התחלת הטיול - ניירובי

אנחנו הגענו לניירובי בבוקר, בערך בשש וחצי. כמובן שלקחנו את עצמנו מהאוטובוס עליו באנו מאוגנדה (בנסיעת אימים של לילה שלם), והכנסנו את עצמנו ישר למונית שתיקח אותנו לאכסניה. בכל זאת שמענו -; ניירובי, לא מתעסקים. הגענו ל -; Upper Hill Camp Site , אכסניה מעולה מעט מחוץ למרכז העיר, בערך רבע שעה הליכה מהרחוב הראשי. באפר היל, תוכלו למצוא הכול, ממים חמים במקלחות דרך דורמס, חדרים, ובנדות בחצר ועד לרחבת קמפינג נהדרת. במקום פאב, מסעדה וכספת לשמירת דברי ערך, והוא תחת אבטחה 24 שעות ביממה. לבד מזאת האווירה במקום כייפית מאוד והוא מנקז אליו את רוב התרמילאים שמגיעים לניירובי, כך שתוכלו למצוא שותפים או מידע בקלות. המחירים סבירים בהחלט. www.upperhillcampsite.com.

 ניירובי עיר ענקית, חיה, תוססת, מודרנית אך בל נשכח - מעט מסוכנת. בניירובי צריכים להיות ערניים אך שימוש בהגיון בריא ובכמה כללים פשוטים ימנע בדרך כלל עוגמת נפש. דבר ראשון, אל תצאו לעיר עם יותר ממה שאתם צריכים עליכם. הצניעו את רכושכם, וחלקו את כספכם במקומות שונים על הגוף ולא בתיק. אל תשתמשו במצלמה או תוציאו כמויות גדולות של מזומנים בשווקים, באמצע הרחוב ובכלל באזורים הומי אדם. אל תראו אבודים. אל תתפתו להיכנס למקומות שלא הייתם נכנסים אליהם בכל מקרה. היו ערניים כל הזמן ובשום אופן אל תסתובבו בעיר בלילה. אם תשמרו על הכללים האלו סביר להניח שאחרי תקופה לא תבינו למה הזהירו אתכם בכלל. אלו הנשדדים בניירובי ובאפריקה בכלל הם אלו "שמבקשים את זה". אם לא תראו שכדאי לשדוד אתכם ולא תהיו מטרה תוכלו להימנע מכל חוויה כזו.

בכל מקרה, ניירובי היא המקום לסדר דברים. קניות, השלמת ציוד, תכנון הטיול וארגון נסיעות וטיסות, משלוח דואר וחבילות או כל דבר אחר -; יש מצב שהייתם צריכים לחכות עד לפה, ויש מצב שאם לא תעשו את זה פה אז כבר תחכו לארץ. זה לא שאי אפשר לעשות את כל הדברים האלו במקומות אחרים, אבל פה זה יותר פשוט, נוח ובטוח.

בניירובי רשת חנויות גדולה שנקראת Nakumat ופזורה בכל העיר בגדלים שונים -; כלבו/סופר מרקט שאפשר למצוא בו הכול. את החנויות אפשר למצוא בכל עיר גדולה בקניה. חוץ מזה לאורך הרחובות קנייתה ו -; מוי קיימות אינספור חנויות בהן ניתן למצוא הכול, וכמובן כל משרדי חברות הספארי, בנקים וצ`יינג`. כספומט תוכלו למצוא באחד משלושת סניפי Barckley`s במרכז העיר, או בסניפים שבשדה התעופה, והשכונות הגדולות. ציוד קמפינג ניתן למצוא בחנות הנמצאת במרכז יה -;יה (ya -;ya center) ברובע הרלינגהם. ציוד בסיסי במחירים דומים לארץ, אל תסתמכו על זה, אבל זו אופציה טובה אם נתקעתם (אופציה יחידה בעצם). בחנות מקבלים כרטיסי אשראי.

שווקים -; השוק העירוני במרכז העיר ניתן למצוא בו הכול אך כמו כל דבר בקניה כדאי להתמקח - והרבה. שוק המסאי מתקיים שלוש פעמים בשבוע, בכל פעם באזור אחר. השוק של יום שלישי הוא הזול ביותר והמגוון ביותר, אך שימרו על כל דבר ערך שתביאו איתכם לשם וטוב תעשו אם לא תביאו כלום חוץ מכסף. ביום שישי השוק מתקיים באור הווילג` -; שכונה של עשירים, כך שהמחיר ההתחלתי מעט יותר גבוה אך בעזרת סבלנות ומיקוח תגיעו בסוף לאותם מחירים. בשוק המסאי ניתן לקנות את כל סוגי המזכרות, מתנות ועבודות יד שאפשר לרצות. אגב, אם אתם ממשיכים לאוגנדה, טנזניה או אתיופיה, אל תחכו עם הקניות. בכל מקום אחר זה הרבה יותר יקר בעיקר בטנזניה וזנזיבר ותמיד תראו את אותם הדברים.

