עפתי לתרמילאים

מלודז` המוזנחת לקראקוב המעטירה

נוסעים מלודז` לקראקוב עם עצירה בצ`נסטוחובה, מקום מגוריו של אבי סבו של אהוד. מגיעים לקראקוב ויוצאים במכונית לתור את מרכז העיר העתיקה. יורד גשם וצריך מטריות כל הזמן. מגיעים לשוק המרתק והגדול במרכז הכיכר העירונית, הסוקוניצה. זהו מבנה גבוה בלבן ובחום, שתרגום שמו - שוק הבדים, והוא נבנה בסגנון גותי במאה ה-14 וחודש בסגנון הרנסאנס המאה ה-16.
אהוד בן עזר והדסה וישליצקי
|
שמור לעצמי
תמונה ראשית עבור: מלודז` המוזנחת לקראקוב המעטירה
© איתמר ברק

אל צ'נסטחובה

18.5.05. יום רביעי. לודז`-קראקוב. [תכנון ראשוני: לודז`-אושוויץ, 217 ק"מ. אושוויץ-קראקוב, 63 ק"מ]. לילה 1 קראקוב. מקצרים כאמור ביום את שהותנו בלודז`, ורק מפסידים למרבה הצער את מוזיאון פוזננסקי, שנפתח בימי רביעי רק בשתים-עשרה בצהריים, ומתוך הצצה-בלבד מאולם המבוא הוא מרשים מאוד ומשדר עושר ואיתנות יהודית בת דורות רבים. אין עוד ארמון כמוהו בלודז`, וכאשר מקיפים אותו מצדדים אתה נדהם למראה השטח העצום שעליו ניצבים המבנים גבוהי הקומות, העשויים לבנים אדמדמות והריקים, של מפעלי הטקסטיל שכבר אינם קיימים זה עשרות בשנים, על חלק מהם בונים מחדש ולא בדיוק משמרים את האופי האדריכלי של סוף המאה ה-19 שבה נבנו. ממול לארמון והלאה, מול בתי-החרושת הריקים -; קיים עדיין רובע מגורים שלם ששימש את פועליו של פוזננסקי, פולנים ויהודים כאחד, ובו עדיין גרים אנשים כפי שגרו בבתים לפני כמאה שנים ואולי יותר.

מרבית היום עוברת עלינו בנסיעה, ובגשם. גם תיקוני הדרכים הרבים גורמים לאיטיות. אני מנמנם. מתעורר בגשם בצ`נסטחובה. כאן גר אבי-סבי יוסף ליפסקי ואצלו שהתה אימי עם אחותה הגדולה ממנה, רבקה, בשנות מלחמת העולם הראשונה. יש תמונה של אמי הילדה עומדת לידו והוא, בעל זקן כסוף ארוך, מלמד אותה לקרוא. כאן גם הבסיליקה המפורסמת שנבנתה בשנת 1690 ובתוכה קפלה גותית מפוארת וכן התמונה המפורסמת והמקודשת ביותר בעולם הנוצרי הפולני -; "המדונה השחורה", שאלפי העולים אליה לרגל מאמינים שצוירה בידי השליח לוקאס אך למעשה צייר אותה אמן איטלקי בלתי-ידוע במאה ה-14. ואולם מזג האוויר אינו מאפשר לנו חיפושים רבים, והעיר גם נראית מאוד לא מעניינת, לפחות החלק שבו עברנו, ואנחנו ממשיכים בדרך. לפני קראקוב עוצרים לארוחה קלה במסעדה ליד תחנת-דלק. מרק עדשים ותפוחי-אדמה סמיך מאוד וכלל לא רע.

