עפתי לתרמילאים

מנפאל לדרג'ילינג - בחזרה להודו

עמדתי ליד הנהר, אחרי הקפיצה, מסתכלת למעלה, בקושי מבינה מה עבר עלי, אבל כולי מלאה באנרגיות, אדרנלין, ואז עמית מסתכל לי בעיניים ושואל: ``עוד אחת?``. רגע, רגע, אני עוצרת לרגע כדי להסביר משהו. אתם חייבים להבין אותי, לא יכולתי לסרב. פשוט לא יכולתי.
אורית
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: מנפאל לדרג'ילינג - בחזרה להודו
Depositphotos/Empty Vectorist

קפיצת בנג'י

אז הנה אני. אחרי מסע ארוך ומפרך מקטמנדו, בירת נפאל, אל דרג`ילינג, אשר שוכנת בצפון-מזרח הודו, במדינת בנגל המערבית. לפני הכל אני חייבת לכם סיפור. את סיפור הבנג`י שלי...
WOW
WOW
WOW
WOW
WOW
WOW
WOW
WOW
WOW
WOW
WOW
WOW
WOW
WOW
WOW
WOW
WOW
WOW
WOW
WOW
....................
מצטערת אבל זה היה אדיר!!!
 לפני הקפיצה הראשונה (וכאן כבר רמזתי ש...), חשבתי לעצמי איך אני הולכת לעשות את זה??? איך אני אקפוץ לתוך האוויר בגובה 160 מטר???... טוב, טוב, אני חייבת להתוודות שרעדתי קצת לפני הקפיצה. טוב, טוב, לא כ"כ קצת אלא רעדתי הרבה. מה לעשות, לא כל יום אתה קם בבוקר ומחליט לקפוץ מגובה של 160 מטר..

הקפיצה הייתה מדהימה. כן, בהחלט, מפחידה מאוד, בהתחלה בכל אופן. ראיתי את כל העולם מסתובב סביבי... עולה, יורד, למעלה, למטה, הצבעים מתערפלים, הכול בבלאגן ואז... ראיתי את עמית (שקפץ לפני) עומד למטה, ליד הנהר ושר "הקב"ה אנחנו אוהבים אותך..." אז מה לעשות? להישאר אדישה? להסתכל עליו כאילו כלום? להתעלם ממנו? אז פשוט הצטרפתי אליו בשירה. הנפתי ידיים באוויר (בעצם הראש שלי היה בשלב הזה כלפי מטה אז הנפתי ידיים כלפי מטה), ושרתי במלוא כוחי. אוי, האדרנלין... כמה טוב יש בו...
ואז הורידו אותי למטה, עמדתי ליד הנהר, מסתכלת למעלה, בקושי מבינה מה עבר עלי, אבל כולי מלאה באנרגיות, אדרנלין, ואז עמית מסתכל לי בעיניים ושואל: "עוד אחת?". רגע, רגע, אני עוצרת לרגע כדי להסביר משהו. אתם חייבים להבין אותי, לא יכולתי לסרב. פשוט לא יכולתי.

 אז טיפסנו למעלה בחזרה (טיפוס מפרך של איזו חצי שעה, תחשבו שצריך לטפס את ה-160 מטר האלו ברגל...). אחרי כשעה כבר ישבתי על הגשר, שוב. דיברתי למצלמת וידאו שתיעדה את הכול, שוב. קשרו את הרגליים שלי, שוב, והכינו אותי לנורא מכל (טוב, עכשיו באמת הגזמתי). דווקא הפעם הייתי בהרבה יותר רגועה, ידעתי למה אני הולכת (או יותר נכון - קופצת), סמכתי על החבל שיחזיק אותי ואת עשרת הק"ג שהתווספו אלי בטיול. הקיצר, קפצתי שוב, אך הפעם זה היה שונה. הפעם הפנים שלי (משום מה) היו לכיוון המדריך, לכיוון הגשר, והגב שלי היה לכיוון הקפיצה. כן, כן, המדריך החליט שיהיה משעמם לקפוץ שוב את אותה הקפיצה אז הוא גיוון על חשבוני. אין מה להגיד, הקפיצה השנייה הייתה בהרבה יותר טובה מהראשונה. קודם כל הייתי יותר רגועה ונינוחה לקראתה ודבר שני, מסתבר שהרבה יותר כיף לקפוץ אחורה. האמת היא שלא קופצים אלא פשוט שמים ידיים על החזה, ונותנים לגוף ליפול למטה מכוח המשיכה. הפעם היה זה תורי לנחות על הקרקע, להסתכל לעמית בעיניים ולשאול: "עוד אחת?", והתשובה לא איחרה לבוא: "כן". עלינו למעלה מהר ככל שיכולנו כדי לבקש עוד קפיצה אך בזמן הזה המדריכים פירקו כבר את העמדה וסירבו לקפיצה נוספת... בפעם הבאה.

לתחילת הכתבה

דרג'ילינג

אז לאחר הרפטינג וקפיצות הבנג`י הוחלט לעזוב את נפאל לטובת מדינת סיקים. כשעברנו את הגבול בחזרה להודו הגיעה לאוזננו השמועה שה"דלאי למה" נמצא בדרג`ילינג לשבוע הרצאות. אז החלטנו לקפוץ לבקר אותו שם, ולדחות את הביקור בסיקים ליותר מאוחר.

דרג`ילינג, זו עיירה קטנה בצפון-מזרח הודו. אומרים שהנופים בדרג`ילינג הם עוצרי נשימה אבל אנחנו הגענו לפה הרבה אחרי סוף העונה ולכן חורף פה, וערפל כבד, ולא ממש רואים את הנופים. נו, טוב, כנראה נצטרך לחזור לפה כי גם לטרק באזור זה לא ממש הגיוני. בעיר עצמה הטמפרטורה היא 3-7 מעלות, אז מה נראה לכם הטמפרטורה בהרים??? קקקקקקקקקרררררררררר.

בזכות העובדה ש"הדלאי למה" פה, הגיעו לעיירה מלא תיירים הודיים מבנגל המערבית, ביהר והאזור. אבל תיירות ישראלית בשפל המדרגה פה. יש פה בסך הכול חמישה ישראלים כולל אותי ואת עמית. מה לעשות, האמת היא שעכשיו רוב החבר`ה נמצאים בדרום ובגואה, שמש, ים, חופים, ביקיני... אז, אני פה, עטופה במיליון שכבות של בגדים, או יותר נכון בכל הבגדים שיש לי. גם בלילה וגם ביום.
ו... מבסוטה.
אוהבת אתכם.
 בבה העז המעופפת (כינוי נוסף שהגיע בעקבות קפיצת הבנגי`)

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על אסיה