לתחילת הכתבה

ספארי בשמורות מסאי מארה ואגם נאקורו

אבל לא בשביל ניירובי באנו לקניה, ואחרי יומיים של התארגנות יצאנו החלטנו שזה הזמן לצאת לספארי -; גולת הכותרת של המדינה המגוונת הזו. בכל סיבוב בעיר יקפצו עליכם מיליון סוכנים של חברות ספארי. לא תמיד צריך לחשוש מהם אך אם תלכו איתם, ודואו כי מדובר בחברה מאורגנת ולא בחאפרים (וכאלה לא חסרים). גם באפר היל יש משרדים של חברת ספארי בשם Prime Time אבל בכל מקרה כדאי לבדוק, להשוות מחירים וכמובן להתמקח. אנחנו יצאנו עם חברת Amicabre שלמרות מה שקרה לנו בהמשך, ונגיע גם לזה, נחשבת לאחת החברות הטובות ביותר בשוק. חברה טובה נוספת היא Sena.

 התכנון שלנו היה לארבעה ימי ספארי מתוכם שלושה באזור המסאי מארה ואחד באגם נקורו, וביקשנו שבסוף יורידו אותנו בעיירה נייבשה כדי שנוכל לבקר באגם נייבשה באופן עצמאי ואת שמורת "שער הגהנום". בבוקר היציאה אספו אותנו מהאכסניה, ונסענו למשרדי החברה במרכז העיר להתארגנות. בערך בשעה 10:00 בבוקר יצאנו לכיוון המסאי מארה ליום הראשון שהוא ברובו נסיעה. אם מגיעים מוקדם יש אפשרות לצאת לשמורה כבר בערב לסיבוב קצר, אך נדיר שזה קורה.

הדרך למארה היא הגרועה בעולם, מדובר בנסיעה קופצנית ופרועה בדרך לא דרך ותתכוננו לאכול אבק. בינינו לבין עצמנו אנחנו קוראים לנסיעות האלו "Road Rafting". הגענו למחנה בערב, קיימות שתי רמות לספארי -; לודג`, שזה יקר מאד, וקמפינג שמתחלק לשניים -; או באוהל פשוט על שק"ש או באוהל סיירים מרווח על מיטה. אם תצאו לקמפינג ודאו עם החברה שאתם מקבלים אוהל עם מיטה זה בד"כ אותו המחיר. ואם אנחנו כבר מדברים על מחירים -; ספארי בקניה עולה בין 65 -; 95 $ ליום ספארי כולל הכול חוץ ממים. המחיר תלוי בחברה, בעונה ובכושר המיקוח שלכם. אנחנו יצאנו בעונה החמה ביותר ב 75$. חברים שפגשנו שילמו 70$ עם חברה אחרת. זוג הולנדים שהיו איתנו ברכב שילמו על אותו דבר 90$. רוב החברות נותנות הנחות סטודנט ותתמקחו על גודל ההנחה -; זה צריך להיות בין 10 -; 20 $ ליום (הנחת הסטודנט לא נובעת מטוב ליבם של בעלי החברות, אלא מעלות הכניסה לפארק המופחתת לסטודנטים).

 בכל מקרה, לאחר הלילה הראשון יצאנו בסביבות שבע בבוקר ליום הראשון בשמורה. כבר אחרי חצי שעה מצאנו את האריות, להקה ענקית של לביאות עם גורים. אחרי שכולם צילמו ונהנו המשכנו וכך הסתובבנו כל היום בפארק, צפינו בג`ירפות המסאי המדהימות בעדרים עצומים של גנו וזברה. באנו בעיצומה של הנדידה הגדולה בה חוצים עדרי הגנו והזברה את נהר המארה מטנזניה לקניה ובעקבותיהם הטורפים. הנדידה מתרחשת פעמיים בשנה לשני הכיוונים אך יש אומרים שהיא לעולם לא נגמרת ופשוט יש לה נקודות שיא. כך או כך ראינו המון חיות, עופות דורסים, פילים, צ`יטות, בפאלו, היפו, אנטילופות, מה שרק תרצו. חזרנו למחנה בשש בערב מאוד מרוצים ועם שני כרטיסי זיכרון מלאים במצלמה.

לפני שחזרנו למחנה עברנו באחד הכפרים של שבט המסאי. שם קיימת האפשרות להיכנס לכפר ולראות את תרבות המסאי תמורת תשלום. אני חייב לומר לכם שהריקודים והטקסים אותם תראו הם הצגה ברורה לתיירים ונראים מעט מגוחכים. אבל כשמבינים את ההיסטוריה של המסאי הסיפור הופך להיות קצת עצוב. שבט המסאי, כמו הרבה שבטים אחרים במזרח אפריקה ובאפריקה בכלל, היה בעברו שבט של לוחמים, ציידים, ורועי בקר. עם התפתחות השלטון הלבן באפריקה החל דיכוי השבטים הנרחב שכלל בתוכו ריכוז לשמורות (בדומה לאינדיאנים) וכמובן, בימי השלטון הערבי, סחר בעבדים. עם התמסדות השלטון במדינות, והחלת חוקי שמירת הטבע על חיי הבר, נאסר על בני השבט לצוד, ועם אובדן הצורך בלחימה, התנוונו כישורי הלחימה של השבט ונעלמו. ברובו מתקיים היום שבט המסאי מרעיית בקר, אך הכפרים הקרובים למה שהתפתח והפך להיות אטרקציה תיירותית למדו מהר מאוד את עסקי התיירות ועוסקים בנוסף בהצגות לתיירים ומכירת תכשיטים, עבודות בעץ, ומזכרות. אם תלכו לכפר תוכלו לחזות בריקודים שבעבר היו חלק ממסורת השבט אך היום מבוצעים אך ורק לתיירים, יראו לכם איך מדליקים אש במקלות (למרות שלכולם יש שם מצית) ויספרו לכם איך בני השבט הצעירים צדים אריות כחלק מהיותם לגברים, למרות שציד האריות אינו חוקי בעליל (אנשי השבט עוד הורגים אריות שתוקפים את הבקר אך באופן נדיר מאוד). התייחסו לביקור בכפר כאל חוויה לימודית שתראה לכם לאן התגלגלו האנשים הגאים האלו ומה רבה מצוקתם. אם תרצו לקנות מזכרות לפעמים יותר זול בכפר -; לאחר מיקוח כמובן, מאשר בכל מקום אחר. גם על מחיר הכניסה לכפר כדאי להתמקח אך זיכרו שבימים אלו לאחר שסורסו מכל עיסוקיהם, זוהי פרנסתם העיקרית.

