הקדמה
"bocatillo de chorizo" (-סוג של באגט עם נקניק) צעק החנווני אל עבר המטבח שמאחוריו, ומייד הגיעה אליו צלחת שעליה ישב לו גאה סנדוויץ` טרי עם נקניק יבש וחמצמץ העונה לכל הקריטריונים המלכותיים שלי. אם הרצל, חוזה המדינה, היה עורך את חופשותיו האביביות במדריד ולא במקווה ישראל שלנו, אולי היתה הקלישאה "בבאזל ייסדתי את מדינת היהודים" מתחלפת בסיסמא הספרדית המקובלת: "תביאו לי עוד chorizo אני רעב". כתב "למטייל" ביקר באחד ממקדשי החמון שבמדריד, טעם מכל הבא ליד וקינח בכוסית של יין אדום. הרבה, אנשים, הרבה רעש, הרבה צלעות חזיר ואלכוהול.
בראנץ' מקומי
השעון המעורר שצלצל בחדרי ב- hostal בו ישנתי, הראה שהשעה כבר 12:00 בצהריים. זינקתי מהמיטה לכוון חדר האמבט כשאני מגשש באפלה של הבוקר המאוחר הזה למגבת נקייה (אצל הספרדים הבוקר מתחיל מאוחר יותר). הסיבה להשכמתי המאוחרת היא בילוי מאוחר של יום האתמול בבאר ספרדי, אל מול מסך הטלביזיה כשקבוצת הכדורגל המקומית המלכותית, ריאל מדריד, מראה לגלאטסראי הטורקית מהו כדורגל במיטבו, ושולחת אותה הביתה. יש חצי גמר במדריד. הניצחון הספרדי של לילה זה כמובן שיצר סיבה ראוייה לפתיחתם הטבעית של בקבוקי יין ובירה רבים ברחבי העיר מדריד, ואני כידוע שותף ראוי לסיבות ראויות כגון אלה. המוני האנשים, נשים וגברים שיצאו לרחובות המוארים של הלילה "המדריליאני", על מנת לחגוג את העלייה לחצי גמר גביע האלופות, ידעו לשתף בשמחתם גם אנשים כמוני היודעים יותר מדבר אחד או שניים על כדורגל, ובטח שיודעים להעריך יין טוב.
ועכשיו, כשאני ניצב בשעת צהריים מוקדמת זו של יום חול רגיל, אני מתלבט האם לשתות רק קפה של בוקר או לחטוא בארוחת "בראנץ`". ירדתי לרחובות של puerta del sol שהיא כיכר מרכזית והומה אדם ותיירים במדריד ולאחר דקה אחת של הליכה תמימה צדו חושיי הקולינארים את חלון הראווה המופלא של חנות "החמון" הפינתית, עמוסה בספרדים רעבים. האחרונים באו להתענג בשעת צהריים מוקדמת זו על אחד ממיני הבשר (בשר חזיר ורוד לחלוטין) ולשתות איזה כוסית של יין טוב copa de vino tinto בפינת הרחוב הארוך של alcala ו- espoz y mina, ניצב לו האיטליז-מעדנייה, שכבר בכניסה אליו יכול המתבונן הרעב להזיל ריר מהתבוננות בשוקיי חזיר מעושנות (lomo de jamon) התלויות להן על קולבים מיוחדים כאילו היה זה מדובר בחנות לחליפות מהודרות של גברים. הצצתי פנימה סקרן לחלוטין ומזיל ריר של קאניבל המוכן לצאת לציד ולאחר סריקה קפדנית של חושיי נפל לו הפור הידוע...אין קפה של בוקר, אבל יש "בראנץ`".
