צ'יוואי וצפייה בקונדורים
לארקיפה הגענו רונן, ניר, חגית, רותי, עמית ואני בערב יום העצמאות. בתחנת האוטובוסים ביקשנו מנהג המונית שייקח אותנו למלון ב- 10 סול. במלון מצאנו כתובת של מסעדה עם אוכל ישראלי ויצאנו לחגוג את יום העצמאות כמו שצריך. החומוס לא היה מדהים אבל בכל זאת חומוס....בבוקר ישבנו בבית קפה ופתאום ניגש אלינו אדם והתחיל לדבר עברית. הוא הפנה אותנו לסוכנות הטיולים שהוא עובד בה שם סגרנו דיל לתור לקניון קולקה ליומיים ברכב ביחד עם משפחה פרואנית מלימה וחמש ישראליות. נסענו בערך חמש שעות כשבדרך עברנו רכס. בנקודה הכי גבוהה היו עשרות ערימות אבנים. בזמן האינקה העוברים בדרך היו עורמים כמה אבנים אחת על השניה ובבסיס היו משאירים מנחה קטנה- עלי קוקה, שומן לאמה וכדומה לשמירה והגנה של האלים.
הגענו לצ`יוואי Chivay ואכלנו ארוחת צהריים. שוטטנו קצת בכפר וגילינו שאין שום דבר מעניין. בארוחת הערב זכינו לראות להקה שניגנה וזוג רקדנים שהדגימו את הריקודים המסורתיים של פרו. זה היה משעשע אבל לא בשביל זה באנו. למחרת בבוקר קמנו ב- 05:30 וב- 06:00 כבר יצאנו לדרך. עצרנו פעמיים באמצע הדרך לכמה דקות כדי לראות קצת את הנוף ואת הכפרים. בערך בשמונה הגענו אל הקרוס דל קונדור- נקודת תצפית הכי טובה על הקונדורים. השמיים היו מעוננים ולכן הקונדורים לא המריאו. ממש מתחת לנקודת התצפית עמד קונדור צעיר. כולם הכינו מצלמות ורק חיכו שהוא ימריא. העננים התפזרו והקונדור פרס כנפיים ועף. כל המצלמות תיקתקו בעקבותיו.
בקניון יש שילוב טוב של קניון עמוק ועתיר רוחות בתוך עמק צר שיוצר תנאי דאייה טובים ומחסה מוצלח. הקונדור היא הציפור המעופפת הגדולה ביותר בעולם. מוטת הכנפיים מגיעה לשלושה וחצי מטרים והמשקל לחמישה ק"ג. הקונדור הוא עוף דורס אוכל נבלות ודואה בגובה רב. כשהוא רואה פגר של חיה הוא יורד אליו ופותח בארוחה. קונדור אחר שרואה אותו יורד אל הפגר גם כן וכך בשרשרת הקונדורים מתאספים.
אחרי שעה וחצי של תצפית על הקונדורים חזרנו לרכב ונסענו חזרה לכיוון צ`יוואי. עצרנו בנקודת תצפית על העמק והקניון. כל הצלע שמולנו הייתה מכוסה טרסות מעובדות כשהמדריך מסביר שהטרסות מאוד עתיקות- בערך 1500 שנים. בין הטרסות ישנה מערכת של תעלות השקיה. בעקבות ניסיון מצטבר במשך שנים, המקומיים למדו שלכל טרסה יש מיקרו-אקלים משלה. ככל שהיא יותר נמוכה אפשר לגדל בה גידולים יותר רגישים לקור. הכי נמוך גדל התירס. אחריו קטניות חיטה , שעורה, תפוחי אדמה, קינואה וקיווצ`ה. החלטנו לוותר על ארוחת צהריים בצ`יוואי וחזרנו ישר לארקיפה ממנה נסענו באוטובוס לילה לנאסקה. מטרתנו ביקור בבית הקברות של נאסקה ובקווי נאסקה המפורסמים.
בבוקר חיכה לנו דודג` עתיק והנהג אמר שבפרייבט הזה יכולים להיכנס שישה אנשים ונהג. לא כל כך האמנו לו אבל כשניסינו ראינו שיש שם מספיק מקום לפחות כמו בפרייבט רגיל לארבעה אנשים. במרחק של 20 דקות נסיעה מנאסקה הגענו לבית הקברות שנמצא באמצע שום מקום. בית הקברות נחפר ושוחזר ע"י ארכיאולוגים. יש בו סככות צל ושמירה 24 שעות. השמירה על האתר חיונית מאוד כי בפרו אין חוק האוסר שוד עתיקות. כל אדם שרוצה לאסוף עתיקות יכול פשוט ללכת ולאסוף אותם מהשטח. בנאסקה יש כ- 40 בתי קברות, רק אחד משומר, מתוחזק ושמור.
קווי הנסקה המסתוריים
תרבות הנאסקה (200 לפנה"ס עד 600 לספירה) הייתה תרבות פרה אינקאית. את המתים שלהם הם קברו בקברים חפורים באדמה מדופנים בלבני בוץ. את כל הגופות חנטו ע"י הוצאת האברים הפנימיים וייבוש של הגופה בתנור. את הגופה המיובשת הלבישו בבגדים וקברו בישיבה כשהפנים פונות מזרחה בהתאם לאמונה שבכיוון זה מגיעים לעולם הבא. יחד עם הגופה קברו גם כלי חרס וזהב לשימוש בעולם הבא...את הכהנים שלא הסתפרו כל חייהם קברו עם שערותיהם.