בכל מקרה, לאחר עוד שנת לילה מעולה, יצאנו לספארי בוקר מוקדם ביומו השלישי של הספארי. בשעות הבוקר יש את הסיכוי הטוב ביותר, שגם הוא אינו גדול במיוחד לראות את הטורפים בפעולה. אנחנו לא ראינו אותם צדים, אבל תפסנו את האריות בשעת ארוחת הבוקר. מי שלא ראה להקת אריות מתענגת על גנו שתפסו לא ראה תאוות בשרים מימיו. מחזה נפלא ובהחלט אחת מגולות הכותרת בטיול שלנו. בצהריים התקפלנו, ויצאנו בנסיעה לכיוון נקורו (Nakuru), נסיעה של כ6 שעות צפון מערבה למארה. הגענו בערב לעיר נקורו עצמה והשתכנו במלון נחמד שסידרו לנו מחברת הספארי בשם Waterbuck Hotel. מלון מאוד מומלץ, נקי, מסודר ועם מים חמים שזה בהחלט כיף אחרי המקלחות הקרות במארה, וערימות האבק שאכלנו בשלושת הימים האחרונים, למרות שהוא קצת יקר (אצלנו הוא היה כלול במחיר).

את הספארי באגם נקורו אפשר לעשות גם עצמאית: אשפזו עצמכם בכל מלון בעיר ובקשו שיארגנו לכם נהג עם רכב לסיור בשמורה. תצטרכו לשלם את מחיר הרכב, מחיר הכניסה לרכב לשמורה, דמי הכניסה של הנהג ושל עצמכם. או שתשכירו רכב ותכנסו לשמורה לבד. בכניסה לשמורה יש קמפינג נחמד מאוד, תוכלו להקים שם אוהל ולחפש בבוקר שלמחרת קבוצה עצמאית אחרת שתסכים שתיכנסו איתם תמורת חלוקה בעלויות בלבד (אגב, מאוד מקובל כשלוקחים טרמפים באפריקה להשתתף בעלויות הדלק).

 אנחנו יצאנו בבוקר מוקדם לאגם ובאנו על שכרנו כמעט מיד. האגם מדהים, אלפי פלמינגו מכסים אותו בגוונים של ורוד, והיער המקיף אותו יפיפה. ממש לאחר שנכנסנו לשמורה ראינו את הנמר. לראות נמרים זה לא קל בכלל אף על פי שבדרך כלל אם עושים כמה ימים של ספארי רואים נמר לפחות באחד מהם. הנמרים הם חיות בודדות שצדות בלילה ומבלות את היום בעיקר על העצים שם לא יוכלו להקות של צבועים או תנים לגנוב את טרפם. לכן קשה מאוד להבחין בהם וגם אם כן, אז על העץ וממרחק. אנחנו ראינו אותו על השביל! הוא פשוט הלך לו לאיטו לצד הרכב שלנו ונראה מאוד עצבני, כנראה שעבר לילה של ציד ללא הצלחה, וכך הסתובב לידנו כשתי דקות ונעלם לו אל היער. חיה מדהימה, אצילית ומרשימה. המשכנו בדרכנו וראינו את כל מגוון החיות ומקרוב. שני הדברים הבולטים ביותר בשמורה הם הפלמינגו המדהימים, והקרנפים הלבנים. חיות מדהימות הקרנפים, כשהם עומדים הם ממש נראים כמו פסלים בגבס.

