בבוקר (כשעה וחצי נסיעה, 5 מליון). הגענו לקברון ודבר ראשון דאגנו לסגור עם בעל הפנסיון שידאג לנו לפרדה ליום למחרת. הפרדות כעקרון נמצאות מצדו השני של הרכס ואין פרדות באופן קבוע בצד של קברון, ככה שאם רוצים פרדה בשביל לחצות את הרכס צריך לדאוג להזמינה יום קודם. עלות הפרדה הנה 25 דולר ליום ובנוסף יום חזרה ככה שעלותו של יום בודד הנה 50 דולר. על הפרדה ניתן להעמיס שני תיקים במשקל של לא יותר מ-50 ק"ג- מעבר לזה יש להוסיף כסף.
הגענו יחסית מוקדם לקברון, בכפר עצמו אין מה לעשות ולכן בהמשך היום יצאנו להליכה של כשעתיים וחצי לאורך הנחל עד לאגם הנקרא דרבאשי גול. תוואי ההליכה אינו פשוט וכולל מעבר וטיפוס מסלעות לאורך הדרך. בסופו של דבר מגיעים לאגם קטן הנמצא למרגלות מצוקי הקצ`קר המושלגים אשר סוגרים עליו בחצי מעגל- בהחלט מרשים. כפי שכבר ציינתי, בקברון אין כעקרון מה לעשות והיצע הפנסיונים שלו לא רב- יש רק פנסיון אחד (שהין פנסיון). עלות הלינה בפנסיון היא 30 מליון ללילה והוא ממש לא אטרקציה, היו חברה אשר ישנו בחוץ באוהלים כך שזו גם אופציה למי שמעוניין. בנוגע לארוחות, ניתן לאכול ארוחת ערב ובוקר בפנסיון אך ראו הוזהרתם- הגברת גובה על הארוחות סכומים נכבדים, כך שאולי עדיף לברר עלות לפני שיושבים לאכול.
ימים 7-9 - אולגונלר וקרס
יום 7 קברון-אולגונלר: אנו רצינו לסיים במקור את הטרק בכפר יאיללר אשר נמצא מרחק של 4 ק"מ אחרי אולגונלר. שימו לב- הדבר איננו אפשרי מבחינת הפרדה, הפרדות שייכות לאחמד, בעל הפנסיון באולגונלר, ועל כן אין הן ממשיכות ליאיללר! אנו הוספנו כסף עבור משקל נוסף ועבור הגעה עד ליאיללר (והבהרנו לו את זה באופן מפורש), אך בסופו של דבר הוא הוריד לנו את הציוד באולגונלר (למרות ששילמנו לו רק מחצית מהסכום) והמציא סיפור שהפרדה נפלה... בסופו של דבר, לאחר ויכוחים רבים ואי נעימות, החלטנו לשלם לו את יתרת הסכום למרות שהתיקים לא הגיעו ליאיללר.
לאולגונלר הגענו לאחר יום הליכה לא קל אשר נמשך כ-8.5 שעות עם הפסקות לא רבות לאורכו. המסלול מתחיל בכשעתיים טיפוס, בסופו מגיעים לישורת בין ההרים בה יש מספר אגמים קטנים ומדהימים ביופיים. לאחר מכן יש לחצות ואדי ובמילים אחרות ישנה ירידה (קצת פחות משעה) ואחריה טיפוס תלול וקשה לפאס אשר בקצב טוב יקח כשעתיים. בפאס קר, ואחרי שמזיעים בטיפוס הרוח בו הקפיאה לנו את העצמות. אחרי הפאס ישנה ירידה תלולה של כשעה בה הולכים גם במעט שלג, ולאחריה הליכה של עוד כשעתיים וחצי בירידה מתונה לאורך הנחל אשר בסופה מגיעים לאולגונלר. אנו לא לקחנו עמנו מי שתייה, בשל חוסר הרצון לשאת את המשקל הזה על הגב. במקום לסחוב את המים פשוט מלאנו לאורך המסלול מים מהנחלים, יש לקחת בחשבון כי מתחילת הטיפוס לפאס ועד הירידה ממנו (כ-3 שעות) אין מקורות מים לשתות מהם.