את הקבר כיסו בקורות ועליהם צמחי תירס, סיבי כותנה ואדמה כך יכלו לפתוח את הקבר ולקבור את כל המשפחה יחד. שודדי העתיקות מחפשים בעיקר את הבגדים שנקברו עם הגופות. את הבגדים , בניגוד לכלי החרס והזהב אי אפשר לזייף או לחקות.
לאחר ארוחת הצהרים נסענו לראות את קווי נאסקה. ניתן לראות אותם בשתי דרכים: בתצפית מהקרקע או בטיסה. למרות שבטיסה אפשר לראות הרבה יותר צורות החלטנו לא לטוס. (מומלץ לא לטוס על קיבה מלאה) נסענו אל המישור בו נמצאים קווי הנאסקה וטיפסנו על גבעה קטנה ממנה יכולנו לראות כמה קווים ומלבנים. הקווים ישרים ונמשכים לאורך מספר קילומטרים, חלקם יותר מ- 50 ק"מ בלי סטייה. את הדיוק המדהים הזה השיגו בעזרת עמודים שבקצה העליון שלהם הייתה מראת כסף מלוטשת. בעזרת המראה סימנו את הכיוון והעמידו ממול עוד עמוד עם מראה. בין שני העמודים מתחו חבל ולאורכו פינו את שכבת האבנים העליונה בצבע חום כהה וחשפו את שכבת הקרקע שמתחת שבצבע בהיר. יש גם דעות שהצורות נעשו ע"י או בהנחיית חוצנים.
השטח של קווי נאסקה סגור לתנועה על הקרקע מכיוון שכל אדם שלא לדבר על כלי רכב שעובר על הקווים מזיז את האבנים והורס אותם. התנועה גורמת גם ליצירת אבק -"פודרה") שעף עם הרוח. קווי נאסקה נשמרים כבר מאות שנים תודות לתנאי מזג האוויר. באזור כמעט ולא יורד גשם - אולי שעתיים בשנה דבר שמונע סחף ושטפונות. בלילה קר בנאסקה ולכן לפנות בוקר מתעבה על הקרקע טל ש"מדביק" את האבק והחול למקומם.
במשך היום השמש מחממת מאוד את הסלעים הכהים ונוצרת "כרית" של אוויר חם בגובה פני הקרקע שמונעת מרוחות להסיע כמויות גדלות של חול ולכסות את הקווים. מערבולות אוויר קטנות שואבות קצת את האבק וכך "מנקות" את המישור. יש בערך 50 צורות שנוצרו ע"י אנשי נאסקה ביניהן צורות של בעלי חיים, צמחים וצורות גיאומטריות. על חלק מהצורות אין ויכוח למה התכוונו היוצרים- קוף, קונדור, לטאה אבל ישנן צורות שניתנות לפרושים, למשל ידיים שנראות גם כמו קקטוס.
נסענו למגדל ומשם ראינו את "הידיים", ה"עץ" ואת שאריות של ה"לטאה" שנחתכה לפני 60 שנה ע"י הכביש פאן אמריקנה Panamericana שחוצה את כל היבשת. גם כיום אפשר לראות את סימני השרשראות של הטרקטורים שעשו את הכביש. חזרנו לנאסקה ומשם נסענו באוטובוס לאיקה. באיקה נסענו ללגונה הוואקצ`ינה Hawacachina שמוקפת בדיונות חול גדולות , קצת מחוץ לעיר עצמה. בלגונה יש שלושה מלונות, שניים שעולים 10 סול ללילה ואחד מפואר מאוד (4 כוכבים) אבל במחיר מצחיק (יחסית) -15 דולר ללילה. אנחנו הלכנו לאחד המלונות הזולים. במלון יש בריכת שחייה קטנה, באר משקאות ומאחוריו דיונת חול ענקית שעליה ניתן לעשות "סקי חולות"- ספורט מסוכן.
בבוקר קמנו ועלינו עם גלשני חול לדיונה. העלייה קשה מאוד, השיפוע חזק ואפשר לשקוע בחול. עלינו עד אמצע הדיונה והתחלנו לגלוש. גלשנו לאט מאוד ולא הבנו איך ספורט כזה יכול להיות מסוכן. ירדנו בחזרה למלון אחרי כמה ניסיונות שם התברר לי שכדי לגלוש מהר צריך למרוח וקס על הגלשן. כבר הייתה שעת צהרים חמה ולכן דחיתי את הגלישה למחרת. עליתי בבוקר עם גלשן ווקס לראש הדיונה, מתחתי היטב את הגלשן וירדתי. המהירות שבה גלשתי הייתה מפחידה. ניסיתי לעצור וכמובן שנפלתי. קמתי והמשכתי לגלוש, כל פעם קטע קצת יותר ארוך. הצלחתי להשתלט טוב על הגלשן ואת הסוף גלשתי רצוף.