כאן התחילו הדברים להשתבש - ביקשנו מהנהג שלנו שייקח אותנו לשפת האגם כדי שנוכל לראות את הפלמינגו מקרוב, ויש שביל שבו נוסעים כולם לצורך כך, אבל הנהג שלנו יודע יותר טוב. הוא בחר שביל שייקח לו פחות זמן להגיע כי כבר נשארה לנו רק עוד שעה עד שהיינו צריכים לצאת בדרכנו חזרה והוא עוד היה צריך לנסוע לשמורת אמבוסלי שבצדה השני של המדינה עם שתי בחורות סיניות שהיו איתנו. מה שהוא לא ידע זה שהבוץ טובעני בחלק הזה של האגם וכך מצאנו עצמנו תקועים עד מעל לגלגלים. כל מה שעשינו כדי לחלץ את הרכב לא עזר, עד שהגיע לעזרתנו אחת ממשאיות הספארי הגדולות ועליה 15 מטיילים שדחפו כולם ביחד וחילצו אותנו מהבוץ. עכשיו, אחרי שהיינו שעה בבוץ (אבל לפחות ראינו את הפלמינגו מקרוב), הנהג שלנו ממש מיהר, והתחיל לנסוע כמו משוגע לכיוון היציאה מהשמורה. בשמורות מהירות הנסיעה המותרת היא 30 קמ"ש, וחוק נוסף קובע כי לכל רכב מותר לעצור בכל מקום בשמורה על השביל אם בכדי לאפשר צילום או אם בכדי לתת לחיות לעבור. כך יצא שלאחר שלקחנו סיבוב בקצת יותר מ 80 קמ"ש נכנסנו במשאית שאך דקות קודם לכן עזרה לנו להיחלץ מהבוץ, ועמדה כדי לאפשר לתיירים שעליה לצלם את החיות. מה אני אגיד, לא נעים. בילינו את כל שאר היום בבית החולים ובתחנת המשטרה (לא לדאוג, אנחנו בסדר) ובמקום לנסוע לניבשה נשארנו לעוד לילה בנקורו. בבוקר שלחו לנו מכונית שתיקח אותנו במיוחד לניירובי וכך יצא שוויתרנו על ניבשה והאזור וסיימנו את הפרק ההרפתקני / פעיל בטיול שלנו.
 

לתחילת הכתבה

עוד מידע על ספארי בקניה

ביצענו מחקר מקיף לגבי חלק מהשמורות בקניה בינן התלבטנו לפני שהחלטנו לעשות את הספארי במסאי ונקורו. קניה מלאה בשמורות אך המסאי היא העשירה והמתויירת מכולן. שמורות נוספות שבהן אפשר לעשות ספארי כוללות את:

  • אמבוסלי Amboseli -; שמורה יפיפייה על גבול קניה / טנזניה ממנה אפשר לראות את הנוף המפורסם של הקילימנג`ארו. בשמורה כל מגוון החיות והיא משופעת בפילים.
  • טסאבו מזרח/מערב Tsavo East/West -; שמורה עצומה בגודלה שחולקה לשניים. כעקרון קיים בה מגוון ענק של חיות אך יש לקחת בחשבון שמפאת גודלה, קשה מאוד לראות אותן והן לא מרוכזות בשטחים קטנים כמו בשמורות האחרות. אחד התענוגות הגדולים בשמורה זו הוא שתראו בכל זאת יותר חיות ממכוניות ואנשים, מצב הפוך מרוב השמורות האחרות.
  • סמבורו Samburu -; פארק קטן ונחמד במרכז המדינה, לא רחוק מהר קניה. מגוון גדול של חיות אך קשה מאוד לראות את הטורפים. בנוסף ניתן לראות את כפרי שבט הסמבורו שהוא קצת פחות מתוייר ומסחרי מהמסאי.
  • אגם ניבשה ושמורת שער הגהנום -; בסופו של דבר ויתרנו עליהם אבל מדובר באגם גדול מאוד בו ניתן לעשות את הקמפינג ובשמורת שער הגהנום אין טורפים ולכן ניתן לעשות בה סיורים רגליים או באופנים.

קיימים עוד המון פארקים קטנים ושמורות, וכדאי תמיד לבדוק את המצב הנוכחי בפארק ואיפה אפשר לראות יותר חיות. תבואו בזמן הנדידה -; אין שאלות -; המסאי מארה הוא המקום להיות בו.

צריך לקחת בחשבון שהספארי הוא אחד החלקים היקרים ביותר בטיול ובד"כ מומלץ שלא לעשות יותר מארבעה -; חמישה ימים סה"כ. באיזשהו שלב כבר נמאס לראות שוב ושוב את אותן החיות ולכן אל תתחייבו על ספארי ארוך. צאו לספארי קצר של עד 5 ימים ואם עוד תרגישו עניין אז תמשיכו הלאה. אם תתחייבו מראש, לא תקבלו שום החזר ואתם גם חותמים על זה.

 לעומת זאת, טיול ספארי אחד שכן ביררנו עליו והוא ארוך הוא המסע לאגם תורקנה (Lake Turkana) . אגם תורקנה נמצא בצידו הצפוני של הריפט ואלי . זהו אגם גדול והדרך אליו קשה ומבודדת. נסיעה אליו מתבצעת בדרך כלל על-ידי אחת מחברות ה Overland, כלומר במשאיות גדולות מצוידות בכל מה שצריך ל 10 ימים של מסע. מתחילים כמו ספארי רגיל כשעוברים בשמורות סמבורו ותורקנה, חלק מהאגמים נוקורו בוגוריה וברינגו, וממשיכים לכיוון האגם עצמו שם מתרכז העניין בצד האנתרופולוגי של הטיול ובשבט התורקנה המיוחד. מחקרים מצביעים כי מקום זה הוא ערש האנושות, כאן נוצר האדם הראשון, והסיור הזה הוא חוויה נהדרת. שבט התורקנה הוא אחד השבטים הצבעוניים ביותר, מעניינים ביותר ופחות ממוסחרים באזור מזרח אפריקה. למרות שלא היינו שם -; בעיקר מטעמי תקציב -; אנו מקווים שיום אחד נחזור ונגיע לאזור זה.