מגיעים למלון נובוטל ברונוביצ`ה, קצת מחוץ לעיר בכיוון צפון-מערב. מתברר שאין אף חדר פנוי. למחרת יתברר לנו שרוב החדרים היו תפוסים בידי קציני צה"ל ומשטרת ישראל. ואכן, יהודי כבד-בשר וקשיש הוציא למונית עמוד של נואמים. היה כנראה טקס לאנשי הצבא והמשטרה שלנו במלון, אולי עם יהודים מקומיים. מפנים אותנו להוטל ונדה הסמוך, ושם מסדרים לנו סוויטה, שני חדרים עם שירותים משותפים ביותר ממאה דולר לזוג עם ארוחת-בוקר, אבל במלון אחר -; ופשוט אין ברירה. נוסעים לשם. המלון יפה וקטן מאוד, "ארט הוטל נייבייסקי", ממש על גדת הוויסלה. מהעבר השני רואים את הוואוול, המבצר והארמון. מסדרים קצת את החפצים, בחדר של יגאל והדסה יש מחשב מחובר לאינטרנט אבל בלי יכולת לקרוא עברית. בכל זאת הוא גולש קצת לבדוק את הדואר האלקטרוני שלו.

לתחילת הכתבה

העיר העתיקה

יוצאים במכונית לתור את מרכז העיר העתיקה. יורד גשם וצריך מטריות כל הזמן. יגאל מוצא חנייה ספק חוקית, כי במרכז יש בקושי חנייה אפילו לתושבי העיר. מגיעים לשוק המרתק והגדול במרכז הכיכר העירונית, הסוקוניצה. זהו מבנה גבוה בלבן ובחום, שתרגום שמו -; שוק הבדים, והוא נבנה בסגנון גותי במאה ה-14 וחודש בסגנון הרנסאנס המאה ה-16 ומאז שמר על תפקידו הראשון ואופיו לא השתנה. אורכו כמאה מטר, שדרת עמודים מקיפה אותו, ובעשרות חנויותיו הקטנות מוכרים עבודות-יד מעץ, תכשיטים, עבודות רקמה על מפות ומפיות, ועוד חפצים מחפצים שונים.

 מושכות את הלב בובות-העץ הצבועות של הכליזמרים, שכולם בסגנון יהודי, ומדי שנה גם נערך ברובע קאז`ימייז` פסטיבל של כליזמרים. ואולם נאמרו לי על הבובות הללו שני דברים מנוגדים. האחד, שהפולנים רואים אותן כחלק אותנטי מן הפולקלור שלהם, לאו-דווקא יהודי. וההתרשמות השנייה, שאלה הן בובות "אנטישמיות" כי הן מציגות את היהודים בתור קאריקטורות נלעגות. לי שני הדברים נראים כלא-נכונים.

הכיכר מוצפת אור ומלאה אנשים ושמחה. האורות הם סיפור לעצמו. כל בניין מואר בצורה אחרת ולעיתים בצבע אחר, ועל גג הבניין הארוך, הגבוה והעתיק של הסוקוניצה שבמרכז -; מתנהלת תצוגת אורות צבעוניים מתחלפים שמשנה את תפאורתו במחזוריות קבועה ומרתקת. יהודית קונה מפיות-בד רקומות. אני מסתכל על הפולניות מהזן הקראקובסקאי. ההתרשמות הראשונית מקראקוב שהיא באמת העיר היפה ביותר שראינו בפולניה ונכון מה שמספרים עליה, שאסור להחמיץ את הביקור בה.

עוד לפני הכניסה לסוקוניצה אנחנו מתרשמים מכנסית מריה הקדושה או מרים הבתולה הקדושה, הנקראת בפולנית באסיליקה מאריאצ`קה, נבנתה במאה ה-14, והיא בעלת שני צריחים לא-דומים שבעיניי גם לא שווים בגובהם, אם כי במדריך רוזמרין מסופר אחרת. שני אחים עסקו במלאכת הבניין של הכנסיה. יום אחד פרץ ריב ביניהם ואחד קם על אחיו והרגו נפש. המגדל שהוא עסק בבנייתו צמח מעצמו והשתווה לגובהו של המגדל שבנה האח הרוצח. עובדה -; שני המגדלים שווים בגובהם. מהמגדל משמיעים בכל שעה תקיעת חצוצרה יפה, ובכל שעה היא נשמעת מכיוון אחר. גם מנהג זה מיוסד על סיפור: בעת התקפת הטטרים על העיר, היה נער עם חצוצרה מזהיר מפני האויב הקרב.

