הנה מה שאתם צריכים לדעת
- אורך המסלול: 30 ק”מ מסומנים היטב. אין צורך במפה מפורטת.
- משך: יומיים עם עצירה ללינה.
- דרגת קושי: קלה-בינונית. קטע השביל בין הכפרים עצמם קל יותר מהחלקים האחרים. הביאו נעלי הליכה טובות. ברזי מים לשתיה נמצאים בכל הכפרים וניתן למלא מים בדרך.
- הגעה לנקודת ההתחלה: קו אוטובוס P מלה ספציה (La Spezia), שיוצא מתחנה ברחוב Via Domenico Chiodo.
- עזיבה מנקודת הסיום: נקודת הסיום נמצאת כקילומטר מתחנת הרכבת של לבנטו (Levanto), יש שם רכבות ללה ספציה ולג'נובה (Genova).
- לינה: בכל חמשת הכפרים יש פנסיונים וצימרים, ובכפר מנרולה (Manarola) יש אכסניית נוער. הזמינו לפחות שבוע מראש (לא מקבלים הזמנות פחות משבוע מראש). ניתן להזמין גם דרך אתר הפארק. מומלץ ללון במנרולה וכך לחלק את המסלול לשני חלקים שווים.
- עונה מומלצת: אפריל-מאי, או ספטמבר. במהלך הקיץ הפארק עמוס תיירים, חם מאוד והעלויות יקרות. בחורף מזג האוויר עלול להיות לא נעים.
- עלויות: הלינה בכפרים אינה זולה כל כך. בריומאג'ורה (Riomaggiore) ובמנרולה יש סופר של חברת COOP, שבו ניתן להצטייד במוצרים בסיסיים. ארוחות במסעדות בכפרים נעות בין 10-20 אירו לארוחה. נסיעה ברכבת בין הכפרים עולה 1.05 אירו וכניסה לשביל בחלק שבין הכפרים עולה שלושה אירו לאדם. תוכלו לקנות כרטיס יומי משולב אשר עולה 5.4 אירו ומאפשר כניסה לשביל ונסיעה חופשית ברכבת. אלו המחירים לכרטיס זה »
היום הראשון: פורטו ונרה עד מנרולה
השביל מתחיל בעיירה פורטו ונרה (Porto Venere), בכיכר Bastereri הנמצאת אחרי העיקול בו האוטובוס עוצר בתחנה האחרונה. שלט עם סימון השביל באדום ולבן עם הספרה 1 (המציינת את מספר המסלול) מורה על נקודת ההתחלה ומכוון אותנו לגרם מדרגות ארוך מאחורי מצודת העיר העתיקה. במהלך העלייה מסתכלים אחורה אל מעגן הסירות הקטן במפרץ, אך כשמגיעים למעלה נשקף פתאום הים במלוא רוחבו והדרו, עד האופק. חומות המצודה, בית קברות קטן על המדרון ואי קטן עם טירה בסמוך מרכיבים נוף מרהיב. ממשיכים לטפס מעלה במדרון עם חורש שמזכיר מאוד את החורש הישראלי, מדי פעם עצי אורן מצלים קצת והשביל מתיישר על אותו קו גובה. בהמשך מגיעים להתפצלות לשביל A1 שמאלה, אך אנו ממשיכים בשביל מספר 1.
אחרי הליכה מישורית בין העצים מגיעים לעיקול בכביש והולכים על הכביש בירידה עד שרואים סימון של השביל המכוון חזרה אל בין העצים. השביל ממשיך לטפס מעלה במדרון ובתים בודדים פזורים פה ושם. נוף מדהים של הים וריח מלוח מלווה אותנו לאורך הדרך ממערב. שוב מגיעים אל כביש סלול והשביל סוטה ממנו שמאלה ועולה במעלה ההר.
לבסוף מגיעים לכביש הכניסה לכפר קמפיליה (Campiglia), סמוך למגרש כדורגל מאולתר השביל סוטה שמאלה ועושה עיקוף קטן של הכפר דרך העצים (הכפר אינו שייך לחמישייה של צ'ינקווה טרה). השביל חוזר אל בין בתי הכפר ועובר בכיכר סמוך לכנסיה ממנה יש נוף לים. סימון ברור של השביל ליד ברז מים מפנה אותנו לגרם מדרגות בין העצים והבתים עד שנכנס אל תוך היער. השביל עובר ביער כברת דרך ארוכה, בין מתקני כושר משונים וספסלי פיקניק נטושים, ואפילו קיוסק-בר קטן עם חצר מגודרת.
בטלגרפו (Telegrafo) - בר קטן ונקודת מידע ליד עיקול בכביש סימון של שביל מספר 3 על העמוד מכוון אותנו במורד המדרגות ואחר כך הטרסות, דרך כרמים ובתים נטושים, אל הכפר ריומאג'ורה. חשוב לשים לב לפניה שמאלה בתחילת הירידה. סמוך לבית אבן קטן הסימון פונה ימינה ממש בינות הגפנים ומתעקל שמאלה.