 כמו שכבר אמרנו, אינספור חברות מציעות טיולי ספארי בקניה, אנחנו אספנו את הפרטים של שלוש חברות מהגדולות יותר והמנוסות יותר.

לתחילת הכתבה

מקלט לפילים ועוד באיזור ניירובי

חזרנו לניירובי וכאמור ויתרנו על נייבשה והלס גייט. מכיוון שידענו שנצא מניירובי וכנראה לא נחזור אליה, החלטנו שנישאר בה מספר ימים להתארגנות וכדי להחליט מה הלאה ולעשות תוכניות. חוץ מזה רצינו להגיע לשוק המסאי, למצוא את החנות לציוד מטיילים (היינו צריכים פנס...) ולנסוע לקארן -; עיירה קטנה כ- 20 דקות נסיעה מחוץ לניירובי, שם נמצא הפארק הלאומי של ניירובי ובו המקלט לתינוקות פילים וקרנפים יתומים ע"ש דויד שלדריק. המקלט של הקרן ע"ש דויד שלדריק הוקם במטרה לשקם ולהחזיר לטבע תינוקות של קרנפים שחורים ושל פילים שאיבדו את הוריהם מסיבות שונות. הבעיה העיקרית הייתה למצוא נוסחה לחלב שתהיה חיקוי לחלב האם של הפילים והקרנפים. את הנוסחה פיתח שלדריק שהקים את הקרן ואת המקלט. ניתן לבקר במקלט שעה אחת ביום בזמן האכלת הצהריים בין השעות 11:00 -; 12:00 בלבד. הביקור הוא בחינם אך תרומה בסך 300 שילינג קנייתי תתקבל בברכה. בנוסף ניתן לתרום ע"י אימוץ של אחד התינוקות במחיר של 50$ לשנה. הביקור במקלט הינו חוויה מרשימה ומלמדת אודות חייהם של הפילים והקרנפים בטבע, והתהליך הארוך בן 10 השנים שנדרש כדי להחזיר אותם לחיים מלאים בקהילותיהם בטבע. ניתן לראות איך מאכילים אותם ואף לגעת וללטף ( אם היה לכם מזל והם עברו ממש קרוב אליכם). בכל מקרה, יותר קרוב מזה לפיל או קרנף לא תהיו. כדי להגיע לשם קחו את המטאטו/אוטובוס לכיוון קארן ובקשו לרדת בסדנה המרכזית של KWS, הלא הוא ה- Kenya Wildlife Service. משם מדובר ב -; 10 דקות הליכה לתוך הפארק.

פגשנו באפר היל חבורה גדולה של ישראלים, בינהם אוריה ודפנה שהיו איתנו באבאיודיה באוגנדה, ובאיזשהו שלב גם את אסף ודפנה. פגשנו עוד כמה ישראלים שחזרו מהר קניה (מה שעורר אצלנו מחשבות לעשות אותו אבל ויתרנו), וגם את תמיר -; שכבר היה בקניה ואוגנדה ותכנן לצאת לחופים עם עוד ישראלית בשם שירה.

 כשהיינו במשרדי אמיקברה המוזכרת לעי"ל פגשנו בחור בשם דמיאן, אנתרופולוג שחיי בקניה ועסק במחקר במשך תקופה ארוכה על השבטים בקניה וטנזניה, בינהם שבטי התורקנה וההדזבה. עלה רעיון לארגן ספארי פרטי ל-9 ימים לשבטי ההדזבה בטנזניה, ספארי אנתרופולוגי לחלוטין שישלב בתוכו את תרבות השבטים ואורח חייהם. חלק מהחברה התענינו ברעיון, ואפילו הלכנו לדמיאן הביתה כדי לשמוע פרטים, אך מסיבות כלכליות נפל גם הרעיון הזה. (לא מצאנו מספיק שותפים שיחלקו בהוצאות).

לתחילת הכתבה

החופים של קניה: מלינדי והאי לאמו

מאחר וכבר נשארנו בניירובי יותר מידי זמן לדעתנו החלטנו שלמחרת נלך לשוק המסאי ונצא באוטובוס לילה (לא לומדים מטעויות) לכיוון החופים לעיירה מלינדי (Malindi). בערב הלכנו למסעדת קרניבור -; מסעדת אכול כפי יכולתך בניירובי שם מוגשים לשולחן מיני בשר כמו גמל, יען או תנין. הגמל, למתעניינים, לא להיט -; יש לו טעם של .... גמל. אבל התנין היה שוס. בבוקר יום שישי ה -; 21/7/06 יצאנו לשוק המסאי בווילג`. הסתובבנו שם והתמקחנו שעות ובסוף קנינו כל מיני מזכרות ומתנות. היינו אמורים לצאת לחופים בחמש בערב, אבל אני הרגשתי ממש לא טוב אז דחינו את הנסיעה ביום אחד ובסופו של דבר עזבנו את ניירובי ביום שבת ה- 22/7/06. הנסיעה הייתה יחסית בסדר, נסענו עם חברת סקנדינביאן באוטובוס מעולה, דרך מומבסה למלינדי. יצאנו בשעה 18:00 והגענו ב -; 07:00. אפשר לעשות את אותה נסיעה גם הפוך בשעות -; כלומר לצאת בבוקר ולהגיע בערב.

