נחיתה בציריך

בראשית ברא הראש שלי את הרעיון לנסוע שוב לטייל. אבל הארץ הייתה תוהו ובוהו וכל דבר שרציתי לא הלך.
"בואי ניסע לחודשיים לצפון הודו ונפאל בחופשת הסמסטר!" אמרתי לחברה שלי.
"בוא לא!" אמרה המכינה שלה לפיזיקה (ידעתם שבשביל ללמוד ריפוי בעיסוק תנאי קבלה הוא פיזיקה?) שהורידה את התוכנית לטמיון.
"בואי ניסע לכל מקום אחר!!" אמרתי.
"לא!!" אמר מועד ב` בהסתברות וסטטיסטיקה ושלח את חברה שלי לטיול של שלושה חודשים בדרום אמריקה עם אחותי, מאיה.
ישבתי אובד עצות.
"בואו ניסע לעשות את הקצ`קר, את קרואטיה, את סלובניה, משהו, כל דבר, רק בואו ניסע"
"לא נראה לנו" ענו חברים שלי.
 "בואו ניסע לעשות טרק של 20 יום בשוויץ וצרפת", "מממ..זה כבר נשמע יותר טוב" הם אמרו ובאותה שנייה בדיוק התפרצה לתוך החדר שביתת הסטודנטים הארורה, זרקה את הספרים ואת המפות ופיזרה את כל שותפי הטיול לכל הכיוונים. בסוף, בכוחותיי האחרונים, פניתי לבן אדם היחיד שעוד הסכם ללכת איתי לאנשהו אחרי כל הבלגן, ברוך מנחם, שכבר חצה איתי את דרום אמריקה לאורכה ולרוחבה וביחד לאחר התלבטיות רבות החלטנו להשאיר את שוויץ כיעד ל-13 יום, שתוכננו בקפידה והיו מוצלחים ביותר.

 וכך, ב-8.8, יום אחרי המבחן האחרון שלי (לסמסטר זה), עם כמה הרמות גבה מצד חברים שלי ללימודים, שחשבו שאחרי חודש וחצי של מבחני גיהנום, באדיבות הפקולטות להנדסה ומדעים מדויקים של אוניברסיטת ת"א, להיות בבריכה באנטליה זה רעיון מוצלח יותר, יצאנו לדרך...

התנצלות: בגלל שקצרה (מאוד) היריעה מלהכיל את כל יופיה של שוויץ בכתבה זו, תמונות רבות נוספות מהטיול, באיכות גבוהה יותר מהתמונות כאן, ניתן למצוא בכתובת: http://picasaweb.google.com/baruch.m/Switzerland

 במזג אויר סוער הנמיך המטוס דרך שכבת העננים העבה והאפורה שכיסתה את שוויץ. בימים שלפני הטיסה עקבנו בדריכות אחרי התחזיות באתרים השונים באינטרנט לראות מה מצפה לנו. התחזית צדקה...הפעם. כפי שתלמדו מהר מאוד מהכתבה הזאת, מזג אויר הוא דבר מאוד קריטי ולא צפוי במדינה הזאת ובמיוחד באזור בו הטיול שלנו התרכז -; האלפים.

 בגובה נמוך נחשפו השדות הבוציים והכבישים הרטובים, שסובבים את ציריך וכעבור זמן מה המטוס נחת ללא פגע. ראינו כבר את עצמנו בגשם. הבאנו מטריות, מזל. החוויה הראשונה שחווה בן אדם שמגיע לשוויץ היא אי ודאות. אולם ענק, אין שילוט, הולכים עם העדר. מדרגות נעות משני הכיוונים ופתאום ההבנה - הגעת לתחנת רכבת. הרכבת מגיעה ולוקחת אותך עם ברכת "ברוך הבא" בצורת געיית פרה מוזרה. כעבור זמן מה, ביקורת דרכונים מוזרה שבה לא מחתימים לך את הדרכון. הכל מוזר וזר, הכל עובד, מתקתק. השוויצרים יודעים מה הם עושים.

עוד 5 דקות עברו וקיבלנו זוג מוצ`ילות רטובות שלמזלנו היו עטופות בכיסוי נגד גשם שסייע חלקית. החלפנו מבגדי ה-40 מעלות בצל של ישראל לבגדי ה-40 מעלות בשמש של שוויץ. עברנו לתחנת הרכבת של השדה ושם קנינו את הדבר הראשון שכל בן אדם צריך לקנות בשנייה שהוא נוחת: ה Half Fare Card (Halbtax), אותו כרטיס, שמחירו 99 פרנק ומעניק לך 50% הנחה לחודש על כל הרכבות והרכבלים בשוויץ. האמינו לי - זה מכסה את עצמו מאוד מאוד מהר.

 ברכבת מאוד מהירה S16 היוצאת כל 5 דקות, נסענו משדה התעופה Zurich Flughafen, לתחנה המרכזית של ציריך, Zurich Hauptbahnhof, או בקיצור Zurich HB. דרך תעלות עמוסות גרפיטי, באור אחרון, הרכבת התקדמה לתחנה המרכזית. כמו טיפה, שזורמת מסלע לואדי, שזורם לנחל ומשם לנהר, התחברה המסילה לאט לאט לעוד מסילות עד שהגענו לאזור מפלצתי, עם כ-20 מסילות מקבילות ועשרות רכבות שמגיעות ויוצאות. תחנת הרכבת המרכזית של ציריך. זה נראה קרוב, אז יצאנו בגשם שוטף עם מטרייה ומוצ`ילה להליכה של 500 מטר עד האכסנייה (הסבירה מינוס, אך נקיה) שלנו, City Backpackers, בעיר העתיקה.

 ההליכה נתנה לנו הזדמנות ראשונה להציץ בנהר רחב הידיים שמנקז את אגם ציריך (Zurichsee), שלחופיו שוכנת העיר, ובעשרות הכנסיות והבניינים העתיקים שהוארו בתאורת לילה מיוחדת. הרחובות היו שוממים לחלוטין בגלל הגשם הכבד ולבעל האכסנייה, ששכנה בסמטה צדדית וחשוכה, היה רק דבר אחד להגיד בנושא: "It was nicer at the beginning of the week,but as it seems now…Winter is Back" ("היה נעים יותר בתחילת השבוע, אבל כעת נראה ש... החורף חזר"). פשוט נהדר....

לתחילת הכתבה

סיור בעיר

למחרת בבוקר היה מפחיד לנשום. פחדנו להרעיש. ישבנו ב-Gran Cafe, בית קפה מספר רחובות מהמלון והזמנו ארוחת בוקר. השמיים עדיין היו מאוד אפורים אבל לא ירד גשם, והרחובות עדיין היו שוממים כבליל אמש. בתי הקפה התחילו להתמלא: השוויצרים ישבו באלגנטיות אופיינית, ישבו בשקט, שתו קפה וקראו עיתון יומי. היה כל כך שקט. לפחות 30 אנשים בבית הקפה ודממה. יותר גרוע מהספרייה באוניברסיטה. ציפור קטנה שנכנסה בשקט לבית הקפה נחתה על השולחן שלנו. כנראה היינו מקור החום היחיד בחדר הקר.