 תקיעתו נקטעה מחץ שפילח את גרונו. מאז מנציחה העיר את התקיעה ההיא. חצוצרן יוצא מאחד הצריחים ותוקע תקיעה קטועה אחת לכל אחת מרוחות השמיים. היא הפכה גם לאות הרדיו של קראקוב, ובחצות היום משמיעות אותו כל תחנות-הרדיו ברחבי פולניה. אני עצמי מאוד התאכזבתי מתקיעת החצוצרה. בקושי נפתח איזה חלון במרומי המגדל, בקושי רואים רק את החצוצרה, בעיקר מאחורי החלון, ובקושי שומעים אותה.

במרכז הכיכר ניצב פסלו של מיצקביץ`. נאמר כי הגרמנים פרקוהו והעבירוהו לגרמניה בתקופת מלחמת העולם השנייה, ורק בשנת 1957, לאחר משא-ומתן ממושך, הוא הוחזר למקומו וכיום הוא מוקד משיכה לתיירים ונקודת מפגש לנוער המקומי. אנחנו מנסים למצוא מקום במסעדת השמאלץ [השמאואץ] שבה סעדו הדסה ויגאל לפני שלוש שנים. תפוס. צריך להזמין יום-יומיים קודם ואנחנו כבר מזמינים. ולבסוף חוזרים למלון -; לאחר שכבר עברנו בו פעם אחת מאז צאתנו כדי לכבות את הנר הבוער נגד ריחות רעים שהשארנו בנוחיות המשותפת, ולאחר שגם שוטטנו באזור של קאז`ימייז` [השם הזה, שנגזר משם המלך קאז`ימיר, מופיע במקומות שונים בכתיב שונה, וכך גם כאן] ולא הצלחנו למצוא בלילה את מלון "אסתר" ואת הכיכר שבה נמצא בית-הכנסת של הרמ"א.

בין היתר עברנו בלב העיר העתיקה ליד חצר של כנסיה שבה דולקים עשרות אם לא מאות נרות. לנרות כאן יש קופסה מיוחדת עם מכסה וחור למעלה, מפני הרוח והגשם. עשרות אנשים מדליקים עוד ועוד נרות, וקשה היה לנו להבין את פשר המחזה. מתברר שבמלון עצמו יש מסעדת איכות "ארט הוטל נייבייסקי", "מלון האמנות הכחול", הפתוחה עד עשר בערב. היא נמצאת למטה, בקומת המרתף, מרוהטת בצורה מרשימה, כמו גם הריהוט המבורזל למעלה, שהוא ממש מדהים וחד-פעמי. אני מזמין כבד אווז (פואה גרה) שמוגש קצת יבש מדי ובלי צנימים, רק עם הלחמניות הכלליות שמוגשות לשולחן. אחר-כך חמיצת סלק חמה ומעולה עם כיסונים. ובסוף קרפ עם ליקר גרנד מארינייה.

 יהודית לוקחת מנה ראשונה ואחר-כך טבעות פילה עגל. יחד עם בירה גדולה וקטנה. הבירות המקומיות טעימות מאוד ובכל עיר יש להן שם אחר -; משלמים משהו כמו 120 זלוטי שהם כשמונים שקל לאדם, והבישול מעולה. חיכינו די זמן לכל מנה עד שהוכנה עבורנו בנפרד. המטבח הפולני שאנחנו פוגשים במסענו הוא טעים מאוד וזול בצורה מפתיעה, מחוץ לאותה מסעדה פלצנית שאליה סחבה אותנו אווה בווארשה. הולכים עייפים מאוד לישון בחדר הקטן והצר יחסית. שינה לא רצופה. אני הולך לבית השימוש פעמים אחדות בלילה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה

כתבות מומלצות עבורך על פולין