אחרי מעבר בין חומות נמוכות בצומת T של שביל 3 עם A3 ממשיכים שמאלה (בחלק זה שני השבילים מתלכדים) עד שמגיעים לכנסיה שבצידה מסעדה וממנה נשקף נוף משגע של הים והכפר הנפרש למרגלות ההר. מהכנסייה, שביל מספר 3 הופך מרוצף, חלקו מדרגות וחלקו סתם יורד במורד הוואדי היישר אל ריומאג'ורה. חוצים את הכביש הראשי המחלק את הכפר וממשיכים במורד, נדמה שמדרגות הן סימן ההיכר הראשי של האזור והן נמצאות בכל מקום בכמויות מסחריות.
השביל בין הבתים הופך לרחוב הראשי של הכפר היורד מטה, עמוס תיירים וסתם זקנים שיצאו להתאוורר בשעת בין ערביים, עד צומת T. פונים ימינה ונכנסים למנהרה בצד פסי הרכבת. בקצה המנהרה נמצאת תחנת הרכבת של הכפר ובמעלה עוד גרם מדרגות מתחיל שביל מספר 2 העובר בין כל חמשת הכפרים, ונקרא בחלקו הראשון (עד מנרולה) שביל האוהבים - Via dell'Amore. כאן גם מתחיל הקטע בתשלום (הכרטיס שעולה שלושה אירו, ותקף רק ליום שבו נקנה).
היום השני: מריומאג'ורה ללבנטו
אחרי לילה במנרולה השכן, חזרנו לתחנת הרכבת של ריומאג'ורה לתחילת שביל האוהבים. השביל בחלק זה מרוצף ומגודר ועובר על המדרון על מול הים, ממש באמצע המדרון הצוקי. לכל אורכו ספסלי ישיבה נעימים. הרשתות על צלע ההר מעידות על המפולות שהיו כאן והרסו את השביל לגמרי עד שנפתח מחדש ב-1994. מלבד הנוף הכחול-כחול הזה זה קטע די משעמם, ובמהרה הגענו חזרה למנרולה. השביל עובר גם כאן במנהרה סמוך לפסי הרכבת, יוצא אל הרחוב הראשי של הכפר (שבשעה מוקדמת זו של 09:00 בבוקר עוד יחסית שומם), ופונה שמאלה אל המפרץ הקטן ובו מעגן סירות הדייגים. (השביל אמנם מדלג על הכפר אך במעלה הרחוב הראשי, סמוך לאכסניה נמצאת הכנסייה ולידה כיכר עם נוף מדהים של הים ומקום מפגש לזקני הכפר עם ערב. אנחנו ניצלנו את ההזדמנות לכמה צילומים של הוואי המקום). מהמעגן הסימון מורה לעלות במעלה הגבעה לכיוון בית הקברות, בתוואי השביל הישן, אך אפשר גם להמשיך בשביל המרוצף על המדרון אל מול הים. מצאנו שם אפילו פינה קטנה מעל הים עם ספסלי פיקניק והמון נוף, וגם זוג מטיילים חבוק, עוד בשקי השינה, שניצל את ההזדמנות להתעורר אל תוך היופי המשכר הזה, לידם עוד ניצב בקבוק יין, זכר מהלילה הנחמד שוודאי בילו כאן. השביל ממשיך ימינה, מגודר במעקה עץ, ומתחיל שוב לטפס במעלה הצוק. חולפים ליד עמדת תשלום נוספת וממשיכים הלאה, מעלינו לכל אורך המדרון טרסות על גבי טרסות של כרמים ומטעי זיתים. השביל חולף על פני גשרון וכמה בתים מבודדים, ממשיך בירידה בגרם מדרגות, עובר על גשר אבן קטן שהגלים מתנפצים עליו בשצף והנה כבר הכפר הבא - קורניליה (Corniglia) היישר מולנו.
המשכנו בשביל לאורך מעין בקתות נופש שנראו קצת נטושות, מתחת למסילת הרכבת ובמעלה גרם מדרגות אל תחנת הרכבת. הכפר עצמו נמצא במעלה גרם מדרגות “קטן” של 365 מדרגות ממנו יש תצפית נחמדה על התחנה הכפרית. שני רציפים קטנטנים ושלווים, שני אנשים יושבים וקוראים עיתון בדממה, זורקים מדי פעם מבט אדיש אל הים. מתנשמים מעט הגענו אל בין בתי הכפר, יורדים במדרגות אל הכיכר ליד הכנסייה. נחנו על ספסל אל מול הנוף, בין סמטאות הכפר המוצלות, כביסה מתנפנפת ובין הבתים ניתן לראות טרסות קטנות עם גידולים שונים. אין אפילו מטר רבוע שאינו מנוצל עד תום. מאחורי הכפר, חוצים את הכביש סמוך לעמדת תשלום נוספת, חולפים מעל פלג מים קטן וקסום שנראה כאילו לא הפריעו את שלוותו מאות בשנים, וכבר השביל מטפס מעלה אל פרבו (Prevo) דרך מטעי זיתים שלא נגמרים, מציע נוף נהדר של קורניליה שנשארה מאחור. השביל מסומן היטב, מטפס לאורך המדרון כשעה עד פרבו - קומץ בתים, מעט מדי אפילו בכדי להיקרא כפר. שלט כחול עם השם פרבו תלוי מעל קמרון, מציין את הרגע בו נכנסים ויוצאים מפרבו, ואפילו מספיקים לעבור ליד קפה קטן. השביל ממשיך דרך מטעי הזיתים עוד כחצי שעה ובאופק כבר אפשר לראות את מונטרוסו אל מארה (Monterosso al Mare) לאורך החוף. אך עוד לפני כן מתנשא מולנו המגדל החולש על ורנאצה (Vernazza) על גבעה קטנה מעל המים. השביל מתפתל בירידה אל תוך הכפר ומאפשר הצצה על בתי הכפר הבנויים בצפיפות לאורך המדרון.