למזלנו, בחוץ היה כבר יותר רועש. הנהר זרם והרחובות התחילו להתמלא באנשי עסקים שהגיעו עם מערכת האוטובוסים החשמליים המעולה והמדוייקת של העיר. וכמובן המכוניות, איך אפשר שלא להזכיר את המכוניות, מינימום איזה Audi TT לכל תושב. כמעט קיבלנו נקע בצוואר מלעקוב אחריהן כל הזמן. התכנון ליום היה פשוט בעיקרו - להסתובב בציריך... ברגל, לא בפרארי.

 הגראן קפה ישב מול ה- Rathaus, שלפי הבנתי הוא בית הנבחרים הישן של שוויץ הממוקם על הנהר. הליכה של מספר רחובות דרומה הביאה אותנו לכנסיית Grossmunster שהייתה סגורה עדיין למבקרים אבל הייתה מרשימה מבחוץ ונתנה מבט על מגדלי השעונים הזהובים בצדו השני של הנהר. במיוחד בלטה דלת העץ המרשימה שלה עליה חרוטים סיפורי התנ"ך.

 חזרנו לנהר והמשכנו דרומה לאגם. מגשר ה- Quaibrucke, האחרון בסדרת הגשרים המרשימים שחוצים את הנהר מצד לצד, ניתן היה סוף סוף לראות את אגם ציריך העצום. עשרות ברבורים ומיני ברווזים אחרים שייטו מתחתינו. מאותו גשר, בצידו האחר של האגם, התחלנו להצפין לאורך Fraumunsterstrasse לכנסייה ששמה המפתיע הוא ה-Fraumunster. בתוך כנסייה זו, מלבד מגדל השעון הענקי שלה, נמצא עוגב עצום וחלונות שעיצב מארק שאגאל. מכאן פחות או יותר מתחילה העלייה. דרך סמטאות צרות עלינו לכיוון גבעת Lindenhof, ובדרך ביקרנו בכנסיית St Peter Kirche, שבה התנגנה מוזיקת עוגב יפה. מהפארק השקט בראש הגבעה היתה תצפית פנורמית מאוד יפה של ציריך ושל הנהר על כלל מגדליה וצריחיה.

 500 מטר צפונה, שוב ממש קרוב לתחנת הרכבת המרכזית במפגש Bahnhofstrasse עם Bahnhofbrucke, ממש על הנהר נכנסנו לראשונה לסופר מרקט Coop לקנות קצת אוכל לארוחת צהריים, ערב ולימים הבאים. כאן ראויה לציון נקודה חשובה: מחירי טיול בשוויץ. שוויץ היא, בלשון המעטה, מדינה לא זולה ויש לקחת זאת בחשבון. ההוצאות העיקריות: לינה, אוכל ותחבורה. אנחנו יצאנו עם "נזק" של כ-6000 שקל ל13 ימים (כולל טיסה, ביטוח וכו`). המחיר יכול בקלות רבה לזנק גם ל-16000 שקל אם לא שמים לב. כיצד לחסוך בשלושת הנושאים העיקריים? תחבורה - אין מה לעשות חוץ מלקנות את כרטיס החצי מחיר שיחסוך לכם הרבה הרבה כסף. לינה - לישון באכסניות. 25-35 פרנק ללילה לעומת מלון כוכב אחד שעולה כ75 פרנק. (שימו לב לרשימת האכסניות בהן ישנו בסוף הכתבה). ואוכל - ארוחה ממוצעת שנקנית בסופר כ 4 פרנק לבן אדם. ארוחה במסעדה - מינימום 25 פרנק לבן אדם (מזון מהיר גרוע - 10 פרנק). הרשתות הגדולות שקשה מאוד לפספס אותן הן Coop ,Migros, Pam.

 עם ארוחת צהריים ביד וגשם שהתחיל לרדת נכנסנו למוזיאון הלאומי של שוויץ, Schweizerisches Landesmuseum שנמצא ישר מאחורי תחנת הרכבת. האוסף כאן הוא עצום. נשבעתי לברוך שזה המוזיאון הראשון והאחרון שניכנס אליו בטיול. אחרי שעה, כשהגשם הפסיק לרדת ולפני שסיימנו לראות את כל מה שיש למקום להציע, יצאנו החוצה וחזרנו ברגל לאכסנייה לאורך Niederdorfstrasse שהוא רחוב הקניות העיקרי של העיר העתיקה עם חנויות יוקרה ביום ומרכז בילוי בלילה.

 לאחר שבלענו כמה סנדוויצ`ים ונחנו המשכנו את הטיול שלנו בעיר, כשהפעם הכיוון היה הגנים העירוניים. לאורך האגם סמוך לגשר אותו חצינו יותר מוקדם באותו יום ומתחת לגלגל ענק גדול וסגול מתחילה שדרה יפה של עצים לאורך האגם, שבסופו של דבר לאחר, כרבע שעה הליכה, מובילה לתחילתו של פארק Zurichhorn, שזה המקביל של סנטרל פארק בציריך. מאוד יפה, ירוק ושלו. טיילנו שם לאיטנו לאורך שפת האגם דרומה, כמעט עד לקצה השני שלו.

 בשלב הזה הבנו שנסחפנו כבר טיפה יותר מדי דרומה וחתכנו דרך מספר רחובות חזרה לעיר כשההליכה שלהו הייתה בעלייה לכיוון הגנים הבוטניים של אוניברסיטת ציריך. מדובר על מתחם די גדול, שבו מגוון עצום של מיני צמחים, אפילו צמחים שמאוד אהבנו בדרום אמריקה כגון ה Chilco (פרח ורוד-סגול יפה שגדל בצ`ילה) וה-Nalca (עלים עצומים, גם מצ`ילה) מצאנו שם. בערב, לעומת הערב הקודם, אזור העיר העתיקה היה שוקק חיים וישבנו באיזה פאב נחמד על כוס בירה טובה. הסתכלנו על השמיים השחורים וקיווינו שלמחרת יהיה טוב יותר.

לתחילת הכתבה

לוצרן

בוקר ה-10.8, השמיים כחולים, הציפורים מצייצות וציריך באקסטזה. פספסנו ביום את ה-Street Parade, מצעד האהבה הענק של ציריך שהיה ב 11.8, אבל לצערנו לא ידענו על קיומו. הלכנו שוב לתחנה המרכזית. כשחצינו את הBahnhofbrucke מעל הנהר קלטו לפתע עיניו את הקצוות העליונים המושלגים של האלפים השוויצריים שנמצאו מאות קילומטרים דרומית לנו. ידענו לפחות שהכיוון שלנו נכון. לוצרן, העיר שרבים טוענים שהיא העיר היפה בשוויץ, הייתה תחנת ביניים בדרך אליהם.