 הגענו לחופים, לכאן מתנקזים חודש וחצי של אתגרים, מאמצים, חוויות והרפתקאות. מעכשיו אנחנו בעיקר במנוחה, ונבנה אותה לאט לאט דרך חופי קניה ועד חופי זנזיבר. התחלנו את "סבב החופים" שלנו בעירה מלינדי, עיירת חוף קטנה ונחמדה מצפון למומבסה. אמרו לנו להיזהר כאן ולהשתדל לא לומר שאנחנו ישראלים, כי באזור החופים של קניה לא ממש אוהבים את ישראל - מה שהתברר כלא נכון לגבי כל המקומות חוץ ממומבסה, שם באמת כדאי לא להתבלט. אז החלטנו שאנחנו נגיד שאנחנו איטלקים, פחות או יותר אותו מראה ים תיכוני, ושפה לא מובנת, יכול להיות שזה יעבוד. מהר מאוד גילינו שרוב בעלי עסקי התיירות במלינדי הם איטלקים, והעיירה כולה שורצת בתיירים מאיטליה כמו שהצרפתים ממלאים את אילת בקיץ. כל המקומיים מדברים איטלקית שוטפת, ומתברר שתמיד הם חושבים את כל התיירים מאגן הים התיכון לאיטלקים, ופונים אליהם באיטלקית. טוב, לא כל כך ידענו מה לעשות ומאיפה נאמר שאנחנו עכשיו וכך יצא שהמקומי הראשון ששאל לזהותנו קיבל את התשובה -; קרוקוז`יה. אלו מכם שראו את הסרט טרמינל בכיכובו של תום הנקס יבינו על מה אנחנו מדברים, אך בעיקרון מדובר במדינה מומצאת, כך שזה נראה לנו הפיתרון הטוב ביותר.

מלינדי היא עיירה יפיפייה. חופים שקטים, עצי קוקוס, חול לבן - כל מה שתוכלו לרצות מחוף. אנחנו השתכנו במלון דירות, שם ניתן להשכיר חדר כולל מטבח ולבשל לעצמך. למלון קוראים Palcino Oasis והוא ממש נחמד מחיר של כ -; 15 דולר ללילה לחדר או 20$ לסוויטה של שני חדרים המתאימה לארבעה. כך יצא שהלכנו לשוק, קנינו כל מה שרצינו, ובישלנו לעצמנו בתנאים מעולים ולא בתנאי השדה שהיו לנו עד עכשיו. חוץ מזה הלכנו בוקר אחד לחוף, חיכינו לדייגים שיחזרו, וקנינו דג ענקי וטרי (7 קילו 3 דולר) שקראנו לו שולה ואכלנו אותו במשך יומיים לאחר מכן, כך שגם אם שילמנו מעט יותר על החדר החזרנו לעצמנו בבישול.

 אמצעי התחבורה העיקרי במלינדי הוא הטוק טוק, ריקשה ממונעת שפועלת כמונית. כעקרון במלינדי מס` דברים לעשות אך יש כאלו שיאהבו אותה כמונו ויש כאלו שלא יישארו בה יותר מיום כתחנת מעבר. אנחנו הסתובבנו הרבה בעיר, נהנינו מהארכיטקטורה החצי פורטוגזית חצי ערבית (כמו כל החוף הקנייתי), היינו בשוק המזכרות ובשוק האוכל וגם במפעל הגדול ליצור עבודות עץ ( הכול ביד כמובן). נוסף לכך, עשינו שנורקלים אך את החוויה הזו הייתי ממליץ לשמור לחופים שמדרום למומבסה, כיוון שהראות והשונית שם טובות בהרבה. כך עשינו לנו סטלבט במלינדי ארבעה ימים והמשכנו בדרכנו לאי לאמו (Lamu).

מס` חברות אוטובוס פועלות בקו מומבסה -; מלינדי - לאמו, כולן חברות קטנות המפעילות אוטובוסים מקומיים קטנים, דחוסים ומלאים באנשים ובסחורות. את משרדי האוטובוס תמצאו במרכז העיר. הנסיעה מתבצעת ביום בלבד מטעמי בטיחות ואורכת בין 4-5 שעות ממלינדי ועד לסירה שיוצאת לאי. הסירה מגיעה עד לכפר לאמו שעל האי ושם ניתן להישאר או להמשיך לכפר שלה (Shela), על-ידי סירה נוספת (כרבע שעה), על גבי חמור, או ברגל (כ- 40 דקות). אנחנו המשכנו לשלה בסירה ושם למעשה נשארנו.