באולגונלר יש פנסיון נחמד וחדש של אחמד, עלות חדר זוגי 30 מליון, לא כולל ארוחת בוקר. בפנסיון יש מטבח לאורחים בו ניתן לבשל. קצת קשה לחשוב על להמשיך הלאה עוד באותו היום עד ליאיללר אך אם חושבים מראש ניתן ליצור קשר עם נעים ביאיללר עוד מקברון ולבקש ממנו לאסוף אתכם ברכב אחה"צ מאולגונלר.
יום 8 אולגונלר: עשינו יום מנוחה, ביום הזה צעדנו ליאיללר. ביאיללר יש את הפנסיון של נעים ואיסמעיל אליו רצינו להגיע מלכתחילה עקב המלצות חמות של ישראלים אשר פגשנו בדרך. יום שלם העברנו ביאיללר, אכלנו שם את ארוחת הבוקר המושקעת והזולה ביותר בה נתקלנו בכל טורקיה (אצל נעים). העברנו כמעט יום שלם בהמתנה ללחם חם וטרי אשר נעים מכין שם. מי שיגיע אליו יבין מדוע שווה יותר ללון אצלו ולא אצל אחמד (לא שרע שם...).
יום 9 אולגונלר-קרס: השכם בבוקר תפסנו דולמוש אשר יוצא ב-6 בבוקר ליוסופלי ועובר דרך יאיללר וברהאל- עלות הנסיעה 10 מליון והיא אורכת כשעתיים. אנו לא עצרנו בברהאל אבל המקום הנו מדהים ואכן הייתי ממליץ להעביר שם לילה או שניים, תלוי במגבלות הזמן. הגענו ליוספלי, משם קיבלנו טרמפ לתחנת הדלק אשר נמצאת כ-10 ק"מ מחוץ ליוסופלי, והאוטובוס/דולמוש לקרס עובר דרכה. אנו הגענו לתחנת הדלק וממנה עלינו על טרמפ אשר הביא אותנו כמעט עד לקרס. לאורך הנסיעה אשר אורכת קצת יותר מ-3 שעות ניתן להבחין בשינוי הנוף אשר הופך מנוף הררי ירוק לנוף מדברי צחיח. לקרס מגיעים לאוטוגר הנמצא מחוץ לעיר, שם יש לעלות על אוטובוס שירות (חינם) אשר נוסע למיני-אוטוגאר בעיר. המיני אוטוגאר הנו מגעיל אך העיר עצמה היא בסדר גמור. התמקמנו במלון אשר נקרא מלון טאמל בעלות של 45 מליון (המלון היקר ביותר בו שהינו בטיול!). ישנם כמה מלונות אשר מומלצים בלונלי בטווח המחירים הזול, אך הם ממש מגעילים, וסבלנות להמשיך לחפש מלון אחר יום נסיעות מתיש כזה כבר לא היתה לנו. בערב ניתן לטפס למצודה הנמצאת כחצי שעה הליכה מהמרכז. סך הכל לא נראה לי כי יש יותר מדי מה לעשות בקרס, הסיבה שמגיעים לכאן היא כמובן העיר הנטושה אני.
לתחילת הכתבה
ימים 10-12 - קרס, אני, דואוביאזיט וואן
יום 10 קרס-אני-דואוביאזיט: דרך המלון סידרו לנו דולמוש ליום למחרת אשר נוסע לאני בעלות של 15 מליון, ממתין כ-3 שעות וחוזר. הכניסה לאני עולה עוד 5 מיליון. פרט חשוב שיש לציין הוא כי לפני משהו כמו חצי שנה בוטל הצורך באישורים לשם הביקור באני, עובדה אשר חוסכת הרבה כאב ראש וכן ניתן לצלם שם (דבר שהיה אסור כל עוד נדרשו אישורי כניסה). לגבי אני עצמה זה מאוד תלוי, ישנם אנשים שהתלהבו וממש נהנו, אנו לעומת זאת היינו יותר מתונים בהתלהבות. לאחר הביקור הגענו למסקנה שאני לא מצדיקה את העלות הגבוהה והזמן הרב הכרוכים בהגעה אליה (אשר כוללות לרוב הגעה מיוחדת לקרס).