 רק כשיצאנו לדרך ברכבת עם הגבעות הירוקות ובתי העץ, עם הפרות באחו והנחלים השוצפים, עם היערות העבותים והאגמים הגדולים הייתה תחושה, שבאמת התחלנו את הטיול כמו שדמיינו אותו. היעד - האלפים. ב-10:00 בבוקר כבר זרקנו את המוצ`ילות שלנו באכסנייה שהייתה קצת מרוחקת מהתחנה המרכזית של לוצרן, וקנינו כרטיסים מהבעלים לפסגת הר Pilatus, גוש סלע אדיר ממדים, שמתנשא מעל העיר. זאת הייתה טעות, מסתבר. לוצרן, כמו ציריך, ממוקמת על גדות אגם וגם בה הנהר שמנקז אותו עובר בלב העיר העתיקה. האכסנייה שלנו הייתה ממוקמת ממש על גדות האגם ולכן כל מה שהיה צריך לעשות הוא ללכת מספר מטרים כדי להגיע לפארק, שבנוי לאורך כל האגם ולאורכו התקדמנו חזרה למרכז העיר. שם, ליד התחנה המרכזית, מצוי מעגן הסירות ממנו יוצאים לסיור המעגלי של הפילאטוס עליו אני אספר בהמשך. לצערנו, בינתיים מזג האויר התחיל להתקדר ועד שהגענו למעגן, כל ההר היה בערפל. לא היו לנו שום הערכות אם יהיה יותר טוב מחר, ובסוף לאחר הרבה התלבטויות, החלטנו לצאת למחרת ולנצל את היום לטיול בעיר.

 ממעגן הסירות המצוי ליד המרכז הענקי לאומנויות הבמה של העיר, זאת הייתה הליכה קצרצרה עד ל-Kapelbrucke עם קפלת המים, ה- Wasserturm, סמלה המוכר של העיר. מאות תיירים הלכו לאורך גשר עץ זה, שמלא בציורים עתיקים, שחלקם משוחזרים כיוון שהוא נשרף לפני מספר שנים ושוחזר מחדש. בצידו השני של הנהר, מערכת סמטאות מובילה דרך העיר האירופאית הקלאסית הזאת על חנויותיה, כיכרותיה וכנסיותיה כלפי מעלה עד לחומה העתיקה (באזור יש גם מוזאון של פיקאסו למעוניינים). החומה העתיקה של לוצרן משופעת צריחים שחלקם היו פתוחים לקהל הרחב. לצערנו לא היו חלונות ראויים בחלקם העליון ולכן את רוב הנוף היפה של לוצרן ספגנו מהמסלול הרעוע משהו שהולך לאורך חלקה העליון של החומה. האגם הגדול וההרים הערפיליים מסביב היוו רקע מושלם לעיר עם שלל הגגות, השעונים והצריחים שלה

 מקצה המסלול על החומה עלינו קצת למעלה לרחוב שקט בשם Bergstrasse. לאחר מספר מאות מטרים הגענו לגן קטן שממנו נשקפה התמונה היפה ביותר של העיר עם שני הצריחים הענקיים של כנסיית Hofkirche על רקע האגם. מאותו גן גרם מדרגות ארוך ותלול הוריד אותנו עד לבניין עגול שבו נמצא Bourbaki Panorama, ציור קיר ענק, שהכניסה אליו בתשלום. השימוש העיקרי של המבנה עבורנו היה השרותים הציבוריים שבו. סמוך אליו מצוי עוד סמל של העיר- פסל האריה הבוכה. מה שנראה בתמונות כפסלון קטן שלא היה ברור מה יפה בו כל כך, התברר כפסל ענק החצוב במצוק מעל ברכת מים ובו מתואר אריה גוסס מכידון שנתקע בו, שמסמל את ההפסד באחת ממלחמותיהם של השוויצריים (כן, לא תמיד היה כאן שלום והרמוניה). למטיילים עם ילדים - בצמוד לפסל מצוי פארק בנושא קרחונים.

לתחילת הכתבה



 השעה הייתה שעה מוקדמת עדיין יחסית וחשבנו מה לעשות. בסוף החלטנו לנסוע למוזיאון התחבורה (Verkehrshaus) של העיר שהוא הגדול באירופה (למרות שנשבענו בלי עוד מוזיאונים). העניין הציב אתגר -; לפענח את השימוש במכונות האוטומטיות של מערכת התחבורה השוייצרית. ובכן להלן מדריך מקוצר: צריך לבחור את יעד הנסיעה ואת סוג הכרטיס (לבעלי חצי מחיר יש כפתור עם סימון 1/2) . המכונה לא מחזירה עודף ומקבלת רק מטבעות. לצערנו, היו לנו מעט מאוד מטבעות. אני שמתי שני פרנקים בודדים וברוך ניסה לשים מטבע של 2 פרנק, אלא שהמטבע היה דפוק ולא עבר. כאן לראשונה גילינו עד כמה השוויצריים אדיבים - מישהי ששמה לב למצב פשוט לקחה לו את המטבע, פרטה לו ל-2 בודדים וקנתה לו כרטיס, בלי שיבקש בכלל.

 האוטובוס הגיע ולקח אותנו ל-Lidostrasse 5 שם ממוקם המוזיאון. את פנינו קיבלו גדודים של ילדים ומחיר כניסה של 25 פרנק (כ-100 שקל). לאחר 2 שניות בערך החלטנו לוותר. לא ידענו ממש מה לעשות. הבטנו לצידו השני של האגם, וישר ממולנו הייתה האכסנייה שלנו. קו חוף של כ-7 ק"מ הפריד בינינו. חשבנו שתי שניות ופשוט התחלנו ללכת לאט לאט. ההליכה הזאת הייתה נהדרת והיוותה חימום טוב לטרק שעמדנו להתחיל בעוד יומיים. לוצרן באמת הייתה יפהפייה.