תמיר ושירה כבר היו שם כמה ימים לפנינו והתאכסנו במקום שנקרא בונגו האוס ונחשב לאחד המקומות הטובים והזולים בכפר. בכל מקרה כששוכרים חדר בכפר שוכרים אותו עם מטבח פרטי או משותף כך שקחו זאת בחשבון, ניתן לבשל כל מה שרוצים (מלבד חזיר, שלא תמצאו בכל מקרה), כי המטבחים מאוד מאובזרים. אלכוהול אסור במרבית בתי הארחה ובכל מקרה קשה להשיג אותו על האי והוא יקר. תמיר ושירה ניסו להזמין לנו מקום בבונגו אך הכול שם היה מלא ולכן הזמינו לנו מקום במקום שנקרא "הבית הלבן ", במחיר של 15 $ לחדר שזה מחיר נורמאלי ומקובל שם בעונה החמה בה היינו. אלא שאז הסתבר שהמנהל מצא מישהו שכנראה הוא מכיר או ששילם לו יותר, והשאיר אותנו בלי חדר. התחלנו לחפש בכל הכפר וזה לא היה קל מכיוון שהתפוסה הייתה כמעט 100% והחדרים שנשארו היו יקרים לנו מדי. בסוף, מחוסר ברירה, שילמנו מחיר כפול מזה שהתכוונו לשלם, ולקחנו חדר ללילה אחד במקום מדהים שנקרא Stop Over, ובכל מקרה גם אם לא תתאכסנו שם כדאי להגיע כל בוקר רק כדי לשתות את מיץ הפירות הסחוט טבעי במקום ממה שתירצו (רק תזכירו להם אם אתם לא אוהבים לשתות אבוקדו), שהוא ללא ספק המיץ הטוב במזרח אפריקה ובכלל. בבוקר שלמחרת חיפשנו מקום בתקציב שלנו ומצאנו, אך גילינו לאחר שנת לילה, כי החדר אינו אטום כלל לרוחות ועדיף אפילו לישון באוהל שלנו. בבוקר היום השלישי, הגענו סוף סוף למנוחה ולנחלה בדמות בית הארחה בן שני חדרים, מטבח מאובזר, וגג מרוהט בערסל וספות בשם "הבית הבריטי". מאוד נעים ונוח ומומלץ ביותר.

 האי לאמו נראה כאילו לא התקדם יותר מדי במהלך המאות האחרונות. נכון, מים יש וגם חשמל, אך הבנייה הערבית המרשימה, הדלתות המגולפות, סירות הדאו, הסמטאות הצרות, החמורים והעדרם המוחלט של כלי רכב ממונעים ,נותנים את ההרגשה כי הנה, הגענו למקום קסום. ואכן קסום הוא האי, קסומים הם הכפרים, קסום הוא חוף הים, וקסומים הם האנשים. באמת מקום נפלא למצוא רוגע שלווה ונוף. חובבי גלישת הרוח ימצאו גם מרכזים מאובזרים וציוד לא רע. אוהבי הבישול ימצאו שפע של פירות ים ודגים טריים מוצעים למכירה ברחובות מדי יום. חובבי החוף ימצאו חול לבן וים נקי וחובבי השקט והשלווה ימצאו אותם בכל מקום.

אם תרצו להתאכסן בכפר לאמו אני ממליץ על בית הארחה שמעל מסעדת הפה הפה, השייכת ליהודיה היחידה בלאמו (לא תתקשו להבחין בשלט בעברית שאומר "הנחה לחיילים במדים"). המקום בבעלות אישה בשם נקיפה, והיא חביבה ביותר בייחוד כשתגלה שאתם מישראל. אם תרצו לעשות אותה ממש שמחה הביאו לה תמונה של ירושלים או גלויה ואם יש לכם אז היא מחפשת בנרות ספר ללימוד עברית. בסך הכול לאמו היא מקום נפלא - בעיקר כדי לא לעשות כלום ולשבת אחרי הארוחה ולתכנן את הארוחה הבאה.

לתחילת הכתבה

איזור מומבסה

אחרי שישה ימים בלאמו (רצינו להיות שם רק ארבעה... מצד שני, במלינדי רצינו להיות רק יומיים...) החלטנו כי הגיעה השעה להתקדם דרומה למומבסה, ולהחליט באם לטנזניה פנינו או הישר לזנזיבר. לקחנו את האוטובוס למומבסה ומשם, אחרי סידורים וארגונים, נסענו לאזור חוף דיאני (Diani) שנמצא כשעה נסיעה מדרום לעיר (כולל 10 דק` מעבורת). כעקרון קחו את המטאטו למעבורת, ואחרי המעבורת את המטאטו לדיאני. מבחינת מקומות לינה, כל המקומות שעל החוף עצמו יקרים, ולכן עדיף לקחת את אחד מבתי ההארחה שעל הכביש. רק קחו בחשבון שתיירות המין באזור מפותחת ביותר וכדאי לכם לבדוק מה קורה מסביב (יש המון בתי הארחה שמשמשים כחדרים לזמן קצר). בכלל תיירות המין באזור מומבסה מפותחת ביותר ותראו את זה בכל מועדון או פאב שתגיעו אליו (ילדות בגיל העשרה בליווי חתיארים בגיל 60 ולהיפך).