בצהריים כבר היינו בחזרה בעיר, אספנו את הציוד, לקחנו אוטובוס שרות מהמיני-אוטוגאר לאוטוגאר, ומשם אוטובוס לעיירה אידיר הנמצאת כשלוש שעות נסיעה משם-עלות של 10 מליון. הגענו לאידיר משם על ידי הכוונה של המקומיים, הגענו למקום ממנו יוצא דולמוש לדואוביאזיט. ממבט חטוף באידיר אני יכול לומר שהמקום די מגעיל ועדיף שלא להתקע שם ללילה. משך הנסיעה לדואובייזיט בדולמוש הוא כ-45 דקות והעלות הנה 3 מליון. בדואוביאזיט הגענו לפי המלצת הלונלי למלון אררט אשר נמצא בקצה העיירה. לאחר מיקוח קצר (כן, ניתן להתמקח) הורדנו את המחיר לחדר ל-35 מיליון ללילה לחדר זוגי. לגבי אוכל, מומלץ לאכול באיסטנבול פידה.
יום 11: דואוביזיט-ואן: השכם בבוקר נסענו לאיסק-פשה שרי, ניתן להגיע לשם בשלוש דרכים: מונית אשר תחכה לכם ותוריד אתכם בעלות של כ-30 מליון, לתפוס טרמפ או ללכת ברגל (כ-5 ק"מ). אנחנו הסתדרנו עם טרמפ מדוגם הלוך. בנוגע לאיסק-פשה אני מניח כי זה כמו באני- יש שיתלהבו ויש שלא, אנו אישית מאוד אהבנו (ניתן להעביר שם כ-3 שעות בקלות). לאחר שסיימנו התחלנו לרדת ברגל ובאמצע עצרנו טרמפ לעיר, ככה שאפשר לוותר על מונית אם אין לכם בעיה ללכת קצת ברגל וקצת סבלנות להמתין לטרמפ.
אנו המשכנו כבר בצהריים לואן בדולמוש אשר יוצא ממרכז העיר, שעתיים נסיעה ו-10 מיליון לירות. מלון בואן נחמד בו שהינו הוא מלון "באייראם אוטל" בעלות של 30 מליון ללילה (לאחר מיקוח). לאחר ההתמקמות במלון הלכנו לצומת בש-יול ממנה תפסנו דולמוש אשר נוסע למצודת ואן, כתוב עליו ואן קלה. המצודה עצמה מרשימה מאוד, ניתן להיכנס מהכניסה הרשמית שעולה כסף או מהכניסה של המקומיים- חינם. בהחלט מומלץ לחכות ולראות את השקיעה מהמצודה.
יום 12 ואן: התכנון המקורי היה לנסוע לטטואן, אך כיוון שנמאס לנו מנסיעות ארוכות החלטנו לנסוע לאקדמר ג`דסי, מרחק של 45 דקות מהעיר. אוטובוס עולה 3 מליון וניתן להזמין כרטיס מחברות האוטובוסים בעיר. לוקחים אוטובוס שירות לאוטוגאר ומשם אוטובוס אשר עוצר מול מעגן הסירות היוצאות לאי. עלות מינימלית לסירה היא 30 מליון, אם יש יותר מ-12 איש העלות הנה 2.5 מליון לאדם, ולזה נוספת עלות הכניסה לאי של 2 מיליון. אם מגיעים ואין אנשים שווה לנסות להמתין קצת היות ומגיעים לשם לא מעט אנשים וקבוצות מאורגנות. עדיף להגיע כמה שיותר מוקדם כי אחר כך המוני זבובים מתחילים להציק ולא ניתן לשבת בשקט. ניתן ואף מומלץ לערוך פיקניק על האי- הנוף מדהים, ואם רוצים לשחות אפשר גם כן רק שהמים קרים. על האי ישנה כנסיה, הייחוד של המקום לדעתי היא באי עצמו ולא בכנסיה אשר דומות לה ראינו כבר בדרכינו באני ובקרס.
לתחילת הכתבה
ימים 13-16 - איסטנבול
יום 13: ואן-איסטנבול: כעקרון, היום כמעט כולו הלך על המעבר לאיסטנבול, נסיעה לשדה תעופה מואן, ניתן לקחת אוטובוס שירות של טורקיש אירליינס מהסוכנות בעיר, אך הנסיעה איננה בחינם ואף עולה הרבה יחסית- 3 מיליון לאדם. אם נוסעים שני אנשים אני מאמין כי עלותה של מונית הנה נמוכה יותר (כ-5 דקות נסיעה). מהשדה באיסטנבול אין צורך לקחת מונית. אם רוצים להגיע לסולטן אהמט, מאיזור היציאה מהשדה יש לרדת קומה או שתיים ומגיעים ישר לתחנת הרכבת. לרכבת יש בערך במרכז העיר תחנה משותפת עם הטראם (שם התחנה הוא יוסוף-פשה) ושם יש לרדת ולעלות לטראם עד לסולטן אהמט. עלות מונית אחר הצהריים היא כ-16 מליון עם מונה, בעוד שבתחבורה הציבורית עלות הרכבת והטראם הנן 1 מיליון לנסיעה, כלומר סך הכל 2 מליון. הנסיעה ממש פשוטה ולא מתוסבכת, כך שאין שום טעם לקחת מונית אלא אם רוצים להגיע למלון ספציפי ולא יודעים איפה הוא.