פילאטוס - קבלת פנים אפורה 
 למחרת בבוקר מזג האויר לא היה טוב יותר. התחזית טענה שישתפר בהמשך היום. הכרטיס כבר היה אצלנו אז החלטנו לצאת לדרך ולהנות כמה שאפשר מהדרך אל ומהפילאטוס. ה-Golden Round trip הוא כרטיס שמשלב שיט על אגם לוצרן, עלייה ברכבת וירידה ברכבל חזרה ללוצרן. בבוקר יצאנו מהמעגן על גדות אגם ה-Vierwaldstattersee (ותנסו להגיד את זה מהר ...), אגם ארבעת הקנטונים, או כפי שמספר חברות תיירות מכנות אותו בתרגום חופשי - אגם ארבעת ארצות היער, ובשמו הפשוט ביותר - אגם לוצרן. העננים השוו מראה מעניין וערפילי להרים הירוקים והמיוערים מסביב לאגם הענקי הזה. ממולנו התנשא הר Rigi, שהוא גם יעד שאל פסגתו רבים עולים לרגל (ומעטים ברגל). פה ושם רכבלים ומסילות רכבת בשיפועים לא הגיוניים (רכבות שנעזרות בגלגלי שיניים) טיפסו לכיוון הערפל. מסביב לאגם קיימות עשרות עיירות שוויצריות קטנות יפהפיות וסירות מפרש וספינות קיטור משייטות בינהן. הספינה עליה היינו טיילה בין העיירות, עוצרת כל פעם להעלות ולהוריד תיירים עד שעברה מתחת לגשר בטון ענקי ונכנסה לתת אגם של אגם לוצרן בשם Alpnachersee שבקצהו נמצאת העיירה Alpnachstad.

במרחק מאה מטר מהמעגן נמצאת תחנת הרכבת, שעולה לפסגת הפילאטוס. זוהי רכבת גלגלי השיניים התלולה ביותר בעולם לטענתם. ותלולה היא אכן. בקונסטרוקציה שכמעט מאפשרת לך לראות את הקודקודים של כל שאר הנוסעים ברכבת, הרכבת מטפסת דרך היערות שמכסים את מורדות הפילטוס. בשלבים מסוימים אתה לא יכול לתהות איזו רכבת הרים מטורפת זאת תהיה אם גלגל השיניים ישתחרר במקרה. הנוף שנשקף בדרך היה נוף מדהים של אגם לוצרן עם כל העננים הנמוכים מעליו, אבל ראינו את זה מגיע וזה אכן בא: קצת גבוה יותר הרכבת נכנסה אל תוך העננים וכעבור רבע שעה מצאנו את עצמנו עומדים עם עוד קבוצת תיירים משתוממים על המרפסת הגדולה בפסגתו של הפילטוס מתבוננים אל תוך הלא-כלום האפור. "בימים יפים רואים מכאן את החרמון", ציינתי. אבל ביום הלא-יפה שבו עלינו לא ראו כלום חוץ מ-אפור.

 עשינו סיבוב בתקווה שאולי הענן יחלוף ובאמת מדי פעם נחשף איזה שביב מרוחק של שמיים כחולים. הסתובבנו כחצי שעה בתוך מספר מנהרות באתר עם חלונות שראו מתוכם -; אפור. אפילו העורבים הצטופפו על סלע ולא זזו. היה מאוד שקט ורק רעש של פעמוני פרות נשמע. כשחזרנו לכיוון תחנת הרכבת\רכבל נשמעה לפתע מוזיקה יפה ועצובה. אלו היו שלישייה של נושפים בעלי זקנים ארוכים ומוזרים שעמדו על המרפסת וניגנו בכלי הענקי והמוזר היודע בשם קרן אלפים או בעגה המקומית Alphorn. אליהם הצטרף מזוקן רביעי שכל תפקידו היה להניף את דגל שוויץ בצורה יפה.

 לצלילי מוזיקת ההפסד הצורם ירדנו ברכבל לצידו השני של ההר. נהג הרכבל הנחמד הפנה את תשומת ליבנו ליעל אלפים שרעתה עשב על אחד המצוקים מתחתנו. ב-Frakmunteg, תחנת הביניים של הרכבל, כבר לא היו עננים והשמיים התחילו להתבהר. נוף יפהפה של האגם והמצוקים של ההר נשקף מהמקום ואנחנו ישבנו לאכול ארוחת צהריים.יש במקום פארק חבלים ענקי ומסלול מזחלות קטן. נראה מאוד כיף אבל לא היה לנו זמן. זה מתאים במיוחד למשפחות אבל רוב מי שהשתעשע על הגזעים התלויים באויר דווקא היו מבוגרים. עוד 20 דקות ברכבל עם נוף יפה של לוצרן הביאו אותנו לעיירה Kriens ומשם זאת הייתה נסיעה קצרה באוטובוס חזרה ללוצרן. אספנו את החפצים שלנו מהאכסניה ויצאנו לדרך.

לתחילת הכתבה

מגיעים לאזור  ברוסטי

"בבקשה תן לנו שני כרטיסים ל-Brusti.", ביקשנו ממוכר הכרטיסים בתחנה המרכזית בלוצרן. "ברוס -; מה?!?!", הוא ענה והסתכל עלינו בצורה מוזרה. הרכבת טסה לאורך אגם לוצרן. היא הקיפה אותו מצפון דרך העיר Arth ומשם לקחה אותנו לצידו המזרחי לעיירה בשם Fluelen, ששוכנת בקצה האגם. היעד שלנו היה חור - כפר קטן בן מספר בתים בשם Brusti ממנו עמדנו להתחיל טיול רגלי של 4 ימים לאורך לב האלפים השוייצריים - טרק למפונקים בו הזמנו אכסניות לאורך כל הדרך שכן כל יום נגמר בכפר אחר מ- Altdorf ועד Lauterbrunnen, עיירה קטנה סמוך ללב הפועם של התיירות השוויצרית, Interlaken. למעשה אפשר להגיד שכל מה שהיה עד עכשיו היווה מעין הקדמה לדברים האמיתיים שלשמם באנו לשוויץ. מפלולן לקחנו אוטובוס לאלטדורף, "עיר" הבירה של קנטון Uri, עם 8000 תושבים.

 בלב העיירה הזאת שוכן פסל ענק לכבודו של הגיבור השוויצרי הלאומי וילהלם טל. על מה כל המהומה? כי וילהלם טל היה מהעיירה Burglen במחוז. בקצרה: בשנת 1,300 לערך קיסרים אוסטרים ניסו להשתלט על שוויץ. הרמן גסלר מונה לשליט מחוז אורי, ווילהלם טל שהיה אמן בקשת מוצלבת, לא השתחווה לו. בעקבות כך נעצר ועמד בפני הוצאה להורג, וחירותו הובטחה לו אם יירה בתפוח שיהיה על ראש בנו. ב- 18/11/1307 הוא ירה ופגע בתפוח וכל השאר היסטוריה. בעקבות כך נשאל על-ידי גסלר מה היה קורה לולא פגע בתפוח והוא השיב שהיה יורה בו. תשובה לא נכונה. הוא נעצר, נכבל ונשלח בספינה לארמונו של גסלר. בעקבות סערה על אגם לוצרן הוא הצליח לברוח מהספינה ושחה לחוף.

 בחוף הוא הגיע לארמון וכשגסלר הגיע הוא ירה והרג אותו. הניצחון על השליט והבסתו הם אלו, שהציתו את המרד שהוביל בסופו להקמת שוויץ שבה, 700 שנה אחרי, אני וברוך ישבנו על ספסל בתחנת האוטובוס ל-Attinghausen וצפינו בחבורה מוזרה של חובבי מכוניות עתיקות שכנראה יצאו מגרמניה למסע מכוניות בשוויץ. מילא כובעי הטייס הישנים שחלקם לבשו אבל השיא המצחיק היה כשהלבישו את אחד הכלבים במשקפיים מיוחדות נגד רוח. בינתיים מזג האויר השתפר ורוב השמיים היו כחולים.

 לאחר 10 דקות נסיעה הגענו לרכבל של אטינגהאוזן-ברוסטי, אבל כבר לא היינו בטוחים. זאת הייתה בקתה קטנה, שום מוכר כרטיסים שום כלום. איתנו ירד שוויצרי נחמד שבא לפגוש את אשתו ובתו למעלה בברוסטי. מה הן עשו שם? ובכן מסתבר שבאותו היום הייתה הצעדה השנתית לחציית ה-Surenenpass, מעבר ההרים הראשון בטרק שלנו. להפתעתנו הרכבל הקטן אכן הגיע עמוס באנשים שירדו ואנחנו העמסנו בחשש רב את המוצ`ילות שלנו על סל קטן חיצוני ויצאנו לדרך. קול שבקע מרמקול מוחבא אמר שמשלמים למעלה. הרכבל העלה אותנו 1000 מטר ל 1531 מ`. הנוף שנשקף, של אלטדורף ואגם לוצרן, היה מדהים והרגשנו שסוף סוף הגענו לשוויץ שדמיינו. מול הצוק העצום של ה-Hoch Geissberg התפתל השביל, שעלה לאורך 500 מטר בין בתי העיירה לאכסניה שלנו, Berggastahus z`Graggen (וחשבתם שהיה קשה להגיד Vierwaldstattersee).

 לראשונה הרגשנו את משקל התיקים ונעזרנו במקלות ההליכה, שאני רק אשבח אותם יותר בהמשך. את פנינו קיבלו חבורה של כ-50 שוויצריים, שניכר עליהם שהיו לאחר יום הליכה לפי הבוץ על הנעליים וריבוי המקלות. הם ישבו במרפסת ושתו בירה מקומית. חבורה של כמה מהם ניגנו מוזיקה שמחה עם אקורידונים. נכנסנו והבעלים הנחמדים הראו לנו את המיטות. כשיצאנו, מספר הולכים הגיעו מכיוון הפס, נושאים על גבם בכיסוי מיוחד קרן אלפים גדולה. מטורפים!! הרגשנו כאילו מצאנו מכרה של זהב. האזור היה כל כך יפה שפשוט הרגשנו צורך לצאת החוצה ולעשות סיבוב. במקרה מצאנו שביל קטן, rundweg, שמקיף את הכפר ומוביל לכמה תצפיות מדהימות על אלטדורף והסביבה ולאחר מכן הצטרפנו למקומיים עם איזה כוס בירה מול השקיעה.

לתחילת הכתבה

היום הראשון של הטראק

בוקר. השמיים כחולים. אין ענן. הזריחה מאירה את הרכס ממול, אבל עדיין קריר. אחרי שהתפנקנו בארוחת בוקר מדהימה באכסניה הגיע הזמן להתחיל להפעיל את השרירים. יוצאים לטרק. ארבעת הימים האלו הם הלב והחלק היפה ביותר, לדעתי, של טרק ארוך בהרבה בשם ה-Alpine Pass Route שחוצה את כל שוויץ לאורך האלפים ב-20 יום והוא מהווה חלק (יותר נכון וריאציה) מטרק ארוך בהרבה בשם ה-Via Alpina, שנמתח לאורך 5000 ק"מ וחוצה את 8 המדינות של אירופה שלאורכם משתרעים האלפים מסלובניה ועד צרפת. אבל לזה תצטרכו קצת יותר מ-4 ימים. השביל היה ההמשך של אותו שביל, שהוביל אותנו מהרכבל לאכסנייה יום לפני, והוא מסומן בסימון כמו בישראל לבן-אדום-לבן. העניין בשוויץ הוא שכל השבילים מסומנים באותו צבע, כצבע הדגל, וכאן מתחילה הבעיה, אבל היא לא כזאת גדולה שכן השילוט הוא טוב עם הערכת זמנים סבירה והשבילים מאוד ברורים - ממש קשה ללכת לאיבוד.

 השביל הוביל אותנו לתוך יער שנשפך לכיוון שני העמקים שעל הסכין ביניהם אנחנו הלכנו, מעט תלול לזמן קצר, אבל בחלקים המסוכנים יש גדרות בטיחות. הדבר הראשון שאתה שומע כשאתה יוצא למרחבים של שוויץ זה את צלצול הפעמון של הפרות. רק אחרי עלייה של כ-150 מטר מתוך 700 עד הפס יצאנו לאחו וראינו אותן. מולנו היה כפר, יותר נכון בקתה וחצי, בשם Grat, בגובה 1,820 מ`, אליה מגיעים לאחר קצת פחות משעה. הנוף של ההרים מעלינו, העמקים לצידנו ואגם לוצרן, שנחשף קצת אחרי גראט, היה מטריף. קרני השמש האירו בעוצמה דרך העננים. רחוק מעלינו עדיין היה הפס.

 לא היינו לבד. עוד מספר קבוצות של שוויצריים טיפסו לאותו כיוון, אבל היינו הזרים היחידים. לאחר עלייה קצרה אחרי גראט השביל התמתן והוביל אותנו במעלה שלוחה אל מול הצוקים האימתניים של ה-Brunnistock שמהווה את הצד הימני של הפס. האחו היה מלא פרחים וכל פעם זיהינו סוג חדש שלא ראינו לפני. בסוף הקטע המתון התחילה שוב עלייה לא קלה במיוחד, אבל שבאמצעה מצויה לגונה קטנטנה ויפה שמשקפת את כל ההרים מסביב. בסוף אותו קטע של העלייה במקום בשם Angistock, בגובה 2031 מ`, מגיעים לדבר האמיתי...העלייה לפס. האחו נגמר ואותו החליפה דרדרת ענקית שאת חלקה כיסו שלוגיות עדיין. משום שיורדים גשמים לעיתים המרכז של אותן שלוגיות היה ריק ויצר מערות ענק בקרח. לא טרחנו לטפס כדי לראות מקרוב.

 ההליכה לאורך הדרדרת אורכת כחצי שעה כשהפס ישר ממול. בקצה הדרדרת התחילה עלייה מאוד תלולה לפס. בינתיים עננים נמוכים התחילו לכסות את הפסגות מסביב ועד שהגענו למעלה ל-Surenenpass, בגובה 2,291 מ`, את הנוף לצד של ברוסטי, שכבר טעמנו ממנו הרבה, חסם ערפל כבד ואילו בצד השני הנוף היה פתוח. עמק ארוך וירוק השתרע הלאה מאיתנו. מהפסגות שלצידו גלשו קרחונים שהזינו עשרות מפלים (שאת חלקם רואים מהפס ואת חלקם רואים רק בהמשך) וממול הרחק מאיתנו התנוסס הצוק הפשוט עצום והשחור של הצד המזרחי של הר ה-Titlis, אחד האתרים המתויירים בשוויץ. אחד השוויצריים שנחו איתנו בפס טען ששמו כן הוא ונובע מצורתו, הציץליס, אבל אנחנו לא ממש הצלחנו לראות את זה.

התחלנו לרדת לצידו השני של הפס דרך עדרים גדולים של פרות. הידעתם? אני משער שבשוויץ יש את מספר זני הזבובים הגדול ביותר בעולם עקב מצע הגידול הנוח שמכסה את האדמה. יש תאוריה שגורסת שהאלפים הם למעשה הרים של חרא פרות מאובן. הירידה הייתה תלולה ותוך זמן לא רב נחשף התחביב של ספורטאי שוויץ. עלייה לפסים ברגל עם אופניים לצידם. ככה, עשרות הולכים בכל הגילאים (כן - גם מספר לא מבוטל של בני שבעים+! אז גם אתם יכולים!!) טיפסו לעבר הפס מהצד השני בזמן שאנו בקלילות ירדנו ודפקנו את הברכיים.גם המטורפים עם האופניים טיפסו לאיטם.

 ההליכה לאורך העמק הובילה אותנו לעיירה הקטנה Blackenalp שם יש כנסייה לבנה שניצבת אל מול מפל מים גועש. ישבנו לאכול ארוחת צהריים שקצת אחריה הגענו להתפצלות דרכים. כאן יש שתי אופציות או להמשיך ולרדת עם העמק עד לאנגלברג או דרך שנראתה לנו קצת יותר מעניינת והיא דורשת קצת טיפוס (כ-100 מטר) ומובילה ל-Furenalp ומשם לוקחים רכבל למטה. הבחירה שעשינו הייתה די מוצלחת.

פנים אל מול פנים עם הקרחונים, שעתה היו בקו אחד איתנו, ותצפית על עשרות המפלים שזורמים לעמק למטה. כמובן שהמרשים מכל היה הקיר השחור של הטיטליס שעתה כבר נמצא כה קרוב אלינו שהרגשנו כמו זוג גמדים (אנחנו בכל מקרה גמדים בלי קשר). ב-Furenalp, כשעת הליכה אחרי ההתפצלות, בתחנת הרכבל, יש מסעדה קטנה שמאחוריה נמצאת נקודת תצפית המרהיבה ביותר על הטיטליס, וקצת למטה (אנחנו כבר היינו גמורים מדי בשביל לרדת) יש לגונה קטנטנה עם ספסל שנראתה כנקודה מושלמת למנוחה. מאזור Furenalp יוצאים עשרות מצנחי רחיפה וגלשני אויר שמרחפים להם מעל העיירה אליה כה רצינו להגיע ועתה כבר נראתה מתחתינו, אנגלברג, אחד ממעוזי התיירות השוויצרית.

ירדנו עם הרכבל והחלטנו לוותר על האוטובוס שנוסע למרכז העיירה. צעד זה היה די טיפשי שכן הדרך עד לעיירה מהרכבל, למרות שהיא נראית די קצרה היא ארוכה. עד שהגענו הרגליים שלנו כבר ממש כאבו. באכסניה, שנמצאה בקושי רב בצד השני של העיירה, סגרנו כ-22 ק"מ. הירידה מהפס עד אנגלברג היא חתיכת ירידה בסך הכל, שכן העיירה ממוקמת בגובה של כ-990 מ`.

בגלל שהיה יום ראשון (דבר שהסביר את ריבוי המטיילים) הסופרמרקטים נסגרו מוקדם ופספסנו. לא נשאר לנו אוכל אז אחרי שהתמקמנו באכסנייה חזרנו למרכז הכפר וירדנו על פיצה משובחת ועל מיץ התפוזים היקר ביותר ששתיתי אי פעם - 20 שקל ל-200 מ"ל. כשהמלצרית באה עם הבקבוקונים ומילאה לנו חצי כוס לא ידענו אם לצחוק או לבכות.

 כמובן שבינתיים השמיים התקדרו ומבול התחיל לרדת. איך לא - לא לקחנו מטריות. באכסנייה, אליה הגענו רטובים למדי, האינטרנט בישר שמחר צפוי להיות גשום לחלוטין ובנוסף קיבלתי את הציון מהמבחן שעשיתי יום לפני שיצאתי שהלך לא משהו. בקיצר יום שהתחיל מעולה נגמר לא משהו והיינו אובדי עצות לגבי מחרת בגלל המזג אויר. החלטנו לחכות לבוקר ולקוות, שמשנה זמן משנה מזל.

לתחילת הכתבה

ממשיכים בטראק

ההחלטה לחכות הסתברה כחכמה. אמנם בישראל באותה תקופה קל לחזות את מזג האויר (מחר יהיה שמש, חם, לח ומגעיל), אבל בשוויץ ובמיוחד באלפים התחזית שמהווה גורם כל כך קריטי להצלחת הטיול לא שווה כלום לרוב - מקסימום הערכה כללית. מאותה סיבה בדיוק יש להתארגן למגוון רחב של מצבים כשמטיילים בשוויץ בקיץ, שכן יש ימים חמים כמו בישראל ויש ימים שיורד שלג. מזג אויר משוגע לגמרי. עננים מופיעים ונעלמים תוך מספר שעות. מדהים. לכן היו עלינו גם בגדים קצרים וגם ציוד תרמי ונגד גשם לגרוע מכל. בבוקר, כשהצצנו מהחלון, השמיים היו כחולים למדי, בניגוד מוחלט לתחזית של לילה לפני. ארבעת אתרי התחזית הגדולים באינטרנט טעו ושינו את התחזית שלהם. הצפי היה שילך ויעשה מעונן וב-17:00, כך חזו, יתחיל גשם.