 החופים עצמם מדהימים, חול לבן, מים בצבע טורקיז - כמעט כמו בזנזיבר. הדבר היחיד שמעיק הוא ריבוי נערי החוף המציקים שיציעו לכם כל דבר ממזכרות דרך סמים ועד שירותי מין. אל תתפתו בשום מקרה לדברים לא חוקיים, כיוון שתרגילי עוקץ הם נפוצים ביותר באזור ושוב -; לעולם אל תסתובבו בחוף בחושך. הכי מומלץ זה לפרוש מגבת מול אחד החופים ששיכים למלונות הגדולים כי אז החוף מאובטח על-ידי המלונות והמאבטחים מגרשים את כל המטרידים, אבל עם אדם לבן הם בחיים לא יעזו לדבר. מקום מומלץ ביותר לבילוי לילי וארוחת ערב הוא פאב ארבעים השודדים הנחמד. האוכל לשם שינוי לא רע והאווירה מגניבה.

אנחנו הגענו לאזור דרום החופים הקנייתים על מנת לצלול ובבוקר שלאחר הגעתנו הלכנו לחפש מועדוני צלילה. קיימים שניים בדיאני - Diving The Crab ו -; Diani Marine - היקר מהשניים. שניהם מציעים צלילות לאזור הריף המקיף את החוף הדרומי, ושניהם טובים. אבל, וזה אבל גדול, המקום הטוב ביותר לצלילה בקנייה ובמזרח אפריקה בכלל (למעט האי פמבה שהוא אחד משלושת אתרי הצלילה הטובים העולם), הוא האי וואסיני ליד הכפר שימוני שבדרום החוף הדרומי, כמעט על גבול טנזניה. באי מועדון צלילה אחד בלבד וניתן להגיע אליו במספר דרכים. הגעה עצמאית ולינה על האי עצמו (במועדון ייתנו לכם אינפורמציה לפי התקציב), רק דאגו לתאם מראש את ההגעה למועדון ולהזמין מקום לינה. אם תבחרו באופציה הזו תוכלו לתאם עם המועדון איסוף ממומבסה או מהכפר שימוני, או להגיע עצמאית במטאטו לשימוני ובסירה לאי. תוכלו גם לישון בכפר שימוני שביבשת. האפשרות הזו מומלצת לאלו מכם שרוצים להגיע למספר ימי צלילה. אם תרצו לעשות יום צלילה אחד בלבד תוכלו ללון באזור מומבסה או דיאני ולתאם עם המועדון איסוף ליום שלם שכולל הסעות, סיור במערות העבדים בכפר שימוני, 2 צלילות מסירה בשמורת האי, ארוחת בוקר וצהריים וסטלבט בבריכה של המועדון. יום סיור כזה עולה כ -; 140 דולר ואם תרצו רק לשנרקל ולא לצלול יעלה לכם 80 דולר. נכון, נשמע יקר, אך קחו בחשבון שיום צלילות בלבד בדיאני עולה 110 דולר וכאן במחיר 30 דולר נוספים תקבלו את כל מה שהזכרנו וזה כולל גם 10 דולר כניסה לשמורה. בכל מקרה אם תבואו לכמה ימי צלילות המחיר יורד ככל שצוללים יותר.

הצלילה בוואסיני שווה כל אגורה! שונית אלמוגים שמורה ויפה, דגה עשירה, צבים, דולפינים ובעלי המזל יוכלו לראות בעונה המתאימה (בעיקר ספט` -; נוב`) לווייתנים וכרישי לוויתן. בחור שצלל איתנו וצלל גם יום לפני סיפר לנו שהם ראו שלושה לווייתני האמפבאק! מדהים, מומלץ ואם אתם לא צוללים אז לכו לשם ועשו קורס צלילה!!! או קחו צלילת היכרות Try dive בה אתם צוללים עם מדריך צמוד (קורס עולה כ-450 $ לדרגת שני כוכבים -; Advanced Open Water Diver). המדריכים מקצועיים ביותר והציוד ומתקני המועדון ברמה גבוהה.
 למידע: Wasini Island - www.wasiniislandkenya.com טלפון: 40-3202331(0)254

חזרנו למומבסה ביום שלאחר הצלילות, אני הצטננתי ונשארתי מצונן בעשרת הימים הבאים. במומבסה פגשנו את איואן חברנו מאוגנדה, שהגיע לרגל עסקים בדרכו למלינדי. בערב יצאנו כולנו למועדון בחופים הצפוניים של מומבסה. ביומנו האחרון במומבסה בפרט ובקנייה בכלל, יצאנו לסיבוב בעיר העתיקה והמדהימה ובשווקים של מומבסה. מומבסה העתקיה מלאה קסם והיסטוריה, ארכיטקטורה וארכיאולוגיה, צבעים וריחות וטעמים - פשוט שיגעון.

 אנחנו החלטנו לוותר על טנזניה ולהמשיך ולהעביר את החודש שנותר לנו עד הטיסה כירח דבש בזנזיבר. הספארי בטנזניה מחירו כ -; 150$ ליום בעונה החמה , כפול מקניה. אם המחיר היה יותר הגיוני היינו נוסעים לשם כדי לראות את הנופים והחיות במכתש, אך לשלם מחיר כה גבוה כדי לראות את אותם חיות שכבר ראינו בנוף שונה זה מוגזם מבחינתנו. החלטנו שבכסף שחסכנו נתפנק בזנזיבר וכך מצאנו את עצמנו בבוקרו של יום ראשון ה -; 6/8/2006, חודשיים אחרי שנחתנו ביבשת השחורה, בדרכנו אל החופים הלבנים.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה