למה לנסוע?
"למה אתה תמיד צריך להיות שונה?" (אמא במשפט, שאני שומע מהגיל שהתחלתי להבין).
"לי זה לא נראה!" (אחותי, מחוה את דעתה, על עוד משהוא שאחיה עושה).
"מתי אמא ואני באים לבקר אותך?" (אבא בעוד מסע שכנוע לטוס לבקר את הילד וככה גם להרוויח טיול).
את התגובות של חברים שלי אני אחסוך ממכם הקוראים, רק אציין שבהמשך אכתוב פה את המדריך להישרדות במדינות הסטאן שכתב, א. קצנל, שהוא איש אשכולות, חבר טוב ובכלל שתיין מעולה.
טוב, אז נתחיל: עוד לפני שידעתי לקרוא הייתי מסתכל בספרי ההיסטוריה והייתי חולם על הנוודים והנופים בדרך המשי, הדרכים העתיקות, המלחמות.. . או שלא! האמת, שמגיל קטן רציתי להגיע להודו. סבי (מהצד של אמא) שהה כמה שנים בהודו, נפאל ואפילו ביקר בטיבט, בשליחות של משרד החקלאות בשנות השבעים ואני גדלתי על הסיפורים והשקופיות כשכל הנכדים היו באים היינו נכנסים להיכל הקודש (הסלון של הסבתא שלי) וצופים בשקופיות.
לקראת סוף שירותי הצבאי, במהלך עוד יום משמים בציפייה לסוף, החלטתי שאני חייב לטוס לחו"ל, חיפשתי מדינה, עם נופים ותרבות שאפשר לטייל בה כמה חודשים, והכי חשוב שתהיה זולה. בחרתי בתורכיה. אז בעצם גיליתי את מדינות מרכז אסיה ואת דרך המשי שעברה בהן. חודשיים לאחר השחרור טסתי. היה מעולה. חזרתי והתחלתי לחסוך כסף ולחלום, על הנוודים והנופים בדרך המשי, הדרכים העתיקות המלחמות. עברה שנה, סיימתי את העבודה המועדפת, עשיתי פסיכומטרי, ועוד כמה ימים אני טס, יום ראשון בבוקר, כבר לא כל כך רחוק.
לתחילת הכתבה
תורכיה - בפעם השנייה
אני אחזור קצת אחורה. כשהתחלתי לתכנן את הטיול חיפשתי חומר בעברית, לא מצאתי. קראתי כמה כתבות של פרידה דיין, פה באתר, ופניתי למקורות באנגלית בעיקר לאתר של "הלונלי פלאנט" שבפרומים שלו אפשר למצוא אנשים שחצו כל מקום, על כל דבר, מטיול אופניים בטג`יקיסטן ועד לרכיבה מגרמניה להודו על סוס. השלב השני היה חיפוש שותף למסע, פרסמתי מודעה באתר וכמובן שכמעט אף אחד לא פנה אלי, חוץ משלושה שותפים פוטנציאלים, הראשונה החליטה שהיא טסה להודו קצת אחרי שקבענו לטוס ביחד.
השני, שבוע לפני שהוא היה אמור לטוס לתורכיה, החליט לבטל בגלל המהומות שהיו באוזבקיסטן וגם הוא טס להודו, את השלישית אני אמור לפגוש עוד חודש בתורכיה. היום צלצלתי לשאול מה קורה, והיא אמרה שעדיין נפוחה לה היד מאחד החיסונים, הרופאה אמרה שזה יימשך חודשיים ככה שאולי גם היא לא תגיע. כנראה שבסוף אני אצא לבד, מה שמעלה שתי שאלות: "אולי הם יודעים משהו שאני לא יודע? מעניין איך נקרא ה"לובו" או ה"קשר" של הישראלים במרכז אסיה? בטוח שיהיה מעניין!
קניית הציוד נחסכה ממני, כיוון שאת רוב הציוד כבר היה לי חוץ מכמה השלמות. את הויזות אני מתכנן להוציא בתורכיה פשוט כי לחלק מהמדינות אין נציגויות בארץ.
כמו שכתבתי קודם, הייתי כבר בתורכיה שלושה חודשים. החלטתי לחזור לטייל שם לחודש וחצי בערך כדי לראות מקומות חדשים, לטייל בטרק שבעת האגמים, גם עוד לא הייתי באזור שאנלי אורפא וחרן, שם אני אנסה למצוא את הכפר שסבי (מהצד של אבא) גר בו בילדותו. משם אמשיך לנמרוד דאי המזרחי לבקר אצל ממט בפעם השלישית, לאחר מכן להגיע לדרום מזרח לגור אצל ג`מיל (אדם מדהים שעליו יסופר בהמשך), לחצות את רכס הקצ`קר ולהגיע לצפון מזרח - לכפרים ומטעי התה באזור איידר.
המשך הטיול יתוכנן ככל שאני אתקדם בין הארצות, לקחתי איתי מפות של כל מדינה ואת הספר של הלונלי על מרכז אסיה. התכנון הוא להמשיך לגרוזיה, משם כנראה לארמניה, חזרה לגרוזיה ומעבר לאזרבייג`אן. אם אני אקבל ויזה לטורקמניסטן אז דרך הים כספי לשם ואז אוזבקיסטן, קירגיסטן וסין. אם לא אצליח להוציא ויזה לטורקמניסטן אז מאזרבייג`אן התכנון הוא לחצות את הים לקזחסטן ומשם לקירגיסטן ולסין. מסין כנראה אני ארד לתאילנד ויאטנם ולאוס, בסביבות מאי שנה הבאה, אעלה למונגוליה.
חלקו הראשון של הטיול (מרכז אסיה) לא גמיש מבחינת ארצות ותאריכים כיוון שבמדינות הנ"ל הויזה היא מתאריך עד תאריך. ואם מאריכים ויזה אחת צריך לשנות את כל השאר. כשאגיע לסין אחליט לאן אני ממשיך, אבל יש לי הרגשה שהודו תמשיך לחכות לי עוד כמה שנים...
נתראה בתורכיה...
שיהיה טוב (וכמו שמישהי פעם אמרה לי, כבר טוב)
רועי