רעש של ילדים משחקים והמולת היום נשמעת מתוך הכפר. נשפכנו מהסמטאות הצרות אל הרחוב הראשי ההומה והחלטנו לעשות גיחה קצרה שמאלה אל הכיכר סמוך למעגן הקטן. התיישבנו לנוח על ספסל בכיכר והבטנו בזקנים ובאנשים ששכבו על רצועת החוף הזעירה, המכוסה חול אפור. זו הייתה דרך לא קצרה עד כאן ועוד מחכים לנו טיפוס או שניים עד מונטרוסו אל מארה. המשכנו בשביל בסמטה מול הסמטה ממנה יצאנו אל הרחוב הראשי, ליד סימון ברור באדום ולבן, יוצאים לפתע מבין הבתים אל נוף פנורמי על הכפר והמפרצון הקט. למעלה על המדרון אפשר לראות את הרכבת הזעירה על פס ברזל אחד (Mono-Rail) המשמשת את התושבים להגיע אל הטרסות שלהם. אבל אנחנו ממשיכים ברגל, חולפים ליד עמדת תשלום נוספת ומטפסים במעלה הצוקים המתנשאים מעל הים. בדרך פוגשים עשרות מטיילים אחרים, רובם אמריקאים או גרמנים עם מקלות הליכה, ומברכים זה את זה בשלום ובון ג`ורנו. משביל רחב ונוח השביל הופך צר מאוד, אך מסומן היטב ולא ניתן להתבלבל. לאחר כשעה וחצי של הליכה רצופה מורנאצה, עוצרים רק כדי להנות מהנוף או בכדי לתת למטיילים מהכיוון ההפוך לעבור במקומות צרים במיוחד, יורד השביל מאחת הטרסות ומוביל מטה בגרם מדרגות קצר, שעד מהרה נפתח למעין טיילת רחבה לאורך הצוק. הנוף נהדר ומכל הירידות אל הכפרים, זו נשאה חן בעינינו במיוחד. בתי הכפר מונטרוסו אל מארה נמתחים לאורך רצועת החוף האפורה ואנו חולפים לאורך הטיילת על פני החלק הישן יותר של הכפר, עוברים דרך מנהרה קצרה ומגיעים לחלק החדש וההומה יותר של הכפר. החוף הקטן שוקק חיים ומציע שלל מסעדות ובתי קפה. תחנת הרכבת נמצאת מימין (מול החוף) ובה יש שירותים וברז מים. בסוף הטיילת הגענו אל ה-IL Gigante, פסל ענק החצוב בסלע וכאילו מחזיק את הוילה הענקית שמאחוריו מלהידרדר אל תוך הים. מה שתוכנן כעצירונת קצרה על החוף, לתפוס מעט שמש ולנוח, הפך לשינה נהדרת על החוף ובלחץ הזמן החלטנו לסיים את המסלול כאן. זהו גם סופו של שביל מספר 2 המחבר את חמשת הכפרים, אך למי שמעוניין ישנו המשך של פחות מ-10 קילומטרים שאמור להיות נהדר. ממונטרוסו אל מארה עולה שביל מספר 10 מאחורי ה-IL Gigante במעלה ההר לכיוון Punte Mesco, דרך היער ובצד הכביש, בעיקול הכביש השביל סוטה במעלה גרם מדרגות ארוך עד לצומת שבילים משולט ולאחר כשעה מגיעים אל הפסגה. כ-100 מ` מהשביל, בקצה הצוק נהנים מנוף פנורמי מרהיב של הים והכפרים וגם ממנזר עתיק ושרידי מצודה. חוזרים אל הצומת וממשיכים בשביל מספר 1 (בו התחלנו ביום הראשון) כ-5 קילומטרים בירידה הדרגתית דרך אורנים וחלקות אדמה מעובדות לכיוון לבנטו (Levanto). גרם מדרגות אחרון מתחת לטירת Mala Spina מוביל אל החוף של העיירה. 500 מטרים לאורך החוף ואח”כ ברחוב הראשי Corso Roma בכיוון ההפוך מן הים יובילו אתכם לתחנת הרכבת של לבנטו ונקודת הסיום של השביל.
