הקדמה
לברצלונה הגעתי בערב אחד עם תיק גב גדול, בלי שום מטרה מוגדרת, אך אחרי שלוש דקות, על אף העייפות והתיק הכבד, היה לי ברור שאת העיר הזאת לא אוכל לעזוב בקלות. כבר במבט ראשון הכול נראה לי קסום - הבניינים היפהפיים, הפלאזות הגדולות והקטנות, הרחובות ההומים תמיד, אין-סוף המסעדות, בתי הקפה, הברים, אבל יותר מכול האווירה היא זו ששבתה אותי. השילוב בין עיר נמל ים תיכונית, צבעונית ותוססת, ובין האווירה האירופית התרבותית והמעונבת, יוצר בברצלונה כור היתוך מיוחד במינו ומלא אנרגיות חיוביות, סטייל ושיק. יש לברצלונה עבר מפואר אבל לרגע היא לא מפסיקה לחשוב על העתיד, ובין שני אלה היא חיה את ההווה בלי חשבון. ההתאהבות שלי בעיר הזאת הייתה מידית, ועם הזמן היא רק הלכה והעמיקה.
לתחילת הכתבה
מידע כללי
הספרדים ידועים כאנשי משפחה, חברה ובילויים, הרבה בילויים. אצל הברצלונאים, שדואגים תמיד להבדיל את עצמם מן הספרדים ובצדק, יש ממד נוסף, התאווה לתרבות. אמנם גם חשיבות הקריירה נמצאת במיקום גבוה, בעיקר אצל הדור הצעיר, אבל בסך הכול האנרגיות שיש בעיר הזאת לא באות ממרדף החיים אלא מהרצון ליהנות מהם כמה שיותר. ברצולנה מחשיבה את עצמה למטרופולין קוסמופוליטי, והיא אכן מלאה במהגרים, כולל ספרדים שנדדו לכאן ממחוזות אחרים של ספרד שבאו בעקבות שגשוגה של העיר. הקטלונים תולים הצלחה זו בחריצותם, בפיקחותם ובחוש העסקים המפותח שלהם, אשר בולט יחסית לשאר תושבי ספרד. קיים הבדל בין האופי הספרדי הכללי המאופיין כאופי ים תיכוני חמים, רעשני וקצת בטלן, לבין אופיים של הקטלונים שהם הרבה יותר אירופים, על כל המשתמע מכך.
המזג החם של ברצלונה מתבטא לא רק באווירה, אלא גם באקלים. ברצלונה היא עיר חמה כמעט כמו תל אביב, ומשום שגם היא יושבת לחוף הים הלחות בקיץ חוגגת. אבל, כמו בשאר ערי אירופה, קשה למצוא כאן מזגנים, מה שמוביל אותנו לסיבה העיקרית להמצאת הסייסטה, מנוחת הצהריים הקדושה. זוהי מציאות יומיומית של רוב רובם של אזרחי העיר, אם כי היום האזור שבו נמצאים התיירים פתוח ברובו גם בשעות הסייסטה.
מחוץ לאזור התיירותי נסגרים כל בתי העסק והחנויות לפחות לשעה אם לא לשעתיים-שלוש, ובעליהם הולכים הביתה או לבר הקרוב כדי לסעוד ארוחת צהריים דשנה המלווה בכוס יין או בירה (אחת לפחות). ואחר כך, איך תוכלו להאשים אותם שהם צריכים מנוחה קצרה או ארוכה בשביל להתאושש ולחזור לעבודה.
בכלל, הזמן הברצלוני פועל באופן מאוד שונה מזה שלנו. היום מתחיל שם בין תשע לעשר בבוקר, ומיד תבינו איך זה שהם לא הצליחו לקום קודם. עובדים כמה שעות אבל גם העבודה הזאת מתבצעת בקצב אטי, ויעילות זה לא שם המשחק פה, אלא חביבות. תוכלו להיתקל בתופעה באופן הברור ביותר בכל אחד מהתורים שבחנויות בעיר. עבורכם יהיה זה תרגיל נפלא בטיפוח הסבלנות. אחרי כמה שעות של עבודה אטית אך נעימה יוצאים לסייסטה. בזמן ארוחת הצהריים מוצע כמעט בכל מסעדה בעיר "מנו דל דיה" (Menu del dia) - ארוחת צהריים הכוללת שלוש מנות וגם כוס שתייה (כוהלית כמובן). אחר כך תבוא המנוחה שתסתיים בסביבות השעה חמש,
אז שוב ייפתחו העסקים, והפעם לפחות עד שמונה אם לא תשע או עשר בערב. ארוחת הערב, שגם לה מקום של כבוד, לא תתקיים לפני תשע ו"צפונה", ובעצם יהיה לכם די קשה למצוא מסעדה שתגיש לכם ארוחת ערב כבר בשמונה. אך גם לכך מצאו הברצלונאים פתרון - כשעתיים לפני ארוחת הצהריים והערב נפתחים הברים של הטפאס (Tapas bar). הטפאס - מעין מתאבנים - הם סוגי מאכלים, תבשילים וממרחים על פרוסות לחם שנועדו לחדד את התאבון לפני הארוחה. אם נתקלתם בגירסה הבאסקית של הטפאס, תמצאו את עצמכם מול בר גדוש בצלחות מלאות בטפאס קטנים וחינניים, המוגשים על פרוסת בגט. יוצעו שם הרבה פירות ים, דגים, נקניקיות שונות ושאר הפתעות. המכנה המשותף לכולם הוא הקיסם התקוע בהם. את הקיסמים אתם צריכים לשמור כי בסוף תשלמו על פי מספרם.
עם הלילה באים הבילויים. המקדימים יצאו כבר בסביבות השעה אחת עשרה, אבל גם שתיים לפנות בוקר היא שעה לגיטימית ביותר ליציאה. בילוי אמיתי יכלול ביקור בלפחות שני ברים אם לא יותר. חלק גדול מהכיף הוא לשתות כל כוסית במקום אחר, או ללכת "לתדלק" באיזה דאנס בר לפני הדיסקוטק. ההומואים הרבים שקבעו את משכנם בברצלונה הביאו לכך שיש מגוון עצום ואיכותי של מקומות בילוי המיועדים לקהל זה. גם לבנות המין היפה שבין הקוראים כדאי לבקר בהם (אם יכניסו אתכן), ולו כדי לראות איך גבר יכול להיראות אם הוא רק רוצה... כל ההילולה הזאת נמשכת עד שהציפורים מתחילות לצייץ ושמש גדולה עומדת בשמים. בברצלונה הבנתי את הקשר שבין היסטוריה ותרבות. לכל בניין, לכל שף במסעדה ולכל ברצלונאי יש זיקה מידית אל ההיסטוריה והתרבות שלהם, ההופכת את הביקור למרתק יותר ומשמעותי יותר. יש דברים שלפעמים צריך ללמוד רחוק מהבית, וזהו השיעור שברצלונה נתנה לי.
כתבה: מיכל בר-נר