 החלטנו לצאת לדרך! אחרי ארוחת בוקר עשירה של האכסניה לקחנו את חפצנו והתקדמנו לתחנת הרכבל שעולה לכיוון הטיטליס. הרכבל הזה די ארוך ולוקח כמעט שעה עד שמגיעים ל-Jochpass. נהרות של תיירים יפנים זרמו כבר בשעת בוקר מוקדמת זו לרכבל, שכן למרות שאנחנו עלינו ל-Jochpass, רוב מי שמגיע לכאן עולה עם הרכבל לתחנה בפסגת הטיטליס. האטרקציה: הרכבל המסתובב הראשון בעולם. המחיר: יקר. אנחנו, שהחלטנו להשקיע את כספנו בעלייה לפסגות יותר מרשימות בהמשך הטיול, ירדנו בתחנת הביניים Trubsee. הנוף של אנגלברג בדרך היה יפה מאוד אבל זה התגמד לעומת האגם המדהים שהלכנו לאורכו כק"מ עד לתחנת הרכבל של ה-Jochpass. ההשתקפות הייתה מושלמת. האגם היה פשוט מראה ענקית.

 ל-Jochpass בגובה 2207 עולים עם רכבל סקי. מתחתינו איש בודד טיפס בקצב מדהים כלפי מעלה. למעלה כבר היה די קר אז התלבשנו קצת יותר חם והתחלנו לרדת. כל היום היה ירידה אחת ארוכה. כמאה מטר מתחנת הרכבל נחשף העמק הארוך שלאורכו עמדנו ללכת במהלך היום ובו Engstlensee, אגם יפהפה שכאשר השמש יצאה מדי פעם היה בצבע טורקיז. התחלנו לרדת לכיוון האגם כשלפתע קלטה עיני חיה רצה וחוצה את השביל. גם יום לפני זה בפס ראיתי משהו דומה רץ מאוד מרחוק וברוך טען שאני מדמיין. הפעם הוא גם ראה וסוף סוף הבנו מה זה. מרמיטה. שפן הסלעים של שוויץ. מעין שילוב בין שפן סלעים ובונה. כעבור שעה של הליכה מהפס לאחר בקצהו השני של האגם הגענו לעיירה הקטנה Engsltenalp. מכאן כבר ראו את כל העמק ואת הדרך הארוכה שעמדה לפנינו. נראה רחוק.

 קצת מחוץ לעיירה ישנו מפל גדול שמחליק על משטח סלעי ומשם נבלעים לתוך היער. ההליכה באזורים מסוימים היא לא נחמדה במיוחד שכן השביל צר, העמק רחוק מתחתיך ומה שמפריד בינך לתחתית העמק הוא מדרון מאוד תלול שלעיתים אף אפשר להגדירו כמצוק. כש-Baumgartenalp, הכפר הקטנטן הראשון שעוברים בדרך כבר היה בטווח ראייה הגיע לפתע אדם מאחורינו. זה היה המטייל-הולך הראשון שפגשנו באותו יום ואותו אחד שראינו מטפס לכיוון ה- Jochpass כמה שעות קודם לכן. זה היה בריטי חביב שהולך לבדו את אותו Alpine Pass Route. כששאלנו אותו אם לא היה לו גשם באותם ימים גשומים כשאנחנו היינו בציריך ולוצרן הוא טען שאין לו בעיה לטייל בגשם ושגם היום ירד. הסתכלנו על השמיים ושיערנו שהוא צודק. לאט לאט הם הלכו והתקדרו.

Baumgartenalp, כשעה וחצי ירידה מאנגסטלנאלפ היה כמו כפר רפאים. רוב הבתים היו נטושים ואלו שהיו מאוישים אוישו על-ידי פרות. מאחורי הגבעה הקטנה עם הצלב עליה ישבנו לאכול ארוחת צהריים היה בית מקושט בעשרות פעמוני פרות בגדלים מפלצתיים. מכאן השביל המשיך לרדת בין יערות ואחו בכיוון כללי כלפי מטה לכיוון Unterbalm. השביל חצה המון נחלים ומפלים שנעלמו בנפילה לעמק מתחת ובאחד מהם ברוך דפק התרסקות וידיו נפצעו. ממול כבר היה ניתן להבחין בעמק שבו שוכנת Meiringen, אליו נשפך העמק מעליו הלכנו ועוד עמקים שהגיעו מכיוונים שונים.

 כשעה אחרי ארוחת הצהריים, ב-Unterbalm, שהיא לא יותר מבקתת עץ קטנה עם ספסל, הגשם התחיל לטפטף והפסיק לאחר זמן קצר. לא משהו רציני אבל שמנו עלינו מעילי גשם. השביל המשיך לזגזג לאורך העמק כל הזמן במגמת ירידה עד שכעבור 20 דקות הגענו ליער ובו השביל הקטן לאורכו צעדנו התחבר לדרך עפר נוחה. כבר היינו ממש מעל החיבור של העמק של מירינגן והרגליים כבר התחילו לכאוב. גררנו את עצמנו לאורך הדרך עפר שב-Hinterarni, כ-15 דקות אחרי, כבר הפכה לכביש סלול עם נוף יפה של העמק למטה וההרים ממול שפסגתם הייתה מכוסה עתה בשכבת עננות כבדה.

 ההליכה על אספלט רק כאבה יותר והרסה לנו את הרגליים. כשעה אחרי המפגש עם הכביש, מצאנו את עצמנו ב-Winterlucke שהוא כפר קטן הממוקם באוכף שבו נפתח הנוף של כל העמק של מירינגן מהאלפים ועד הקצה של אגם ברינץ (Brienzersee), אחד משני האגמים הגדולים (השני הוא אגם טון,Thunersee) שביניהם שוכנת אינטרלאקן - ומכאן שמה, בין האגמים.

 מכאן גם מתחילה הירידה המאוד תלולה והישירה למירינגן. כשעמדנו והתבוננו בנוף החדש שהתגלה ראינו כי מעל האגם יש ערפל מוזר שהתקדם לעברנו במהירות. לקח בדיוק 5 דקות מהרגע בו התחלנו את הירידה עד שהגשם התחיל. החזאים חזו 17:00. השעה הייתה 16:30. כמעט צדקו. מבול מטורף!!! טוב... היה רק דבר אחד שיכולנו לעשות וזה להמשיך ללכת עם הציוד נגד גשם. לקח לנו חצי שעה של הליכה בגשם ושל שבירה רצינית של עצמות הרגליים בירידה התלולה עד שהגענו ל-Reuti, עיירת תיירות השוכנת ישר מעל מירינגן. עם הגשם שירד והעובדה שהייתה עוד שעה ירידה עד למירינגן החלטנו לנצל את הרכבל שמקשר את שתי העיירות.

 ב-16:59 הגענו לתחנת הרכבל. השלט הראה כי הרכבל האחרון יוצא ב-17:00. בהליכה חצי היסטרית הגענו בשנייה האחרונה לרכבל שלקח אותנו למטה למירינגן. יש אלוהים. אחד העובדים של הרכבל היה נחמד ונתן לנו מפה של העיירה כדי שנוכל לאתר את הכתובת של הצימר בו עמדנו לישון בלילה. הדבר הזה בכלל הדהים אותי: תמיד, אבל תמיד, כל הטיול, אפילו בחורים כמו ברוסטי ידעו שאנחנו מגיעים ולא הייתה בעיה למרות שאת ההזמנות ביצענו חודש וחצי לפני הטיול מהארץ דרך האינטרנט לפני תקופת המבחנים שלי, ומי זוכר. על השוויצרים אפשר לסמוך.

 הלכנו ברחובות העיירה והפעם נתקלנו בסופרמרקט פתוח בו ערכנו את כל הקניות שלנו ליום וחצי הקרובים. בעלת הצימר, אלין, הייתה מאוד נחמדה אבל ללא ספק דיברה יותר מדי והיה קצת קשה לגרום לה לחזור הביתה. היום הזה היה קשה והיינו די מפורקים מההליכה. כל מה שרצינו זה מקלחת, ארוחת ערב ולישון. ברוך כבר הודיע בחגיגיות רבה שככל הנראה הוא לא ימשיך איתי למחרת וידלג על יום כי הוא עייף מדי. זה די הפתיע אותי שכן הוא מתאמן בחדר כושר בעקביות אבל הוא אמר שזה העצמות ברגליים שהורגות אותו. אני אמרתי לו שאני ממשיך בכל מקרה אלא אם כן מזג האויר יהיה ממש גרוע. הוא אמר שאם יהיה מזג אויר טוב הוא ישקול פעם נוספת. ב-21:00 הוא כבר ישן כמו מת ואני ישבתי לי בחוץ והבטתי במפל Reichenbach הענק בצידו השני של העמק, סמל העיירה, שהואר בתאורת לילה מיוחדת, נהניתי מהאויר הנקי ומהחיים בכלל. מחר אגיע או נגיע גם אליו.

 האם ברוך המשיך איתי הלאה? כמה מטרים צריך לטפס כדי להגיע לGrosse Scheidegg? על שם מי קרויה חברת The North Face? האם היה לנו מזל וראינו בכלל משהו מה-Jungfraujoch? איפה נמצא העמק היפה בעולם? מהו הקרחון הארוך באירופה? ואיזה הר לעזאזל מצוייר על הטובלרון? כל זאת ועוד...בכתבה הבאה.

לתחילת הכתבה

אתרים שימושיים

מכיוון שאת כל התכנון של הטיול עשיתי דרך האינטרנט להלן כל הקישורים הרלוונטיים שיעזרו לכם:

שוויץ - כללי

  • אתר התיירות הראשי והרשמי של שוויץ: www.myswitzerland.com
  • אתר התחבורה של שוויץ: www.sbb.ch
  • אתר שבו ניתן למצוא הסברים על המערכת המסובכת של כרטיסי הרכבות בשוויץ ועל קווים יפים ותיירותיים - www.swisstravelsystem.ch

ציריך

  • ציריך -; www.zuerich.com
  • האכסניה בה ישנו בציריך: www.city-backpacker.ch (מיקום טוב, לא מקום מדהים, יש מטבח, ללא ארוחת בוקר, אינטרנט בתשלום)
  • מפות טובות של ציריך עם סימון של אתרי תיירות: switzerland.isyours.com

לוצרן

הטרק

  • הר ריגי - www.rigi.ch
  • אתר בגרמנית עם זמני הרכבל לברוסטי - www.attinghausen-tourismus.ch
  • אתר שמתרגם אתרים מגרמנית (ושפות אחרות) - babelfish.altavista.com
  • האכסניה בברוסטי - www.berggasthauszgraggen.ch - האכסניה במיקום הכי מדהים שתהיו בו אי פעם, שווה להגיע ללילה אם באזור גם אם לא יוצאים לטרק, מבודד, נוף מדהים, ארוחת בוקר משובחת, אנשים נחמדים, אין אינטרנט, אין מטבח, יש מסעדה.
  • האתר של פורנאלפ : www.fuerenalp.ch
  • פנורמה ותיאור של המסלולים שיורדים מsurenenpass לאנגלברג: www.fuerenalp.ch
  • האתר של אנגלברג - www.engelberg.ch
  • מפה טובה של אנגלברג: switzerland.isyours.com
  • פנורמת קיץ של אזור אנגלברג וכל המסלולים הקיימים בו: engelbergred.elca-services.com
  • האכסניה שישנו בה באנגלברג : www.familienherberge.ch (נחמדה, ללא מטבח, אינטרנט בתשלום ועם ארוחת בוקר טובה)
  • האתר של הטיטליס והרכבל המסתובב: www.titlis.ch. כולל מחירים ולו"זים של הרכבלים באזור.
  • אתר התיירות של אזור מירינגן וברינץ: www.alpenregion.ch
  • ציורים של המסלולים באזור : www.alpenregion.ch
  • פרטים על הצימר של Aline Reinhard, ברחוב Sandmatten 6, ב- Meiringen.יש להיכנס ל-accomodation באתר הקודם, לבחור באנגלית, ללחוץ על all accommodation. בשדה town לבחור meiringen ולכתוב את השם שלה בשדה name. ככה תגיעו לכל הפרטים ולמערכת ההזמנה. לא ראינו משהו יותר זול מזה במירינגן שהיא עיירה יקרה. שלא יהיו הפתעות כמו שלנו היו: אין מטבח אבל יש ערכת קפה\תה, יש טלוויזיה, מים חמים מעולים, אבל... מיטה זוגית בודדת כך שזה מתאים רק לשני אנשים. אנשים נחמדים.
  • מלונות זולים ברחבי שוויץ1 - www.backpacker.ch
  • מלונות זולים בשוויץ 2- www.swissbackpackers.ch
  • אתר עם מפות טופוגרפיות חינם של כל שוויץ (יש להקיש עיר בשדה Stadt ואז מתקבלת המפה) - www.swissgeo.ch
  • ה-אתר של מפות ערים בשוויץ תוכלו לראות כאן צילומי אויר ואת המיקום של כל הדברים החשובים כגון כספומטים וסופרמרקטים map.search.ch
  • ה-אתר (בהא הידיעה) לטיולים רגליים בשוויץ עם סיפור דרך של טרק ה-alpine pass route ועוד טרקים וטיולים רגליים במדינה. הקטעים שאנחנו עשינו הם 4-7. (לשים לב שללא שימוש ברכבלים הטרק אורך לפחות יומיים נוספים. אורכו הכולל -; כ-100 ק"מ) - activityworkshop.net
  • למי שרוצה עוד יותר -; האתר הרשמי והמעולה של Via Alpina בכתובת www.via-alpina.org. האלפיין פס הוא העיקוף הקטן והירוק בכל הטרק המפלצתי הזה.

עוד קישורים לאתרים... בכתבה הבאה.

לתחילת הכתבה

יעדי הכתבה