באיזור סולטן אהמט ישנם המון מלונות קטנים ונחמדים, המחירים הרשומים בכניסה הנם המחירים הרשמיים וניתן להוריד את המחיר. ככל שתישארו יותר לילות ואם תתחייבו לשלם במזומן (יורו או דולרים) כך תוכלו להוריד יותר את המחיר. אנו מצאנו מלון מאוד נחמד בשם אפקס, המלון ממש חדש- חדרים יפים ונקיים, אך לא כל החדרים שווים בגודלם ולא בכולם יש מזגנים או חלונות שאפשר לפתוח כך שלא יהיה חם, בקיצור עדיף לראות כמה חדרים ולבחור. אנחנו הצלחנו להוריד אותו ל-70 יורו עבור שלושה לילות לחדר זוגי, אך גם זה תלוי מאוד בעונה ובתפוסה של המלון. בערב יצאנו לטייל באזור, האיה סופיה והמסגד הכחול מוארים בלילה והם מאוד מרשימים גם בחשכה. כל האיזור מאוד מרשים ומטופח וישנם המון בתי קפה ומסעדות בהן האוכל סביר והמחירים בשמיים.
יום 14: איסטנבול: בבוקר נכנסנו למסגד הכחול, הכניסה חינם והמסגד ממש מרשים-שווה ביקור. איה סופיה- עלות כניסה 15 מיליון, אנחנו ויתרנו אך אומרים שכפי שהמסגד הכחול הנו מושלם בצורתו החיצונית כך האיה סופיה הנה מושלמת מבפנים. בכל מקרה, למי שרוצה לצלם הבנתי כי לא נותנים להשתמש בפנים בחצובות- כנראה בשביל לאלץ את התיירים לקנות את התמונות הטובות ולא לצלם אותן בעצמם. לאחר מכן המשכנו לבאזאר הגדול, שם העברנו את כל שאר היום בהסתובבויות ובללכת לאיבוד ברחובות איסטנבול. בערב לקחנו מסולטן אהמט אוטובוס לכיכר טקסים (1 מליון), שם ניתן להסתובב ברחוב איסתקלל העמוס באנשים. רחוב איסתקלל מלא במסעדות, בתי קפה וחנויות כאלו ואחרות. מחירי האוכל הרבה יותר זולים מאשר באזור סולטן האמט, ובחנויות לדעתי אין מציאות- המחירים זהים למחירים בארץ ואף גבוהים יותר.
יום 15: איסטנבול: את שעות הבוקר בילינו בארמון טופקאפי. הארמון הנו מרשים וכדאי להכנס לתוכו. עלות הכניסה לארמון הנה 12 מליון, כניסה להרמון (חדרי המגורים) 10 מליון, ולאוצרות המלוכה 10 מיליון נוספים. אנו נכנסנו לארמון בלבד ומהחלפת חוויות עם ישראלים אחרים על הארמון ועל אוצרות המלוכה ניתן לוותר. בהמשך היום הלכנו לשוק התבלינים (השוק המצרי) אשר נמצא ממש ליד הבאזאר הגדול. ניתן לקנות שם תה, קפה, רחת לוקום תבלינים ועוד...
יום 16: איסטנבול: היום הזה הוקדש להשלמת קניות בבאזאר ובשוק התבלינים. אחר הצהריים ירדנו מסולטן אהמט לנמל שם לקחנו שייט על הבוספורוס אשר נמשך כשעתיים, ואם אין לכם משהו טוב יותר לעשות (או מחלת ים) אז זה ממש נחמד. עלות השייט 10 מליון ואני די בטוח כי אם מחכים לרגע האחרון ניתן גם להוריד את המחיר. את הדרך לשדה עשינו הפעם עם הטראם והרכבת ותאמינו לי, אין שום טעם לקחת מונית.
לתחילת הכתבה