אוכל ויין
קצת הסבר לפני שאתאר את ההמשך. חנויות החמון הללו ידועות כמקדשי חמון, והן אכן מעדניות בשר לקאניבלים כמוני היכולים להנות מארוחה בשרית בתוך סנדביץ` יותר מארוחות גורמה. ואם בארצנו שלנו אין מושג של ממש לתאבתנים כמוני זולת "קאניבלים", הרי שבספרדית יש לכך מושג של ממש הנקרא: "carnivorous". (אוכלי בשר). הרבה סוגי נקניקים וסוגי בשר בגדלים עצומים היו תלויים על התקרה. סביב הבר הראשי התגודדו כשלושים ספרדים, נשים וגברים כאחד וטעמו מינים שונים של בשר או נקניק, שהוגש להם לרוב בסוגים שונים של לחמים. כוסות בירה חצי ריקות ובקבוקי יין אדום, שרי או וורמוט היו אף הם חלק מהתצוגה הרשמית במקום. הצבעוניות של המקום היא ללא ספק הצעקות של החנוונים, נותני השרות הצועקים בקול גדול את שם המנה המוזמנת ע"י האורחים הרעבים. ואם בשרות עסקינן, הרי שהמנה המוזמנת מגיעה בפחות מ- 60 שניות, על צלחת. שלי הגיעה במהירות מפתיעה שהייתה עשוייה להתחרות בשיא העולמי לריצת 100 מטר לגברים. ספרדי בגיל העמידה שעמד לצידי ולעס את יתרת הסיגרטה שלו, צעק לחנווני שהוא רעב ומבקש חמון של סלמנקה (עיר במערב ספרד) הידועה בגידול היצורים הוורודים הללו שמפילים ממשלות בארץ הקודש. "מה תשתה ?" פונה אליי החנווני הנחמד כשהוא מחזיק בידיו שלוש צלחות עמוסות מינים שונים של נקניק. "תן לי בבקשה vino delapenias, אני זורק לו בספרדית ותופס מקום טוב לצד הבר.
כעיקרון, בכל מסעדה ובכל באר ישנם סוגים מספר של יינות ספרדים. הזול ביותר הוא להזמין את יין הבית של אותו המקום (vino de la casa, כוסית עולה 150 פזטות לערך). ישנם גם יינות מובחרים יותר שעולים מעט יותר יקר, כמו יינות ריוחה המובחרים. אבל במדריד סביר שאם תבקשו סתם יין אדום בלי לציין את מוצאו וייחוסו, הרי שתקבלו את היין המוכר מאותו חבל ארץ/מחוז. ובגלל שמדריד יושבת לה במרכזו הגיאוגרפי של חבל קסטילייה לה-מאנשה, ידוע היין מאזור delapenias, שהוא לא ידוע בעולם הגדול, אך עדיין מצדיק לדעתי חיבה מסויימת אליו. "y…para comer ?" (ולאכול מה?) ממשיך החנווני כשהוא זורק בוירטואוזיות את הצלחות העמוסות על הדלפק תוך כדי גרירתן עד ללקוח המרוצה היושב בקצה. לאכול אני מבקש bocatillo de chorizo מייד מגיעה אליי המנה המבוקשת, סביבי כולם מהללים את משחק האתמול. האשה הנאה שלצידי, מזמינה jamon con queso (נקניק חמון עם גבינה צהובה), דואגת לטפל באיפור שנמרח לה בשגגה.
שני צעירים שיושבים בהמשכו של הבר המתעקל ממולי, מזמינים נקניק דם עסיסי ששמו "מורסייה", אבל מבקשים שהמנה תחומם מעט בתנור. כשאני מסתכל על כל הסובבים אותי אני כבר יכול להבחין בכל דמויות העיר מדריד: עורכי דין או בנקאים לצד נשות קריירה ובנאים בסרבלי עבודה או פועלים מן השורה. כולם כולם מתקבצים להם בהיכל החמון, אחד מיני רבים בעיר, מתענגים לאיזה סנדביץ` וכוסית של צהריים וממשיכים לדרכם. קצב הטעימות במדריד הינו מדהים ואני מכיר יותר מאחד או שניים שהיו מסתפקים בטעימות אלה כדי להשביע תאבונם. מסתבר שלנסר את בשר החזיר (החמון) זו מלאכה לא פשוטה בהתחשב בעובי הדק של פרוסות הירך המתקבלות, ובזוית הניסור המוקפדת. אני לא בטוח שעל השיש בביתי הנאה יש מקום גם לשוק-ירך של חמון, אבל אני מבטיח שיהיה לי אחד כזה אם המטראג` הביתי של המטבח שלי יזכיר את זה של צחי בוקששתר מהטלביזיה. כששואלים ספרדי ממוצע מה הן שלוש התאבות הבסיסיות של הגבר ספרדי, יהיו שיגידו לכם: כדורגל, בשר טוב ויין אדום. נדמה לי שאולי את זו הרביעית (שאמורה להיות הראשונה) הם פיספסו, אבל בכל מקרה השלוש הראשונות מקובלות גם עליי. לא צריך לריב. חובה להיות .
