באלארט
סוף סוף יצאנו (רחלי ואני) ממלבורן. השקענו מינימום זמן בחיפושים אחרי מכונית משומשת ומצאנו את Wilma -מכונית הולדן קמירה משנת 1985, סוחבת לא רע בכלל, מטופלת טוב, אפילו יש מיזוג אוויר. המשפחות המאמצות שלנו ממלבורן העמיסו עלינו צידה לדרך ככה שיצאנו עמוסים ומרוצים. הספקנו לנסוע בדיוק שעה וחצי מערבה ממלבורן עד לעיירת כורי הזהב המשוחזרת- Ballarat מסתבר שגם באוסטרליה הייתה בהלה לזהב. ניסינו לסנן קצת ממי הנהר ולמצוא איזה גרגר זהב או שניים. אחרי שהתייאשנו, הצטרפנו לסיור במכרה הזהב. איכשהו הצלחתי (באמת בלי כוונה) להפעיל את האזעקה של המכרה. סה"כ רציתי לראות את הזהב יותר מקרוב... בשאר חלקי העיירה אפשר למצוא חנויות ובתי מלאכה מהתקופה ההיא כשהמוכרים והפועלים לבושים ומדברים בסגנון של לפני 150 שנה.
הגרמפיאנס
את הלילה הראשון העברנו ב- Caravan Park על גדות אגם, למרגלות הרי ה-Grampians. קרוואן פארקס הם המקומות בהם תוכלו להעמיד את האוהל ולהשתמש במתקנים במקום (שירותים, מקלחות, ברביקיו). המחיר ללילה נע בין 10- ל- 18 דולר אוסטרלי. אלו שמגיעים עם ואן או עם קרוואן ומתחברים למים וחשמל ישירות לרכב, ישלמו קצת יותר. שלפנו את האוהל ואת ציוד הבישול והתחלנו בריטואל שיחזור על עצמו כל ערב כמעט. אני מקים את האוהל ורחלי מתחילה לבשל ארוחת ערב. בתור עוזר טבחית אני מכין סלט או חותך ירקות לרוטב אבל אני בונה על עלייה בדרגה בקרוב... אנחנו אוכלים טוב בהתחשב בארוחות הבישול העצמי האלו (וזה גם זול). שיאי השבוע היו פסטה ברוטב שמנת ופטריות ואורז עם צימוקים.
היום הראשון ב- Grampians National Park הוקדש לתצפיות על רכסי ההרים ולהליכות קצרות. זה כמובן לא הספיק לשותפתי בוגרת חוגי סיור וכך מצאתי את עצמי למחרת מטפס עליות בשבילים צרים כשעל הגב תיק עם אוהל, שק"ש ואוכל ליומיים....המאמץ היה שווה- פיסולים באבן חול, תצפיות, מפלים נסתרים, שרידי יער גשם, וולאביס (ממשפחת יונקי הכיס, קצת יותר קטנים מקנגורו) ושיחות אל תוך הלילה עם מטיילים אחרים מסביב למדורה, באמצע היער. את הימים הבאים עשינו בעקבות הרי הגעש הרדומים של דרום היבשת. זה הזמן לספר לכם שלרחלי ולי יש הסכם שהולך ככה: אני סוחב אותה לכל הרי הגעש שבאזור, והיא סוחבת אותי לראות חיות- איפה שרק יש. זה לא שכל אחד סובל מה"סחיבות" של השני אבל זו העיסקה. מכיוון שסיור הרי הגעש הזה התחיל בגשם (החורף לא קרא את התחזית שהאביב כבר בעיצומו) התחלנו את הסיור במערות הלבה Byaduk Caves שבתחומו של Mountain Napier State Park
דמיינו נהר של לבה זורם, החלק העליון- זה שבא במגע עם האוויר מתקרר מהר יותר, מתמצק והופך לקרום בזלתי שחור. מתחתיו, לבה אדומה וחמה ממשיכה לזרום. כשנגמרת הלבה ומפסיקה הזרימה נותר חלל גדול- מנהרת לבה. הארוכות שבהן מגיעות לעשרות קילומטרים . אנחנו הסתפקנו ב- 60 מטר של מערה כזו וזה היה מפלט נחמד מהגשם שטפטף בחוץ.
ב- Eccles Np ישנם מספר לועות של הר געש רדום, חלקם מחוברים ומוצפים ע"י המים של "אגם ההפתעה". ירדנו ללוע הר הגעש וממנו זרמנו עם הלבה היישר למנהרות לבה ולנהר הלבה הגדול שקפא בזמן. Tower Hill הוא גן עדן לוולקנולוגים אבל גם לזיאולוגים. בתוך לוע ענקי מסתתרים איים ולגונות מים גדולות ובמסלולי ההליכה שלאורכם פוגשים קנגורואים, קואלות, אמו (המקבילה לבת יענה) והמון עופות מים (ועם מגוון החיות הזה אני מרגיש קצת פחות נקיפות מצפון על זה שאני גורר את רחלי לכל הרי הגעש הרדומים...). את הר הגעש האחרון נראה כבר מעבר לגבול, במדינת דרום אוסטרליה.
